על ראובן שטען על שמעון מכרת לי חפץ שהייתי סבור שהיה של זהב והנה הוא של כסף ותובע ראובן משמעון שיחזיר לו מעותיו. כי אוניתי עד ביטול מקח. והשיב שמעון והלא בשעה שקניתיו מן הגוי שאינה אותי רצית אתה לקנותו. וגם אני כשמכרתיו לך לא ידעתי שאניתיך והנני משיב לפי דעתי ששמעון חייב להחזיר לראובן מעותיו דאע"ג דביטול מקח כגון יתר משתות בעיא היא אם לעולם חוזר או לא ולא אפשיט' ליה. הכא ודאי מקח טעות כגון זהב ונמצא כסף הוי כמו שחמתית ונמצאת לבנה. לבנה ונמצא' שחמתית יין ונמצא חומץ דאע"ג דאיכא דניח' ליה בהא. ואיכא דניחא ליה בהא הוי מקח טעות וחוזר לעולם שהרי זה החפץ לא נתכוין לקנות וכל שכן זהב ונמצא נחשת דכולי עלמ' ניחא להו בזהב דהוי מקח טעות ואע"ג שהגוי רמהו לשמעון מה בכך הרי כשקנה אותו מן הגוי היה שלו ולא כל כמיניה להטעות את ראובן ובין מתכוין ובין לא נתכוון חוזר. ועל שניהם ליתן שכר השליח. וכן פסק רבי' יצחק בסוף פרק זה בורר.
Q. A claims that B sold him an article, which he (A) thought was made of gold and later discovered was made of silver. A, therefore, demands his money back. B, however, claims that originally A bid against him in buying that article from the Gentile, and that he (B) did not know the article was made of silver, when he sold it to A. A. Whether or not B intended to deceive A is not important. The fact remains that B sold A a silver article for a golden one. The sale, therefore, was made in error, and A is entitled to his money. SOURCES: Cr. 70; Pr. 32; Mord. B. B. 563; cf. Pr. 1010; Cr. 258; Mord. B. M. 291.
על ראובן שטען על שמעון מכרת לי חפץ שהייתי סבור שהיה של זהב והנה הוא של כסף ותובע ראובן משמעון שיחזיר לו מעותיו. כי אוניתי עד ביטול מקח. והשיב שמעון והלא בשעה שקניתיו מן הגוי שאינה אותי רצית אתה לקנותו. וגם אני כשמכרתיו לך לא ידעתי שאניתיך והנני משיב לפי דעתי ששמעון חייב להחזיר לראובן מעותיו דאע"ג דביטול מקח כגון יתר משתות בעיא היא אם לעולם חוזר או לא ולא אפשיט' ליה. הכא ודאי מקח טעות כגון זהב ונמצא כסף הוי כמו שחמתית ונמצאת לבנה. לבנה ונמצא' שחמתית יין ונמצא חומץ דאע"ג דאיכא דניח' ליה בהא. ואיכא דניחא ליה בהא הוי מקח טעות וחוזר לעולם שהרי זה החפץ לא נתכוין לקנות וכל שכן זהב ונמצא נחשת דכולי עלמ' ניחא להו בזהב דהוי מקח טעות ואע"ג שהגוי רמהו לשמעון מה בכך הרי כשקנה אותו מן הגוי היה שלו ולא כל כמיניה להטעות את ראובן ובין מתכוין ובין לא נתכוון חוזר. ועל שניהם ליתן שכר השליח. וכן פסק רבי' יצחק בסוף פרק זה בורר.
Q. A claims that B sold him an article, which he (A) thought was made of gold and later discovered was made of silver. A, therefore, demands his money back. B, however, claims that originally A bid against him in buying that article from the Gentile, and that he (B) did not know the article was made of silver, when he sold it to A.
A. Whether or not B intended to deceive A is not important. The fact remains that B sold A a silver article for a golden one. The sale, therefore, was made in error, and A is entitled to his money.
SOURCES: Cr. 70; Pr. 32; Mord. B. B. 563; cf. Pr. 1010; Cr. 258; Mord. B. M. 291.