תרו. ראובן ושמעון שעסקו עיסקא זה עם זה וא"ל ראובן לשמעון תן לי אמונת שמים שלך שתחלוק עמי כל הריוח שתרויח מזה לימים באו לחלוק הריוח אמר ראובן לשמעון השבע שלא הרוחת יותר ושמעון משיב כבר נתתי לך אמונתי שהיא כמו שבועה ולא אשבע עוד. נ"ל דצריך לחזור ולשבע שבועת שותפי' ואפטרופ' הנשבעין שלא בטענה ואע"ג דהאומר ימין ה"ז שבועה (נזיר ג' ע"א) מ"מ בעינן שבועה בנקיטת חפץ כדאי' פ' שבועות הדיינין (שבועות ל"ח ע"ב) האי דיינא דאשבע באלקי השמים נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר דהא [לא] נקיט חפצא בידיה ואע"ג דאמרי' בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ד ע"א) הי' חייב לחבירו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך והפטר [אינו יכול לחזור בו] התם כבר חייב לו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך ותפטור מן השבועה שאתה חייב לי אבל הכא בשעה שתקע לו כפו עדיין לא הי' חייב לו שבועה וגם לא א"ל תן לי אמונתך והפטר מן השבועה לאחר זמן אלא משל לצייד [השולה] דגים מן הים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל (ב"ק מ"א ע"ב) והשטה בו שנתן אמונתו ועתה חפץ שישבע לו כמו כן. ונראה שיש לו לשבע בנקיטת חפץ כמנהג עתה שהחזן נוטל ס"ת כו' דקיי"ל דאפי' בשבועה דרבנן צריך נקיטת חפץ כדמשמע פ' השולח (גיטין ל"ה ע"א) ופ' שבועות הדייני' (מ"א ע"א) ודלא כפירש"י פ' הכותב (כתובות פ"ח ע"א) וגם הוא עצמו חזר בו פ' השולח. ואין לומר כיון דשבועת שותפי' ואפטרופוס משום דמורו התירא והאי כיון דתקע כפו לא מורי התירא הא ליתא דאין לך אלא מה שאמרו חכמי' דלא האמינו אלא בשבועה ובנקיטת דין כל שבועות ואפי' אם נשבע בלא נקיטת חפץ לא מהימני' מאיר [ב"ר ברוך] ז"ל.
Q. Before A and B entered, as equal partners, into a business transaction wherein B was to be the active partner, A said to B: "Give me your faithful word as a religious Jew that you will not deny me my share of the profits." B complied with A's request. When they came to divide the profits, A demanded that B take an oath to the effect that there were no other profits except those he had admitted. B claimed that he had already given his word to A, which is equivalent to an oath. A. B must take the oath usually taken by all partners, which is administered by the hazzan holding the Scroll of the law. Although giving one's faithful word is also considered an oath, it is not as solemn as the oath administered while holding the scroll of the Law, and can not take its place. SOURCES: Cr. 171; Pr. 606; L. 379; Mord. Shebu. 765; cf. Hag. Maim. Shebuoth 11, 3; Moses, Minz, Responsa 17.
תרו. ראובן ושמעון שעסקו עיסקא זה עם זה וא"ל ראובן לשמעון תן לי אמונת שמים שלך שתחלוק עמי כל הריוח שתרויח מזה לימים באו לחלוק הריוח אמר ראובן לשמעון השבע שלא הרוחת יותר ושמעון משיב כבר נתתי לך אמונתי שהיא כמו שבועה ולא אשבע עוד. נ"ל דצריך לחזור ולשבע שבועת שותפי' ואפטרופ' הנשבעין שלא בטענה ואע"ג דהאומר ימין ה"ז שבועה (נזיר ג' ע"א) מ"מ בעינן שבועה בנקיטת חפץ כדאי' פ' שבועות הדיינין (שבועות ל"ח ע"ב) האי דיינא דאשבע באלקי השמים נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר דהא [לא] נקיט חפצא בידיה ואע"ג דאמרי' בפ' זה בורר (סנהדרין כ"ד ע"א) הי' חייב לחבירו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך והפטר [אינו יכול לחזור בו] התם כבר חייב לו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך ותפטור מן השבועה שאתה חייב לי אבל הכא בשעה שתקע לו כפו עדיין לא הי' חייב לו שבועה וגם לא א"ל תן לי אמונתך והפטר מן השבועה לאחר זמן אלא משל לצייד [השולה] דגים מן הים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל (ב"ק מ"א ע"ב) והשטה בו שנתן אמונתו ועתה חפץ שישבע לו כמו כן. ונראה שיש לו לשבע בנקיטת חפץ כמנהג עתה שהחזן נוטל ס"ת כו' דקיי"ל דאפי' בשבועה דרבנן צריך נקיטת חפץ כדמשמע פ' השולח (גיטין ל"ה ע"א) ופ' שבועות הדייני' (מ"א ע"א) ודלא כפירש"י פ' הכותב (כתובות פ"ח ע"א) וגם הוא עצמו חזר בו פ' השולח. ואין לומר כיון דשבועת שותפי' ואפטרופוס משום דמורו התירא והאי כיון דתקע כפו לא מורי התירא הא ליתא דאין לך אלא מה שאמרו חכמי' דלא האמינו אלא בשבועה ובנקיטת דין כל שבועות ואפי' אם נשבע בלא נקיטת חפץ לא מהימני' מאיר [ב"ר ברוך] ז"ל.
Q. Before A and B entered, as equal partners, into a business transaction wherein B was to be the active partner, A said to B: "Give me your faithful word as a religious Jew that you will not deny me my share of the profits." B complied with A's request. When they came to divide the profits, A demanded that B take an oath to the effect that there were no other profits except those he had admitted. B claimed that he had already given his word to A, which is equivalent to an oath.
A. B must take the oath usually taken by all partners, which is administered by the hazzan holding the Scroll of the law. Although giving one's faithful word is also considered an oath, it is not as solemn as the oath administered while holding the scroll of the Law, and can not take its place.
SOURCES: Cr. 171; Pr. 606; L. 379; Mord. Shebu. 765; cf. Hag. Maim. Shebuoth 11, 3; Moses, Minz, Responsa 17.