שאלה שנים שהיו חייבים לאחד בשטר והאחד פרע השטר והביאו בידו ותבע חלקו ממנו וזה השיב לו כבר שלמתי לך חלקי כדי שתשלם לו כל החוב למי באה השבועה כי דעת הבעלי בתים לפסוק שהתובע ישבע על שטרו שזה לא פרע לו כלום:
A and B owed money to C on a note. A paid C the full amount and received the note as evidence of payment. On the strength of this note A demanded that B refund him the share of the money A had paid for him to C. B pleaded that he had given A his share of the debt some time before in order to pay C the debt in full. Q. Should the claimant take the oath and recover his claim, or should the defendant take the oath and relieve himself of paying?
2
תשובה יראה הבעלי בתים לפי מראות עיניהם הם שופטים כי שמעו שהאדם נשבע על שטרו ולא האחר שישבע כנגד השטר אפי' אין בו נאמנות א"כ דימו לומר ה"ה נמי בנדון זה וטעות הוא בידם דלא דמי כלל דהתם היינו טעמא משום אי איתא דפרע שטרו בידו מאי בעי א"כ כה"ג לאו ש"ל הכי שהרי לא בידו היה אלא ביד הב"ח ואפילו בא הב"ח ומעיד לו איזה זכות שלא פרע לא הוי אלא עד אחד וזה נשבע שבועת התו' כנגדו שפרע אפילו בא בהרשאה מכחו ואם כן נימא מאחר שאם היה תובעו הב"ח הוה מה מהימן על שטרו זה אינו שהרי ידוע שפרע וא"כ שטר שנמחל שיעבודו הוא ולית ליה עליו שום דין יותר אלא כאיש אחר הוא ולא זו שאומר שלמתיך חלקי כשכבר אלא אפי' אומר אחר שפדית השטר ותבעת ממני חלקי אז פרעתי לך חלקי אפ"ה מהימן בשבועה ולא שייך לומר כאן שטרו בידו מאי בעי והיה לך ליקח השטר מידי ולקרוע מאחר ששלמת חלקי אפ"ה לא אמרי' הכי שהרי עשר זו שיש בידו אין לו עליו שיעבוד אלא שנשתעבדו שניהם כאחת ולא קפיד עליה ועוד הלא מהימן במיגו שאי בעי אמר שלמתי חלקי כשכבר קודם שפדית את השטר וראייה לזה אמרנו שזה מהימן שפרע חלקו מדכתב בעל התרומות והטור הביאו וז"ל איש ואשתו שלוו מאחד היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה שהיא לעניין חצי החוב כאלו לוותה בפני עצמה ואם הבעל או היתומים פרעו כל החוב חוזרין ונפרעין ממנה החצי ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת כל המעות אלא שאני נכנסתי עמך בשטר אינה נאמנת אלא במיגו דפרעתי החצי סוף דבר הרי הן בטענות הללו כשאר שני לווין שלוו יחדיו ע"כ וצריך פירוש לפירושו אינה נאמנת אלא במיגו כו' ונ"מ היכא שידוע שלא היה לה במה לפרוע או כל כה"ג אבל היכא שיכולה לטעון פרעתי מהימנה ולא אמרינן א"כ שטרא בידו מאי בעי אלא מאחר ששניהם נשתעבדו כאחד לאחד ואינו דומה לשטר שיש למלוה על הלוה כדפרי': הנראה בעיני כתבתי:
A. Although A has the note in his possession, B has the preference of taking the oath to free himself from paying. The note in hand of A does not indicate any obligation on B's part; hence B did not mind leaving it with A.
שאלה שנים שהיו חייבים לאחד בשטר והאחד פרע השטר והביאו בידו ותבע חלקו ממנו וזה השיב לו כבר שלמתי לך חלקי כדי שתשלם לו כל החוב למי באה השבועה כי דעת הבעלי בתים לפסוק שהתובע ישבע על שטרו שזה לא פרע לו כלום:
A and B owed money to C on a note. A paid C the full amount and received the note as evidence of payment. On the strength of this note A demanded that B refund him the share of the money A had paid for him to C.
B pleaded that he had given A his share of the debt some time before in order to pay C the debt in full.
Q. Should the claimant take the oath and recover his claim, or should the defendant take the oath and relieve himself of paying?
תשובה יראה הבעלי בתים לפי מראות עיניהם הם שופטים כי שמעו שהאדם נשבע על שטרו ולא האחר שישבע כנגד השטר אפי' אין בו נאמנות א"כ דימו לומר ה"ה נמי בנדון זה וטעות הוא בידם דלא דמי כלל דהתם היינו טעמא משום אי איתא דפרע שטרו בידו מאי בעי א"כ כה"ג לאו ש"ל הכי שהרי לא בידו היה אלא ביד הב"ח ואפילו בא הב"ח ומעיד לו איזה זכות שלא פרע לא הוי אלא עד אחד וזה נשבע שבועת התו' כנגדו שפרע אפילו בא בהרשאה מכחו ואם כן נימא מאחר שאם היה תובעו הב"ח הוה מה מהימן על שטרו זה אינו שהרי ידוע שפרע וא"כ שטר שנמחל שיעבודו הוא ולית ליה עליו שום דין יותר אלא כאיש אחר הוא ולא זו שאומר שלמתיך חלקי כשכבר אלא אפי' אומר אחר שפדית השטר ותבעת ממני חלקי אז פרעתי לך חלקי אפ"ה מהימן בשבועה ולא שייך לומר כאן שטרו בידו מאי בעי והיה לך ליקח השטר מידי ולקרוע מאחר ששלמת חלקי אפ"ה לא אמרי' הכי שהרי עשר זו שיש בידו אין לו עליו שיעבוד אלא שנשתעבדו שניהם כאחת ולא קפיד עליה ועוד הלא מהימן במיגו שאי בעי אמר שלמתי חלקי כשכבר קודם שפדית את השטר וראייה לזה אמרנו שזה מהימן שפרע חלקו מדכתב בעל התרומות והטור הביאו וז"ל איש ואשתו שלוו מאחד היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה שהיא לעניין חצי החוב כאלו לוותה בפני עצמה ואם הבעל או היתומים פרעו כל החוב חוזרין ונפרעין ממנה החצי ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת כל המעות אלא שאני נכנסתי עמך בשטר אינה נאמנת אלא במיגו דפרעתי החצי סוף דבר הרי הן בטענות הללו כשאר שני לווין שלוו יחדיו ע"כ וצריך פירוש לפירושו אינה נאמנת אלא במיגו כו' ונ"מ היכא שידוע שלא היה לה במה לפרוע או כל כה"ג אבל היכא שיכולה לטעון פרעתי מהימנה ולא אמרינן א"כ שטרא בידו מאי בעי אלא מאחר ששניהם נשתעבדו כאחד לאחד ואינו דומה לשטר שיש למלוה על הלוה כדפרי': הנראה בעיני כתבתי:
A. Although A has the note in his possession, B has the preference of taking the oath to free himself from paying. The note in hand of A does not indicate any obligation on B's part; hence B did not mind leaving it with A.