שמעתי בשם מורי זלה"ה ביאור ש"ס (דברכות דל"ג ע"ב) א"ר זירא כל האומר שמע שמע משתקין אותו אמר ליה ר"פ לאביי דלמא מעיקרא לא איכוין דעתיה וכו' אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוון דעתיה, והקשה מורי זלה"ה דאכתי הקושיא במקומה עומדת מכל מקום דלמא מעיקרא לא איכוין והשתא בא לצאת ידי שמים ולכוון, וכו', ועוד קשה למה נקט ר' זירא דווקא האומר שמע שמע ב' פעמים וכו' ולא פסוק אחר בקריאת שמע או כיוצא, וביאר מה הוא ענין קבלת עול מלכות שמים, והענין כי האדם מחוייב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו יתברך לית אתר פנוי מיניה וכל המחשבות של האדם יש בו מציאותו יתברך וכל מחשבה הוא קומה שלימה, וכאשר יעלה במחשבתו של אדם בעת עסקו בתפלה איזה מחשבה רעה וזרה היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה, ואם אינו מאמין בזה אין זה קבלת עול מלכות שמים שלימה, כי מקצר ח"ו במציאותו ית' ובזה מובן האומר שמע שמע וכו' וקשה למה אמר שני פעמים, וצריך לומר כי מעיקרא לא איכוון דעתיה, דהיינו שהיה לו איזה מחשבה זרה, אמנם אם ידע ששם גם כן הוא מציאות השם יתברך לא היה צריך לומר שני פעמים שמע, וזהו צחות לשון הש"ס מחינן ליה במרזפתא דנפחא, והכוונה כי המחשבה עצמה הוא מכה את האדם כמו במרזפתא דנפחא כדי לתקנו ולהעלותו, ולמה הוא חוזר פעם שנית לומר שמע כאילו ח"ו בפעם ראשון לא היה שם מציאות השם יתברך, ונמצא הוא מקצר במציאותו יתברך ובקבלת עול מלכות שמים, ולכך אמר משתקין אותו ודפח"ח.
Rav Zeirah said: “If a person says ‘Shema, Shema’89That is, if he recites Keriyas Shema twice in a row. we silence him.” Rav Papa said to Abaye, ‘But perhaps he wasn’t concentrating the first time.” … “Is he G‑d’s friend?” [Abaye] replied.89That he can be so casual when addressing him in Keriyas Shema. “If he doesn’t concentrate the first time, we hit him with a blacksmith’s hammer until he does.”89Berachos 33b. But the question remains, maybe he didn’t concentrate the first time, and is now trying to concentrate in order to fulfill his obligation. Furthermore, why did Rav Zeirah choose the example of repeating “Shema, Shema,” as opposed to another verse in the Keriyas Shema, or somewhere else? The answer lies in the meaning of “accepting the yoke of heaven” (kabalas ol malchus shamayim). A person must believe that the entire world is filled with G‑d’s glory, and that no place is empty of Him. G‑d’s existence is found in all of a person’s thoughts, and each one of them is a complete structure. Adverse and foreign thoughts enter one’s mind during prayer in order to be fixed and uplifted. If a person fails to believe this, he has not fully accepted the yoke of heaven, for he limits G‑d’s being.89As though He were not in the thought, G‑d forbid. This is the meaning of “Shema, Shema.” Why did he say it twice? Most likely because he was not concentrating the first time, for he was having a foreign thought. Yet, had he realized that G‑d’s Presence is there too, he would not have had to say it twice. This is captured in the Talmud’s terse language: “We hit him with a blacksmith’s hammer.” Meaning, one’s own thoughts strike him like a hammer, in order to be fixed and uplifted. But by say Shema twice, it is as though G‑d wasn’t there the first time. This person limits on G‑d’s existence and his own acceptance of the yoke of heaven. Thus, we silence him. Ben Poras Yosef, p. 50b-c
2
ועל פי זה ביאר ש"ס (דברכות ד"ח ע"ב) רצוצא דמיית (פירש"י אפרוח שמת בקליפתו) מהיכן נפיק רוחיה, ומשני מהיכא דעייל נפיק, וש"ס זה צריך ביאור, ואמר על פי ש"ס דברכות פרק הרואה (דנ"ז ע"א) הרואה ביצים בחלום כו' כי בחינת ביצה מראה בחינת התפלה, והענין, שאין לך מחשבה שלא יהא בה קומה שלימה, אף מחשבה רעה וזרה שבאה אל האדם היא באה כדי לתקנה ולהעלותא כנ"ל, ואם האדם דוחה המחשבה ההיא ממנו, אז הוי כאילו דוחה והורג קומה שלימה, אמנם לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה, ואם נפשך לומר במה אדע איזה מחשבה לדחותה ואיזה לקרבה ולהעלותה, יתבונן האדם אם בשעה שבאה המחשבה זרה מיד עלה במחשבתו במה לתקנה ולהעלותה אז יראה לקרבה ולהעלותה, ואם לא יעלה מיד במחשבתו במה לתקנה, אז מסתמא באה לבטל את האדם בתפלתו ולבלבל מחשבתו, ואז יש רשות לדחות המחשבה ההוא כי הבא להורגך השכם כו' ובזה יובן רצוצא דמיית מהיכן נפיק רוחיה, כלומר המחשבה שבאה בשעת התפלה שנקרא ביצה, דמיית, דהיינו שדוחה אותה המחשבה וממית אות ההיכי נפיק רוחיה כלומר האיך הוא ממית ודוחה קומה שלימה, ומשני מהיכי דעל נפיק, כמו שעלה המחשבה לבלבל את האדם ולדחותו, כך נפיק, שיש רשות לאדם לדחות את המחשבה ולהוציא אותה וזהו שאמר מהיכא דעל נפיק ודפח"ח.
This explains the statement of the Talmud: “If a chick dies in its shell, from where does its spirit leave.”89Bechoros 8b. And it answers: “From the same place that it came in.” For it says in tractate Berachos: “One who sees eggs in a dream, his supplications are in abeyance; broken ones – his supplications are answered.”89Berachos 57a. Just as the insides of an egg are revealed (Rashi, loc. cit.). Because eggs corresponds to prayer.89Prayer, in Aramaic is That is, every thought is a complete entity,89“Komah shleimah” – literally, “a complete figure.” and even an evil or foreign thought comes to you to be repaired and uplifted. If you reject that thought, you have rejected and killed a complete entity. Yet, at times, a certain thought must be pushed away. And if you want to know how to differentiate between those you should reject and those to draw close and uplift, think what happened when the thought came to you. If it immediately occurred to you how to fix and elevate it, then draw it close and do so. But if it does not immediately occur to you how to fix it, then it is most likely coming to distract you from your prayers, and disturb your thoughts. Then, you are allowed to push it away, for “if a person comes to kill you, rise up and kill him first.”89Sanhedrin 72a. This is the meaning of “If a chick dies in its shell, from where does the spirit leave.” Meaning to say, a foreign thought during prayer, which is called “an egg,” that “dies” that is, that you reject and kill, “from where does its spirit leave?” Meaning, how dare you reject and kill a complete entity? The answer is, “The same way it came in.” Just as it came in to distract you and push you away [from G‑d], that’s how it leaves. You are allowed to reject it from your thoughts.
3
ופעם אחת שאל השואל למורי זלה"ה אם אמר כמה תבות בקריאת שמע ובתפלה בלא כוונה אם רשאי לחזור פעם שנית ולאומרם בכוונה, ואמר בזה הלשון הלא ידוע ומפורסם שאין לך שום דבר שלא יהיה בו מציאות השם, אפילו מחשבה חיצונית שם יש גם כן ניצוצות קדושות כנודע, ואם כן אם אמר כמה תבות של תפלה בלא כוונה רק במחשבה חיצוניית, אם כן באה אותה המחשבה להוציא ממנה ניצוצות כנודע, ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא מורה שפעם הראשון לא היה שם שום מציאות השם והוא מקצר במציאות השם יתברך, גלל כן אל יאמר פעם ב', רק יהרהר במחשבה ובכוונה אותן התיבות שאמר בלא כוונה, כל זה שמעתי בשם מורי זלה"ה ודפח"ח: (בן פורת יוסף ד"נ ע"ב וע"ג, וע"ש עוד דנ"ג ע"ד).
Someone once asked the Baal Shem Tov if he was allowed to go back and repeat several words of the Keriyas Shema or prayers that he said without concentration. The Baal Shem Tov answered as follows: “It is well known that G‑d’s existence is in everything. Even extraneous thoughts contain sparks of holiness. Therefore, if you say a few words of prayer without concentration, while lost in the extraneous thoughts, you should know that that thought has come to have its spark removed. By repeating the word, you demonstrate that G‑d was not there the first time you said them, and you thus limit G‑d’s existence. You should not say them twice; rather, you should think about and concentrate on those words [in your mind] that you first said without concentration.” Ben Poras Yosef, p. 50b-c, 53d
שמעתי בשם מורי זלה"ה ביאור ש"ס (דברכות דל"ג ע"ב) א"ר זירא כל האומר שמע שמע משתקין אותו אמר ליה ר"פ לאביי דלמא מעיקרא לא איכוין דעתיה וכו' אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוון דעתיה, והקשה מורי זלה"ה דאכתי הקושיא במקומה עומדת מכל מקום דלמא מעיקרא לא איכוין והשתא בא לצאת ידי שמים ולכוון, וכו', ועוד קשה למה נקט ר' זירא דווקא האומר שמע שמע ב' פעמים וכו' ולא פסוק אחר בקריאת שמע או כיוצא, וביאר מה הוא ענין קבלת עול מלכות שמים, והענין כי האדם מחוייב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו יתברך לית אתר פנוי מיניה וכל המחשבות של האדם יש בו מציאותו יתברך וכל מחשבה הוא קומה שלימה, וכאשר יעלה במחשבתו של אדם בעת עסקו בתפלה איזה מחשבה רעה וזרה היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה, ואם אינו מאמין בזה אין זה קבלת עול מלכות שמים שלימה, כי מקצר ח"ו במציאותו ית' ובזה מובן האומר שמע שמע וכו' וקשה למה אמר שני פעמים, וצריך לומר כי מעיקרא לא איכוון דעתיה, דהיינו שהיה לו איזה מחשבה זרה, אמנם אם ידע ששם גם כן הוא מציאות השם יתברך לא היה צריך לומר שני פעמים שמע, וזהו צחות לשון הש"ס מחינן ליה במרזפתא דנפחא, והכוונה כי המחשבה עצמה הוא מכה את האדם כמו במרזפתא דנפחא כדי לתקנו ולהעלותו, ולמה הוא חוזר פעם שנית לומר שמע כאילו ח"ו בפעם ראשון לא היה שם מציאות השם יתברך, ונמצא הוא מקצר במציאותו יתברך ובקבלת עול מלכות שמים, ולכך אמר משתקין אותו ודפח"ח.
Rav Zeirah said: “If a person says ‘Shema, Shema’89That is, if he recites Keriyas Shema twice in a row. we silence him.” Rav Papa said to Abaye, ‘But perhaps he wasn’t concentrating the first time.” … “Is he G‑d’s friend?” [Abaye] replied.89That he can be so casual when addressing him in Keriyas Shema. “If he doesn’t concentrate the first time, we hit him with a blacksmith’s hammer until he does.”89Berachos 33b.
But the question remains, maybe he didn’t concentrate the first time, and is now trying to concentrate in order to fulfill his obligation. Furthermore, why did Rav Zeirah choose the example of repeating “Shema, Shema,” as opposed to another verse in the Keriyas Shema, or somewhere else?
The answer lies in the meaning of “accepting the yoke of heaven” (kabalas ol malchus shamayim). A person must believe that the entire world is filled with G‑d’s glory, and that no place is empty of Him. G‑d’s existence is found in all of a person’s thoughts, and each one of them is a complete structure. Adverse and foreign thoughts enter one’s mind during prayer in order to be fixed and uplifted. If a person fails to believe this, he has not fully accepted the yoke of heaven, for he limits G‑d’s being.89As though He were not in the thought, G‑d forbid. This is the meaning of “Shema, Shema.” Why did he say it twice? Most likely because he was not concentrating the first time, for he was having a foreign thought. Yet, had he realized that G‑d’s Presence is there too, he would not have had to say it twice.
This is captured in the Talmud’s terse language: “We hit him with a blacksmith’s hammer.” Meaning, one’s own thoughts strike him like a hammer, in order to be fixed and uplifted. But by say Shema twice, it is as though G‑d wasn’t there the first time. This person limits on G‑d’s existence and his own acceptance of the yoke of heaven. Thus, we silence him.
Ben Poras Yosef, p. 50b-c
ועל פי זה ביאר ש"ס (דברכות ד"ח ע"ב) רצוצא דמיית (פירש"י אפרוח שמת בקליפתו) מהיכן נפיק רוחיה, ומשני מהיכא דעייל נפיק, וש"ס זה צריך ביאור, ואמר על פי ש"ס דברכות פרק הרואה (דנ"ז ע"א) הרואה ביצים בחלום כו' כי בחינת ביצה מראה בחינת התפלה, והענין, שאין לך מחשבה שלא יהא בה קומה שלימה, אף מחשבה רעה וזרה שבאה אל האדם היא באה כדי לתקנה ולהעלותא כנ"ל, ואם האדם דוחה המחשבה ההיא ממנו, אז הוי כאילו דוחה והורג קומה שלימה, אמנם לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה, ואם נפשך לומר במה אדע איזה מחשבה לדחותה ואיזה לקרבה ולהעלותה, יתבונן האדם אם בשעה שבאה המחשבה זרה מיד עלה במחשבתו במה לתקנה ולהעלותה אז יראה לקרבה ולהעלותה, ואם לא יעלה מיד במחשבתו במה לתקנה, אז מסתמא באה לבטל את האדם בתפלתו ולבלבל מחשבתו, ואז יש רשות לדחות המחשבה ההוא כי הבא להורגך השכם כו' ובזה יובן רצוצא דמיית מהיכן נפיק רוחיה, כלומר המחשבה שבאה בשעת התפלה שנקרא ביצה, דמיית, דהיינו שדוחה אותה המחשבה וממית אות ההיכי נפיק רוחיה כלומר האיך הוא ממית ודוחה קומה שלימה, ומשני מהיכי דעל נפיק, כמו שעלה המחשבה לבלבל את האדם ולדחותו, כך נפיק, שיש רשות לאדם לדחות את המחשבה ולהוציא אותה וזהו שאמר מהיכא דעל נפיק ודפח"ח.
This explains the statement of the Talmud: “If a chick dies in its shell, from where does its spirit leave.”89Bechoros 8b. And it answers: “From the same place that it came in.” For it says in tractate Berachos: “One who sees eggs in a dream, his supplications are in abeyance; broken ones – his supplications are answered.”89Berachos 57a. Just as the insides of an egg are revealed (Rashi, loc. cit.). Because eggs corresponds to prayer.89Prayer, in Aramaic is That is, every thought is a complete entity,89“Komah shleimah” – literally, “a complete figure.” and even an evil or foreign thought comes to you to be repaired and uplifted. If you reject that thought, you have rejected and killed a complete entity.
Yet, at times, a certain thought must be pushed away. And if you want to know how to differentiate between those you should reject and those to draw close and uplift, think what happened when the thought came to you. If it immediately occurred to you how to fix and elevate it, then draw it close and do so. But if it does not immediately occur to you how to fix it, then it is most likely coming to distract you from your prayers, and disturb your thoughts. Then, you are allowed to push it away, for “if a person comes to kill you, rise up and kill him first.”89Sanhedrin 72a.
This is the meaning of “If a chick dies in its shell, from where does the spirit leave.” Meaning to say, a foreign thought during prayer, which is called “an egg,” that “dies” that is, that you reject and kill, “from where does its spirit leave?” Meaning, how dare you reject and kill a complete entity? The answer is, “The same way it came in.” Just as it came in to distract you and push you away [from G‑d], that’s how it leaves. You are allowed to reject it from your thoughts.
ופעם אחת שאל השואל למורי זלה"ה אם אמר כמה תבות בקריאת שמע ובתפלה בלא כוונה אם רשאי לחזור פעם שנית ולאומרם בכוונה, ואמר בזה הלשון הלא ידוע ומפורסם שאין לך שום דבר שלא יהיה בו מציאות השם, אפילו מחשבה חיצונית שם יש גם כן ניצוצות קדושות כנודע, ואם כן אם אמר כמה תבות של תפלה בלא כוונה רק במחשבה חיצוניית, אם כן באה אותה המחשבה להוציא ממנה ניצוצות כנודע, ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא מורה שפעם הראשון לא היה שם שום מציאות השם והוא מקצר במציאות השם יתברך, גלל כן אל יאמר פעם ב', רק יהרהר במחשבה ובכוונה אותן התיבות שאמר בלא כוונה, כל זה שמעתי בשם מורי זלה"ה ודפח"ח:
(בן פורת יוסף ד"נ ע"ב וע"ג, וע"ש עוד דנ"ג ע"ד).
Someone once asked the Baal Shem Tov if he was allowed to go back and repeat several words of the Keriyas Shema or prayers that he said without concentration. The Baal Shem Tov answered as follows: “It is well known that G‑d’s existence is in everything. Even extraneous thoughts contain sparks of holiness. Therefore, if you say a few words of prayer without concentration, while lost in the extraneous thoughts, you should know that that thought has come to have its spark removed. By repeating the word, you demonstrate that G‑d was not there the first time you said them, and you thus limit G‑d’s existence. You should not say them twice; rather, you should think about and concentrate on those words [in your mind] that you first said without concentration.”
Ben Poras Yosef, p. 50b-c, 53d