רל. וששאלת אם הנדוניא ביד החותן והלך והתפיסו לבתו דחשיב כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי', ע"כ ל"ד לבע"ח כלל דכבר פרישנא דדינא דמתיבתא הוא למיתב לה נדוניא אפי' אי כבר אתא לידי' דבעל כ"ש היכא דלא אתא לידו אלא לידה ועוד לפי מה שפסק ר"ת דנדוונית התנים שלא גבו ומתה דאפי' נשאת אין מוציאין מיד האב דאזלי' בתר אומדנא דעתו דמוכה דלא עלתה על לבו לפסוק [לו] אלא ע"מ שתהנה בתו ה"נ כיון [דאמר המאיס עלי] ולא מתקבל עליה [להא דמי'] הוא הנדון והיא התשובה. ועוד ל"ד כלל לתופס לבע"ח דה"מ קודם שבא ליד בע"ח אבל כי יהביה לבע"ח תו לו מפקי' מיני' כדאמ' פ"ק דב"מ (ט' ע"ב) ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי וכו' וקרי התם תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואפ"ה קתני אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה לא אמר כלום וזכה בה הלה שמחזיק בה ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
Q. Leah loathes her husband and demands a divorce. Her father who did not, as yet, give the dowry to her husband, handed the dowry over to Leah. Is the father's act justified? A. Leah's father was justified in his act for a number of reasons: a) A woman who loathes her husband and demands a divorce is entitled to collect from her husband everything that is left of her dowry. There is no doubt, therefore, that she may retain such dowry. b) R. Jacob Tam took into consideration the fact that a father promises a dowry to his daughter in the expectation that she will live with her husband. He, therefore, ruled that a husband whose wife died before he collected her dowry, can no longer collect it. The same principle applies to our case. c) If a man seizes the property of a debtor for the benefit of a single creditor while the debtor owes money to other creditors, such seizure is of no avail, and the other creditors may take away said property. But, if the man who seized the property hands it over to the creditor for whose benefit he seized it, the act is valid and the other creditors can do nothing about it. In our case, too, Leah already received the money from her father. SOURCES: Pr. 230; Mord. Ket. 290; cf. Hag. Maim., Ishut 14, 20.
רל. וששאלת אם הנדוניא ביד החותן והלך והתפיסו לבתו דחשיב כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי', ע"כ ל"ד לבע"ח כלל דכבר פרישנא דדינא דמתיבתא הוא למיתב לה נדוניא אפי' אי כבר אתא לידי' דבעל כ"ש היכא דלא אתא לידו אלא לידה ועוד לפי מה שפסק ר"ת דנדוונית התנים שלא גבו ומתה דאפי' נשאת אין מוציאין מיד האב דאזלי' בתר אומדנא דעתו דמוכה דלא עלתה על לבו לפסוק [לו] אלא ע"מ שתהנה בתו ה"נ כיון [דאמר המאיס עלי] ולא מתקבל עליה [להא דמי'] הוא הנדון והיא התשובה. ועוד ל"ד כלל לתופס לבע"ח דה"מ קודם שבא ליד בע"ח אבל כי יהביה לבע"ח תו לו מפקי' מיני' כדאמ' פ"ק דב"מ (ט' ע"ב) ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי וכו' וקרי התם תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואפ"ה קתני אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה לא אמר כלום וזכה בה הלה שמחזיק בה ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
Q. Leah loathes her husband and demands a divorce. Her father who did not, as yet, give the dowry to her husband, handed the dowry over to Leah. Is the father's act justified?
A. Leah's father was justified in his act for a number of reasons: a) A woman who loathes her husband and demands a divorce is entitled to collect from her husband everything that is left of her dowry. There is no doubt, therefore, that she may retain such dowry. b) R. Jacob Tam took into consideration the fact that a father promises a dowry to his daughter in the expectation that she will live with her husband. He, therefore, ruled that a husband whose wife died before he collected her dowry, can no longer collect it. The same principle applies to our case. c) If a man seizes the property of a debtor for the benefit of a single creditor while the debtor owes money to other creditors, such seizure is of no avail, and the other creditors may take away said property. But, if the man who seized the property hands it over to the creditor for whose benefit he seized it, the act is valid and the other creditors can do nothing about it. In our case, too, Leah already received the money from her father.
SOURCES: Pr. 230; Mord. Ket. 290; cf. Hag. Maim., Ishut 14, 20.