שמג. ומה ששאלת' אם יכול לחזור בו ולתנם במקום אחר גם זה אינו יכול כדאמרי' בירושלמי (פ' הזהב ה"ג) האומר אתן מנה לעני זה נעשה נדר וכן א"ל רב לחייא ברי' כי אמינא הב מידי לפלניא אי איניש מסכן הוא הב ליה מידי דנעשה נדר וכאשר נדר כן יעשה לעניי ריזבורק ולהם [יתן] ואע"ג דאמרי' בפ"ק דערכין (ו' ע"ב) ישראל שהתנדב נר או מנורה לביהכ"נ אסור לשנותה ומסיק ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ואמאי לא אמרי' נעאשה נדר ולא יוכל לשנות אומר אני דהתם נמי אין יכול לשנות וצריך ליתנו לאותו ביהכ"נ שנדר ואלא אחר שנתנה לביהכ"נ רשאי' בני אותה ביהכ"נ לשנותה לדבר מצוה ואפי' למצוה דפחית' מינה מדלא אסר אלא לדבר הרשות דאדעתא דידהו יהבה ודמי' להא דא"ר אשי פ"ק דב"ב (ט' ע"א) אנא אתנויי נמי לא צריכנא כל מאן דאתי אדעתא דידי קאתי ואע"ג דהתם הוי עביד כל מאי דבעי ומשמע אפי' לדבר הרשות קאמר איכא למימר דהתם איירי שנותני' סתם לכיס של צדקה והורגלו כך לתן ע"ד הרב אבל בנדון זה הדבר פשוט שאין רשאי לשנות אלא יתן לריזבורק ולא דמי להא דאמר התם בפ"ק דערכין (ו' ע"א) האומר סלע זו לצדקה עד שלא בא לידי גבאי רשאי לשנותה כו' דהתם לא איירי לענין חזרה אלא לענין ללותך ולשלם לאחר זמן אחרת תחתיה אבל לחזור בו לגמרי לא וכן מוכח בפ"ק דערכין דהא דקאמר לדבר מצוה מותר לגמרי לשנותה היינו בני ביהכ"נ ולא הוא דקאמר (שם) שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודא שניי' רחבה ואקפד רבה כו' אלמא דבשינוי בני ביהכ"נ איירי התם וכן מוכח בתוספתא פ"ק דב"ק האומר תנו ק' דינרי' לביהכ"נ יתנו ק' דינר לביהכ"נ הרגיל בה אלמא דאפי' מביהכ"נ לביהכ"נ אחר אין היורשי' יכולים לשנותה אע"פ שאמר לביהכ"נ סתם כיון דאיכא למימר דלביהכ"נ הרגיל בה נתכוין כ"ש היכא דאמר בהדי' שאין רשאי' לשנות ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. A promised ten denarii to the charity fund of Merseburg to commemorate the soul of his departed mother. Subsequently he learned that his mother had already contributed to the same fund for the same purpose. Can he retract his promise? A. No, since he made the promise without any verbal reservation, he must keep his promise. Q. May A give ten denarii to a charity fund of another place? A. No, A's promise to give money to the poor of Merseburg is in the nature of a vow and must be fulfilled. SOURCES: Pr. 342; 343.
שמג. ומה ששאלת' אם יכול לחזור בו ולתנם במקום אחר גם זה אינו יכול כדאמרי' בירושלמי (פ' הזהב ה"ג) האומר אתן מנה לעני זה נעשה נדר וכן א"ל רב לחייא ברי' כי אמינא הב מידי לפלניא אי איניש מסכן הוא הב ליה מידי דנעשה נדר וכאשר נדר כן יעשה לעניי ריזבורק ולהם [יתן] ואע"ג דאמרי' בפ"ק דערכין (ו' ע"ב) ישראל שהתנדב נר או מנורה לביהכ"נ אסור לשנותה ומסיק ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ואמאי לא אמרי' נעאשה נדר ולא יוכל לשנות אומר אני דהתם נמי אין יכול לשנות וצריך ליתנו לאותו ביהכ"נ שנדר ואלא אחר שנתנה לביהכ"נ רשאי' בני אותה ביהכ"נ לשנותה לדבר מצוה ואפי' למצוה דפחית' מינה מדלא אסר אלא לדבר הרשות דאדעתא דידהו יהבה ודמי' להא דא"ר אשי פ"ק דב"ב (ט' ע"א) אנא אתנויי נמי לא צריכנא כל מאן דאתי אדעתא דידי קאתי ואע"ג דהתם הוי עביד כל מאי דבעי ומשמע אפי' לדבר הרשות קאמר איכא למימר דהתם איירי שנותני' סתם לכיס של צדקה והורגלו כך לתן ע"ד הרב אבל בנדון זה הדבר פשוט שאין רשאי לשנות אלא יתן לריזבורק ולא דמי להא דאמר התם בפ"ק דערכין (ו' ע"א) האומר סלע זו לצדקה עד שלא בא לידי גבאי רשאי לשנותה כו' דהתם לא איירי לענין חזרה אלא לענין ללותך ולשלם לאחר זמן אחרת תחתיה אבל לחזור בו לגמרי לא וכן מוכח בפ"ק דערכין דהא דקאמר לדבר מצוה מותר לגמרי לשנותה היינו בני ביהכ"נ ולא הוא דקאמר (שם) שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודא שניי' רחבה ואקפד רבה כו' אלמא דבשינוי בני ביהכ"נ איירי התם וכן מוכח בתוספתא פ"ק דב"ק האומר תנו ק' דינרי' לביהכ"נ יתנו ק' דינר לביהכ"נ הרגיל בה אלמא דאפי' מביהכ"נ לביהכ"נ אחר אין היורשי' יכולים לשנותה אע"פ שאמר לביהכ"נ סתם כיון דאיכא למימר דלביהכ"נ הרגיל בה נתכוין כ"ש היכא דאמר בהדי' שאין רשאי' לשנות ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. A promised ten denarii to the charity fund of Merseburg to commemorate the soul of his departed mother. Subsequently he learned that his mother had already contributed to the same fund for the same purpose. Can he retract his promise?
A. No, since he made the promise without any verbal reservation, he must keep his promise.
Q. May A give ten denarii to a charity fund of another place?
A. No, A's promise to give money to the poor of Merseburg is in the nature of a vow and must be fulfilled.
SOURCES: Pr. 342; 343.