שאלה ראובן טען על שמעון שאשתו השכינ' משכנו' בידו בריבי' בחזק' שהן של גוים ואינו כן אלא הם שלו.
A's wife pledged an article with B for a loan. She stated at the time that the article belonged to a gentile who had borrowed money on it from her on interest, and this interest, she promised, would be turned over to B.
2
ושמעון השיב אני מאמין לאשתך לדבריה הראשונים ואיני מאמין לדבריך ולא לדברי אשתך האחרונים כי אני מוחזק בדבר וכמו שפסק ריב"א והרא"ש בתשובה הלכה למעשה:
When the interest was due A refused to pay it. He asserted that the article was his own and that his wife, in order to obtain the loan, had made a false statement. She now sustained the statement of her husband. B, on the other hand, would not believe the husband nor the second statement of his wife, and claimed the interest. Q. Has B the right to collect the interest?
3
תשובה יראה שאם הביא ראובן עדות בבירור הדברים שהמשכון היה שלו צריך שמעון להחזיר לו המשכנו' בלא ריבי' שהרי ריב"א לא כתב להתיר אלא משום שיאמר לדבריך האחרונים איני מאמין אבל בעידים אין צריך להאמין לו שהרי הוא מברר כדבריו ואף שכתב הרא"ש בתשובה שקשה לברר דשמא מכר המשכון לגוי ואף אם יברר בעדים לא מהמני' להו דהודאת בעל דין שהודה מתחלה שהוא שלו כק' עדים דמי ה"מ היכא שהוא מכחיש לדבריו הראשוני' אבל הכא שאינו מכחיש אלא תלה הסירחון באשתו לא ואף שהנשים שלנו האידנא שנושאין ונותנין בבית עומדי' במקום בעליהן והבעל מחויב לשלם בעבורה על כל הטענות כמו שכתבנו בפ' החובל היינו לעניין אסור ליקח הריבית מן הישראל לא מצינו ועוד שהרי בירר דברים כנגדה ומאן לימא דחשבינן הודאת פיה כק' עדים אף נגד הבעל לחייבו ומ"ה לא אמרינן נמי שמא מכר מתחילה המשכון לגוי דזה מילת' דלא שכיחא אם לא כדי לקיים דבריו הראשונים שיאמר של גוי הם אבל הכא שהוא לא אמר מעולם מהימן בשבוע' היסת שלא מכרה מעולם לנו ואגב גררא אני אומר מה שכת' הרא"ש שאי אפשר לברר דשמא מכר המשכון מתחילה לגוי אומר אני שאפשר לברר היכא שמסר דבריו' לעדים מתחילה ואמר להם ראו זה המשכון שהוא שלי וצריך אני למעות ובעו"ה אין אדם שמלוה לי בלא ריבית אשכון אותו לזה היהודי בחזקת שהוא של גוי אין לך בירור דברים גדולים מזה ועוד היכא שהביא עדים שאינה שלו וישראל אחר הלוה לו ורוצה לחזור וליטול המשכון שהלוה לו כה"ג לא שיך לומר הודאת בעל דין כו' במקום שחב לאחרים וזה פשוט ומה שכתב הטור שאומר לדבריך הראשונים אני מאמין שאיני רוצה להחזיקך ברשע לא הבנתי זה הלא אומר לו מתחילה רמיתיך ולא היה בדעתי מעולם ליתן לך ריבית ולא עשה עצמו רשע אם לא שטוען היה בדעתי לתן לך ריבית ועכשיו שאני רואה שהשע' דחוקה עלי באתי בטענת אמת שהו' שלי ועל עיקר הדין אני תמה שחשבו הרא"ש לזה כהודאת ב"ד בק' עדים אמאי לא אמרינן שהשטה בו והערימו כדי שילונו בעת דחקו ואין זה שארית ישראל לא יעשו עולה אלא באיש אמוד או אפי' אינו אמוד אלא שרוצה להרויח בממון חבירו אבל היכא שהוא ידוע שהיה נדחק לדבר שאם לא היה לוה המעות היה ח"ו נתפס בידי גוים או היזק אחר והיה נחפז בדבר שלא היה לו פנאי למוכרה או היו תכשיטי אשתו השייכים לגופה שאין לו למוכרם אין זה בבלל שארית ישראל לא יעשו עולה א"כ למה לא מהני בירור דבריו בעדים שטענת השאטה מהני אע"פ שזה הוא מוחזק במשכון שלו מ"מ הוא בא בטענת שמא שהרי אינו יודע אם הוא משקר ואדרבה הדברי' מודיעי' שהוא אומר אמת שהרי הוא מברר והיכא שלא יכול לברר וטוען ראובן הלא שמעון בעצמו ידע שלא היו המשכנות של גוים אלא שלי ואני נותן הריבית פשוט הוא שצריך שמעון לישבע שלא ידע ועדיין אינו יודע אלא סובר שעדיין כן הוא כדבריו הראשוני' ואי לאו הכי צריך להחזיר בלא ריבית ועוד אפשר לומ' לא שייך לומר הודאת בעל דין אלא שהתובעו מכחישו בטענת ודאי והוא יודע האמת שהוא חייב לי מה שאין כן בנדון זה שאינו יודע המלוה בודאי שאינו שלו אלא שאומר שאני רוצה להאמינם ותו לא מידי:
A. Although shopkeepers nowadays are responsible for the deals made by their wives, because they are assisted by them in their business, yet their statements cannot be accepted against the testimony of witnesses, especially in a case where a biblical law is involved. Therefore, since A himself had never stated that the pledged article belonged to a gentile, he could free himself from paying the interest if he proved by witnesses that the article was his own property. B would then have to forego the interest.
שאלה ראובן טען על שמעון שאשתו השכינ' משכנו' בידו בריבי' בחזק' שהן של גוים ואינו כן אלא הם שלו.
A's wife pledged an article with B for a loan. She stated at the time that the article belonged to a gentile who had borrowed money on it from her on interest, and this interest, she promised, would be turned over to B.
ושמעון השיב אני מאמין לאשתך לדבריה הראשונים ואיני מאמין לדבריך ולא לדברי אשתך האחרונים כי אני מוחזק בדבר וכמו שפסק ריב"א והרא"ש בתשובה הלכה למעשה:
When the interest was due A refused to pay it. He asserted that the article was his own and that his wife, in order to obtain the loan, had made a false statement. She now sustained the statement of her husband. B, on the other hand, would not believe the husband nor the second statement of his wife, and claimed the interest.
Q. Has B the right to collect the interest?
תשובה יראה שאם הביא ראובן עדות בבירור הדברים שהמשכון היה שלו צריך שמעון להחזיר לו המשכנו' בלא ריבי' שהרי ריב"א לא כתב להתיר אלא משום שיאמר לדבריך האחרונים איני מאמין אבל בעידים אין צריך להאמין לו שהרי הוא מברר כדבריו ואף שכתב הרא"ש בתשובה שקשה לברר דשמא מכר המשכון לגוי ואף אם יברר בעדים לא מהמני' להו דהודאת בעל דין שהודה מתחלה שהוא שלו כק' עדים דמי ה"מ היכא שהוא מכחיש לדבריו הראשוני' אבל הכא שאינו מכחיש אלא תלה הסירחון באשתו לא ואף שהנשים שלנו האידנא שנושאין ונותנין בבית עומדי' במקום בעליהן והבעל מחויב לשלם בעבורה על כל הטענות כמו שכתבנו בפ' החובל היינו לעניין אסור ליקח הריבית מן הישראל לא מצינו ועוד שהרי בירר דברים כנגדה ומאן לימא דחשבינן הודאת פיה כק' עדים אף נגד הבעל לחייבו ומ"ה לא אמרינן נמי שמא מכר מתחילה המשכון לגוי דזה מילת' דלא שכיחא אם לא כדי לקיים דבריו הראשונים שיאמר של גוי הם אבל הכא שהוא לא אמר מעולם מהימן בשבוע' היסת שלא מכרה מעולם לנו ואגב גררא אני אומר מה שכת' הרא"ש שאי אפשר לברר דשמא מכר המשכון מתחילה לגוי אומר אני שאפשר לברר היכא שמסר דבריו' לעדים מתחילה ואמר להם ראו זה המשכון שהוא שלי וצריך אני למעות ובעו"ה אין אדם שמלוה לי בלא ריבית אשכון אותו לזה היהודי בחזקת שהוא של גוי אין לך בירור דברים גדולים מזה ועוד היכא שהביא עדים שאינה שלו וישראל אחר הלוה לו ורוצה לחזור וליטול המשכון שהלוה לו כה"ג לא שיך לומר הודאת בעל דין כו' במקום שחב לאחרים וזה פשוט ומה שכתב הטור שאומר לדבריך הראשונים אני מאמין שאיני רוצה להחזיקך ברשע לא הבנתי זה הלא אומר לו מתחילה רמיתיך ולא היה בדעתי מעולם ליתן לך ריבית ולא עשה עצמו רשע אם לא שטוען היה בדעתי לתן לך ריבית ועכשיו שאני רואה שהשע' דחוקה עלי באתי בטענת אמת שהו' שלי ועל עיקר הדין אני תמה שחשבו הרא"ש לזה כהודאת ב"ד בק' עדים אמאי לא אמרינן שהשטה בו והערימו כדי שילונו בעת דחקו ואין זה שארית ישראל לא יעשו עולה אלא באיש אמוד או אפי' אינו אמוד אלא שרוצה להרויח בממון חבירו אבל היכא שהוא ידוע שהיה נדחק לדבר שאם לא היה לוה המעות היה ח"ו נתפס בידי גוים או היזק אחר והיה נחפז בדבר שלא היה לו פנאי למוכרה או היו תכשיטי אשתו השייכים לגופה שאין לו למוכרם אין זה בבלל שארית ישראל לא יעשו עולה א"כ למה לא מהני בירור דבריו בעדים שטענת השאטה מהני אע"פ שזה הוא מוחזק במשכון שלו מ"מ הוא בא בטענת שמא שהרי אינו יודע אם הוא משקר ואדרבה הדברי' מודיעי' שהוא אומר אמת שהרי הוא מברר והיכא שלא יכול לברר וטוען ראובן הלא שמעון בעצמו ידע שלא היו המשכנות של גוים אלא שלי ואני נותן הריבית פשוט הוא שצריך שמעון לישבע שלא ידע ועדיין אינו יודע אלא סובר שעדיין כן הוא כדבריו הראשוני' ואי לאו הכי צריך להחזיר בלא ריבית ועוד אפשר לומ' לא שייך לומר הודאת בעל דין אלא שהתובעו מכחישו בטענת ודאי והוא יודע האמת שהוא חייב לי מה שאין כן בנדון זה שאינו יודע המלוה בודאי שאינו שלו אלא שאומר שאני רוצה להאמינם ותו לא מידי:
A. Although shopkeepers nowadays are responsible for the deals made by their wives, because they are assisted by them in their business, yet their statements cannot be accepted against the testimony of witnesses, especially in a case where a biblical law is involved.
Therefore, since A himself had never stated that the pledged article belonged to a gentile, he could free himself from paying the interest if he proved by witnesses that the article was his own property. B would then have to forego the interest.