תקמא. תשו' מהר"ם על ג' אחים והאחד אין לו כלום אלא מה שנשתכר בלימוד והשני יש לו כנגד י"ד זקוקי' והשלישי אינו כאן והוא עשיר ויש להם אם זקינה ותובעת מהם פרנסה והיא ענייה קיי"ל כמ"ד (קידושי' ל"ב ע"א) משל אב ולא משל בן אלא שרב אלפס כתב היכא דלית לאב ואית לבן כופי' הבן לזון האב בתורת צדקה דלא יהא אלא אחר כדאמר פ' נערה (כתובות מ"ט ע"ב) [דרבא] אכפייה לר"נ בר אמי ואפיק וכו' וכן פסק בשאלתות ונראה דכל מי מבניה שנכוף לזונה ולא יוכל להסתפק ויצטרך לחזור על הפתחים אין לכופו אלא [אותם] שלא יצטרכו לחזור על הפתחים כדמשמע לשון אמיד כלומר אומדין אותו שיכול לעשות [יציאה זו] משלו וכיון דיש לה [בנים] שיכולי' לפרנסה [משלהם] בלא סיבוב תבא מאירה לבני' שיש להם לפרנסה משלהם וגורמי' לאחד מהם לחזור על הפתחי' כדאמר פ"ק דקידושין (ל"ב ע"א) תבא מאירה וכו' ואע"ג דמשמע דאי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שפיר מצי יהיב מעשר עני לאביו ה"מ מעשר עני דידי' דמיקל עלי' אבל לחזור על הפתחי' בשבילו לא כיון דאית ליה נכסי' לדידי' שאני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי [תחלה] כדאי' בנדרי' פ' ר"א פותחין (ס"ה ע"ב) והקרוב קרוב קודם חייב לזונו ופ"ק דקידושין (י"ח ע"א) אמר דע"ע הנמכר אי לאו משום חששא וכו' הוי כייפי' לבני משפחה וכו' והכא [כיסופא] נקיטא עליה שיש לה בנים עשירי' כפינן להו. ועוד דפ"ק דקידושי' (ל"ב ע"א) פריך [גבי] האב ובנו וכו' ואי אמרת משל בן וכו' משמע אבל למ"ד משל אב ניחא ואמאי כיון דלית נכסי לאב מדמאכילו מעשר עני א"כ חייב הבן לזונו כדפסק האלפסי והגאונים א"כ זה פורע חובו ממעשר עני שלו אלא משמע למ"ד משל אב אין חוב עליו לפרנסו משלו אלא אפי' ממעשר עני שלו ומקבל עליו לטותא ואפי' יש לו נכסי' לבן לא כייפי' לפרנסו מממון שלו] אם רוצה לפרנסו ממעשר אבל למ"ד משל בן אם יש לו נכסים לא שבקי' לי' לפרנסו ממעשר לפרוע חובו ממעשר אם לא להעדפה כדאמר בקידושין (ל"ב ע"א) דהאי לאו חובה הוא דרמי' עלי' וכיון דקיי"ל משל אב והוכחנו דלמ"ד משל אב אפי' אי אית ליה נכסי' לבן אין חוב זה מוטל על נכסיו לא שבקי' [לבן] דאית לי' נכסי' להטיל חובו על הצבור לכוף את אחיו שאין [להם] נכסי' לחזור על הפתחים דנמצא זה פורע [חובו במעות צדקה] ונ"ל דהבנים שיש להם ממון דמחשבי' לפי ממון כשאר צדקה לפום גמלא שיחנא (כתו' ס"ז ע"א). כללא דמלתא למ"ד משל בן אם יש לבן ממון אינו יכול לפרנס ממעשר עני ובזה"ז ממעשר כספים שלו דהוא במקום מעשר עני או משאר צדקות ואי בעי למיעבד לא שבקי' ליה אבל להעדפה לא מחי' בידי' אבל אמרי' תבא מאירה וכו' והיכא דלית נכסי לבן שרי אבל לדידן דקיי"ל כמ"ד משל אב [אפי'] אי אית ליה נכסי לבן ובעי למיזניה ממעשר לא מחי' ליה אבל אמרי' תבא מאירה וכו' אבל להעדפה אין לנו כח לכופו כדמשמע בקידושין אבל מצוה איכא.
Q. A mother demanded support from her three sons. One son has no money except his salary as teacher. The second son possesses fourteen marks. The third son is rich but does not live in the same town. Who must support the mother? A. It is the accepted law that children are obligated to support their widowed mother only out of the possessions they inherited from their father, but not out of their own possessions. However, children of means may be forced to support their mother as an act of charity [since a Jew may be forced to give charity to the poor]. Therefore, any son who would himself be thrown upon charity were he forced to support his mother, can not be forced to do so. But those sons who have means should support their mother in proportion to their wealth. These sons, however, cannot be forced to support their mother out of their own money, but can do so out of the money they are usually obliged to give to charity, although they would thus incur the curse of the Rabbis who say: "Cursed be he who feeds his father out of the poor man's tithe" Kid. 32a. SOURCES: Cr. 198; Pr. 541; Tesh. Maim. to Shoftim, 15; Mordecai Hagadol, p. 197d.
תקמא. תשו' מהר"ם על ג' אחים והאחד אין לו כלום אלא מה שנשתכר בלימוד והשני יש לו כנגד י"ד זקוקי' והשלישי אינו כאן והוא עשיר ויש להם אם זקינה ותובעת מהם פרנסה והיא ענייה קיי"ל כמ"ד (קידושי' ל"ב ע"א) משל אב ולא משל בן אלא שרב אלפס כתב היכא דלית לאב ואית לבן כופי' הבן לזון האב בתורת צדקה דלא יהא אלא אחר כדאמר פ' נערה (כתובות מ"ט ע"ב) [דרבא] אכפייה לר"נ בר אמי ואפיק וכו' וכן פסק בשאלתות ונראה דכל מי מבניה שנכוף לזונה ולא יוכל להסתפק ויצטרך לחזור על הפתחים אין לכופו אלא [אותם] שלא יצטרכו לחזור על הפתחים כדמשמע לשון אמיד כלומר אומדין אותו שיכול לעשות [יציאה זו] משלו וכיון דיש לה [בנים] שיכולי' לפרנסה [משלהם] בלא סיבוב תבא מאירה לבני' שיש להם לפרנסה משלהם וגורמי' לאחד מהם לחזור על הפתחי' כדאמר פ"ק דקידושין (ל"ב ע"א) תבא מאירה וכו' ואע"ג דמשמע דאי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שפיר מצי יהיב מעשר עני לאביו ה"מ מעשר עני דידי' דמיקל עלי' אבל לחזור על הפתחי' בשבילו לא כיון דאית ליה נכסי' לדידי' שאני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי [תחלה] כדאי' בנדרי' פ' ר"א פותחין (ס"ה ע"ב) והקרוב קרוב קודם חייב לזונו ופ"ק דקידושין (י"ח ע"א) אמר דע"ע הנמכר אי לאו משום חששא וכו' הוי כייפי' לבני משפחה וכו' והכא [כיסופא] נקיטא עליה שיש לה בנים עשירי' כפינן להו. ועוד דפ"ק דקידושי' (ל"ב ע"א) פריך [גבי] האב ובנו וכו' ואי אמרת משל בן וכו' משמע אבל למ"ד משל אב ניחא ואמאי כיון דלית נכסי לאב מדמאכילו מעשר עני א"כ חייב הבן לזונו כדפסק האלפסי והגאונים א"כ זה פורע חובו ממעשר עני שלו אלא משמע למ"ד משל אב אין חוב עליו לפרנסו משלו אלא אפי' ממעשר עני שלו ומקבל עליו לטותא ואפי' יש לו נכסי' לבן לא כייפי' לפרנסו מממון שלו] אם רוצה לפרנסו ממעשר אבל למ"ד משל בן אם יש לו נכסים לא שבקי' לי' לפרנסו ממעשר לפרוע חובו ממעשר אם לא להעדפה כדאמר בקידושין (ל"ב ע"א) דהאי לאו חובה הוא דרמי' עלי' וכיון דקיי"ל משל אב והוכחנו דלמ"ד משל אב אפי' אי אית ליה נכסי' לבן אין חוב זה מוטל על נכסיו לא שבקי' [לבן] דאית לי' נכסי' להטיל חובו על הצבור לכוף את אחיו שאין [להם] נכסי' לחזור על הפתחים דנמצא זה פורע [חובו במעות צדקה] ונ"ל דהבנים שיש להם ממון דמחשבי' לפי ממון כשאר צדקה לפום גמלא שיחנא (כתו' ס"ז ע"א). כללא דמלתא למ"ד משל בן אם יש לבן ממון אינו יכול לפרנס ממעשר עני ובזה"ז ממעשר כספים שלו דהוא במקום מעשר עני או משאר צדקות ואי בעי למיעבד לא שבקי' ליה אבל להעדפה לא מחי' בידי' אבל אמרי' תבא מאירה וכו' והיכא דלית נכסי לבן שרי אבל לדידן דקיי"ל כמ"ד משל אב [אפי'] אי אית ליה נכסי לבן ובעי למיזניה ממעשר לא מחי' ליה אבל אמרי' תבא מאירה וכו' אבל להעדפה אין לנו כח לכופו כדמשמע בקידושין אבל מצוה איכא.
Q. A mother demanded support from her three sons. One son has no money except his salary as teacher. The second son possesses fourteen marks. The third son is rich but does not live in the same town. Who must support the mother?
A. It is the accepted law that children are obligated to support their widowed mother only out of the possessions they inherited from their father, but not out of their own possessions. However, children of means may be forced to support their mother as an act of charity [since a Jew may be forced to give charity to the poor]. Therefore, any son who would himself be thrown upon charity were he forced to support his mother, can not be forced to do so. But those sons who have means should support their mother in proportion to their wealth. These sons, however, cannot be forced to support their mother out of their own money, but can do so out of the money they are usually obliged to give to charity, although they would thus incur the curse of the Rabbis who say: "Cursed be he who feeds his father out of the poor man's tithe" Kid. 32a.
SOURCES: Cr. 198; Pr. 541; Tesh. Maim. to Shoftim, 15; Mordecai Hagadol, p. 197d.