תלה. ומה שחזר וטען המלמד שלא מחל לו קיי"ל דאין חוזר וטוען (ב"ב ל"א ע"א) ואשר כתבת דבתוך כדי דבור אמר שלא מחל לו אם בתוך כדי שאיל שלום תלמיד לרב חוזר בו יכול לחזור בו דקיי"ל לכל מילי תכ"ד כדבור דמי בר מע"ז וקידושין בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ט ע"ב) ועוד סוף דבר נראה דאפי' לאחר כדי דבור היה יכול לטעון ולומר שלא מחל שהרי לא אמר בפי' שמחל אלא כשראובן טוען שמחל לו ואמר אל ירע לבבך על שהעדפת לי שכירות יותר מאשר עבדתיך כי חלילה לי לעכבו נגדך אלא אחזירנו לך ולא אתבעך יותר כי דיו לאבל באכלו והשיב המלמד מה בכך הלא לא לקחתי לך קנין ויכול להיות שלא הודה לו שמחל אלא לפי דבריו השיבו שהיה סבור שאפי' אם הי' כדבריו שלא היה מועיל שמחילה צריכה קנין כך היה סבור ואם הוא טוען של נתכוין בכך להודות לו אלא לפי דבריו יכול בטוב לחזור ולטעון דקיי"ל בחזקת הבתים (ל"א ע"א) דכל היכא דהוא מתקן דבריו הראשונים יכול לחזור ולטעון גבי זה אומר של אבותי דכי הדר אמר לקחתיה ממך נאמן והאי דאמר של אבותי דסמיכו עלי כשל אבותי כ"ש בנדון זה ועוד נדון זה אפי' אם כדברי ראובן אין זה לשון מחילה שא"ל לא אתבעך יותר כיון דלא אמר לו מחול לך או הפטר או אחד מלשון מחילה אין זה אלא פטומי מילי וגיחמו בתנחומי [קטן] ולא נתרצה למחול דלא אמר אלא שלא אתבענו ואפי' אם הוא לא תבע חייב בדיני שמים כיון דלא פטר אותו לגמרי וא"כ לא הוי מחילה וחייב לתן לו כל שכרו ויכול לתבעו דמה שאמר לא אתבעך אין כאן מחילת ממון ולא זכה הלה במה שבידו דאין כאן אלא דברים בעלמא אמנם יש רשות ביד בעה"ב לתן לו נער אחד ללמוד אם הוא כדפי' לעיל.
Q. A and B hired a tutor for their sons [for several terms] and paid him for one term in advance. Five weeks after the term began, A's son died. Since the tutor had to continue to teach B's son, he demanded that A pay him for the remaining term (or terms). A, however, claimed that when the tutor came to console him, after his son's death, he told him that he forwent the balance of his fee and that he would even repay him whatever he had received in excess of the fee for five weeks. A, therefore, demanded that amount from the tutor. At first the tutor admitted that he had forgone the balance of his fee, but claimed that his act was not valid since it was merely a verbal statement without a formal act of transference. Later, however, he completely denied ever having relinquished his claim. A. If the tutor definitely admitted A's claim, and later retracted his admission, A is free from obligation to the tutor. However, he cannot collect anything he has already paid, since the tutor's promise of a refund was not accompanied by a formal act of transference. But, if the tutor's denial followed immediately upon his admission, or if the denial merely explained that the admission was really no admission, or if the admission was only implied but not definitely stated, A must pay the tutor his fee for the whole year. A, however, may bring another pupil to the teachr to be taught in place of his son. SOURCES: Pr. 434–435. Cf. Agudah B. M. 118.
תלה. ומה שחזר וטען המלמד שלא מחל לו קיי"ל דאין חוזר וטוען (ב"ב ל"א ע"א) ואשר כתבת דבתוך כדי דבור אמר שלא מחל לו אם בתוך כדי שאיל שלום תלמיד לרב חוזר בו יכול לחזור בו דקיי"ל לכל מילי תכ"ד כדבור דמי בר מע"ז וקידושין בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ט ע"ב) ועוד סוף דבר נראה דאפי' לאחר כדי דבור היה יכול לטעון ולומר שלא מחל שהרי לא אמר בפי' שמחל אלא כשראובן טוען שמחל לו ואמר אל ירע לבבך על שהעדפת לי שכירות יותר מאשר עבדתיך כי חלילה לי לעכבו נגדך אלא אחזירנו לך ולא אתבעך יותר כי דיו לאבל באכלו והשיב המלמד מה בכך הלא לא לקחתי לך קנין ויכול להיות שלא הודה לו שמחל אלא לפי דבריו השיבו שהיה סבור שאפי' אם הי' כדבריו שלא היה מועיל שמחילה צריכה קנין כך היה סבור ואם הוא טוען של נתכוין בכך להודות לו אלא לפי דבריו יכול בטוב לחזור ולטעון דקיי"ל בחזקת הבתים (ל"א ע"א) דכל היכא דהוא מתקן דבריו הראשונים יכול לחזור ולטעון גבי זה אומר של אבותי דכי הדר אמר לקחתיה ממך נאמן והאי דאמר של אבותי דסמיכו עלי כשל אבותי כ"ש בנדון זה ועוד נדון זה אפי' אם כדברי ראובן אין זה לשון מחילה שא"ל לא אתבעך יותר כיון דלא אמר לו מחול לך או הפטר או אחד מלשון מחילה אין זה אלא פטומי מילי וגיחמו בתנחומי [קטן] ולא נתרצה למחול דלא אמר אלא שלא אתבענו ואפי' אם הוא לא תבע חייב בדיני שמים כיון דלא פטר אותו לגמרי וא"כ לא הוי מחילה וחייב לתן לו כל שכרו ויכול לתבעו דמה שאמר לא אתבעך אין כאן מחילת ממון ולא זכה הלה במה שבידו דאין כאן אלא דברים בעלמא אמנם יש רשות ביד בעה"ב לתן לו נער אחד ללמוד אם הוא כדפי' לעיל.
Q. A and B hired a tutor for their sons [for several terms] and paid him for one term in advance. Five weeks after the term began, A's son died. Since the tutor had to continue to teach B's son, he demanded that A pay him for the remaining term (or terms). A, however, claimed that when the tutor came to console him, after his son's death, he told him that he forwent the balance of his fee and that he would even repay him whatever he had received in excess of the fee for five weeks. A, therefore, demanded that amount from the tutor. At first the tutor admitted that he had forgone the balance of his fee, but claimed that his act was not valid since it was merely a verbal statement without a formal act of transference. Later, however, he completely denied ever having relinquished his claim.
A. If the tutor definitely admitted A's claim, and later retracted his admission, A is free from obligation to the tutor. However, he cannot collect anything he has already paid, since the tutor's promise of a refund was not accompanied by a formal act of transference. But, if the tutor's denial followed immediately upon his admission, or if the denial merely explained that the admission was really no admission, or if the admission was only implied but not definitely stated, A must pay the tutor his fee for the whole year. A, however, may bring another pupil to the teachr to be taught in place of his son.
SOURCES: Pr. 434–435. Cf. Agudah B. M. 118.