1. Based on the lesson, "And Boaz said to Ruth", Likutei Moharan I, 65. See the entire lesson well. The basic rule is that a person must at all times look upon the purpose as being totally good, totally one. For there, one nullifies all the pains and all the troubles in the world, for everything is for the good. However it is impossible to look upon this purpose except with דְּעֵינִין מֵחֵיזוּ דְּהָאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, etc. And therefore the soul of a person is sunken when he has great pains, G-d forbid. He seals and shuts his eyes with great strength, etc. in order to chase away the purpose, etc. See there all of this very well. However, after one moves away from the nullification, one's pains and troubles come back stronger than at first. (This is like) two people fighting with each other, when one sees, etc. But afterwards the pains and troubles are cooled and nullified through the Torah which is draw down via the tribulations, via nullification of the purpose. Through this the sunrise of the residue [the trace of revelation left after the First Tzimtzum - the initial concealment of G-d's infinite light] is illuminated in the mentalities and one receives Torah with happiness. This is a vessel for the receiving of Torah. Through this the thirst of the soul is quenched, which is the aspect of tribulations, in the aspect of (Isaiah 55:1) "Ho! All who thirst, go to water", etc. See all of this brought well over there. And then one is able to pray as is fitting and to unite each prayer, etc etc. See very well over there.
This corresponds to washing the hands in the morning. Sleep corresponds to bitul-submergence into the Absolute by closing the eyes, which is the root of sleep (see LM 1 54). For during sleep, we bond with the World of the Future, representing bitul/submergence. From LM I 7, on the story, "Rabbi Eliezer was sleeping," we also see that sleep corresponds to submergence, to, "No eye has seen." In fact, the main reason why God puts man to sleep is for these above reasons, to escape from the judgments and suffering that are all caused by a confused mind, as we have spoken about elsewhere. Man has been sent into this world for one reason alone — to fight a holy war against desires and confusions and to bind one's thought to God at all times. But this tires the mind. Therefore, God imprinted the instinct in man that when the mind is too confused and tired that one falls asleep, closing one's eyes and submerging the mind, completely letting go of one's consciousness and intellect. This is the submergence, surrendering oneself into the Absolute Good, where all confusions, including all judgments, troubles, pains and obstacles, disappear and are all submerged into the ultimate purpose. This is why sleep is innate to man and to all creatures. Therefore, it is possible to attain very sublime perceptions during sleep, since one is then submerged into the Light of the Ein Sof, by means of which one is able to perceive great things, as stated in the holy Zohar on the verse, "Who will ascend God's mount?" (Psalms 24:3; Zohar 11 195b). Therefore, one must wash the hands with water upon awakening from sleep, for wakening from sleep corresponds to returning from submergence, when judgments and confusions, the cause of all impurities, seek even more intensely to overwhelm the person, as explained in the lesson. Specifically then one must muster more strength to subdue them by the Torah that one draws from the Impression, which corresponds to water. This is why we wash the hands with water immediately upon awakening from sleep. Since awakening from sleep corresponds to submergence, we must immediately evoke the waters of Torah in order to abolish the spirit of impurity that rests upon the body, only on the hands. The forces of judgment and confusion stand in ambush over the human body during the submergence, waiting for the moment when a person's consciousness will return so that they will gain even firmer grip on him. Therefore, we must be careful to banish them immediately upon awakening from sleep by purification with water, which evokes purity and sanctity from the waters of Torah that are from the Impression of the submergence, from which all suffering and judgments come after one has returned. As our Sages of Blessed Memory said on the verse, "Which I have commanded you ; today" (Deuteronomy 6:2) (the words of Torah should be new in your eyes everyday" (Sifri ad loc). Hence, one must receive the Torah anew every day, for through sleep, which corresponds to submergence, one receives a renewal of the Torah in order to counter judgments and impurities that seek more than ever to overwhelm a person specifically at this time. Fortunate is he who attains this to perfection, attaining new and authentic Torah insights every day. However, even the majority of people who cannot attain this should at least do their best to study Torah in the morning upon awakening from sleep. Jewish literature is full of the importance of rising early in the morning to study Torah in order to quench the soul's thirst, to banish suffering, judgments, the forces of evil and all confusions by means of the Torah that one receives from the impression. Therefore, even someone who is not really able to attain new Torah insights must at least make great effort each and every day to study Torah with renewed enthusiasm and passion, that it will be literally "as new" for him, for this too is considered a renewal of the Torah, as explained elsewhere. This corresponds to tzitzit, tefillin, kriat shma and prayer, all of which represent a renewal of the mind that is drawn upon each Jew every day. All this is evoked by the shining and the impression of the Submergence into the Absolute, which corresponds to sleep.
1. And this corresponds to the force of the miracle of Chanukah until we merit a new mitzvah to light the Chanukah candles in our house each year. Because the lighting of the Chanukah candles is lit from the shining of the Holy remainder of the nullification of the purpose, that from there is all the reception of Torah and mitzvot, which is the aspect of the general rule of all the Holy Lights, the aspect of "because the miracle of the candle and the light of Torah". Through this, all troubles and Sitra Achra are nullified; from them come the absorption of the kingship of the gentiles. Because the kingship of the gentiles stands over Israel to make them "forget Your Torah", etc. It is known, that the essence of their strengthening is by means of Torah, as seen above. Therefore, they wanted to forget the Torah, G-d forbid. But the righteous men in that generation - Matisyahu the High Priest and his sons - nullified themselves with the purpose of being nullified to the Blessed Name, and then sent out their souls from there, and sacrificed their souls on behalf of Israel. This is the aspect of "nullification", because this is the essence of the great advice in all of the troubles, G-d forbid, that come upon the Jewish people in general or what passes upon every person specifically, G-d save us. Because there is no correct advice to chase away from them except through nullification of purpose; in other words, to shut your eyes tightly and to make yourself like you are sleeping, and to nullify yourself with the purpose of nullification as if there you have to feeling at all, except to attach and nullify your thoughts to the light of the blessed Ein Sof. This is something every person can do as I heard from his holy mouth (i.e. Rebbe Nachman's) that even though a person may not be worthy to complete nullification like the great and perfect tzadikkim, still a person is able to nullify himself some degree if he truly wants to. And by means of this nullification, the problems and suffering is nullified from him. But afterwards, it is possible they could become even stronger, G-d forbid and a person must strengthen himself to nullify them through Torah thoughts or through being involved in the Torah with a new desire, as seen above.
1. And now, our long, bitter, exile, is even more difficult than the exile in Egypt and all the other exiles, as brought in the Lesson - for about this exile it is written (Lamentations 1:9) "She has sunk appallingly". And thus in every place where the verses and Sages speak of this exile, all of them wonder at the nature of the length and bitterness of this exile, as is brought in the Midrashim. And because of the length and bitterness of the exile it was not possible to tolerate it had it not been for Hashem who was with us, who provided healing for the blow, in that we already merited to receive the Torah on Mt. Sinai. And nowadays, there is generation of orphans and Hashem Yisbarach sent us great and wonderous tzaddikim who brought success upon us in the aspect of seeing the Light of the Ein Sof, and who taught us to nullify ourselves within His Blessed Self in every time and instance of trouble, may G-d save us. And the essence is for us to continue with many new and wonderous Torah insights, that through them we enliven ourselves and strength is given to us to stand against them and to nullify them when they increase and are aroused afterwards greater and greater. Because at all times, we can nullify them through the holy Torah that we already merited to receive through Moshe Rabbeinu, A"H. And through the new and wonderous Torah insights that are brought by all the great tzaddikim that are in every generation, corresponding to (Psalms 119:50) "This is my comfort in my affliction, that Your promise has preserved me."
עַל-פִּי הַתּוֹרָה "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת" בְּסִימָן ס"ה, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה הֵיטֵב וְהַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁשָּׁם מִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין מֵחֵיזוּ דְּהָאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' וְעַל-כֵּן מוּטְבָּע בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין גְּדוֹלִים ח"ו, הוּא סוֹתֵם וְעוֹצֵם עֵינָיו בְּחָזְקָה מְאֹד וְכוּ' כְּדֵי לִבְרֹחַ אֶל הַתַּכְלִית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב אַךְ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל חוֹזְרִים וּמִתְגַּבְּרִים הַיִּסּוּרִים בְּיוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה שֶׁכְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה וְכוּ' אַךְ אַחַר כָּךְ מְקָרְרִין וּמִתְבַּטְּלִין הַיִּסּוּרִים עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹאֲבִין עַל-יְדֵי הַיִּסּוּרִים, עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְבַּטֵּל אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מֵאִיר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו לְתוֹךְ הַמֹּחִין וּמְקַבֵּל תּוֹרָה עַל-יְדֵי הַשִֹּמְחָה, שֶׁהוּא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְכַבִּין צִמְּאוֹן הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִסּוּרִים, בִּבְחִינַת (ישעיהו נ״ה:א׳) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב. וְאָז יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְכוּ' וכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
1. Based on the lesson, "And Boaz said to Ruth", Likutei Moharan I, 65. See the entire lesson well. The basic rule is that a person must at all times look upon the purpose as being totally good, totally one. For there, one nullifies all the pains and all the troubles in the world, for everything is for the good. However it is impossible to look upon this purpose except with דְּעֵינִין מֵחֵיזוּ דְּהָאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, etc. And therefore the soul of a person is sunken when he has great pains, G-d forbid. He seals and shuts his eyes with great strength, etc. in order to chase away the purpose, etc. See there all of this very well. However, after one moves away from the nullification, one's pains and troubles come back stronger than at first. (This is like) two people fighting with each other, when one sees, etc. But afterwards the pains and troubles are cooled and nullified through the Torah which is draw down via the tribulations, via nullification of the purpose. Through this the sunrise of the residue [the trace of revelation left after the First Tzimtzum - the initial concealment of G-d's infinite light] is illuminated in the mentalities and one receives Torah with happiness. This is a vessel for the receiving of Torah. Through this the thirst of the soul is quenched, which is the aspect of tribulations, in the aspect of (Isaiah 55:1) "Ho! All who thirst, go to water", etc. See all of this brought well over there. And then one is able to pray as is fitting and to unite each prayer, etc etc. See very well over there.
וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית, כִּי הַשֵּׁנָּה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית בִּסְתִימָא דְּעֵינִין וּמִשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַשֵּׁנָּה, (כמובא בהתורה "ויהי מקץ זכרון" סימן נ"ד) שֶׁבִּשְׁעַת שֵׁנָּה מִתְדַּבְּקִין בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל וְכֵן בְּהַתּוֹרָה "כִּי מרחמם ינהגם" סִימָן ז' עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, מוּבָן גַּם כֵּן שֶׁשֵּׁנָּה, הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל בְּחִינַת עַיִן לֹא רָאֲתָה, עַיֵּן שָׁם, כִּי עִקַּר הַשֵּׁנָּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַפִּיל עַל הָאָדָם הוּא בִּשְׁבִיל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל הַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ כְּדֵי לִבְרֹחַ בְּכָל פַּעַם מֵהַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת בִּלְבּוּל הַדַּעַת, כַּמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (א) וּמֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם בָּא לְזֶה הָעוֹלָם רַק בִּשְׁבִיל הַמִּלְחָמָה לִלְחֹם מִלְחֶמֶת ה' עִם הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וּלְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, עַל-יְדֵי זֶה הַמֹּחִין מִתְיַגְּעִים בְּכָל פַּעַם וְעַל-כֵּן הִטְבִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֶּפֶשׁ אָדָם שֶׁכְּשֶׁהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר וְהַמֹּחִין מִתְיַגְּעִים שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו שֵׁנָּה שֶׁהוּא סְתִימוֹת הָעֵינַיִם וּבִטּוּל הַמֹּחִין, הַיְנוּ שֶׁיִּסְתוֹם עֵינָיו וִיבַטֵּל מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל, הַיְנוּ בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב וְשָׁם מִתְבַּטְּלִין כָּל הַבִּלְבּוּלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַדִּינִים וְהַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת, כִּי כֻּלָּם מִתְבַּטְּלִים עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל וּמִשָּׁם נִטְבַּע הַשֵּׁנָּה עַל כָּל אָדָם וְעַל כָּל הַבְּרוּאִים וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת מִי שֶׁזּוֹכֶה יָכוֹל לְהַשִֹּיג בִּשְׁעַת שֵׁנָּה דְּבָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאוֹר אֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְעַל-יְדֵי זֶה מַשִֹּיג, מַה שֶׁמַּשִֹּיג כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פרשת ויקהל דף קצ"ה) עַל פָּסוּק, "מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה' וְכוּ'" וְעַל-כֵּן כְּשֶׁקָּמִים מֵהַשֵּׁנָּה צְרִיכִין לִטֹּל יָדָיו בְּמַּיִם, כִּי כְּשֶׁקָּם מֵהַשֵּׁנָּה זֶה בְּחִינַת שֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל וַאֲזַי רוֹצִים הַדִּינִים, שֶׁהֵם הַבִּלְבּוּלִים, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַטֻּמְאוֹת הֵם רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְאָז צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְבַטְּלָם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מהרשימו וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם תֵּכֶף כְּשֶׁקָּמִים מֵהַשֵּׁנָּה כִּי אָז כְּשֶׁקָּמִים מֵהַשֵּׁנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁחוֹזְרִים מֵהַבִּטּוּל, אָז צְרִיכִים תֵּכֶף וּמִיָּד לְהַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לְגָרֵשׁ רוּחַ הַטֻּמְאָה הַשּׁוֹרָה עַל הַגּוּף וְעִקָּר עַל הַיָּדַיִם, דְּהַיְנוּ כֹּחוֹת הַדִּין וְהַבִּלְבּוּלִים הָעוֹמְדִים וְאוֹרְבִים וְשׁוֹרִים עַל הַגּוּף בִּשְׁעַת הַבִּטּוּל, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיַּחֲזֹר הַדַּעַת מֵהַבִּטּוּל יִהְיוּ נֶאֱחָזִים בּוֹ יוֹתֵר וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְגַרְשָׁם תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹמְדִים מֵהַשֵּׁנָּה עַל-יְדֵי הַטָּהֳרָה בְּמַיִם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה מִמֵּימֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשָׁכִין מהרשימו שֶׁל הַבִּטּוּל שֶׁמְּבַטְּלִין הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים כְּשֶׁשָּׁבִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁהוּא הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין בְּכָל יוֹם בִּבְחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים (ב) וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים ו׳:ו׳), "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּכָל יוֹם בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים (ספרי שם) נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל וּמִשָּׁם צְרִיכִין לְקַבֵּל הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּינִים וְהַטֻּמְאוֹת וְכוּ' הָרוֹצִים לְהִתְגָּרוֹת אָז דַּיְקָא בְּיוֹתֵר וְכַנַּ"ל וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְזֶה בִּשְׁלֵמוּת לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּכָל יוֹם, אַשְׁרֵי לוֹ אַךְ אֲפִלּוּ שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁאֵינָם זוֹכִין לְזֶה צְרִיכִין עַל כָּל פָּנִים לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּבֹּקֶר בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים לַעֲמֹד בָּאַשְׁמֹרֶת לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (ג) כְּדֵי לְכַבּוֹת עַל-יְדֵי זֶה צִמְּאוֹן הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ לְגָרֵשׁ כָּל הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְכָל מִינֵי בִּלְבּוּלִים עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין מהרשימו וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה מַמָּשׁ, צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם וָיוֹם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּחֵשֶׁק חָדָשׁ וְחִיּוּת חָדָשׁ וְיִהְיֶה בְּעֵינָיו כַּחֲדָשִׁים מַמָּשׁ, כִּי זֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, (ד) הַיְנוּ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ כָּל בְּחִינַת צִיצִית, וּתְפִלִּין וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁנִּמְשָׁכִין עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל בְּכָל יוֹם שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַזְּרִיחָה וְהָרְשִׁימָה שֶׁל הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָּה וְכַנַּ"ל:
This corresponds to washing the hands in the morning. Sleep corresponds to bitul-submergence into the Absolute by closing the eyes, which is the root of sleep (see LM 1 54). For during sleep, we bond with the World of the Future, representing bitul/submergence. From LM I 7, on the story, "Rabbi Eliezer was sleeping," we also see that sleep corresponds to submergence, to, "No eye has seen." In fact, the main reason why God puts man to sleep is for these above reasons, to escape from the judgments and suffering that are all caused by a confused mind, as we have spoken about elsewhere. Man has been sent into this world for one reason alone — to fight a holy war against desires and confusions and to bind one's thought to God at all times. But this tires the mind. Therefore, God imprinted the instinct in man that when the mind is too confused and tired that one falls asleep, closing one's eyes and submerging the mind, completely letting go of one's consciousness and intellect. This is the submergence, surrendering oneself into the Absolute Good, where all confusions, including all judgments, troubles, pains and obstacles, disappear and are all submerged into the ultimate purpose. This is why sleep is innate to man and to all creatures. Therefore, it is possible to attain very sublime perceptions during sleep, since one is then submerged into the Light of the Ein Sof, by means of which one is able to perceive great things, as stated in the holy Zohar on the verse, "Who will ascend God's mount?" (Psalms 24:3; Zohar 11 195b). Therefore, one must wash the hands with water upon awakening from sleep, for wakening from sleep corresponds to returning from submergence, when judgments and confusions, the cause of all impurities, seek even more intensely to overwhelm the person, as explained in the lesson. Specifically then one must muster more strength to subdue them by the Torah that one draws from the Impression, which corresponds to water. This is why we wash the hands with water immediately upon awakening from sleep. Since awakening from sleep corresponds to submergence, we must immediately evoke the waters of Torah in order to abolish the spirit of impurity that rests upon the body, only on the hands. The forces of judgment and confusion stand in ambush over the human body during the submergence, waiting for the moment when a person's consciousness will return so that they will gain even firmer grip on him. Therefore, we must be careful to banish them immediately upon awakening from sleep by purification with water, which evokes purity and sanctity from the waters of Torah that are from the Impression of the submergence, from which all suffering and judgments come after one has returned. As our Sages of Blessed Memory said on the verse, "Which I have commanded you ; today" (Deuteronomy 6:2) (the words of Torah should be new in your eyes everyday" (Sifri ad loc). Hence, one must receive the Torah anew every day, for through sleep, which corresponds to submergence, one receives a renewal of the Torah in order to counter judgments and impurities that seek more than ever to overwhelm a person specifically at this time. Fortunate is he who attains this to perfection, attaining new and authentic Torah insights every day. However, even the majority of people who cannot attain this should at least do their best to study Torah in the morning upon awakening from sleep. Jewish literature is full of the importance of rising early in the morning to study Torah in order to quench the soul's thirst, to banish suffering, judgments, the forces of evil and all confusions by means of the Torah that one receives from the impression. Therefore, even someone who is not really able to attain new Torah insights must at least make great effort each and every day to study Torah with renewed enthusiasm and passion, that it will be literally "as new" for him, for this too is considered a renewal of the Torah, as explained elsewhere. This corresponds to tzitzit, tefillin, kriat shma and prayer, all of which represent a renewal of the mind that is drawn upon each Jew every day. All this is evoked by the shining and the impression of the Submergence into the Absolute, which corresponds to sleep.
וְזֶה בְּחִינַת תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה עַד שֶׁזָּכִינוּ לְמִצְוָה חֲדָשָׁה לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה בְּבֵיתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה, כִּי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיקִין מֵהַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית שֶׁמִּשָּׁם כָּל קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הָאוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, עַל-יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין כָּל הַצָּרוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁמֵּהֶם יְנִיקַת מַלְכוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּי מַלְכוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָמְדָה עַל יִשְֹרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וְכוּ', כִּי יָדְעוּ שֶׁעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת כְּנֶגְדָם הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן רָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה ח"ו, אֲבָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁהֵם מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו, בִּטְּלוּ עַצְמָם בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִשְׁלִיכוּ נַפְשָׁם מִנֶּגֶד וּמָסְרוּ נַפְשָׁם בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל, כִּי זֶהוּ עִקַּר הָעֵצָה הַגְּדוֹלָה הָאֲמִתִּית בְּכָל הַצָּרוֹת ח"ו, שֶׁעוֹבְרִין עַל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת אוֹ מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁאֵין שׁוּם עֵצָה נְכוֹנָה לִבְרֹחַ מֵהֶם כִּי אִם עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, דְּהַיְנוּ לִסְתוֹם עֵינָיו בְּחָזְקָה וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל כְּאִלּוּ אֵין בּוֹ שׁוּם הַרְגָּשָׁה כְּלָל, רַק לְדַבֵּק וּלְבַטֵּל מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הָאוֹר הַאֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ וְזֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת לְבִטּוּל בִּשְׁלֵמוּת כְּמוֹ גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן יָכוֹל כָּל אָדָם לְבַטֵּל עַצְמוֹ אֵיזֶה שָׁעָה אִם יִרְצֶה בֶּאֱמֶת וְעַל-יְדֵי הַבִּטּוּל יִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת אַךְ אַחַר כָּךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר ח"ו, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְבַטְּלָם עַל-יְדֵי חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה, אוֹ עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּחֵשֶׁק חָדָשׁ וְכַנַּ"ל:
1. And this corresponds to the force of the miracle of Chanukah until we merit a new mitzvah to light the Chanukah candles in our house each year. Because the lighting of the Chanukah candles is lit from the shining of the Holy remainder of the nullification of the purpose, that from there is all the reception of Torah and mitzvot, which is the aspect of the general rule of all the Holy Lights, the aspect of "because the miracle of the candle and the light of Torah". Through this, all troubles and Sitra Achra are nullified; from them come the absorption of the kingship of the gentiles. Because the kingship of the gentiles stands over Israel to make them "forget Your Torah", etc. It is known, that the essence of their strengthening is by means of Torah, as seen above. Therefore, they wanted to forget the Torah, G-d forbid. But the righteous men in that generation - Matisyahu the High Priest and his sons - nullified themselves with the purpose of being nullified to the Blessed Name, and then sent out their souls from there, and sacrificed their souls on behalf of Israel. This is the aspect of "nullification", because this is the essence of the great advice in all of the troubles, G-d forbid, that come upon the Jewish people in general or what passes upon every person specifically, G-d save us. Because there is no correct advice to chase away from them except through nullification of purpose; in other words, to shut your eyes tightly and to make yourself like you are sleeping, and to nullify yourself with the purpose of nullification as if there you have to feeling at all, except to attach and nullify your thoughts to the light of the blessed Ein Sof. This is something every person can do as I heard from his holy mouth (i.e. Rebbe Nachman's) that even though a person may not be worthy to complete nullification like the great and perfect tzadikkim, still a person is able to nullify himself some degree if he truly wants to. And by means of this nullification, the problems and suffering is nullified from him. But afterwards, it is possible they could become even stronger, G-d forbid and a person must strengthen himself to nullify them through Torah thoughts or through being involved in the Torah with a new desire, as seen above.
וְעַל-כֵּן עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינָה זֹאת, עַל-יְדֵי שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה בְּצָרָה גְּדוֹלָה בְּמִצְרַיִם עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבִטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יב), "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד וְכוּ'" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה אֲמִתִּית וְעַל-יְדֵי הַבִּטּוּל הַזֶּה בִּטֵּל כָּל הַצָּרוֹת וְגָאַל אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם וּמִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא ומִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַזֶּה הִמְשִׁיךְ לָנוּ אֵשׁ הַתּוֹרָה לְגָרֵשׁ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הוּכְרְחוּ לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּבְמִצְרַיִם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִיתֵּן הַתּוֹרָה, כִּי הָיָה מְלֵאָה גִּלּוּלִים, (ו) עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת הָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁבִּטֵּל מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹ וְהֵאִיר עַל יִשְֹרָאֵל בְּחִינַת בִּטּוּל, כִּי הוֹדִיעַ לָהֶם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְהֵאִיר עֲלֵיהֶם אוֹר הַאֵין סוֹף וְלִמְּדָם לְהִתְדַּבֵּק וּלְהִתְבַּטֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַךְ כָּל מַה שֶּׁבִּטֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, הִתְגַּבְּרוּ הַמִּצְרִיִּים בְּיוֹתֵר וְהִכְבִּידוּ אֶת לִבָּם בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁהַבִּטּוּל צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרָצוֹא וָשׁוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי אָז הָיָה קָשֶׁה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּכָל פַּעַם, אַךְ בְּחֶמְלַת ה' עָשָֹה עִמָּנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת עַד שֶׁהֵאִיר עַל יִשְֹרָאֵל הֶאָרָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד בְּלֵיל שִׁמּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב), "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ'", וְתַרְגוּמוֹ, ואתגליתי וְכַמּוּבָא בְּכַוָּנוֹת (ז) עַד שֶׁמִּגֹּדֶל הַהֶאָרָה נָפְלוּ וָמֵתוּ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ אוֹרְבִים לְהִתְגָּרוֹת וּלְהִתְגַּבֵּר עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִסְבּוֹל אֲפִלּוּ מֵרָחוֹק הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי אָז בְּחֶמְלָתוֹ הֵאִיר עָלֵינוּ אוֹר גָּדוֹל מְאֹד כָּל הַלַּיְלָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים עַד שֶׁנִּתְבַּטֵּל כֹּחַ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת מִצְרַיִם אָז מְאֹד וְכַנַּ"ל וְאָז בָּרְחוּ יִשְֹרָאֵל תֵּכֶף, כִּי הוּכְרְחוּ לִבְרֹחַ מֵחֲמַת שֶׁבְּהֶכְרַח שֶׁיָּשׁוּבוּ מֵהַבִּטּוּל אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּמְשַׁךְ הַרְבֵּה וְאָז יוּכְלוּ הַמִּצְרִים לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הוּכְרְחוּ לִבְרֹחַ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁר אָז עֲדַיִן לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה אַחַר כָּךְ לְבַטְּלָם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת רָדְפוּ מִצְרַיִם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהוּגַד לְפַרְעֹה כִּי בָּרַח הָעָם (ח) כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִכְנְעוּ פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר כָּךְ הִתְגַּבֵּר מֵחָדָשׁ מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן קַבָּלַת הַתּוֹרָה לְבַטְּלוֹ בִּשְׁלֵמוּת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר בִּטּוּלִים לְגַמְרֵי בִּשְׁלֵמוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין אַחַר כָּךְ מהרשימו שֶׁל הַבִּטּוּל וְכַנַּ"ל. וְאָז לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן הִתְגַּבֵּר וְהִכְבִּיד לִבּוֹ וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם עַד הַיָּם, עַל-כֵּן הָיוּ אָז בֶּאֱמֶת בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּבֵּר אָז בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְלָקַח אֶת כָּל חֵילוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַדִּינִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כַּמּוּבָא, (ט) כִּי אָז אַחַר הַבִּטּוּל מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר כַּנַּ"ל אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֶמְלָתוֹ חָמַל עָלֵינוּ בִּזְכוּת אָבוֹת וּבְכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּבָקַע מַיִם מִפְּנֵיהֶם בִּזְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה בָּרְחוּ הַמַּיִם הַגַּשְׁמִיִם מִפְּנֵיהֶם וְעָבְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמִּצְרִים נִטְבְּעוּ בָּהֶם וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַיִם וְכַנַּ"ל:
1. And now, our long, bitter, exile, is even more difficult than the exile in Egypt and all the other exiles, as brought in the Lesson - for about this exile it is written (Lamentations 1:9) "She has sunk appallingly". And thus in every place where the verses and Sages speak of this exile, all of them wonder at the nature of the length and bitterness of this exile, as is brought in the Midrashim. And because of the length and bitterness of the exile it was not possible to tolerate it had it not been for Hashem who was with us, who provided healing for the blow, in that we already merited to receive the Torah on Mt. Sinai. And nowadays, there is generation of orphans and Hashem Yisbarach sent us great and wonderous tzaddikim who brought success upon us in the aspect of seeing the Light of the Ein Sof, and who taught us to nullify ourselves within His Blessed Self in every time and instance of trouble, may G-d save us. And the essence is for us to continue with many new and wonderous Torah insights, that through them we enliven ourselves and strength is given to us to stand against them and to nullify them when they increase and are aroused afterwards greater and greater. Because at all times, we can nullify them through the holy Torah that we already merited to receive through Moshe Rabbeinu, A"H. And through the new and wonderous Torah insights that are brought by all the great tzaddikim that are in every generation, corresponding to (Psalms 119:50) "This is my comfort in my affliction, that Your promise has preserved me."
וְעַכְשָׁיו בְּגָלוּתֵנוּ הֶאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה שֶׁהוּא קָשֶׁה יוֹתֵר מִגָּלוּת מִצְרַיִם וּמִכָּל הַגָּלֻיּוֹת כַּמּוּבָא, (י) כִּי עַל הַגָּלוּת הַזֶּה נֶאֱמַר (איכה א׳:ט׳), "וַתֵּרֶד פְּלָאִים" וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁמְּדַבְּרִים הַפְּסוּקִים וחז"ל מִזֶּה הַגָּלוּת, כֻּלָּם מַפְלִיגִים בְּעֹצֶם אֲרִיכוּת וּמְרִירוּת זֶה הַגָּלוּת, כַּמְבֹאָר בַּמִּדְרָשִׁים וּלְפִי אֲרִיכַת מְרִירַת הַגָּלוּת לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְסוֹבְלוֹ לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ שֶׁהֵקִים רְפוּאָה לַמַּכָּה שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי וְגַם עַכְשָׁיו אֵין דּוֹר יָתוֹם וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לָנוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּחִינַת הֶאָרַת אוֹר הַאֵין סוֹף וּמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לְהִתְבַּטֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם וּבִפְרָט בְּעֵת צָרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהָעִקָּר מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין לָנוּ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים מְאֹד שֶׁבָּזֶה הֵם מְחַיִּין אוֹתָנוּ וְנוֹתְנִין לָנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדָם וּלְבַטְּלָם כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּרִים אַחַר כָּךְ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי בְּכָל פַּעַם מְבַטְּלִין אוֹתָם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבְּלָהּ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי הַחִדּוּשִׁים הַנִּפְלָאִים שֶׁחִדְּשׁוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּכָל דּוֹר בִּבְחִינַת (תהילים קי״ט:נ׳) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיִּיתָנִי וְכַנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמַּתִּתְיָהוּ וּבָנָיו וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר זָכוּ לְבִטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁהִמְשִׁיכוּ אַחַר כָּךְ גדולה מהרשימו הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הִתְגַּבְּרוּ עַל מַלְכוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָרְשָׁעָה וְכַנַּ"ל. וּמִגֹּדֶל הַהֶאָרָה הַזֹּאת זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ לַדּוֹרוֹת הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּכָל שָׁנָה 'בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה' וְקָבְעוּ לָנוּ שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ וְתִקְּנוּ לְהַדְלִיק בָּהֶם נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁזֹּאת הַהַדְלָקָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו מֵהַבִּטּוּל שֶׁמִּשָּׁם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַבְּרִין כְּנֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ שֶׁמִּתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל פַּעַם כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵאוֹר הרשימו הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, עַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הֵם שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה (יא) שֶׁכָּלוּל מג' רִאשׁוֹנוֹת שֶׁשָּׁם נֶאֱחַז וְנִתְפָּס אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו, כִּי בִּינָה לִבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה, בְּחִינַת (תהלים ד') נָתַתָּ שִֹמְחָה בְּלִבִּי, שֶׁהוּא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשַׁךְ לְתוֹךְ ז' יְמֵי הַבִּנְיָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת הז' מִדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה, בְּחִינַת (משלי ט') חצבה עמודיה שִׁבְעָה כַּיָּדוּעַ, (יב):
וְזֶה בְּחִינַת חֲלוֹם פַּרְעֹה שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל-יְדֵי יוֹסֵף שֶׁפָּתַר אוֹתוֹ שֶׁקּוֹרִין זֹאת הַפָּרָשָׁה בִּימֵי חֲנֻכָּה, כִּי פַּרְעֹה רָאָה בְּעֵת שֵׁנָּה שֶׁנִּמְשַׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל כַּנַּ"ל, רָאָה אָז אֵיךְ שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת בּוֹלְעִים שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַל הַטּוֹב, הַיְנוּ הִתְגַּבְּרוּת הז' מִדּוֹת רָעוֹת עַל ז' הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת עַד אֲשֶׁר (בראשית מ״א:כ״א), "ותבאנה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נודע כִּי באו אֶל קִרְבֶּנָה" כִּי כָּל כַּךְ מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם כְּאִלּוּ לֹא רָאָה טוֹב מֵעוֹלָם, אַף-עַל-פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה בְּעֵת הַבִּטּוּל רָאָה רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁהֵם בְּחִינַת ז' פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת, אַךְ רָאָה שֶׁתֵּכֶף אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לַהֲקִיצוֹ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּתְחִיל לָשׁוּב מֵהַבִּטּוּל חוֹזְרִים וּמִתְגַּבְּרִים אַחַר כָּךְ שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵם הָרַע שֶׁאוֹרֵב וּמִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ וְכַנַּ"ל וְזֶה שֶׁנִּסְמַךְ הִתְגַּבְּרוּת הַפָּרוֹת רָעוֹת לַהֲקִיצוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וּמַרְאֵיהֶן רַע וְכוּ' ואיקץ וְכֵן בְּכָל הַפָּרָשָׁה הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְתִקּוּנוֹ עַל-יְדֵי יוֹסֵף שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי בִּבְחִינַת (שם מט) בֶּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֶּן פּוֹרָת עֲלֵי עַיִן עולה עין, שֶׁיּוֹסֵף, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, עוֹלֶה עַל הָעַיִן, כִּי הוּא סוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהָאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן וְעַל-כֵּן נִקְרָא עולה עין, כִּי הוּא עוֹלֶה עַל הָעַיִן וּמוֹשֵׁל עָלָיו, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּפִי הִסְתַּכְּלוּתוֹ כֵּן הוּא תַּחַת הָעַיִן, כִּי הָעַיִן מוֹשֵׁל עָלָיו מֵאַחַר שֶׁנִּמְשַׁךְ אַחַר עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ט') עַל כַּמָּה שֶׁהָלַךְ אַחַר עֵינָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (במדבר ט״ו:ל״ט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם שֶׁלֹּא תִהְיֶה הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד שׁוֹלְטִין עָלָיו, (יד) רַק הוּא יִתְגַּבֵּר עַל הָעַיִן וְהַלֵּב וְיַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְיִמְשֹׁל בָּהֶם בִּבְחִינַת 'עולי עין' שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא 'עולי עין', וְעַל-כֵּן הוּא מְבַטֵּל כָּל הַחֶרְפּוֹת וְהַבּוּשׁוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּאֲווֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, בִּבְחִינַת (בראשית ל׳:כ״ג) אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי. וְעַל-כֵּן זָכָה יוֹסֵף לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בִּשְׁלֵמוּת וְעַל-יְדֵי זֶה פָּתַר וְתִקֵּן חֲלוֹם פַּרְעֹה וְהִגְבִּיר הַטּוֹב עַל הָרַע שֶׁבַע שְׁנֵי הַשֹּבַע עַל שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב וְזֶה בְּחִינַת (שם מו) וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ 'יָדוֹ' דַּיְקָא, בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין מהרשימו, שֶׁעִקַּר הַקַּבָּלָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת יָדַיִם, בִּבְחִינַת (דברים ט׳:ט״ו) וּשְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדַי, בְּחִינַת כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית לא), וְכָל אֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין אַחַר כָּךְ כַּנַּ"ל וְהַתּוֹרָה מֵגִינָה עַל הָעֵינַיִם שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל לֹא יִתְגַּבְּרוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כִּי נוֹפֶלֶת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת (תהילים י״ט:ט׳) מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינַיִם וְזֶהוּ, "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" 'יָדוֹ' דַּיְקָא 'עֵינֶיךָ' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּתִיחַת הָעֵינַיִם, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עוֹד, כִּי יִתְבַּטְּלוּ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה וְכַנַּ"ל, כִּי הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹזְרִים מֵהַבִּטּוּל וּפוֹתְחִין אֶת הָעֵינַיִם אֵינָם מִסְתַּכְּלִים ח"ו עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, רַק שׁוֹמְרִים עֵינֵיהֶם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַבִּטּוּל כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִים וְהַצָּרוֹת וְכָל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְזֶהוּ בְּחִינַת וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ וְכַנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית שֶׁהֵם תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין, כִּי צְרִיכִין תְּחִלָּה לְתַקֵּן וּלְזַכֵּךְ מְאֹד אֶת הַכֵּלִים שֶׁהֵם הַלְּבוּשִׁים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו מֵהַבִּטּוּל אֶל הַאֵין סוֹף וְלֹא תַעֲבֹר וְלֹא תִּשָׁכַח מֵהֶם, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ הוּא מִשְׁתּוֹקֵק וּבוֹעֵר מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת שֶׁבַּפְּנִימִיּוּת הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל עֵת אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא אוֹר הַאֵין סוֹף שֶׁמִּשָּׁם שָׁרְשׁוֹ וְרוֹצֶה לְהִדָּבֵק וּלְהִכָּלֵל שָׁם, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁבְּחִינָה זֹאת הוּא תָּמִיד בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. וּכְשֶׁהוּא בְּחִינַת וָשׁוֹב אֵין הַכֵּלִים שֶׁל הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין, יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר הַזְּרִיחָה מִשָּׁם וְעַל-כֵּן אֵין לוֹ בַּמֶּה לְקָרֵר הַצִּמָּאוֹן שֶׁלּוֹ וְאָז עַל-פִּי רֹב נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי וְעַל-כֵּן הַיֵּצֶר הָרַע וְחֵילוֹתָיו מִתְגָּרִין בְּיִשְֹרָאֵל בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין שֶׁרוֹצֶה לִבְרֹחַ בְּכָל פַּעַם אֶל הַתַּכְלִית, בִּפְרָט בְּהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים בְּיוֹתֵר אֶל הַתַּכְלִית שֶׁבָּהֶם מִתְגָּרֶה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב), הַיְנוּ מֵחֲמַת בְּחִינַת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, כִּי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל בְּחִינַת בִּטּוּל וְהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת בֵּין כָּל אָדָם וְאָדָם וַאֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִין בֵּין כָּל זְמַן וְעֵת וְעַל-כֵּן צִיצִית הוּא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה בַּבֹּקֶר, שֶׁתֵּכֶף בַּבֹּקֶר בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, תֵּכֶף צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצִּיצִית, לְתַקֵּן בְּחִינַת הַמַּלְבּוּשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכֵּלִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו מִן הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (במדבר טו) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וְכוּ', כִּי אוֹר הַצִּיצִית בְּשָׁרְשָׁם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית, כִּי תְּכֵלֶת בְּחִינַת הַתַּכְלִית, כַּמְבֹאָר (בסימן י"ח) וְעַל זֶה נֶאֱמַר, "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ", שֶׁעִקָּרוֹ נֶאֱמַר עַל הַתַּכְלִית, הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל מְאֹד עַל הַתְּכֵלֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית כִּי תְּכֵלֶת דּוֹמָה לְיָם וְכוּ' עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד (טו) שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹדו יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת אוֹר הַאֵין סוֹף, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְזֶהוּ (שם), "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, רַק יְכַוֵּן רְאִיָּתוֹ וְהִסְתַּכְּלוּתוֹ אֶל הַתַּכְלִית לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּכֵלֶת כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין אוֹר מֵהַתַּכְלִית לְתַקֵּן בְּחִינַת הַמַּלְבּוּשִׁים, שֶׁהֵם הַכֵּלִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הרשימו כַּנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל וְזֶה, "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'" כִּי כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה, נִמְשָׁכִין מֵאוֹר הרשימו הַנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן הֻקְשׁוּ כָּל הַתּוֹרָה לִתְפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ג:ט׳), "וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ", לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין לה) כִּי אוֹר הרשימו מִן הַבִּטּוּל הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם עִקַּר הַדְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם עִקַּר אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו כַּמּוּבָן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (טז) וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל אֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְצִיצִית הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁין, שֶׁהֵם הַכֵּלִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַכֵּלִים זַכִּים וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הרשימו וְלֹא תַעֲבֹר מֵהֶם כִּי אִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֵר הֵיטֵב אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו הַזֹּאת שֶׁמֵּאִירָה בְּכָל אָדָם בְּכָל יוֹם לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אַךְ מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּת וַעֲכִירַת הַכֵּלִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֲפִלּוּ אוֹר הרשימו וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹבֶרֶת וְנִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ, עַל-כֵּן צִוְּתָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְזַכֵּךְ הַכֵּלִים וְהַלְּבוּשִׁים, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הרשימו, שֶׁהִיא כְּלַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְזֶהוּ, "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וְכוּ'" כִּי עַל-יְדֵי צִיצִית, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן כְּלֵי הַמֹּחִין, עַל-יְדֵי זֶה נִקְשֶׁרֶת הֵיטֵב הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו בַּמֹּחַ וְזוֹכְרִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ הֵיטֵב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כְּלַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיּוֹצְאִין מִשָּׁם כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת סְמִיכַת צִיצִית וּתְפִלִּין שֶׁיִּשְֹרָאֵל לוֹבְשִׁין בְּכָל יוֹם טַלִּית וּתְפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו כַּנַּ"ל. וְצִיצִית הֵם בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַכֵּלִים וְהַלְּבוּשִׁין כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הרשימו נִקְשֶׁרֶת בָּהֶם וְלֹא תַעֲבֹר מֵהֶם בִּבְחִינַת 'לְמַעַן תִּזְכְּרוּ', בְּחִינַת וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צִיצִית קֹדֶם לִתְפִלִּין, כִּי תְּחִלָּה צְרִיכִין לְתַקֵּן וּלְזַכֵּךְ הַכֵּלִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִין הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם עִקַּר הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵאוֹר הַזְּרִיחָה הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן מִצְוַת תְּפִלִּין גַּם כֵּן בָּעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ג:ט״ז), "וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" כִּי עִקַּר אוֹר הַתְּפִלִּין נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תִּקּוּן הָעֵינַיִם, עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת הָעֵינַיִם אֶל הַתַּכְלִית שֶׁמִּשָּׁם מַמְשִׁיכִין אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו הַנִּשְׁאָר מִשָּׁם, שֶׁמִּשָּׁם אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתְּפִלִּין וְכַנַּ"ל:
וְעַל-כֵּן הַמִּצְוָה בִּתְכֵלֶת שֶׁהוּא הִתְחַבְּרוּת שָׁחוֹר וְלָבָן כַּיָּדוּעַ (יז) וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן י"ח), הַיְנוּ בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה, (יח) כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם מִבְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהִיא בְּחִינַת תַּכְלִית שֶׁמִּצְוָה לִרְאוֹתוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם" וְכַנַּ"ל:
וְזֶה לְשׁוֹן מִצְוָה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת, מִלְּשׁוֹן צַוְתָא וְחִבּוּר, (יט) כִּי עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה מְצַוְּתִין וּמְקַשְּׁרִין וּמְחַבְּרִין אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו אֶל כְּלֵי הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהֵפֶךְ עֲבֵרָה ח"ו, הוּא לְשׁוֹן חָלַף וְעָבַר, שֶׁעַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה ח"ו, חוֹלֵף וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ אוֹר הרשימו הַזֹּאת וְעַל-כֵּן מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, (כ) כִּי עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה מְקַשְּׁרִין וּמְחַבְּרִין לְעַצְמוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַשֵּׁר וְנִתְדַבֵּק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין עָלָיו בְּכָל פַּעַם אוֹר קְדֻשַּׁת שְׁאַר הַמִּצְוֹת וְזוֹכִין לְקַיְּמָן, כִּי כָּל הַמִּצְוֹת נִמְשָׁכִין מִשָּׁם וְכֵן לְהֵפֶךְ בַּעֲבֵרָה ח"ו, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל הוּא לִזְכּוֹת לְהַתַּכְלִית הַנַּ"ל, הַיְנוּ לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הַאֵין סוֹף עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַזְּרִיחָה הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, אַשְׁרֵי הַמִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֵת לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה הַזֹּאת, אַשְׁרֵי לוֹ וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית בְּכָל אָדָם, כִּי בְּכָל אָדָם מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה הַזֹּאת, כִּי אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מֵאִיר אוֹר הַאֵין סוֹף, כִּי אוֹר הַאֵין סוֹף אֵינוֹ נִפְסַק לְעוֹלָם, וְכַמּוּבָן בְּכִתְבֵי האריז"ל (כא) שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הָעֲשִֹיָּה מְלֻבָּשׁ בְּחִינַת קַו הַמָּאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מֵאֵין סוֹף, עַיֵּן שָׁם רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וּבִלְבוּשִׁים רַבִּים מְאֹד אֲבָל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אדומו"ר ז"ל בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת בְּכַמָּה וְכַמָּה מְקוֹמוֹת. (כב) וְעַל זֶה נֶאֱמַר, (כג) "אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָ וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ" כִּי צְרִיכִין הִתְאַמְּצוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד לָזֶה וְכָל מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בָּזֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי גַּם בְּתֹקֶף הַחֹשֶׁךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַאֵין סוֹף עַל-יְדֵי שֶׁיִּסְתוֹם עֵינָיו וִיבַלֶּה עַצְמוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהילים כ״ג:ד׳), "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" וּכְתִיב (שם קלט), "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יחשיך ממך וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה" וּכְתִיב (מיכה ז׳:ח׳), "אֶל תשמחי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" וְהָבֵן הֵיטֵב לְמַעֲשֶֹה:
וְזֶה בְּחִינַת צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, שֶׁעִקַּר הַבְּגָדִים הֵם שֶׁל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, (עיין מנחות לט) וּמֵהֶם עִקַּר הַצִּיצִית, כִּי עִקַּר הַבְּגָדִים נַעֲשׂוּ אַחַר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי מִקֹּדֶם כְּתִיב (בראשית ב'), וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים וְכוּ'" וְאַחַר כָּךְ (שם ג'), "וַיַּעֲשׂ ה' לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵֹם" וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מִקֹּדֶם הָיוּ יְכוֹלִים לִכְלוֹל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הַאֵין סוֹף בְּכָל עֵת בְּנָקֵל וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם בְּלִי לְבוּשִׁים עָבִים רַק בִּלְבוּשִׁים זַכִּים וְצָחִים מְאֹד בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר (כד) כִּי קֹדֶם הַחֵטְא הוֹשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (כה) שֶׁיִּזְכֶּה שָׁם לְהִתְעַנֵּג עַל ה' לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' לְהִכָּלֵל בְּאוֹרוֹ הַאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב בְּכָל עֵת בְּלִי יְגִיעָה וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם עַל-יְדֵי לְבוּשִׁים זַכִּים מְאֹד, בְּחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר, כִּי זֶה הָיָה עִקַּר יְשִׁיבָתוֹ שָׁם בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם מִתְעַנְּגִים עַל ה', כִּי גַּן עֵדֶן הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל, וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין הָאוֹר וְנִרְשָׁם בִּבְחִינַת הַגָּן שֶׁהוּא מָקוֹם זָךְ מְאֹד שֶׁשָּׁם יְכוֹלִין לְקַבֵּל בְּקַלּוּת אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל וְכַמְבֹאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גַּן עֵדֶן, בְּחִינַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַיֵּן שָׁם כִּי הַגַּן עֵדֶן הוּא בְּחִינַת הַשָֹּדֶה הַקְּדוֹשָׁה הַמְבוֹאֶרֶת בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְכוּ', שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ לְעִנְיַן בִּטּוּל הַכָּתוּב שָׁם, כִּי הַגַּן עֵדֶן הוּא הַשָֹּדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר בראשית דף קכח) כִּי עִקַּר תִּקוּן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּשָֹּדֶה הוּא שֶׁיִּזְכּוּ לְהִכָּלֵל בָּאוֹר אֵין סוֹף וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה', שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִיתֵנוּ, עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שַׁעֲשׁוּעַ גַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת וּמִתְּחִלָּה קֹדֶם הַחֵטְא הָיָה יָכוֹל לִזְכּוֹת לָזֶה בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה הוֹשִׁיבוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁם לְעָבְדָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵֹה וּלְשָׁמְרָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶֹה (זוהר בראשית דף כז) דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה צָרִיךְ רַק לְקַיֵּם וְלִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף וּלְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר מִשָּׁם בְּלִי הִתְעַבּוּת הַלְּבוּשִׁים, רַק בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת אוֹר כַּנַּ"ל, אַךְ עַל-יְדֵי הַחֵטְא, אָדָם ביקר בל ילין (תהלים מט) וְנִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וישם ה' אֶת הַכְּרוּבִים וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, (בראשית ג) שֶׁהֵם בְּחִינַת נְטוּרֵי תַרְעָא שֶׁאֵין מַנִּיחִין לִכְלוֹל בְּקַלּוּת בְּאוֹר הַאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, כִּי מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבָה בְכַמָּה מִינֵי הַסָּתוֹת וּבִלְבּוּלִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַלַּהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת וְכוּ' וְאָז צְרִיכִין יְגִיעָה גְּדוֹלָה קֹדֶם שֶׁנִּכְלָלִין שָׁם וְאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר מִשָּׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בְּכַמָּה לְבוּשִׁים וְצִמְצוּמִים בִּבְחִינַת כָּתְנוֹת עוֹר שֶׁמֵּהֶם נִשְׁתַּלְשְׁלוּ וְנִתְהַוּוּ הַלְּבוּשִׁים גַּשְׁמִיִּים וְהֵם עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי בְּלִי תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל שׁוּם אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת כְּרוּכִים בְּיוֹתֵר אַחַר הַמַּלְבּוּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו'), הַנֵּי מָאנֵי דְּרַבָּנָן דבלו מִנַּיְיהוּ, מֵחֲמַת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאוֹר, עַל-כֵּן הֵם כְּרוּכִים שָׁם, כִּי הֵם כְּרוּכִים תָּמִיד לְקַלְקֵל ח"ו בְּחִינַת הַתִּקּוּן שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ וְנִתְגַּלֶּה אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ וְגַם כִּי הַלְּבוּשִׁים סְמוּכִים אֲלֵיהֶם, כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם חוּץ לָאָדָם וְהֵם בִּבְחִינַת החשמ"ל שֶׁסָּמוּךְ לִבְחִינַת נֹגַהּ, כַּיָּדוּעַ, (כו) כִּי הַלְּבוּשִׁים הֵם הַמַּפְסִיקִין בֵּין הַקְּדֻשָּׁה וּבֵין הַקְּלִפָּה עַל-כֵּן הֵם כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶם, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר הַמַּלְבּוּשִׁים מְאֹד מְאֹד:
וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית, שֶׁהֵם תִּקּוּן הַמַּלְבּוּשִׁים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר קַבָּלַת הָאוֹר מהרשימו מֵהַבִּטּוּל וְכַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁאָסוּר לְחַבְּרָם יַחְדָּיו שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט), "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו גְּדִילִים תַּעֲשֶֹה לְךָ וְכוּ'" כִּי צֶמֶר שָׁרְשׁוֹ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם יִסּוּרִין וְצָרוֹת ח"ו, אֲזַי סוֹתֵם עֵינָיו וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְשָׁם מִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים וְכוּ' וְזֶהוּ בְּחִינַת צֶמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דיקנא, בְּחִינַת (תהלים קי"ח) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ וְזֶהוּ (תהלים קיט) חִשַּׁבְתִּי דַּרְכִּי וָאָשִׁיבָה רַגְלִי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, הַיְנוּ שֶׁלְּפִי עֹצֶם הַהִתְלַהֲבוּת וְהַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְגָּרוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר ח"ו, וְיִרְצוּ לְהַפִּיל אוֹתִי ח"ו, עַל-יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל עַל-כֵּן אָמַר, "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אֶל עדותיך" שֶׁאֲנִי מְחַשֵּׁב דַּרְכִּי בְּכָל עֵת וּבְכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה מַה הַתַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו וּלְפִי חֶשְׁבּוֹנִי וּמַחֲשַׁבְתִּי בְּוַדַּאי אֲנִי מִתְלַהֵב בְּכָל עֵת לְבַטֵּל עַצְמִי לְגַמְרֵי, אַךְ חָלִילָה וְחָלִילָה שֶׁאֶפּוֹל מִזֶּה נְפִילָה כָּל שֶׁהוּא ח"ו, כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדִי, רַק ואשיבה רגלי אֶל עדותיך, לְנַחֵם וּלְהַחֲיוֹת עַצְמִי עַל-יְדֵי הָעֵדוּת, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ וּלְהִזָּהֵר לִבְלִי לָצֵאת עַל כָּל פָּנִים ח"ו, מִדַּרְכֵּי הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ (שם), "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ" שֶׁתֵּכֶף אֲנִי מְזָרֵז עַצְמִי בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל מְאֹד לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ בִּפְשִׁיטוּת עַל כָּל פָּנִים, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם מִתְגָּרִים אָז בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לְהִזְדָּרֵז מְאֹד בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל נֶגְדָּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ (שם), "חֶבְלֵי רְשָׁעִים עודוני תורתך לֹא שכחתי" כַּאן מְפָרֵשׁ וּמְבָאֵר הֵיטֵב כָּל עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁהֵם מִתְוַעֲדִין עָלָיו וּמִתְגָּרִים בּוֹ בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת בְּחִינַת גֹּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת בְּחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי, שֶׁהָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת מִתְוַעֲדִין וּמִתְגָּרִים בִּי בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת הַנַּ"ל, אֲבָל 'אֲנִי תורתך לֹא שכחתי', כִּי אֲנִי מְחַיֶּה עַצְמִי בְּכָל עֵת עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקָרֶרֶת הַצִּמָּאוֹן וּמְשַׁבֶּרֶת וּמְבַטֶּלֶת אוֹתָם כַּנַּ"ל וְזֶהוּ (שם), "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" כִּי כָּל דְּבָרֵינוּ הַמְבוֹאָרִים בְּכָל הַהֲלָכָה הַזֹּאת, הַכֹּל סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ עַל עִנְיַן קִימַת חֲצוֹת שֶׁאָז הוּא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה שֶׁנִּמְשַׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת שֶׁשָּׁבִין וְחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל וְכַנַּ"ל. וְאָז הַסִּטְרָא אַחֲרָא רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּשֵׁנָּה גַּשְׁמִיִּית, שֶׁהִיא סִטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת סִטְרָא דמסאבא דְּשַׁרְיָא עַל יְדוֹי כַּנַּ"ל. וַאֲזַי צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָּה בִּזְרִיזוּת וְלָקוּם בַּחֲצוֹת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵאוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹמְדִים כְּנֶגְדָּם וּמַכְנִיעִים אוֹתָם כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ שֶׁנִּסְמַךְ לִפְסוּקִים אֵלּוּ הַמַּתְחִילִים חֶלְקִי ה' שֶׁמְּדַבְּרִים מֵעִנְיַן הִתְנוֹצְצוּת שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ רַק עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ כַּנַּ"ל:
הִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית הֲלָכָה ה' נִכְלָל בְּהִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר הֲלָכָה ה':