More on Expanded Consciousness (Expansion of Thought)
2
כמה מעלות טובות יגיעו לך מזה, מחזק אתה, מרחב ומברר את מחשבתך, כמו שמתפללים בהיה״ר של זקני הקדוש ישראל בעל נועם אלימלך, תהא מחשבתנו זכה צלולה ברורה וחזקה, וגם נעשה אתה בעל מחשבה ודמיון של קדושה, ולא מחשבה בלבד רק גם לאיש מתרגש, שאמרנו לעיל בפרק ג׳ שהיא כל כך נחוצה לנו אתה נעשה. כי לא מחשבות בלבד אתה חושב בזה, רק מחשבות המלאות רגשי קודש, אהבה, יראה ותשוקה לד׳, המעוררות אותך להן. ומצע בזה לנפשך עשות שאת התרגשויותי׳ אשר תוציא מעצמותה, עלי׳ תתגלה ובזה לעקבי החסידות הגעת להעשות בעל נפש כנ״ל. והיש להעריך את התועלת הפשוטה בזה שאין מחשבתך מופקרה לכל זוהמת מחשבות העולם. וכיון שרצוננו בזה לחנכם בעזרת ד׳ שבאמת כן תעשה ולהראות לך האופנים איך תוכל בהם להרגילך בזה בלא יגיעה הקשה מיכולתך, וגם מצח לא יהי׳ ליצרך להסיתך שלא תחשוב אותן, כי אדרבה מחשבות נוחות הן, מחשבות אשר כל איש בטבעו אוהב לחשוב אותן. לכן עוד נוסיף לדבר מן אופנים וגם דוגמאות. ולד׳ נקוה כי כשתתרגל בהן, לא לבד שלא תצטרך לכפות את עצמך לחשבן, רק גם יהיו זמנים שכל כך תשקע בהן עד שיקשה לך להפסיק מהן.
What great heights you will reach when you strengthen yourself, expanding and refining your mental powers! It is as we pray in the “yehi ratson” prayer of my holy ancestor, the author of the Noam Elimelech, which says, “may our thoughts be pure, refined, clear, and strong.” You too can become a man with a holy faculty of thought and imagination. And not only in thought, but you will transformed into a man of feeling, an eesh misragesh, which we have already shown to be so crucial earlier in chapter three. For it is not only relegated to the level of thought, but it is rather that your thoughts will be so filled with holy feelings of excitement, love, fear, and desire, that you will truly be aroused by these attributes. You have made a vessel for your nefesh, so that the feelings that you draw out from the depths of your inner being will revealed, and in this way you will be going confidently on the path of Chassidus which leads to your being worthy of the title, “baal nefesh.”127In chapter one we defined a “baal nefesh” as one who through his great vigilance in performing mitzvoth possesses and thereby accesses his soul by entering his soul into his devotion. There the author told us that Rashi defined a Chassid as a “baal nefesh.” Can you measure just how valuable it is that your thoughts protected and not abandoned to all of the polluted notions that float around world civilization? It is our specific intention to instruct you with God’s help to indeed reach this goal, and to show you the ways128Ways, “ofanim,” also means angels, and the author is using a double entendre in referring to the angels that will help you on your way. in which to accustom yourself to such a way of thought and behavior without burning out from inefficient methods. If you follow this path, then you will be able to subdue your evil inclination so that it will not have the insolence to incite you in dangerous directions of thought. To the contrary, you will find these thoughts easy, thoughts which every man’s nature loves to think. Towards this end, we will continue to discuss the ways to reach this goal, and provide you with concrete examples. And we put our hope in God, that when you become accustomed to them, that not only will you not need to force yourself to think them, but there will even come times when you will be so immersed in them that it will be difficult for you to stop thinking them.
3
כשתלמד תנ״ך תשתדל להשתתף בכל מאורעות הקודש שעברו כאילו גם אתה היית אז. משתתף אתה בהליכת אברהם אבינו ויצחק להעקדה, ובצערו של יעקב אבינו בשעה שהתפלל לד׳ הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אנכי אותו. וכן כשתלמד מדרש, וישנם הרבה מן המדרשים על הפסוקים של התנ״ך המגלים יותר את המאורעות שהיו אז. למשל, מעשה בראשית, ענין מכירת יוסף וכו׳, שגילו לנו חז״ל בתורה יותר מכפי שרואים אנו בה, ולא יהיו לך הפסוקים לבדם והענינים שבמדרשים לבדם, שבשעה שאתה לומד בתורה רק מה שכתוב בתורה אתה חושב, ובשעה שאתה לומד מדרש רק הדרשות של המדרש במחשבתך, ולפעמים עם פסוקים אחרים, כי על פי רוב המדרש דורש את הענינים אף של התורה מן פסוקי נביאים וכתובים. רק מהכל ענין אחד תעשה כי באמת הכל ענין אחד, וגם במחשבתך ענין אחד יהי׳. הן בשעה שאתה לומד בתורה מע״ד ומכירת יוסף וכו׳ הן בשעות או ברבע שעות הפנויות, ענין אחד אשר תדע מן הפסוקים וממדרשים יהי׳ לך. ולא ממדרש אחד רק ממדרשים שונים, כי יש לפעמים ענין אחד המפוזר במקומות רבים במדרשים ובגמרא וכו׳, כאן מעט וכאן מעט.
When your learn the Tanach try to be so involved in the holy events that happened to the extent where you feel as if you were there when they were happening. Join Avraham and Yitschak on their way to the Akeida,129The binding of Isaac. and feel Yaakov’s distress at the moment when he prayed to God, “Please save me from the hand of my brother, from the hand of Esav, for I fear him.” You should also be so involved when you learn Midrash, for there are Midrashic explanations of the verses of the Tanach which reveal more about the events at the times they happened. From the story of Creation to the sale of Yosef, really with every event described in the Tanach, the holy Sages of the Torah revealed so much more about them than we could ever glean on our own. In this way the verses of the Tanach and the Midrashim will not be a separate, marginally connected study, where at the time you are studying Tanach you are only thinking about what is written in the Torah, and at the time you are studying Midrash your mind is only occupied with the homilies in the Midrash and sometimes with other verses, as Midrash usually looks at the matters in the Torah through the lens of verses in the Prophets and the Writings. Rather, make it all the same, unified study, for truly it is all one matter, so it needs to be one unified matter in your mind as well. Whether you are studying about the creation of the world or the sale of Yosef, or whether during your “free” hour or fifteen minutes (when you occupy your mind with the holy thoughts gleaned from your study), your knowledge should be a single unified whole based on both the descriptions in the verses and the homilies in the Midrashim. Don’t limit your empathy for and visualization of the events in the Torah to one Midrash, but rather make a composite of several Midrashim on the same subject, as there are often several Midrashim on the same subject found in different collections and different masechtos of the Gemara.
4
למשל, מעשה בראשית ואיך הי׳ הקב״ה בונה עולמות והחריבן ושוב ברא עולם ואיננו כי שוב החריבו ד׳ כי לא הניין לו, וברא שני מאורעות הגדולים וקטרגה הלבנה וכו׳, וכשבא לברא את האדם ואמר נעשה אדם, נעשו המלאכים כתות כתות וכו׳ ונתן אצבעו ביניהם ושרפם. וכן ישיבת אדם הראשון בגן עדן ואח״כ כשבא הנחש לפתותם וכו׳.
Take the example of the story of creation. One Midrash tells us how the Holy One, blessed be He, would build worlds and destroy them, then creating another world and suddenly it was not there, for God had again destroyed it in His displeasure. Another Midrash answers the question of why Bereshis 1:16 starts off by saying, “God created two great luminaries in the heavens,” and then continues by saying that there was a great luminary (the sun) and a small luminary (the moon). The Midrash tells us that at first the sun and the moon were equals. Then when the moon initiated a dispute and asking, “can two kings wear the same crown?”130Apparently, this was the first dispute in the history of the world. God resolved it by telling the moon, “Go and make yourself smaller.” This is another case of God creating and destroying, or at least, creating and reducing. Another Midrash131See Sanhedrin, 38b. finds God repeatedly creating choirs of angels, asking them if they agree to the creation of man, and when they object (after hearing reports that this man creature will eventually act corruptly they say, “what is man that You are mindful of him?”), God “places His finger among them and burns them up.” Again, creating, and destroying. And finally, join all of these to the story of the expulsion of Adam. One moment he is dwelling in the Garden of Eden, and then the snake comes along …
5
וכבר תהי׳ לך מחשבה אחת יותר ארוכה המושכת את הלב להטריד ולהעסיק את מחשבתך בה. וכאשר תתרגל בכגון זה תנסה לעלות מזה אל מין מחשבה המחדשת. לא המחדשת לגמרי, כי אלי׳ תגיע רק כשתעשה יותר לבעל מחשבה וחכמה אי״ה, שיעלו בך רעיונות ומחשבות חדשות בהשגות, דרכים ועצות בעבודת ד׳, לפי שהורו לנו קדושינו זי״ע. אבל לעת עתה תעלה אל מחשבה המחדשת רק להרחיב ולפַשט את אשר ניתן לך. הן לא תדע אם באמת כך הי׳ כפי שאתה משער לך במחשבתך, אבל הלא לפי יסודות הנאמרים בתורה ובמדרשות אתה חושב, רק שאתה מרחיב את מחשבתך בהן.
By joining all of these Midrashim together, along with the verses describing the days of creation, you have created for yourself a single prolonged file of thought that stirs your heart, arouses your interest, and occupies your mind. When you accustom yourself to meditating upon this file of simple thought, try to raise it into the category of innovated thought. It will not be completely innovated, because the higher level of completely innovated thought will only come at a later stage when you become, God willing, a master of thought and wisdom. A mind with such a level of mastery produces novel ideas and concepts, showing a deep understanding of the pathways of avodas Hashem flowing from the advice and direction given to us by the holy rabbis of the past. But for the time being, your innovated thought will involve expanding upon and explaining the teachings that you have received. You cannot be sure if the expanded understanding that you derive accurately reflects how these events really were, but still, you need not worry about this as your thoughts are in line with the foundations mentioned in the Torah and the Midrashim. You are simply expanding your thoughts based on the sources.
6
למשל איזה רושם עשתה ביאת משה רבנו ואהרן הכהן על ישראל בבשורת הגאולה במצרים. איך דברו אז בבתי ישראל מזה, וילדי ישראל פקחים התמימים האם לא שאלו מאומה כששמעו שמעבדות כזאת יצאו לחירות. אף אחר יציאת מצרים הזהירה התורה על ילדי ישראל ועל שאלתם, ולתת לכל אחד תשובה כפי שאלתו, ובטח גם אז קפחו את הוריהם בשאלות שונות. כלומר בטח רחשו אז דברים שונים, רק כיון שבתורה אף במדרשים לא נאמר איך רחשו הדברים לכן אתה מצייר במחשבתך ודמיונך, מחשבה ודמיון איש הישראלי, לפי האופן והדרך הנאמר בתורה ובמדרשים, וצייר לך כפי דעתך כעין זה.
Another example. Consider the impression that Moshe and Aharon made on the Jews when they announced the redemption from the slavery in Egypt. How did the Jews discuss the news in their houses? Didn’t the innocent, clever children ask questions when they heard that they were no longer going to be slaves and soon going to be free? Even after the exodus from Egypt the Torah counsels us to give suitable answers the children’s questions, each according to his level of understanding. Surely in ancient times children also overwhelmed their parents with numerous questions. That is to say, there were so many little scenes and events, questions and answers. Since the verses in the Torah and the Midrashim don’t describe such situations, it is up to you to imagine, that is, visualize as clearly as you can in your Jewish imagination, all of the events in the times of the Bible. Take the information in the verses and the Midrashim, and open them up according to the powers of your mind.
7
וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך (שמות א׳), לא את הבנינים היו צריכים המצריים האכזרים רק לענות את ישראל ולמרר את חייהם היו שואפים ולתכלית זה לבנות פתם ורעמסס בדו להם.הג״ההבה נתחכמה וכו׳ למען ענותו בסבלתם ואח״כ ויבן וכו׳ את פתם ואת רעמסס. ולא בבניני פתם ורעמסס לבד, רק אחר כל עבודה קשה חקרו וחפשו והעבידו בהן את ישראל (סוטה י״א). חייו של העברי הפקר הי׳ יותר מחיי כל בהמה וחי׳, לא לבד בזה ששלחו אותם למקומות מסוכנים כגון להביא להם דובים ואריות (שמ״ר פי״א) רק גם במצרים הפקר היו. גם כל מצרי שוטה ורשע, גם כל נער בזוי, התחצף לקלל אף להכות עברי זקן ונשוא פנים הכאות איומות עד שבור את עצמותיו אף להרגו. גם אם הי׳ העברי גבור ממנו הי׳ מוכרח לסבול את הכאותיו של כל נער משוקץ, כי מי הוא אשר יהיו לעמוד נגד מצרי אשר בידיהם ח״ו לכלות את כלם כרגע. ומי מן העברים אשר לא הי׳ שבור ומשובר ידיו רגליו או שאר מן עצמותיו. העבודה הקשה בעצמה שהעמיסו על כל אחד יותר מכחו שברה אותם (מדרש וילקוט פ' יתרו רמז רע״ו) וגם ההכאות אשר הכו אותם הוסיפו לשברם ולכסותם מכות ופצעים עד הבאיש ריחם. (שמ״ר פ״ה).
“And they embittered their lives with hard labor, with mortar and with bricks, and all manner of agricultural work.” (Shemos 1:14) The cruel Egyptian taskmasters had no need of the buildings that they forced the Jews to build. Their desire was only to torture the Israelites and embitter their lives. Thus it was solely out of cruelty that they invented the project of having the Jews build the cities of Pitom and Ramses.132The footnote in the original text points out that the narrative first has the Egptians saying, “come, let us deal wisely with them, lest they multiply and join our enemies,” and only after that it says, “and the built treasure cities for Pharaoh – Pitom and Ramses.” Building these cities was not the only way they tortured the Jews, but even after the cities were built they devised new ways to cause the Jews to suffer. The Talmud (Sotah, 11) tells us that in the eyes of the Egyptian, the life of a Jew was worth less than the life of an animal. A Jewish life was not only cheap when they sent Jews to the wilderness to perform life threatening task like capturing lions and bears,133Shemos Rabbah, 11. they scorned the lives of the Jews even amid the Egyptian metropolises. Every wicked Egyptian imbecile, every shameful Egyptian teenager, would brazenly curse and beat even respected elders of Israel, breaking their bones or even killing them. If an Israelite was physically stronger than his Egyptian oppressor it was no protection. He would have to suffer the blows of every despicable adolescent, because if a Jew so much as raised his hand to an Egyptian it would be reported and the Egyptians would slaughter large numbers of Jews as a collective punishment. There were few Jews who did not go about with broken bones, if not tokens of their oppressors affections in wanton beatings in the street, then surely from being forced to do labor far beyond their physical abilities.134Midrash, and Yalkut, Parshas Yitro, Remez 276. They would beat them until their bodies were covered with bruises and lesions, making the Jews thoroughly abhorred.
8
הבה נתחכמה לו (שמות א׳) ביום ובלילה, בכל עת ובכל שעה רק פתגם מחריד זה הי׳ שגור בפיהם. ובאמת הרבה חכמה רעה וערמימיות הסט״א השקיעו בזה לחקור ולחדש רעות מרירות יותר להרע לבני ישראל. כאילו לא הי׳ להם דבר בעולם בלתי אם לקוץ את חיי ישראל ורק זה תכליתם מקטן ועד גדול, מן המצרי היחידי ועד כל מלכות מצרים. ואם עבר איזה זמן ועבודה יותר קשה לא הצליחו לחדש מזו שכבר העמיסו עליהם, השכילו להכביד את עבודתם אשר להם מכבר, כגון להחליף וליתן מלאכת אנשים על נשים ושל נשים על אנשים (סוטה י״א).
“Come let us deal with them cleverly.” (Shemos, 1) This became the Egyptians obsession, their single thought day and night, a harrowing mantra clinging to their lips. And truly they invested all their wisdom and craftiness in devising more and more painful tortures to embitter the Israelites, as if they had no other reason to live other than to torment the Jews. This became the raison d’etre for the both the young and the old, from the simple Egyptian in the street to the kings in their palaces. If a few days passed without seeing the invention of a new clever means of torment, they would simply increase their workload and demand impossible tasks. For instance, they would make the men perform the tasks of the women and the women do the labor of the men. (Sotah, 11)
9
גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר בהם תלונה, אבל בן ישראל אחר כל עבודתו המרה מעת קריאת הגבר, ואחרי הכאותיו ושבירת עצמותיו כל היום, לא נתנוהו ללכת הביתה לנוח, רק בשדה ילין. (שמ״ר פ״א) והי׳ החומר לו לכר והטיט לכסת. ועד בוא מש״ר ופעל ליתן להם השבת למנוחה (שם) רבים מהם את בניהם לא ידעו ולא בניהם אותם, כי את מפתן ביתם זמנים רבים לא דרכו, ורק בשדה, בחומר ולבנים, בבזיונות, רדיפות, והכאות, את כל ימי חייהם בלו.
“Even the bird has found a home, and the swallow a nest for herself.” (Tehillim, 84) In those dark days, the birds may have found rest, but the son of Israel, crushed by labor from the crowing of the cock, his body bruised and his bones beaten each endless day, was not allowed to go home at night. He had to sleep in the fields, with a pillow of clay and mud for a blanket.135Shemos Rabbah 1. This was their lot until Moshe came and made and arrangement with the rulers allowing the Jews to rest on Shabbos. Rest, yes, but not necessarily to go home. Many a mother or father did not know his child, and many a child his parents, for they could not go home for months or years, only wasting away day and night in the fields, in the factories of brick and clay, degraded, chased, and beaten.
10
את גופם של בני ישראל התחכמו נחשים הנוכלים כ״כ לפרוק ולכתת וגם את רוחם לפרור. לב האכזרים לא נשבע מזה שהיו נמאסים בעיניהם מעבודת טיט ולבנים (שהשר״ר פ״ד) רק עוד הוסיפו לעשות את בנ״י אשר כאצילים באו לארץ למטאטי שווקים ורחובות, (שמ״ר פ״י) בזוים ושפלים היו ישראל בעיניהם ואף את דתיהם הטהורות אשר להם מאבותיהם הקדושים היו מבזים (זוה״ק שמות דף ט״ו ע״א.)
The rouge snakes dealt so wisely, so deceitfully with the children of Israel as to break their spirits as well as their bodies. It was not enough for their sadistic hearts that the Jews dreaded the never ending word of clay and bricks,136Shir HaShirim Rabbah, Parsha Number 10. but they had to degrade them. Those who generations earlier had come to the land of Egypt as honored princes were put to work cleaning the streets and markets. And the pure religion they had inherited from the holy Patriarchs was scorned and derided.137Zohar, Shemos, 15a.
11
וגזרות הרעות זורמות זו על זו, עד שהראשונה הספיקה לצאת השני׳ השלישית וכו׳ נבהלת לבא. לעיני איש הישראלי כאילו חשכו שמים עם מאוריו, ואל ארץ יביט והנה צרה אימה חשכה ואפלה עד בלתי נשוא. הרשעה אשר בכל העולם, במצולות ים אף מעבר להרי חשך כאילו למצרים נקבצה וכלה נגד ישראל התקוממה, ועליהם התנפלה מכבידה ומעיקה עליהם עד רצוץ שארית כחם. אם בריא ושמן פרעה ולבו טוב עליו, גוזר הוא גזרות רעות למען הולל למו ולהתענג בצרות העברים, ואם נחלה ונצטרע ובנ״י קוו אולי עתה יכנע מעט לב הערל הרוצח, עוד הרבה להרע להם וגזר לשחוט מאה וחמשים ילדי ישראל בבוקר וק״נ בערב לרחוץ את גופו המזוהם והטמא בדמי מלאכים טהורים אלו. שומו שמים והעידו הלא מאז ברא ד׳ את העולם אתם, ועל כל מעללי איש ממרום תביטו, האם אכזריות נוראה כזאת כבר ראיתם. אם כל יושבי חלד בכל המון דיבוריהם אל צרותינו יאלמו, ובכל שאון קוליהם את מכאובינו המרים ישתיקו, עמדו אתם שמים ובקול רעמכם הרעימו. העידו נא אם כבר ראיתם אנשים או גם חיות פראות, כצרותינו המרים והרבים יצרורו, לקרוע בחזקה ילדים תמימים מחיק אבותיהם ולשחטם. ואת ארץ איך זה תֵאות לכל רע ורשע אשר ישקיך את דמינו מאז. למה זה לא תקרע ותתפורר כולך מבלי להיות מצע רֶשע לכל רָשע וטמון לכל מעשי רצח על עַם ד׳. ארץ אל תכסי דמינו.
The evil decrees flowed one from another, and no sooner had the first come to the end when the second and third came rushing in. It seemed to the Israelite as if the sun had been extinguished in the sky. He would look to the earth and behold unbearable dread, distress, darkness, and gloom. It was as if all the evil of the world, from the depths of the sea to beyond the mountains of darkness assembled together in Egypt like an angry mob, united in its resolve to do away with the Jews. The forces of evil fell upon them, oppressing and harassing them to crush the last ounce of their strength. If Pharaoh was corpulent and in good spirits, he would decree evil upon the Israelites in order to take pleasure in their pain and enjoyment in their degradation. And if he were sickly and leprous (as indeed happened in one of the plagues), the Jews hoped that it would humble his closed, murderous heart. Yet it only bolstered his wickedness. He decreed that one hundred and fifty Jewish children be slaughtered by day and one hundred and fifty by night, and proceeded to bathe his loathsome, impure flesh in the blood of those pure angels. Heavenly court! Assess the situation. Look at all the actions of men from the days that they first walked the earth. Afterwards you will testify that from the day that God created the world you have never seen such inhumanity. You will join the human witnesses in their shock, speechless and ashamed to complain about their own travails, for when he knows about the bitterness of our suffering in Egypt he will be naturally silenced from being able to mention his own suffering. Stand, heavens. Let your accusations roar like the thunder. For have you ever witnessed man or wild beast as cruel as our oppressors who tore innocent children from their mothers laps, from their fathers’ arms, to slaughter them? And you, earth. How does the blood that you have soaked up since then compare? Have you ever bore such evil? So why don’t you tear apart and crumble into the abyss rather than being an accomplice to such wickedness, hiding within you the murdered bodies of the people of God? Earth, O Earth! Don’t cover our blood!
12
הן קבלו מאבותינו ואבותיהם מאבותיהם כי לא עבדים שפלים הם מבטן ומלידה אשר כל מצרי קטן ומזוהם יתן עליהם בקולו, סגנים וחורים היו בבואם הנה, וגם המצרים עם שריהם ומלכים עמהם התפארו, ויוסף זקנם שני למלך הי׳ ואת כל מצרים הציל מאבדן וממות. אבל אין זכר לא ליוסף ולא לשאר זקניהם אשר הטיבו לעשות עם המצריים, רק אחת להם לדכא את ישראל ולרצוץ אותם.
We have received from our forefathers, as they did from theirs, that these were not low curs that even a young upstart Egyptian could deride and ridicule. They came to Egypt as noblemen, lieutenants to the Patriarchs. The highest ranks of the Egyptians accepted them with pride and honor, for their elder Yosef was the viceroy over all of Egypt, saving their land from famine and death. But the Egyptians did not mention or even remember Yosef or the other elders of Israel who did such a great service to Egypt. Rather their minds and hearts were united in decimating the Israelites.
13
המצריים לא זכרו את גדלות ישראל וכי בני מלכים הם, וגם בני ישראל מגודל צרותיהם, את עצמם ואת רוחם האציל שכחו ויהיו לעבדים נשברים, שפלים. הן בביתם אם הי׳ למי מהם רק שעה של מנוחה שוב רוח העדינות והמלכויות שבו התרומם וקם. ובפרט בשבתות כשקראו את המגילות אשר בידם מאבותיהם שד׳ יגאלםהג״השם פ״ה. הי׳ כל אחד בהתרוממות רוח האציל נראה כבן מלך הנמצא שבוי בין שודדים פראים,הג״הזוהר הקדוש וארא כ״ו ע״ב דאע״ג דאינון יתבו בפולחנא קשיא מלכון וכו׳ אינון. אבל כאשר רק הלך החוצה וראה איך גם מצרי מוסרח מנקה אשפתות אשר גם כלב מזוהם ומאס מלהתקרב אליו, גם הוא בשחוק יפער עליו פיהו, ילעג יקלל אף יכה את בני ישראל.
The Egyptians did not remember how the Israelites were the sons of kings, and from the severity of their oppression the children of Israel also forgot their noble and holy lineage. Such amnesia succeeded to transform them into broken slaves. Yet back in their houses, a moment of rest managed to restore their gentle, noble spirits, by which they could briefly transcend their misery. On Shabbos they would learn the scrolls of prophecy that they had inherited from their forefathers, reassuring them of God’s promise of redemption. At this time their souls were invigorated, ascending out of the slavery. It was then that they were aware of their true situation. They were princes held by wild captors.138The Zohar (Vayira, 26b) says that “even though they suffered from harsh labor … they were kings.” (Note in original Hebrew text.) But they only had to step outside and see how a foul smelling Egyptian garbage picker, avoided by even the mangiest dog, would deride, curse, and beat the Israelite, and this realization was forgotten.
14
וגם ממחרת השבת באשמורת הבוקר כאשר נרעש מקול הנוגש הרוצח כחיתו יער על טרפו להקימו לעבודתו, נמס רוח האציל אשר בו ונשמתו פרחה ממנו, ושוב עבד נשבר ממנו נשאר. האמינו כי עתיד ד׳ לגאלם, אבל הנוכחיות הקשה והכל כך מרה אשר היתה נגד עיניהם, הרחיקה מהם גם את זוהרם העבר וגם את תקותם העתידה, הרחק מאוד כאל עולמות אחרים. הן היו שרים קדושים וטהורים, אבל זה היו מכבר, כאילו בעולם אחר כעין טובם אשר הי׳ להם בעולם העליון קודם לידתם בהלו נרו על ראשו. וגם תקותם להגאל נתרחקה מהם כאילו בעולם אחר תהי׳, אבל בעולם הזה פרעה הוא מלך אדיר והמצריים נוגשיו, והם בני ישראל עם בזוי, שבורי רוח ושבורי הגוף. ומי יעמוד בצרות אלו ומי מהם ישאר חי עד בא ישועתם. גם אמונה וגם יאוש הי׳ להם, לא מחסרון אמונה תקפם היאוש ותקוה אבדה מהם, רק משברון רוחם, כי גם להאמין צריכים עצם איש, ורוח אשר יאמין, ובהם עצם האיש נרמס והרוח נמס, העצם אשר יאמין נשבר, והאיש אשר יקוה נרצץ. בשעה שקראו את מגילותיהם המבטיחים להם את גאולתם קם רוח הישראלי בהם ואמונתם נתחזקה, וכשחזקו צרותיהם נפלו הם ועמהם גם רוח אמונתם נתפוצץ, ולא שמעו וכו׳ מקוצר רוח ומעבודה קשה.
After the conclusion of Shabbos, in the wee hours of the morning, when the crazed shouts of the taskmaster terrorized them with threats of beatings if they didn’t appear immediately back at work, their nobility melted away and their holy spirits dissipated into thin air. Again, they were broken slaves. Truly they believed that God would redeem them, but one look at the bitter desperateness of their situation managed to banish any pride of past glory or glimmer of future hope far away to a remote world. Yes, they would think to themselves, they were pure, holy noblemen, , but this was in the past, like the good their souls enjoyed in heaven before they were yet born, when the candle cast a halo over their heads. Their hopes of redemption even faded further and further away, as if to a different world, while they were captive in this world, a world where Pharaoh was the mighty king, his men their powerful taskmasters, and they where the scorned children of Israel, their spirits crushed and their bodies broken. Who among them would endure the suffering and live to see their salvation? They had faith, and they were despondent, but their despondency and utter loss of hope did not result from a lack of faith. It came from the degree to which their spirits were crushed, for to believe a man need a strong sense of his self, and a soul with which to believe. But their sense of self was trampled and their souls melted. The essential ingredient that faith required was lost, and the man who could otherwise have hoped was dashed. At the times when they read their scrolls which promised redemption the spirit of Israel would well up within them and their faith was renewed, but when the oppression intensified they fell and their newly renewed faith was shattered. “They did not heed Moshe from the anguish of their spirit and cruel bondage.” (Shemos, 6:9)
15
והנה בתוך צרותיהם אלו באו משה רבנו ואהרן הכהן וקול ד׳ בהם קורא, פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וכו׳ זבת חלב ודבש [שמות ג׳]. גם איש קר הרוח וכבד אמנה אי אפשר הי׳ שח״ו יסתפק בדברי קודש אלו, כי בחוש ראו כי לא משה המדבר רק ד׳ מדבר על ידו. אבל יש שגם להט השמש יכהה בעיני איש המדוכא ומרוסס מיסוריו, וגם בצהרים ומשש כאשר ימשש העור באפלה, ובכדי שגם אלו יאמינו נתנו משה ואהרן לבנ״י אות ראשון ואות אחרון. כולם רואים את נפלאות אלקינו, אלקי אברהם יצחק ויעקב, וכולם כורעים, מודים ומשתחוים לד׳, אשר ראה את ענים ומשמי השמים אל שפלותם ירד להושיעם. זה עם זה מדבר וזה עם זה משיח, וכולם שמחים.
It was in the midst of such anguish when Moshe Rabeynu and Aharon HaCohen came to them, the voice of God calling from them and saying, “I have taken account of you, and seen that which is done to you in Egypt. I said [therefore that] I will take you up from the Egypt servitude … to a land flowing with milk and honey.” (Shemos, 3:16) Even the cold spirited and weak of faith among them could not have doubted these words, as everyone could see that it was not Moshe who was speaking, but God speaking through him. But just as there are those who are blinded by the sun, groping around at high noon as a man would grope about in the gloom of night, so deep was their depression and so crushed their spirit from the torment of slavery. So in order to reach these poor souls, Moshe and Aharon gave Israel the first sign and the last sign. Thus they all beheld the wonders of God, the God of Avraham, Yitschak, and Yaakov. They all bowed down in admission and acceptance before the God who saw their poverty, descending from the highest heights to save them from the lowest of depths. They spoke to each other, “could it be?” – besides themselves with wonderment and joy.
16
והאיש בא אל ביתו ומספר לאשתו ולבניו את הגדולות והנפלאות אשר שמע ואשר ראו עיניו, ומדברים ומציירים לפניהם איך תראה יציאתם מזה ובמה יכינו עצמם לדרך.
With what immeasurable excitement would a man come home to his wife and children and tell them of the mighty and wondrous signs of the changing of the times that he had just heard of, or even witnessed himself. They would speak and describe to each other what this impending redemption would be like, and what they needed to do in order to prepare themselves for their journey to freedom.
17
ויש אשר בפחד ישאל ילד תמים, אבי, אמי, ואיך זה נצא והנוגש יכה אותנו. זכור נא אבי, כאשר רק נתרשלת אז לקום, איך הכה אותך הרשע הזה, כמה שבועות חלית אחרי זה, כמה לילות התגוללת ביסוריך, אני מתירא.
A terror-stricken child undoubtedly asked his parents, “Abba, Imma, how can we leave, for the taskmaster will come and beat us! Remember, Abba, that time when you weren’t so fast in waking up to go to work, and how the boss came and beat you. You were sick and hurting for weeks! You were in so much pain, you could barely sleep at night! Abba, I’m scared!”
18
ויגער בו אביו לאמור, היכול יוכל הנוגש להרע לנו בשעה שעלה ברצון ד׳ לגאלנו.
Then his father, overwhelmed with excitement, said to his son, “Don’t worry, my son. Do you think that the taskmaster has any power to hurt us now that the Almighty has come and desires to save us?”
19
ויבך הילד התמים ויוסיף לשאול, ואיך זה התאפק ד׳ מבלי הושיע אותנו עד עתה מצרותינו הכל כך רעות. זכור נא כאשר מיעכו הרשעים את חברו, בן שכננו בבנין, על אשר לא השלים אביו את סכום עבודתו היומית. זכור נא אבי כשכל גופו הי׳ כבר בנוי בתוך החומה ורק פיו עוד הי׳ לחוץ, הוי כמה צעק על משא הלבנים והטיט שעליו, הוי ואבוי לי עליך חברי היקר.
Still, the innocent child cried and continued to ask, “Why is it that God waited so long to save us? Why did we suffer for so long without him coming to save us before? Why didn’t God save my friend from next door? Don’t you remember how they took him and crushed him in the building after they saw that his father couldn’t finish his day’s work? Don’t you remember how his whole body was stuck in the wall with all that clay and the bricks and only his mouth showing, screaming as they crushed him! Oy my friend, my good friend,” the boy broke down and cried even stronger.
20
בכוחותיו האחרונים צעק אל אביו ואל אמו, הצילו נא הצילו, כי אי אפשר לי לישא יותר, גם אותי קרא אז ביסוריו. מה איום הי׳ כשנתנו את הלבנה האחרונה עליו ומוחו נתפוצץ ומת, לולא שחטפה אמי אותי אז משם הביתה, כי אז מוכן הייתי לתת נפשי תחת נפשו ואותי ימעכו בבנין תחתיו, ולמה לא ריחם ד׳ עליו.
“I can still hear how with his last breath he cried out to his parents, ‘Abba, Imma, save me, help me! I can’t take it any longer.’ And he even called out to me to get him out of there. It was horrible, so horrible when they threw that last brick on him and it broke his skull. If Imma hadn’t taken me home in such a hurry, I would have given my life to save him, I loved him so, I would have been willing to be crushed by those bricks if only he could have been spared! Why didn’t God have mercy on him?!”
21
ויבך הילד בכי גדול. ותקחהו אמו, שהיתה מנשים הצדקניות במצרים, אל חיקה ותשקהו ותאמר לו, שמע בני חביבי, שמע נא, אל נא תבכה יקירי, הלא מילדותך למדתי אותך לדעת שד׳ אלקי ישראל הוא אלקים, את השמים ואת הארץ ברא, את הימים ואת הנהרות, את הכל ברצונו עשה ואת הכל ברצונו מנהיג, אין דבר נסתר ממנו אף במעמקי הארץ ואף בתחתית הים, את הכל ברא רואה ומנהיג. אנחנו וכל הנבראים בעלי סוף גבול וקץ, אבל אלקינו חי וקים, אין סוף ולא גבול וקץ לו, ומרוב גדלות אין סופיותו אי אפשר לשום נברא להשיגו. הפעולה והחכמה אשר יבין הילד, יודעים שפעולה וחכמה קטנה ילדותית היא, כמדת מוח הילד וחכמתו, ואת אשר ישיג האיש, נדע שרק אנושי היא כמדת מוח האיש וחכמתו, אבל אלקינו אֵל רם ונשא, כל חכמי חלד עם מלאכי עליון לא ישיגוהו, והיא גדלותו, אף את מעשיו במרום עם פעולותיו אשר בארץ לא נדע והיא תפארתו. ראה נא בני, הלא ד׳ אלקי ישראל מלא את כל העולם ואין פינה ולא זוית אשר לא ימלא אותן, גם עתה בשיחנו זה שאנו מדברים, לפנינו הוא ית׳ נמצא ואיך זה לא נראהו, הלא בקרבי ובקרבך הקדוש ישראל יש ואיך זה לא נדעהו. האפשר לאיש בשכלו האנושי להשיג זאת, רק אחת לנו, להאמין בו ית׳, ובלי שום חקירות והתחכמות לשמור דרך ד׳, חוקיו ומשפטיו כפי אשר צוה אברהם אבינו ליצחק, יצחק ליעקב, ויעקב לבניו ובניו לבניהם אחריהם עד לנו.
The boy was sobbing uncontrollably. Then his mother, one of the righteous women enslaved in Egypt, took her son in her arms as his father fetched him a cup of water. “Listen, my sweet, listen, my dearest one, shhh, don’t cry. Didn’t I teach you from the time you were a little boy that Hashem, the God of Israel is the one and only God. That He created the seas and the rivers, the heavens and the earth? Remember that He made everything according to His will, and He conducts everything in the world according to His will. There is nothing, nothing hidden from Him, even in the depths of the earth, even deep under the waters of the sea. He made everything, sees everything, and watches everything. We and all of God’s creatures eventually come to and end, but God Himself is living and enduring, for He is the Eternal One, He is measureless. And because God is Eternal and his Greatness is measureless, we can’t see of Him. He is so great that none of His creations can conceive of Him. Look, my dear son. Think about this. Everyone knows that things that children can know, things that children can do, are small things suited for a child’s mind and level of wisdom. And with a grown man, even thought he knows so much more than a child, still, his wisdom is also very limited, for a man can only know so much. But our God is so great, so exalted and high, that all the wisdom of the world, including the angels, cannot understand His wisdom. This is God’s greatness. And all of His actions on high, together with His actions on earth are not known, and this is God’s splendor. Look, my sweetest, look. Doesn’t the Almighty, the God of Israel fill the whole world, and there is place, not even the smallest corner, that He doesn’t fill? Even right now, during this very conversation that we are having, God is right before us, He is here, so how is it that we don’t see Him? After all, isn’t the Holy One of Israel within you and within me? Why don’t we know Him? Remember how I told you that man’s wisdom is so limited – could a man with his mortal wisdom understand this? So what we have to do is to believe in Him, many He be blessed. We need to follow God’s path without fancy questions or dilemmas. We believe, and follow His laws and judgments just as Avraham Avinu commanded his son Yitschak, and Yitschak to Yaakov, and Yaakov to his sons, and his sons to their sons after them, right down to us!”
22
אשריך בני, שאתה מבני ישראל, בני ד׳, הֵיֵ׳ שמח אשר לעבדו זכית. אף אם ראית את אכזריות הנמבזים על בני ישראל המבזים אותם וממררים את חייהם, ח״ו אל תהרהר בלבך לשאול למה זה לא ירחם ד׳ עלינו, ולמה זה מלך כל הארץ יעזוב את בניו בני ישראל כל כך להפקר ולבזה וכהרף עין לא ישמיד את האכזרים הרשעים האלו, האם רעם חסר לו להרעימם, או הברקים אפסו בשמים לשרפם ולעשותם עפר, אל תהרהר ואל תשאל. אף אם תראה איש אשר דרכי ד׳ דרכיו הם, ובהם הוא הולך, ומ״מ מתיסר, אל תאבד את עולמך, בני, ואל תהין להרהר אחר מעשי הקב״ה. כי הקב״ה הוא הרחמן הכי גדול והכל יכול לעשות כרצונו, מה יקשה לו ומי יכול לעצור נגדו, הוא ית׳ אין סוף לרחמנותו וגם יכולתו אין סופיות הן. וכל שאלתך היא רק כפי מדת דעתך שאין דעתך מבינה זאת למה לא ריחם עד עתה, וכאמור דעתך ודעתנו אנושיות ואלקינו אין סוף, וזאת היא מגדלותו מה שאי אפשר לנו להשיגו. אדרבה גם בשעה שאתה רואה את כל צרותינו וחרפותינו אלו, תיכנע לפני ד׳ ותאמר, צדיק ד׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. רק את לבך שפוך לפניו שירחם עלינו. וראה נא גם ראה יקירי זה קרוב למאתים ועשר שנים אשר היינו שקועים במצרים, וכבר שמחו מצרים עלינו לאמר אבדה מהם כל תקוה, עד עולם עבדיהם נשאר, ותחת שבטיהם נגוע. אבל יושב בשמים ישחק וכשעלה עתה ברצוננו ית׳, שלח את נביאיו הקדושים משה ואהרן בני עמרם לגאלנו מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה, ומאפלה לאור גדול.
“You are so fortunate to be a son of Israel, among the sons of God! Be happy that you have the great merit of serving Him, and even thought you have seen the cruelty with which they treat the children of Israel, how they shame us and make our lives so bitter. Put away your doubts, and don’t confuse yourself by wondering why God does not show mercy upon us, why the King of the entire land would abandon his children, the children of Israel to be rejected and shamed, and why he doesn’t destroy the cruel oppressors in an instant. Does He lack thunder in Heaven? Can’t He join together all of the lightning in the skies, strike them and reduce them to ashes? Don’t disturb your faith by questioning the correctness of God’s ways. He is the Holy One, blessed be He. He is the most merciful, and He can do anything according to His will. What could be difficult for Him? Who could stop Him? He is Infinite, He is measureless. His mercy and His abilities are also without measure. And all of your questions are according to your knowledge, and your knowledge does not understand why God had not yet shown His mercy. And as I said, your knowledge and our knowledge is just human, so greatly limited, but God’s knowledge is infinite. Part of God’s greatness is that it is impossible for us to understand His knowledge. So at the time when you see all of our suffering and humiliation, bow your head before God, and say, “God is righteous in all of His ways, and kind in all of His actions.” Just pour your heart out before Him and ask for Him to be merciful with us. And see, please, see, my sweetest one. It has been almost two hundred and ten years that we have been stuck in Egypt, and the Egyptians have already rejoiced over us, saying that the Jews have lost all hope and will forever remain slaves. They say that we will expire under their rod. But God sits in Heaven and laughs at the nations! Now that He is willing, He has sent us His prophets, Moshe and Aharon, the sons of Amram, to redeem us from slavery to freedom, from oppression to redemption, from darkness to a great light.”
23
ולא מתחת השוט לבד של המצריים ורק מתחת גרזן הרשעים יגאלנו, אך גם מן זוהמתם ואשפות עצמותם יעלנו. את רוע מדותיהם וכל טומאת נפשם וגופם, הגרועים מהעכברים והנחשים, מעצמנו ינער ואותנו יטהר. ועוד הבטיח ד׳ לנו שאלינו משמי השמים יבא ותורתו הקדושה אשר בשבילה את כל העולמות ברא, לנו יתן, ובה כולנו נתקדש, כי הלא בניו בני ד׳ אנו ואי אפשר לנו להתנהג כפי שירצה האיש וכפי שיבין כל אחד בשכלו האנושי, רק כאשר ירצה ויבין האלקים עלינו לעשות, לדבר ולחשוב אף לרצות, ד׳ קדוש ואנחנו גוי קדוש נהי׳.
“We are not only being redeemed from the whip of Egypt, not only from beneath the axe of the wicked, but we are leaving behind their spiritual sickness. We are leaving the garbage-heap of their evils. We are going away from their bad behavior, from the impurity of their souls and bodies, more loathsome than mice and snakes they are. We are now going to shake off any hint of the Egyptians and their ways and their impurities, and be cleansed. And furthermore, God has promised us that He will come down from the highest heavens and give us the Torah. All of the worlds were only created for the sake of the Holy Torah, and He is giving it to us! Though it we will all become sanctified. After all, aren’t we His children, the children of Hashem? So it is impossible for each person to act according to his human desires and understanding. Rather each person needs to act – to speak, think, and even desire - according to how God wills and understands, for God is holy, and we are going to be a holy nation.”
24
ומה מאוד הפליאה בשורה זו לפעול בהילדים, ילדי ישראל. לא אותם הילדים הם כבר אשר עיניהם מפיקות פחד ובהלה, לא אותם הנדהמים השתקנים הם אשר כעזובים יסבבו, ידיהם כאילו מדולדלות וכל גופם הרך לקול עלה נדף כולו יתכווץ. ילדים חיים נעשו, וכל אחד לבית חברו רץ וחברו לחברו ובחפזון מתקבצים יחד בבתים ובשווקים, ואלו אל אלו מספרים את אשר ספרו להם אבותיהם. ומהם אשר בקולם המצלצל על חבריהם נצחו לאמור, כן, ד׳ אלקי ישראל יבוא אלינו, אני אכירהו תחילה, [שמות רבא פ״א] זכורני עוד כשהייתי במדבר לבדי ומלאך ד׳ האכילנו והשקני. ושוב רצו אל בתיהם, אבי, אמי, ומתי יגאלנו, מתי יבוא ד׳ אלינו בתורתו, למה לא בא היום, אני רוצה להיות בן הקב״ה, כל אשר יצוני אעשה.
The announcement of the coming redemption had a wondrous effect on the children of the Jewish nation. They were no longer terror-stricken children whose eyes broadcasted fear and bewilderment, no longer milling about dumbfounded as if abandoned by their loved ones, with arms paralyzed from hopelessness, with nerves frayed to the point where they would feel pangs of terror at the rustling of a leaf. They became living children. Upon hearing the news, each one ran to his friend’s house, and the friend to his friend. Quickly they gathered in their homes and in the marketplaces, telling each other what their father’s had told them. Some of the children’s voices rang above the voices of their friends as they said, “yes, the God of Israel will come to us, and I will be the first to know it!139Shemos Rabbah, Parsha 1. I remember how I was once alone in the desert, and an angel of God gave me food and drink!” And then they would run home and ask their parents, “Abba, Imma, when will we be taken out of Egypt? When will God come to us with His Torah? Why didn’t He come today? I want to be a son to God! All that He will command me, all that he will command me I will do!”
25
ויענו לו אביו ואמו, הלא אמרנו לך בננו שאנחנו איננו יודעים מאומה ולא ברשותנו אנו רק ברשות הקב״ה ולרצונו אנו בטלים, ומתי שיעלה ברצון לפניו יעשה, ואנחנו צריכים לחכות לו ולהתפלל אליו. אבל אם כל כך אתם ילדים מתשוקקים לגאולתו ולתורתו צריכים אתם מעתה להתנהג באופן שתתכשרו אליו ית׳ לישועתו ולתורתו. וכולם פה אחד, האב, האם, הבנים והבנות מקבלים עליהם להתחיל מעתה בהנהגה טובה וישרה ולהתכשר ליום המקווה.
And his father and mother will answer him, “Son, didn’t we tell you that we don’t know anything? We are not in control, only God is in control, and must act according to His will. That means that whenever He wills it, it will happen. We have only to wait and pray to Him. But if you yearn so strongly for the redemption and for His Torah, then you have to prepare yourselves and act in a way that God will find you worthy of His salvation and His Torah.” Then with one voice, the father, mother, the sons, and the daughters, all accepted upon themselves from that moment onward to conduct themselves in the best manner possible so as to prepare themselves for the awaited day.
26
עוד הרע פרעה להרע לישראל ולמרר את חייהם ושוב גזרה רעה חדשה גזר, תבן לא ינתן להם וכו׳ ושוב בנ״י מתמרמרים. כי י״ש שישר״ל מוכי״ם והאכזר הרשע עוד מוסיף להתאכזר ולהכות, ול״א ידע״ו כ״י הגאול״ה כב״ר התחיל״ה. ושוב הכה ד׳ את פרעה נגעים גדולים ובני ישראל מוסיפים להאמין בד׳ ולהשתוקק, להתקרב אליו, והנה הליל שמורים בא. הן עודם במצרים אבל לא עבדים ולא שברי רוח הם, את פסחיהם אוכלים, נעליהם ברגליהם ומקלותיהם בידיהם הכן להיגאל, וכבר אומרים הלל [גמרא ושמ״ר פי״ח] שירות ותשבחות למי שכבר עשה את כל הנסים האלה, מי מילל כזאת מי האמין לשמועתנו. ומכל חלונות ישראל השירה והזמרה מתפרצת, הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו. ופתאום והנה קול מר מרעיש תחת חלוני ישראל, מי כאן משה, מי כאן אהרן, צאו, צאו, הילדים נתפחדו מתחילה ובקול רעדה שאלו את הוריהם, אבי, אמי, האם שוב הנוגש הרשע קורא שתצאו לעבודה, הלא רבנו משה ואחיו אהרן כבר הבטיחונו שבליל זה אנו נגאלים.
Pharaoh continued to do evil to Israel and embitter their lives. Again he made a harsh decree against them, “don’t give them straw,” and again the Jews felt the bitter taste of oppression. Though they were already beaten, the sadistic one became even crueler and beat them even stronger. In this way they did not even know that the redemption had already started. Again God sent great plagues upon Pharaoh. This caused the children of Israel to believe in God and yearned for Him even stronger, coming ever closer to Him. Then came the night-vigil – the first night of the Egyptian Passover. Though they were yet in Egypt they were no longer slaves and no longer broken in spirit. They ate their Paschal lambs, shoes on their feet and staves in their hands, ready for redemption. They were already saying Hallel140Gemara and Shemos Rabba, Parsha 18. - songs and praises to the One who had already done all of these miracles. These songs were a testament to their great faith. Song poured out of every window of every Jewish home, singing, “Give thanks to God, for He is good, for His mercy endures forever.” And suddenly, a lone, bitter voice cried out from beneath the windows of Israel, “who here is Moshe, who here is Aharon? Come out, come out!” At first the children were frightened by this, and with trembling voices asked their parents, “Abba, Imma, has the evil taskmaster come again to call us to work? Didn’t our master Moshe and his brother Aharon already promise us that on this night we are to be redeemed?”
27
אל תיראו ילדים, אל תפחדו, השיבו הוריהם להם, לא הנוגש קורא, רק פרעה עם שריו [שה״ר שם] אשר מאימתם כל הארץ פחדה ובקריצת עיניו נהרות דם ישראל שפך. מרוב צרותיהם יסבבו עתה על פתחי ישראל לבקש את משה ואהרן ואותנו כולנו שנרחם ולא נתמהמה רק מיד נצא. ראו נא ילדי, ראו נא את מעשה ד׳ כי רב הוא. אי אפשר להם להילדים להתאפק יותר, הם קופצים ממקומותיהם מרקדים ומרננים בקולותיהם הזכים והוריהם עוזרים להם ומכים כף אל כף, ברוך הוא וברוך שמו, אין כמוך באלקים ד׳ ואין כמעשיך, במה נשבחך מלך המשובח ובמה נברכך המרומם על כל ברכה ותהלה. כל אנשי הבית כבר מרקדים, ומבית לבית, ומשבט ישראל לשבט, וכל ישראל מרננים וכולם יחד מרקדים. שם בארץ מצרים בלהות מות ואבדן, זעקת שבר ויללת פתנים, וכאן בארץ גושן אורה ישועה ושמחה, שירה וזמרה לד׳, [פדר״א] ומלאכי מעלה שמחים עמהם ואומרים ברוך ד׳ אלקי ישראל, והקב״ה שמח עמהם. ומתוך שירה וזמרה כזו בני ישראל יוצאים ממצרים. לא הליכה ממצרים רק רקידה משם היתה, לפניהם ד׳ אלקי השמים והארץ אלקי ישראל הולך בעמוד ענן ואש, ומשה רבנו, אהרן הכהן וזקניהם לשבטיהם עמהם, ופסוקי ההלל, בצאת ישראל ממצרים, הללו עבדי ד׳ ולא עבדי פרעה, הודו לד׳ כי טוב, מרעישים את העולם וכפת הרקיע מתרוממת לקולם. ואומות העולם שואלים, מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה [שיר השירים פ״ג], מי המחנה הרוקדת שם אשר פניהם הנלהבים נפנים השמימה ובאש שירתם כל עצמם עולה, אלוקות הן אלו, אין זאת כי אם שיירת מלאכי השמים בשירתם לד׳, אל הארץ הגיעה.
“Children, do not fear, don’t be frightened,” the parents answered their children. “It is not the taskmaster calling. It is only Pharaoh and his ministers.141Ibid. It used to be that the whole land trembled before them, and with a wink of an eye they would shed rivers of Jewish blood. But now these very same people are suffering so severely that they are running wildly among the Israelites, going from door to door to find Moshe and Aharon, to ask them and all of us to have mercy on them and leave Egypt without delay. Look, my children, look at God’s mighty acts!” The children could no longer hold back. They jumped from their places to dance and sing with their pure voices, their parents helping them by clapping their hands, “Blessed is He and blessed is His name! There is none like You, Hashem, and nothing like your works! How shall we praise you, O praiseworthy King, and how shall we bless You, exalted above all blessing and praise!” Everyone in the house was already dancing, and the celebration grew from house to house, from tribe to tribe, until all of Israel was singing and dancing together. Elsewhere, the land of Egypt was burning with death and loss, and there in the land of Goshen there was light and salvation, joy and song in praise of God142Pirkei D’Rebbi Eliezar. On high the angels rejoiced together with them, saying, “Blessed is the God of Israel!” And the Holy One, blessed be He, rejoiced together with them. Amid such song did the children of Israel leave Egypt. They didn’t walk out of Egypt – they danced their way out. They danced, with Hashem the God of the heavens and the earth, the God of Israel going before them in a pillar of cloud and fire, with Moshe Rabeynu, Aharon HaCohen, and the elders of the tribes together with them, singing the words of the Hallel, “Praise Him, servants of God and not servants of Pharaoh! Give thanks to God for He is good!” The sounds they made shook the heavens and the earth, and it seemed as if the dome of the firmament was lifted by their voices. At this time, the other nations of the world asked, “Who is this coming out of the desert, uniting herself with her beloved?”143Shir HaSHirim, 8:5. Who is this multitude dancing so, their fiery faces turned heavenwards, and whose whole being ascends in the flames of their song? They are Godly beings!144Shir HaShirim Rabbah, Parsha 3. It must be the songs of the angels of heaven singing out to God, and now they have descended to the land!”
28
לא מלאכי שמים הם רק שרפי א-ל אשר בארץ, בני ישראל, בני ד׳ המה. כשרבו צרותיהם במצרים והושחר משחור תוארם אז גם שם ד׳ אביהם ומלכם, גם שמם ועצמותם כסו ונסתרו, ועתה כשהושיע ד׳ אותם אז שם ד׳, גם שמם, שם בניו בני ישראל הופיעו, ויכירו וידעו כל יושבי תבל שד׳ אלקינו ד׳ אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
No, they are not angels of heaven. They are the seraphim of God who dwell in the land, the children of Israel, the children of God. It is just that when their troubles increased in the land of Egypt, their forms blackened from travail, then even there name of their Father and King, even their names and essence was covered and hidden. But now that God has saved them, both His name and the names of his children, the children of Israel, have now appeared. Now all of the people of the earth shall know that Hashem is our God, Hashem is One. And who is like Israel, One nation in the land.
29
הנני מקוה לד׳ שעתה אחר שעברת, בחור ואברך על מחשבות כגון אלו, כבר מעצמך תראה את רבת התועלת בהן. ואם מתחילה אפשר הי׳ לבך מפוקפק, לאמר מה תועלנה לנו, לא כן עתה, כי בטח מהן נתרגשת, ובשעה זו כאילו במטאטא כל מחשבה הדיוטית טאטאת, ורק ברגשת הקודש ותשוקה לד׳ מלאת, ומה לנו לבקש יותר.
Now I only hope to God, young man and Avreich, that now that you have looked into thoughts such as these, that you will see their great benefit. If before you were doubtful, saying, “what use is this for us,” you no longer feel this way, because surely they caused you to feel. Now all of your mundane feelings have been swept out of your soul. The place that they once occupied are now filled with holy feelings and yearning for God. What more could we ask for?
עוד ענינים ודוגמאות להתרחבות המחשבה
More on Expanded Consciousness (Expansion of Thought)
כמה מעלות טובות יגיעו לך מזה, מחזק אתה, מרחב ומברר את מחשבתך, כמו שמתפללים בהיה״ר של זקני הקדוש ישראל בעל נועם אלימלך, תהא מחשבתנו זכה צלולה ברורה וחזקה, וגם נעשה אתה בעל מחשבה ודמיון של קדושה, ולא מחשבה בלבד רק גם לאיש מתרגש, שאמרנו לעיל בפרק ג׳ שהיא כל כך נחוצה לנו אתה נעשה. כי לא מחשבות בלבד אתה חושב בזה, רק מחשבות המלאות רגשי קודש, אהבה, יראה ותשוקה לד׳, המעוררות אותך להן. ומצע בזה לנפשך עשות שאת התרגשויותי׳ אשר תוציא מעצמותה, עלי׳ תתגלה ובזה לעקבי החסידות הגעת להעשות בעל נפש כנ״ל. והיש להעריך את התועלת הפשוטה בזה שאין מחשבתך מופקרה לכל זוהמת מחשבות העולם. וכיון שרצוננו בזה לחנכם בעזרת ד׳ שבאמת כן תעשה ולהראות לך האופנים איך תוכל בהם להרגילך בזה בלא יגיעה הקשה מיכולתך, וגם מצח לא יהי׳ ליצרך להסיתך שלא תחשוב אותן, כי אדרבה מחשבות נוחות הן, מחשבות אשר כל איש בטבעו אוהב לחשוב אותן. לכן עוד נוסיף לדבר מן אופנים וגם דוגמאות. ולד׳ נקוה כי כשתתרגל בהן, לא לבד שלא תצטרך לכפות את עצמך לחשבן, רק גם יהיו זמנים שכל כך תשקע בהן עד שיקשה לך להפסיק מהן.
What great heights you will reach when you strengthen yourself, expanding and refining your mental powers! It is as we pray in the “yehi ratson” prayer of my holy ancestor, the author of the Noam Elimelech, which says, “may our thoughts be pure, refined, clear, and strong.” You too can become a man with a holy faculty of thought and imagination. And not only in thought, but you will transformed into a man of feeling, an eesh misragesh, which we have already shown to be so crucial earlier in chapter three. For it is not only relegated to the level of thought, but it is rather that your thoughts will be so filled with holy feelings of excitement, love, fear, and desire, that you will truly be aroused by these attributes. You have made a vessel for your nefesh, so that the feelings that you draw out from the depths of your inner being will revealed, and in this way you will be going confidently on the path of Chassidus which leads to your being worthy of the title, “baal nefesh.”127In chapter one we defined a “baal nefesh” as one who through his great vigilance in performing mitzvoth possesses and thereby accesses his soul by entering his soul into his devotion. There the author told us that Rashi defined a Chassid as a “baal nefesh.” Can you measure just how valuable it is that your thoughts protected and not abandoned to all of the polluted notions that float around world civilization? It is our specific intention to instruct you with God’s help to indeed reach this goal, and to show you the ways128Ways, “ofanim,” also means angels, and the author is using a double entendre in referring to the angels that will help you on your way. in which to accustom yourself to such a way of thought and behavior without burning out from inefficient methods. If you follow this path, then you will be able to subdue your evil inclination so that it will not have the insolence to incite you in dangerous directions of thought. To the contrary, you will find these thoughts easy, thoughts which every man’s nature loves to think. Towards this end, we will continue to discuss the ways to reach this goal, and provide you with concrete examples. And we put our hope in God, that when you become accustomed to them, that not only will you not need to force yourself to think them, but there will even come times when you will be so immersed in them that it will be difficult for you to stop thinking them.
כשתלמד תנ״ך תשתדל להשתתף בכל מאורעות הקודש שעברו כאילו גם אתה היית אז. משתתף אתה בהליכת אברהם אבינו ויצחק להעקדה, ובצערו של יעקב אבינו בשעה שהתפלל לד׳ הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אנכי אותו. וכן כשתלמד מדרש, וישנם הרבה מן המדרשים על הפסוקים של התנ״ך המגלים יותר את המאורעות שהיו אז. למשל, מעשה בראשית, ענין מכירת יוסף וכו׳, שגילו לנו חז״ל בתורה יותר מכפי שרואים אנו בה, ולא יהיו לך הפסוקים לבדם והענינים שבמדרשים לבדם, שבשעה שאתה לומד בתורה רק מה שכתוב בתורה אתה חושב, ובשעה שאתה לומד מדרש רק הדרשות של המדרש במחשבתך, ולפעמים עם פסוקים אחרים, כי על פי רוב המדרש דורש את הענינים אף של התורה מן פסוקי נביאים וכתובים. רק מהכל ענין אחד תעשה כי באמת הכל ענין אחד, וגם במחשבתך ענין אחד יהי׳. הן בשעה שאתה לומד בתורה מע״ד ומכירת יוסף וכו׳ הן בשעות או ברבע שעות הפנויות, ענין אחד אשר תדע מן הפסוקים וממדרשים יהי׳ לך. ולא ממדרש אחד רק ממדרשים שונים, כי יש לפעמים ענין אחד המפוזר במקומות רבים במדרשים ובגמרא וכו׳, כאן מעט וכאן מעט.
When your learn the Tanach try to be so involved in the holy events that happened to the extent where you feel as if you were there when they were happening. Join Avraham and Yitschak on their way to the Akeida,129The binding of Isaac. and feel Yaakov’s distress at the moment when he prayed to God, “Please save me from the hand of my brother, from the hand of Esav, for I fear him.” You should also be so involved when you learn Midrash, for there are Midrashic explanations of the verses of the Tanach which reveal more about the events at the times they happened. From the story of Creation to the sale of Yosef, really with every event described in the Tanach, the holy Sages of the Torah revealed so much more about them than we could ever glean on our own. In this way the verses of the Tanach and the Midrashim will not be a separate, marginally connected study, where at the time you are studying Tanach you are only thinking about what is written in the Torah, and at the time you are studying Midrash your mind is only occupied with the homilies in the Midrash and sometimes with other verses, as Midrash usually looks at the matters in the Torah through the lens of verses in the Prophets and the Writings. Rather, make it all the same, unified study, for truly it is all one matter, so it needs to be one unified matter in your mind as well. Whether you are studying about the creation of the world or the sale of Yosef, or whether during your “free” hour or fifteen minutes (when you occupy your mind with the holy thoughts gleaned from your study), your knowledge should be a single unified whole based on both the descriptions in the verses and the homilies in the Midrashim. Don’t limit your empathy for and visualization of the events in the Torah to one Midrash, but rather make a composite of several Midrashim on the same subject, as there are often several Midrashim on the same subject found in different collections and different masechtos of the Gemara.
למשל, מעשה בראשית ואיך הי׳ הקב״ה בונה עולמות והחריבן ושוב ברא עולם ואיננו כי שוב החריבו ד׳ כי לא הניין לו, וברא שני מאורעות הגדולים וקטרגה הלבנה וכו׳, וכשבא לברא את האדם ואמר נעשה אדם, נעשו המלאכים כתות כתות וכו׳ ונתן אצבעו ביניהם ושרפם. וכן ישיבת אדם הראשון בגן עדן ואח״כ כשבא הנחש לפתותם וכו׳.
Take the example of the story of creation. One Midrash tells us how the Holy One, blessed be He, would build worlds and destroy them, then creating another world and suddenly it was not there, for God had again destroyed it in His displeasure. Another Midrash answers the question of why Bereshis 1:16 starts off by saying, “God created two great luminaries in the heavens,” and then continues by saying that there was a great luminary (the sun) and a small luminary (the moon). The Midrash tells us that at first the sun and the moon were equals. Then when the moon initiated a dispute and asking, “can two kings wear the same crown?”130Apparently, this was the first dispute in the history of the world. God resolved it by telling the moon, “Go and make yourself smaller.” This is another case of God creating and destroying, or at least, creating and reducing. Another Midrash131See Sanhedrin, 38b. finds God repeatedly creating choirs of angels, asking them if they agree to the creation of man, and when they object (after hearing reports that this man creature will eventually act corruptly they say, “what is man that You are mindful of him?”), God “places His finger among them and burns them up.” Again, creating, and destroying. And finally, join all of these to the story of the expulsion of Adam. One moment he is dwelling in the Garden of Eden, and then the snake comes along …
וכבר תהי׳ לך מחשבה אחת יותר ארוכה המושכת את הלב להטריד ולהעסיק את מחשבתך בה. וכאשר תתרגל בכגון זה תנסה לעלות מזה אל מין מחשבה המחדשת. לא המחדשת לגמרי, כי אלי׳ תגיע רק כשתעשה יותר לבעל מחשבה וחכמה אי״ה, שיעלו בך רעיונות ומחשבות חדשות בהשגות, דרכים ועצות בעבודת ד׳, לפי שהורו לנו קדושינו זי״ע. אבל לעת עתה תעלה אל מחשבה המחדשת רק להרחיב ולפַשט את אשר ניתן לך. הן לא תדע אם באמת כך הי׳ כפי שאתה משער לך במחשבתך, אבל הלא לפי יסודות הנאמרים בתורה ובמדרשות אתה חושב, רק שאתה מרחיב את מחשבתך בהן.
By joining all of these Midrashim together, along with the verses describing the days of creation, you have created for yourself a single prolonged file of thought that stirs your heart, arouses your interest, and occupies your mind. When you accustom yourself to meditating upon this file of simple thought, try to raise it into the category of innovated thought. It will not be completely innovated, because the higher level of completely innovated thought will only come at a later stage when you become, God willing, a master of thought and wisdom. A mind with such a level of mastery produces novel ideas and concepts, showing a deep understanding of the pathways of avodas Hashem flowing from the advice and direction given to us by the holy rabbis of the past. But for the time being, your innovated thought will involve expanding upon and explaining the teachings that you have received. You cannot be sure if the expanded understanding that you derive accurately reflects how these events really were, but still, you need not worry about this as your thoughts are in line with the foundations mentioned in the Torah and the Midrashim. You are simply expanding your thoughts based on the sources.
למשל איזה רושם עשתה ביאת משה רבנו ואהרן הכהן על ישראל בבשורת הגאולה במצרים. איך דברו אז בבתי ישראל מזה, וילדי ישראל פקחים התמימים האם לא שאלו מאומה כששמעו שמעבדות כזאת יצאו לחירות. אף אחר יציאת מצרים הזהירה התורה על ילדי ישראל ועל שאלתם, ולתת לכל אחד תשובה כפי שאלתו, ובטח גם אז קפחו את הוריהם בשאלות שונות. כלומר בטח רחשו אז דברים שונים, רק כיון שבתורה אף במדרשים לא נאמר איך רחשו הדברים לכן אתה מצייר במחשבתך ודמיונך, מחשבה ודמיון איש הישראלי, לפי האופן והדרך הנאמר בתורה ובמדרשים, וצייר לך כפי דעתך כעין זה.
Another example. Consider the impression that Moshe and Aharon made on the Jews when they announced the redemption from the slavery in Egypt. How did the Jews discuss the news in their houses? Didn’t the innocent, clever children ask questions when they heard that they were no longer going to be slaves and soon going to be free? Even after the exodus from Egypt the Torah counsels us to give suitable answers the children’s questions, each according to his level of understanding. Surely in ancient times children also overwhelmed their parents with numerous questions. That is to say, there were so many little scenes and events, questions and answers. Since the verses in the Torah and the Midrashim don’t describe such situations, it is up to you to imagine, that is, visualize as clearly as you can in your Jewish imagination, all of the events in the times of the Bible. Take the information in the verses and the Midrashim, and open them up according to the powers of your mind.
וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך (שמות א׳), לא את הבנינים היו צריכים המצריים האכזרים רק לענות את ישראל ולמרר את חייהם היו שואפים ולתכלית זה לבנות פתם ורעמסס בדו להם.הג״ההבה נתחכמה וכו׳ למען ענותו בסבלתם ואח״כ ויבן וכו׳ את פתם ואת רעמסס. ולא בבניני פתם ורעמסס לבד, רק אחר כל עבודה קשה חקרו וחפשו והעבידו בהן את ישראל (סוטה י״א). חייו של העברי הפקר הי׳ יותר מחיי כל בהמה וחי׳, לא לבד בזה ששלחו אותם למקומות מסוכנים כגון להביא להם דובים ואריות (שמ״ר פי״א) רק גם במצרים הפקר היו. גם כל מצרי שוטה ורשע, גם כל נער בזוי, התחצף לקלל אף להכות עברי זקן ונשוא פנים הכאות איומות עד שבור את עצמותיו אף להרגו. גם אם הי׳ העברי גבור ממנו הי׳ מוכרח לסבול את הכאותיו של כל נער משוקץ, כי מי הוא אשר יהיו לעמוד נגד מצרי אשר בידיהם ח״ו לכלות את כלם כרגע. ומי מן העברים אשר לא הי׳ שבור ומשובר ידיו רגליו או שאר מן עצמותיו. העבודה הקשה בעצמה שהעמיסו על כל אחד יותר מכחו שברה אותם (מדרש וילקוט פ' יתרו רמז רע״ו) וגם ההכאות אשר הכו אותם הוסיפו לשברם ולכסותם מכות ופצעים עד הבאיש ריחם. (שמ״ר פ״ה).
“And they embittered their lives with hard labor, with mortar and with bricks, and all manner of agricultural work.” (Shemos 1:14) The cruel Egyptian taskmasters had no need of the buildings that they forced the Jews to build. Their desire was only to torture the Israelites and embitter their lives. Thus it was solely out of cruelty that they invented the project of having the Jews build the cities of Pitom and Ramses.132The footnote in the original text points out that the narrative first has the Egptians saying, “come, let us deal wisely with them, lest they multiply and join our enemies,” and only after that it says, “and the built treasure cities for Pharaoh – Pitom and Ramses.” Building these cities was not the only way they tortured the Jews, but even after the cities were built they devised new ways to cause the Jews to suffer. The Talmud (Sotah, 11) tells us that in the eyes of the Egyptian, the life of a Jew was worth less than the life of an animal. A Jewish life was not only cheap when they sent Jews to the wilderness to perform life threatening task like capturing lions and bears,133Shemos Rabbah, 11. they scorned the lives of the Jews even amid the Egyptian metropolises. Every wicked Egyptian imbecile, every shameful Egyptian teenager, would brazenly curse and beat even respected elders of Israel, breaking their bones or even killing them. If an Israelite was physically stronger than his Egyptian oppressor it was no protection. He would have to suffer the blows of every despicable adolescent, because if a Jew so much as raised his hand to an Egyptian it would be reported and the Egyptians would slaughter large numbers of Jews as a collective punishment. There were few Jews who did not go about with broken bones, if not tokens of their oppressors affections in wanton beatings in the street, then surely from being forced to do labor far beyond their physical abilities.134Midrash, and Yalkut, Parshas Yitro, Remez 276. They would beat them until their bodies were covered with bruises and lesions, making the Jews thoroughly abhorred.
הבה נתחכמה לו (שמות א׳) ביום ובלילה, בכל עת ובכל שעה רק פתגם מחריד זה הי׳ שגור בפיהם. ובאמת הרבה חכמה רעה וערמימיות הסט״א השקיעו בזה לחקור ולחדש רעות מרירות יותר להרע לבני ישראל. כאילו לא הי׳ להם דבר בעולם בלתי אם לקוץ את חיי ישראל ורק זה תכליתם מקטן ועד גדול, מן המצרי היחידי ועד כל מלכות מצרים. ואם עבר איזה זמן ועבודה יותר קשה לא הצליחו לחדש מזו שכבר העמיסו עליהם, השכילו להכביד את עבודתם אשר להם מכבר, כגון להחליף וליתן מלאכת אנשים על נשים ושל נשים על אנשים (סוטה י״א).
“Come let us deal with them cleverly.” (Shemos, 1) This became the Egyptians obsession, their single thought day and night, a harrowing mantra clinging to their lips. And truly they invested all their wisdom and craftiness in devising more and more painful tortures to embitter the Israelites, as if they had no other reason to live other than to torment the Jews. This became the raison d’etre for the both the young and the old, from the simple Egyptian in the street to the kings in their palaces. If a few days passed without seeing the invention of a new clever means of torment, they would simply increase their workload and demand impossible tasks. For instance, they would make the men perform the tasks of the women and the women do the labor of the men. (Sotah, 11)
גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר בהם תלונה, אבל בן ישראל אחר כל עבודתו המרה מעת קריאת הגבר, ואחרי הכאותיו ושבירת עצמותיו כל היום, לא נתנוהו ללכת הביתה לנוח, רק בשדה ילין. (שמ״ר פ״א) והי׳ החומר לו לכר והטיט לכסת. ועד בוא מש״ר ופעל ליתן להם השבת למנוחה (שם) רבים מהם את בניהם לא ידעו ולא בניהם אותם, כי את מפתן ביתם זמנים רבים לא דרכו, ורק בשדה, בחומר ולבנים, בבזיונות, רדיפות, והכאות, את כל ימי חייהם בלו.
“Even the bird has found a home, and the swallow a nest for herself.” (Tehillim, 84) In those dark days, the birds may have found rest, but the son of Israel, crushed by labor from the crowing of the cock, his body bruised and his bones beaten each endless day, was not allowed to go home at night. He had to sleep in the fields, with a pillow of clay and mud for a blanket.135Shemos Rabbah 1. This was their lot until Moshe came and made and arrangement with the rulers allowing the Jews to rest on Shabbos. Rest, yes, but not necessarily to go home. Many a mother or father did not know his child, and many a child his parents, for they could not go home for months or years, only wasting away day and night in the fields, in the factories of brick and clay, degraded, chased, and beaten.
את גופם של בני ישראל התחכמו נחשים הנוכלים כ״כ לפרוק ולכתת וגם את רוחם לפרור. לב האכזרים לא נשבע מזה שהיו נמאסים בעיניהם מעבודת טיט ולבנים (שהשר״ר פ״ד) רק עוד הוסיפו לעשות את בנ״י אשר כאצילים באו לארץ למטאטי שווקים ורחובות, (שמ״ר פ״י) בזוים ושפלים היו ישראל בעיניהם ואף את דתיהם הטהורות אשר להם מאבותיהם הקדושים היו מבזים (זוה״ק שמות דף ט״ו ע״א.)
The rouge snakes dealt so wisely, so deceitfully with the children of Israel as to break their spirits as well as their bodies. It was not enough for their sadistic hearts that the Jews dreaded the never ending word of clay and bricks,136Shir HaShirim Rabbah, Parsha Number 10. but they had to degrade them. Those who generations earlier had come to the land of Egypt as honored princes were put to work cleaning the streets and markets. And the pure religion they had inherited from the holy Patriarchs was scorned and derided.137Zohar, Shemos, 15a.
וגזרות הרעות זורמות זו על זו, עד שהראשונה הספיקה לצאת השני׳ השלישית וכו׳ נבהלת לבא. לעיני איש הישראלי כאילו חשכו שמים עם מאוריו, ואל ארץ יביט והנה צרה אימה חשכה ואפלה עד בלתי נשוא. הרשעה אשר בכל העולם, במצולות ים אף מעבר להרי חשך כאילו למצרים נקבצה וכלה נגד ישראל התקוממה, ועליהם התנפלה מכבידה ומעיקה עליהם עד רצוץ שארית כחם. אם בריא ושמן פרעה ולבו טוב עליו, גוזר הוא גזרות רעות למען הולל למו ולהתענג בצרות העברים, ואם נחלה ונצטרע ובנ״י קוו אולי עתה יכנע מעט לב הערל הרוצח, עוד הרבה להרע להם וגזר לשחוט מאה וחמשים ילדי ישראל בבוקר וק״נ בערב לרחוץ את גופו המזוהם והטמא בדמי מלאכים טהורים אלו. שומו שמים והעידו הלא מאז ברא ד׳ את העולם אתם, ועל כל מעללי איש ממרום תביטו, האם אכזריות נוראה כזאת כבר ראיתם. אם כל יושבי חלד בכל המון דיבוריהם אל צרותינו יאלמו, ובכל שאון קוליהם את מכאובינו המרים ישתיקו, עמדו אתם שמים ובקול רעמכם הרעימו. העידו נא אם כבר ראיתם אנשים או גם חיות פראות, כצרותינו המרים והרבים יצרורו, לקרוע בחזקה ילדים תמימים מחיק אבותיהם ולשחטם. ואת ארץ איך זה תֵאות לכל רע ורשע אשר ישקיך את דמינו מאז. למה זה לא תקרע ותתפורר כולך מבלי להיות מצע רֶשע לכל רָשע וטמון לכל מעשי רצח על עַם ד׳. ארץ אל תכסי דמינו.
The evil decrees flowed one from another, and no sooner had the first come to the end when the second and third came rushing in. It seemed to the Israelite as if the sun had been extinguished in the sky. He would look to the earth and behold unbearable dread, distress, darkness, and gloom. It was as if all the evil of the world, from the depths of the sea to beyond the mountains of darkness assembled together in Egypt like an angry mob, united in its resolve to do away with the Jews. The forces of evil fell upon them, oppressing and harassing them to crush the last ounce of their strength. If Pharaoh was corpulent and in good spirits, he would decree evil upon the Israelites in order to take pleasure in their pain and enjoyment in their degradation. And if he were sickly and leprous (as indeed happened in one of the plagues), the Jews hoped that it would humble his closed, murderous heart. Yet it only bolstered his wickedness. He decreed that one hundred and fifty Jewish children be slaughtered by day and one hundred and fifty by night, and proceeded to bathe his loathsome, impure flesh in the blood of those pure angels. Heavenly court! Assess the situation. Look at all the actions of men from the days that they first walked the earth. Afterwards you will testify that from the day that God created the world you have never seen such inhumanity. You will join the human witnesses in their shock, speechless and ashamed to complain about their own travails, for when he knows about the bitterness of our suffering in Egypt he will be naturally silenced from being able to mention his own suffering. Stand, heavens. Let your accusations roar like the thunder. For have you ever witnessed man or wild beast as cruel as our oppressors who tore innocent children from their mothers laps, from their fathers’ arms, to slaughter them? And you, earth. How does the blood that you have soaked up since then compare? Have you ever bore such evil? So why don’t you tear apart and crumble into the abyss rather than being an accomplice to such wickedness, hiding within you the murdered bodies of the people of God? Earth, O Earth! Don’t cover our blood!
הן קבלו מאבותינו ואבותיהם מאבותיהם כי לא עבדים שפלים הם מבטן ומלידה אשר כל מצרי קטן ומזוהם יתן עליהם בקולו, סגנים וחורים היו בבואם הנה, וגם המצרים עם שריהם ומלכים עמהם התפארו, ויוסף זקנם שני למלך הי׳ ואת כל מצרים הציל מאבדן וממות. אבל אין זכר לא ליוסף ולא לשאר זקניהם אשר הטיבו לעשות עם המצריים, רק אחת להם לדכא את ישראל ולרצוץ אותם.
We have received from our forefathers, as they did from theirs, that these were not low curs that even a young upstart Egyptian could deride and ridicule. They came to Egypt as noblemen, lieutenants to the Patriarchs. The highest ranks of the Egyptians accepted them with pride and honor, for their elder Yosef was the viceroy over all of Egypt, saving their land from famine and death. But the Egyptians did not mention or even remember Yosef or the other elders of Israel who did such a great service to Egypt. Rather their minds and hearts were united in decimating the Israelites.
המצריים לא זכרו את גדלות ישראל וכי בני מלכים הם, וגם בני ישראל מגודל צרותיהם, את עצמם ואת רוחם האציל שכחו ויהיו לעבדים נשברים, שפלים. הן בביתם אם הי׳ למי מהם רק שעה של מנוחה שוב רוח העדינות והמלכויות שבו התרומם וקם. ובפרט בשבתות כשקראו את המגילות אשר בידם מאבותיהם שד׳ יגאלםהג״השם פ״ה. הי׳ כל אחד בהתרוממות רוח האציל נראה כבן מלך הנמצא שבוי בין שודדים פראים,הג״הזוהר הקדוש וארא כ״ו ע״ב דאע״ג דאינון יתבו בפולחנא קשיא מלכון וכו׳ אינון. אבל כאשר רק הלך החוצה וראה איך גם מצרי מוסרח מנקה אשפתות אשר גם כלב מזוהם ומאס מלהתקרב אליו, גם הוא בשחוק יפער עליו פיהו, ילעג יקלל אף יכה את בני ישראל.
The Egyptians did not remember how the Israelites were the sons of kings, and from the severity of their oppression the children of Israel also forgot their noble and holy lineage. Such amnesia succeeded to transform them into broken slaves. Yet back in their houses, a moment of rest managed to restore their gentle, noble spirits, by which they could briefly transcend their misery. On Shabbos they would learn the scrolls of prophecy that they had inherited from their forefathers, reassuring them of God’s promise of redemption. At this time their souls were invigorated, ascending out of the slavery. It was then that they were aware of their true situation. They were princes held by wild captors.138The Zohar (Vayira, 26b) says that “even though they suffered from harsh labor … they were kings.” (Note in original Hebrew text.) But they only had to step outside and see how a foul smelling Egyptian garbage picker, avoided by even the mangiest dog, would deride, curse, and beat the Israelite, and this realization was forgotten.
וגם ממחרת השבת באשמורת הבוקר כאשר נרעש מקול הנוגש הרוצח כחיתו יער על טרפו להקימו לעבודתו, נמס רוח האציל אשר בו ונשמתו פרחה ממנו, ושוב עבד נשבר ממנו נשאר. האמינו כי עתיד ד׳ לגאלם, אבל הנוכחיות הקשה והכל כך מרה אשר היתה נגד עיניהם, הרחיקה מהם גם את זוהרם העבר וגם את תקותם העתידה, הרחק מאוד כאל עולמות אחרים. הן היו שרים קדושים וטהורים, אבל זה היו מכבר, כאילו בעולם אחר כעין טובם אשר הי׳ להם בעולם העליון קודם לידתם בהלו נרו על ראשו. וגם תקותם להגאל נתרחקה מהם כאילו בעולם אחר תהי׳, אבל בעולם הזה פרעה הוא מלך אדיר והמצריים נוגשיו, והם בני ישראל עם בזוי, שבורי רוח ושבורי הגוף. ומי יעמוד בצרות אלו ומי מהם ישאר חי עד בא ישועתם. גם אמונה וגם יאוש הי׳ להם, לא מחסרון אמונה תקפם היאוש ותקוה אבדה מהם, רק משברון רוחם, כי גם להאמין צריכים עצם איש, ורוח אשר יאמין, ובהם עצם האיש נרמס והרוח נמס, העצם אשר יאמין נשבר, והאיש אשר יקוה נרצץ. בשעה שקראו את מגילותיהם המבטיחים להם את גאולתם קם רוח הישראלי בהם ואמונתם נתחזקה, וכשחזקו צרותיהם נפלו הם ועמהם גם רוח אמונתם נתפוצץ, ולא שמעו וכו׳ מקוצר רוח ומעבודה קשה.
After the conclusion of Shabbos, in the wee hours of the morning, when the crazed shouts of the taskmaster terrorized them with threats of beatings if they didn’t appear immediately back at work, their nobility melted away and their holy spirits dissipated into thin air. Again, they were broken slaves. Truly they believed that God would redeem them, but one look at the bitter desperateness of their situation managed to banish any pride of past glory or glimmer of future hope far away to a remote world. Yes, they would think to themselves, they were pure, holy noblemen, , but this was in the past, like the good their souls enjoyed in heaven before they were yet born, when the candle cast a halo over their heads. Their hopes of redemption even faded further and further away, as if to a different world, while they were captive in this world, a world where Pharaoh was the mighty king, his men their powerful taskmasters, and they where the scorned children of Israel, their spirits crushed and their bodies broken. Who among them would endure the suffering and live to see their salvation? They had faith, and they were despondent, but their despondency and utter loss of hope did not result from a lack of faith. It came from the degree to which their spirits were crushed, for to believe a man need a strong sense of his self, and a soul with which to believe. But their sense of self was trampled and their souls melted. The essential ingredient that faith required was lost, and the man who could otherwise have hoped was dashed. At the times when they read their scrolls which promised redemption the spirit of Israel would well up within them and their faith was renewed, but when the oppression intensified they fell and their newly renewed faith was shattered. “They did not heed Moshe from the anguish of their spirit and cruel bondage.” (Shemos, 6:9)
והנה בתוך צרותיהם אלו באו משה רבנו ואהרן הכהן וקול ד׳ בהם קורא, פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וכו׳ זבת חלב ודבש [שמות ג׳]. גם איש קר הרוח וכבד אמנה אי אפשר הי׳ שח״ו יסתפק בדברי קודש אלו, כי בחוש ראו כי לא משה המדבר רק ד׳ מדבר על ידו. אבל יש שגם להט השמש יכהה בעיני איש המדוכא ומרוסס מיסוריו, וגם בצהרים ומשש כאשר ימשש העור באפלה, ובכדי שגם אלו יאמינו נתנו משה ואהרן לבנ״י אות ראשון ואות אחרון. כולם רואים את נפלאות אלקינו, אלקי אברהם יצחק ויעקב, וכולם כורעים, מודים ומשתחוים לד׳, אשר ראה את ענים ומשמי השמים אל שפלותם ירד להושיעם. זה עם זה מדבר וזה עם זה משיח, וכולם שמחים.
It was in the midst of such anguish when Moshe Rabeynu and Aharon HaCohen came to them, the voice of God calling from them and saying, “I have taken account of you, and seen that which is done to you in Egypt. I said [therefore that] I will take you up from the Egypt servitude … to a land flowing with milk and honey.” (Shemos, 3:16) Even the cold spirited and weak of faith among them could not have doubted these words, as everyone could see that it was not Moshe who was speaking, but God speaking through him. But just as there are those who are blinded by the sun, groping around at high noon as a man would grope about in the gloom of night, so deep was their depression and so crushed their spirit from the torment of slavery. So in order to reach these poor souls, Moshe and Aharon gave Israel the first sign and the last sign. Thus they all beheld the wonders of God, the God of Avraham, Yitschak, and Yaakov. They all bowed down in admission and acceptance before the God who saw their poverty, descending from the highest heights to save them from the lowest of depths. They spoke to each other, “could it be?” – besides themselves with wonderment and joy.
והאיש בא אל ביתו ומספר לאשתו ולבניו את הגדולות והנפלאות אשר שמע ואשר ראו עיניו, ומדברים ומציירים לפניהם איך תראה יציאתם מזה ובמה יכינו עצמם לדרך.
With what immeasurable excitement would a man come home to his wife and children and tell them of the mighty and wondrous signs of the changing of the times that he had just heard of, or even witnessed himself. They would speak and describe to each other what this impending redemption would be like, and what they needed to do in order to prepare themselves for their journey to freedom.
ויש אשר בפחד ישאל ילד תמים, אבי, אמי, ואיך זה נצא והנוגש יכה אותנו. זכור נא אבי, כאשר רק נתרשלת אז לקום, איך הכה אותך הרשע הזה, כמה שבועות חלית אחרי זה, כמה לילות התגוללת ביסוריך, אני מתירא.
A terror-stricken child undoubtedly asked his parents, “Abba, Imma, how can we leave, for the taskmaster will come and beat us! Remember, Abba, that time when you weren’t so fast in waking up to go to work, and how the boss came and beat you. You were sick and hurting for weeks! You were in so much pain, you could barely sleep at night! Abba, I’m scared!”
ויגער בו אביו לאמור, היכול יוכל הנוגש להרע לנו בשעה שעלה ברצון ד׳ לגאלנו.
Then his father, overwhelmed with excitement, said to his son, “Don’t worry, my son. Do you think that the taskmaster has any power to hurt us now that the Almighty has come and desires to save us?”
ויבך הילד התמים ויוסיף לשאול, ואיך זה התאפק ד׳ מבלי הושיע אותנו עד עתה מצרותינו הכל כך רעות. זכור נא כאשר מיעכו הרשעים את חברו, בן שכננו בבנין, על אשר לא השלים אביו את סכום עבודתו היומית. זכור נא אבי כשכל גופו הי׳ כבר בנוי בתוך החומה ורק פיו עוד הי׳ לחוץ, הוי כמה צעק על משא הלבנים והטיט שעליו, הוי ואבוי לי עליך חברי היקר.
Still, the innocent child cried and continued to ask, “Why is it that God waited so long to save us? Why did we suffer for so long without him coming to save us before? Why didn’t God save my friend from next door? Don’t you remember how they took him and crushed him in the building after they saw that his father couldn’t finish his day’s work? Don’t you remember how his whole body was stuck in the wall with all that clay and the bricks and only his mouth showing, screaming as they crushed him! Oy my friend, my good friend,” the boy broke down and cried even stronger.
בכוחותיו האחרונים צעק אל אביו ואל אמו, הצילו נא הצילו, כי אי אפשר לי לישא יותר, גם אותי קרא אז ביסוריו. מה איום הי׳ כשנתנו את הלבנה האחרונה עליו ומוחו נתפוצץ ומת, לולא שחטפה אמי אותי אז משם הביתה, כי אז מוכן הייתי לתת נפשי תחת נפשו ואותי ימעכו בבנין תחתיו, ולמה לא ריחם ד׳ עליו.
“I can still hear how with his last breath he cried out to his parents, ‘Abba, Imma, save me, help me! I can’t take it any longer.’ And he even called out to me to get him out of there. It was horrible, so horrible when they threw that last brick on him and it broke his skull. If Imma hadn’t taken me home in such a hurry, I would have given my life to save him, I loved him so, I would have been willing to be crushed by those bricks if only he could have been spared! Why didn’t God have mercy on him?!”
ויבך הילד בכי גדול. ותקחהו אמו, שהיתה מנשים הצדקניות במצרים, אל חיקה ותשקהו ותאמר לו, שמע בני חביבי, שמע נא, אל נא תבכה יקירי, הלא מילדותך למדתי אותך לדעת שד׳ אלקי ישראל הוא אלקים, את השמים ואת הארץ ברא, את הימים ואת הנהרות, את הכל ברצונו עשה ואת הכל ברצונו מנהיג, אין דבר נסתר ממנו אף במעמקי הארץ ואף בתחתית הים, את הכל ברא רואה ומנהיג. אנחנו וכל הנבראים בעלי סוף גבול וקץ, אבל אלקינו חי וקים, אין סוף ולא גבול וקץ לו, ומרוב גדלות אין סופיותו אי אפשר לשום נברא להשיגו. הפעולה והחכמה אשר יבין הילד, יודעים שפעולה וחכמה קטנה ילדותית היא, כמדת מוח הילד וחכמתו, ואת אשר ישיג האיש, נדע שרק אנושי היא כמדת מוח האיש וחכמתו, אבל אלקינו אֵל רם ונשא, כל חכמי חלד עם מלאכי עליון לא ישיגוהו, והיא גדלותו, אף את מעשיו במרום עם פעולותיו אשר בארץ לא נדע והיא תפארתו. ראה נא בני, הלא ד׳ אלקי ישראל מלא את כל העולם ואין פינה ולא זוית אשר לא ימלא אותן, גם עתה בשיחנו זה שאנו מדברים, לפנינו הוא ית׳ נמצא ואיך זה לא נראהו, הלא בקרבי ובקרבך הקדוש ישראל יש ואיך זה לא נדעהו. האפשר לאיש בשכלו האנושי להשיג זאת, רק אחת לנו, להאמין בו ית׳, ובלי שום חקירות והתחכמות לשמור דרך ד׳, חוקיו ומשפטיו כפי אשר צוה אברהם אבינו ליצחק, יצחק ליעקב, ויעקב לבניו ובניו לבניהם אחריהם עד לנו.
The boy was sobbing uncontrollably. Then his mother, one of the righteous women enslaved in Egypt, took her son in her arms as his father fetched him a cup of water. “Listen, my sweet, listen, my dearest one, shhh, don’t cry. Didn’t I teach you from the time you were a little boy that Hashem, the God of Israel is the one and only God. That He created the seas and the rivers, the heavens and the earth? Remember that He made everything according to His will, and He conducts everything in the world according to His will. There is nothing, nothing hidden from Him, even in the depths of the earth, even deep under the waters of the sea. He made everything, sees everything, and watches everything. We and all of God’s creatures eventually come to and end, but God Himself is living and enduring, for He is the Eternal One, He is measureless. And because God is Eternal and his Greatness is measureless, we can’t see of Him. He is so great that none of His creations can conceive of Him. Look, my dear son. Think about this. Everyone knows that things that children can know, things that children can do, are small things suited for a child’s mind and level of wisdom. And with a grown man, even thought he knows so much more than a child, still, his wisdom is also very limited, for a man can only know so much. But our God is so great, so exalted and high, that all the wisdom of the world, including the angels, cannot understand His wisdom. This is God’s greatness. And all of His actions on high, together with His actions on earth are not known, and this is God’s splendor. Look, my sweetest, look. Doesn’t the Almighty, the God of Israel fill the whole world, and there is place, not even the smallest corner, that He doesn’t fill? Even right now, during this very conversation that we are having, God is right before us, He is here, so how is it that we don’t see Him? After all, isn’t the Holy One of Israel within you and within me? Why don’t we know Him? Remember how I told you that man’s wisdom is so limited – could a man with his mortal wisdom understand this? So what we have to do is to believe in Him, many He be blessed. We need to follow God’s path without fancy questions or dilemmas. We believe, and follow His laws and judgments just as Avraham Avinu commanded his son Yitschak, and Yitschak to Yaakov, and Yaakov to his sons, and his sons to their sons after them, right down to us!”
אשריך בני, שאתה מבני ישראל, בני ד׳, הֵיֵ׳ שמח אשר לעבדו זכית. אף אם ראית את אכזריות הנמבזים על בני ישראל המבזים אותם וממררים את חייהם, ח״ו אל תהרהר בלבך לשאול למה זה לא ירחם ד׳ עלינו, ולמה זה מלך כל הארץ יעזוב את בניו בני ישראל כל כך להפקר ולבזה וכהרף עין לא ישמיד את האכזרים הרשעים האלו, האם רעם חסר לו להרעימם, או הברקים אפסו בשמים לשרפם ולעשותם עפר, אל תהרהר ואל תשאל. אף אם תראה איש אשר דרכי ד׳ דרכיו הם, ובהם הוא הולך, ומ״מ מתיסר, אל תאבד את עולמך, בני, ואל תהין להרהר אחר מעשי הקב״ה. כי הקב״ה הוא הרחמן הכי גדול והכל יכול לעשות כרצונו, מה יקשה לו ומי יכול לעצור נגדו, הוא ית׳ אין סוף לרחמנותו וגם יכולתו אין סופיות הן. וכל שאלתך היא רק כפי מדת דעתך שאין דעתך מבינה זאת למה לא ריחם עד עתה, וכאמור דעתך ודעתנו אנושיות ואלקינו אין סוף, וזאת היא מגדלותו מה שאי אפשר לנו להשיגו. אדרבה גם בשעה שאתה רואה את כל צרותינו וחרפותינו אלו, תיכנע לפני ד׳ ותאמר, צדיק ד׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. רק את לבך שפוך לפניו שירחם עלינו. וראה נא גם ראה יקירי זה קרוב למאתים ועשר שנים אשר היינו שקועים במצרים, וכבר שמחו מצרים עלינו לאמר אבדה מהם כל תקוה, עד עולם עבדיהם נשאר, ותחת שבטיהם נגוע. אבל יושב בשמים ישחק וכשעלה עתה ברצוננו ית׳, שלח את נביאיו הקדושים משה ואהרן בני עמרם לגאלנו מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה, ומאפלה לאור גדול.
“You are so fortunate to be a son of Israel, among the sons of God! Be happy that you have the great merit of serving Him, and even thought you have seen the cruelty with which they treat the children of Israel, how they shame us and make our lives so bitter. Put away your doubts, and don’t confuse yourself by wondering why God does not show mercy upon us, why the King of the entire land would abandon his children, the children of Israel to be rejected and shamed, and why he doesn’t destroy the cruel oppressors in an instant. Does He lack thunder in Heaven? Can’t He join together all of the lightning in the skies, strike them and reduce them to ashes? Don’t disturb your faith by questioning the correctness of God’s ways. He is the Holy One, blessed be He. He is the most merciful, and He can do anything according to His will. What could be difficult for Him? Who could stop Him? He is Infinite, He is measureless. His mercy and His abilities are also without measure. And all of your questions are according to your knowledge, and your knowledge does not understand why God had not yet shown His mercy. And as I said, your knowledge and our knowledge is just human, so greatly limited, but God’s knowledge is infinite. Part of God’s greatness is that it is impossible for us to understand His knowledge. So at the time when you see all of our suffering and humiliation, bow your head before God, and say, “God is righteous in all of His ways, and kind in all of His actions.” Just pour your heart out before Him and ask for Him to be merciful with us. And see, please, see, my sweetest one. It has been almost two hundred and ten years that we have been stuck in Egypt, and the Egyptians have already rejoiced over us, saying that the Jews have lost all hope and will forever remain slaves. They say that we will expire under their rod. But God sits in Heaven and laughs at the nations! Now that He is willing, He has sent us His prophets, Moshe and Aharon, the sons of Amram, to redeem us from slavery to freedom, from oppression to redemption, from darkness to a great light.”
ולא מתחת השוט לבד של המצריים ורק מתחת גרזן הרשעים יגאלנו, אך גם מן זוהמתם ואשפות עצמותם יעלנו. את רוע מדותיהם וכל טומאת נפשם וגופם, הגרועים מהעכברים והנחשים, מעצמנו ינער ואותנו יטהר. ועוד הבטיח ד׳ לנו שאלינו משמי השמים יבא ותורתו הקדושה אשר בשבילה את כל העולמות ברא, לנו יתן, ובה כולנו נתקדש, כי הלא בניו בני ד׳ אנו ואי אפשר לנו להתנהג כפי שירצה האיש וכפי שיבין כל אחד בשכלו האנושי, רק כאשר ירצה ויבין האלקים עלינו לעשות, לדבר ולחשוב אף לרצות, ד׳ קדוש ואנחנו גוי קדוש נהי׳.
“We are not only being redeemed from the whip of Egypt, not only from beneath the axe of the wicked, but we are leaving behind their spiritual sickness. We are leaving the garbage-heap of their evils. We are going away from their bad behavior, from the impurity of their souls and bodies, more loathsome than mice and snakes they are. We are now going to shake off any hint of the Egyptians and their ways and their impurities, and be cleansed. And furthermore, God has promised us that He will come down from the highest heavens and give us the Torah. All of the worlds were only created for the sake of the Holy Torah, and He is giving it to us! Though it we will all become sanctified. After all, aren’t we His children, the children of Hashem? So it is impossible for each person to act according to his human desires and understanding. Rather each person needs to act – to speak, think, and even desire - according to how God wills and understands, for God is holy, and we are going to be a holy nation.”
ומה מאוד הפליאה בשורה זו לפעול בהילדים, ילדי ישראל. לא אותם הילדים הם כבר אשר עיניהם מפיקות פחד ובהלה, לא אותם הנדהמים השתקנים הם אשר כעזובים יסבבו, ידיהם כאילו מדולדלות וכל גופם הרך לקול עלה נדף כולו יתכווץ. ילדים חיים נעשו, וכל אחד לבית חברו רץ וחברו לחברו ובחפזון מתקבצים יחד בבתים ובשווקים, ואלו אל אלו מספרים את אשר ספרו להם אבותיהם. ומהם אשר בקולם המצלצל על חבריהם נצחו לאמור, כן, ד׳ אלקי ישראל יבוא אלינו, אני אכירהו תחילה, [שמות רבא פ״א] זכורני עוד כשהייתי במדבר לבדי ומלאך ד׳ האכילנו והשקני. ושוב רצו אל בתיהם, אבי, אמי, ומתי יגאלנו, מתי יבוא ד׳ אלינו בתורתו, למה לא בא היום, אני רוצה להיות בן הקב״ה, כל אשר יצוני אעשה.
The announcement of the coming redemption had a wondrous effect on the children of the Jewish nation. They were no longer terror-stricken children whose eyes broadcasted fear and bewilderment, no longer milling about dumbfounded as if abandoned by their loved ones, with arms paralyzed from hopelessness, with nerves frayed to the point where they would feel pangs of terror at the rustling of a leaf. They became living children. Upon hearing the news, each one ran to his friend’s house, and the friend to his friend. Quickly they gathered in their homes and in the marketplaces, telling each other what their father’s had told them. Some of the children’s voices rang above the voices of their friends as they said, “yes, the God of Israel will come to us, and I will be the first to know it!139Shemos Rabbah, Parsha 1. I remember how I was once alone in the desert, and an angel of God gave me food and drink!” And then they would run home and ask their parents, “Abba, Imma, when will we be taken out of Egypt? When will God come to us with His Torah? Why didn’t He come today? I want to be a son to God! All that He will command me, all that he will command me I will do!”
ויענו לו אביו ואמו, הלא אמרנו לך בננו שאנחנו איננו יודעים מאומה ולא ברשותנו אנו רק ברשות הקב״ה ולרצונו אנו בטלים, ומתי שיעלה ברצון לפניו יעשה, ואנחנו צריכים לחכות לו ולהתפלל אליו. אבל אם כל כך אתם ילדים מתשוקקים לגאולתו ולתורתו צריכים אתם מעתה להתנהג באופן שתתכשרו אליו ית׳ לישועתו ולתורתו. וכולם פה אחד, האב, האם, הבנים והבנות מקבלים עליהם להתחיל מעתה בהנהגה טובה וישרה ולהתכשר ליום המקווה.
And his father and mother will answer him, “Son, didn’t we tell you that we don’t know anything? We are not in control, only God is in control, and must act according to His will. That means that whenever He wills it, it will happen. We have only to wait and pray to Him. But if you yearn so strongly for the redemption and for His Torah, then you have to prepare yourselves and act in a way that God will find you worthy of His salvation and His Torah.” Then with one voice, the father, mother, the sons, and the daughters, all accepted upon themselves from that moment onward to conduct themselves in the best manner possible so as to prepare themselves for the awaited day.
עוד הרע פרעה להרע לישראל ולמרר את חייהם ושוב גזרה רעה חדשה גזר, תבן לא ינתן להם וכו׳ ושוב בנ״י מתמרמרים. כי י״ש שישר״ל מוכי״ם והאכזר הרשע עוד מוסיף להתאכזר ולהכות, ול״א ידע״ו כ״י הגאול״ה כב״ר התחיל״ה. ושוב הכה ד׳ את פרעה נגעים גדולים ובני ישראל מוסיפים להאמין בד׳ ולהשתוקק, להתקרב אליו, והנה הליל שמורים בא. הן עודם במצרים אבל לא עבדים ולא שברי רוח הם, את פסחיהם אוכלים, נעליהם ברגליהם ומקלותיהם בידיהם הכן להיגאל, וכבר אומרים הלל [גמרא ושמ״ר פי״ח] שירות ותשבחות למי שכבר עשה את כל הנסים האלה, מי מילל כזאת מי האמין לשמועתנו. ומכל חלונות ישראל השירה והזמרה מתפרצת, הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו. ופתאום והנה קול מר מרעיש תחת חלוני ישראל, מי כאן משה, מי כאן אהרן, צאו, צאו, הילדים נתפחדו מתחילה ובקול רעדה שאלו את הוריהם, אבי, אמי, האם שוב הנוגש הרשע קורא שתצאו לעבודה, הלא רבנו משה ואחיו אהרן כבר הבטיחונו שבליל זה אנו נגאלים.
Pharaoh continued to do evil to Israel and embitter their lives. Again he made a harsh decree against them, “don’t give them straw,” and again the Jews felt the bitter taste of oppression. Though they were already beaten, the sadistic one became even crueler and beat them even stronger. In this way they did not even know that the redemption had already started. Again God sent great plagues upon Pharaoh. This caused the children of Israel to believe in God and yearned for Him even stronger, coming ever closer to Him. Then came the night-vigil – the first night of the Egyptian Passover. Though they were yet in Egypt they were no longer slaves and no longer broken in spirit. They ate their Paschal lambs, shoes on their feet and staves in their hands, ready for redemption. They were already saying Hallel140Gemara and Shemos Rabba, Parsha 18. - songs and praises to the One who had already done all of these miracles. These songs were a testament to their great faith. Song poured out of every window of every Jewish home, singing, “Give thanks to God, for He is good, for His mercy endures forever.” And suddenly, a lone, bitter voice cried out from beneath the windows of Israel, “who here is Moshe, who here is Aharon? Come out, come out!” At first the children were frightened by this, and with trembling voices asked their parents, “Abba, Imma, has the evil taskmaster come again to call us to work? Didn’t our master Moshe and his brother Aharon already promise us that on this night we are to be redeemed?”
אל תיראו ילדים, אל תפחדו, השיבו הוריהם להם, לא הנוגש קורא, רק פרעה עם שריו [שה״ר שם] אשר מאימתם כל הארץ פחדה ובקריצת עיניו נהרות דם ישראל שפך. מרוב צרותיהם יסבבו עתה על פתחי ישראל לבקש את משה ואהרן ואותנו כולנו שנרחם ולא נתמהמה רק מיד נצא. ראו נא ילדי, ראו נא את מעשה ד׳ כי רב הוא. אי אפשר להם להילדים להתאפק יותר, הם קופצים ממקומותיהם מרקדים ומרננים בקולותיהם הזכים והוריהם עוזרים להם ומכים כף אל כף, ברוך הוא וברוך שמו, אין כמוך באלקים ד׳ ואין כמעשיך, במה נשבחך מלך המשובח ובמה נברכך המרומם על כל ברכה ותהלה. כל אנשי הבית כבר מרקדים, ומבית לבית, ומשבט ישראל לשבט, וכל ישראל מרננים וכולם יחד מרקדים. שם בארץ מצרים בלהות מות ואבדן, זעקת שבר ויללת פתנים, וכאן בארץ גושן אורה ישועה ושמחה, שירה וזמרה לד׳, [פדר״א] ומלאכי מעלה שמחים עמהם ואומרים ברוך ד׳ אלקי ישראל, והקב״ה שמח עמהם. ומתוך שירה וזמרה כזו בני ישראל יוצאים ממצרים. לא הליכה ממצרים רק רקידה משם היתה, לפניהם ד׳ אלקי השמים והארץ אלקי ישראל הולך בעמוד ענן ואש, ומשה רבנו, אהרן הכהן וזקניהם לשבטיהם עמהם, ופסוקי ההלל, בצאת ישראל ממצרים, הללו עבדי ד׳ ולא עבדי פרעה, הודו לד׳ כי טוב, מרעישים את העולם וכפת הרקיע מתרוממת לקולם. ואומות העולם שואלים, מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה [שיר השירים פ״ג], מי המחנה הרוקדת שם אשר פניהם הנלהבים נפנים השמימה ובאש שירתם כל עצמם עולה, אלוקות הן אלו, אין זאת כי אם שיירת מלאכי השמים בשירתם לד׳, אל הארץ הגיעה.
“Children, do not fear, don’t be frightened,” the parents answered their children. “It is not the taskmaster calling. It is only Pharaoh and his ministers.141Ibid. It used to be that the whole land trembled before them, and with a wink of an eye they would shed rivers of Jewish blood. But now these very same people are suffering so severely that they are running wildly among the Israelites, going from door to door to find Moshe and Aharon, to ask them and all of us to have mercy on them and leave Egypt without delay. Look, my children, look at God’s mighty acts!” The children could no longer hold back. They jumped from their places to dance and sing with their pure voices, their parents helping them by clapping their hands, “Blessed is He and blessed is His name! There is none like You, Hashem, and nothing like your works! How shall we praise you, O praiseworthy King, and how shall we bless You, exalted above all blessing and praise!” Everyone in the house was already dancing, and the celebration grew from house to house, from tribe to tribe, until all of Israel was singing and dancing together. Elsewhere, the land of Egypt was burning with death and loss, and there in the land of Goshen there was light and salvation, joy and song in praise of God142Pirkei D’Rebbi Eliezar. On high the angels rejoiced together with them, saying, “Blessed is the God of Israel!” And the Holy One, blessed be He, rejoiced together with them. Amid such song did the children of Israel leave Egypt. They didn’t walk out of Egypt – they danced their way out. They danced, with Hashem the God of the heavens and the earth, the God of Israel going before them in a pillar of cloud and fire, with Moshe Rabeynu, Aharon HaCohen, and the elders of the tribes together with them, singing the words of the Hallel, “Praise Him, servants of God and not servants of Pharaoh! Give thanks to God for He is good!” The sounds they made shook the heavens and the earth, and it seemed as if the dome of the firmament was lifted by their voices. At this time, the other nations of the world asked, “Who is this coming out of the desert, uniting herself with her beloved?”143Shir HaSHirim, 8:5. Who is this multitude dancing so, their fiery faces turned heavenwards, and whose whole being ascends in the flames of their song? They are Godly beings!144Shir HaShirim Rabbah, Parsha 3. It must be the songs of the angels of heaven singing out to God, and now they have descended to the land!”
לא מלאכי שמים הם רק שרפי א-ל אשר בארץ, בני ישראל, בני ד׳ המה. כשרבו צרותיהם במצרים והושחר משחור תוארם אז גם שם ד׳ אביהם ומלכם, גם שמם ועצמותם כסו ונסתרו, ועתה כשהושיע ד׳ אותם אז שם ד׳, גם שמם, שם בניו בני ישראל הופיעו, ויכירו וידעו כל יושבי תבל שד׳ אלקינו ד׳ אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
No, they are not angels of heaven. They are the seraphim of God who dwell in the land, the children of Israel, the children of God. It is just that when their troubles increased in the land of Egypt, their forms blackened from travail, then even there name of their Father and King, even their names and essence was covered and hidden. But now that God has saved them, both His name and the names of his children, the children of Israel, have now appeared. Now all of the people of the earth shall know that Hashem is our God, Hashem is One. And who is like Israel, One nation in the land.
הנני מקוה לד׳ שעתה אחר שעברת, בחור ואברך על מחשבות כגון אלו, כבר מעצמך תראה את רבת התועלת בהן. ואם מתחילה אפשר הי׳ לבך מפוקפק, לאמר מה תועלנה לנו, לא כן עתה, כי בטח מהן נתרגשת, ובשעה זו כאילו במטאטא כל מחשבה הדיוטית טאטאת, ורק ברגשת הקודש ותשוקה לד׳ מלאת, ומה לנו לבקש יותר.
Now I only hope to God, young man and Avreich, that now that you have looked into thoughts such as these, that you will see their great benefit. If before you were doubtful, saying, “what use is this for us,” you no longer feel this way, because surely they caused you to feel. Now all of your mundane feelings have been swept out of your soul. The place that they once occupied are now filled with holy feelings and yearning for God. What more could we ask for?