קלא שעתך תרמונך, תורה ואנך, אלופי מהר' אברהם שאשר שאלת מעניני המס שהורגלו היהודי' בכל מלכות המלך לתת [מס] בשותפות וכך נהגו כמה שנים והנה נתן המלך אח"כ קצת מלכותו לבנו מעכשיו ואינו לוקח מס מן היהודי' הדרים בעיירות של בנו והמלך אמר אין לי כלום עם אלו כי של בני הם. עתה תובעים הקהילות מס מאותם היהודי' הדרי' בעיירות של בן המלך לתת עמהם כמשפט הראשון בעודם תחת יד המלך. ועתה נראה ודאי אם נסתלק המלך [מאותך עיירות] לגמרי ואף הריוח העולה מהם אינו עולה לידו לבד ליד הבן או ליד האפטרופוס של בן [לעשות] לו סגולה לית דין ולית דיין שאין להכריח יושבי העיירות ההם לתת מס עם יושבי מלכותו של המלך דטובא אשכחן היכא דאית לי' פסידא דשותף חולק שלא לדעת חבירו בפ' הגוזל (בבא קמא קט"ז ע"ב) גבי שיירא שהי' מהלכת במדבר וכ"ש הכא שמפסידי' כל מה שנותנין למלך ודבר פשוט הוא כי לא נשתתפו אלא בעוד שמשועבדי' למלך ודרים תחתיו אבל אם יצאו מתחת ידו אדעת' דהכי לא נשתתפו וגדולה מזו אמרי' ס"פ כל הגט (גיטין ל"א ע"ב) [בג'] פרקים מוכרי' התבואה וכו' עד למאי נ"מ לשותפי' ופר"ח ור"ת למאי דאמרי' הני בי תרי דעבדי עסקא בהדדי וא"ל חד לחברי' תא ונפלוג ואמר אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב [והשתא עד הפרקי' הללו יכולי' לעכב זה את זה מלחלוק ובפרקים הללו ימכרו ויחלקו ולא מצי מעכבי אהדדי] וכן לכל דבר [שיש] בו זמן אלמא אע"ג דסתמא נשתתפו אזלי' בתר אומדנא דמוכח ואמרי' דעד האידנא נשתתפו ותו לא כ"ש וכ"ש ק"ו בן ק"ו להפסד מרובה כזה שמפסידי' כל מה שנותני' למלך רשאי' לחלוק. ועוד שהמלך בעצמו פטרם ועומד וצוח שאין לו עליהם כלום אלא של בנו הם דבר פשוט הוא כי שומעי' לו וגדולה מזו אמרי' פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ג ע"א) דההוא דמי כלילא [דשדי בי] קיסר אאבולי ואאסטרטיגי ואע"ג דמעיקרא סיועי [בעלמא] הוי מסייעי [בי'] אסטרטיגו בהדייהו אזלי' בתר מצות המלך למעט לזה ולהרבות לזה לשנות הסדר וכ"ש בנדון זה שאמר המלך אינם שלו דשומעי' לו. אמנם אם נצתן המלך אותם עיירות גופם מהיום ופירי לאחר זמן אבל יש לו תפוסת ידו בהם ולוקח מהם מס בשביל זה לא בטל השותפות ויש לתת עמהם מס כבראשונה. ושלום.
Q. For many years the Jews of the entire kingdom paid their taxes to the king collectively. Then the king gave part of his kingdom to his son, and stated that henceforth the taxes of the Jews in that territory should be paid to his son. But the communities of the rest of the kingdom still demand the regular taxes from the Jews of the territory presented to the king's son. A. The Jews of the entire kingdom became partners in the collective payment of their taxes for the reason that they were all the king's subjects and under obligation to pay their taxes to him. But, as soon as the Jews of the ceded territory ceased to be under the obligation of paying taxes to the king, the condition for the forming of the partnership no longer existed for them, and they could withdraw from the partnership (without the consent of the Jews of the rest of the kingdom). Therefore, if the king has given the entire income of the territory to his son, the Jews of that territory are under no obligation to their former associates. If, however, the king gave the territory itself to his son, but reserved the income to himself for a certain period of time, those Jews should continue to pay the taxes together with the Jews of the rest of the kingdom for that period of time. This Responsum is addressed to R. Abraham. SOURCES: Pr. 131; Mord. B. K. 183. Cf. Weil, Responsa 81; Moses Minz, Responsa 1; ibid. 22.
קלא שעתך תרמונך, תורה ואנך, אלופי מהר' אברהם שאשר שאלת מעניני המס שהורגלו היהודי' בכל מלכות המלך לתת [מס] בשותפות וכך נהגו כמה שנים והנה נתן המלך אח"כ קצת מלכותו לבנו מעכשיו ואינו לוקח מס מן היהודי' הדרים בעיירות של בנו והמלך אמר אין לי כלום עם אלו כי של בני הם. עתה תובעים הקהילות מס מאותם היהודי' הדרי' בעיירות של בן המלך לתת עמהם כמשפט הראשון בעודם תחת יד המלך. ועתה נראה ודאי אם נסתלק המלך [מאותך עיירות] לגמרי ואף הריוח העולה מהם אינו עולה לידו לבד ליד הבן או ליד האפטרופוס של בן [לעשות] לו סגולה לית דין ולית דיין שאין להכריח יושבי העיירות ההם לתת מס עם יושבי מלכותו של המלך דטובא אשכחן היכא דאית לי' פסידא דשותף חולק שלא לדעת חבירו בפ' הגוזל (בבא קמא קט"ז ע"ב) גבי שיירא שהי' מהלכת במדבר וכ"ש הכא שמפסידי' כל מה שנותנין למלך ודבר פשוט הוא כי לא נשתתפו אלא בעוד שמשועבדי' למלך ודרים תחתיו אבל אם יצאו מתחת ידו אדעת' דהכי לא נשתתפו וגדולה מזו אמרי' ס"פ כל הגט (גיטין ל"א ע"ב) [בג'] פרקים מוכרי' התבואה וכו' עד למאי נ"מ לשותפי' ופר"ח ור"ת למאי דאמרי' הני בי תרי דעבדי עסקא בהדדי וא"ל חד לחברי' תא ונפלוג ואמר אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב [והשתא עד הפרקי' הללו יכולי' לעכב זה את זה מלחלוק ובפרקים הללו ימכרו ויחלקו ולא מצי מעכבי אהדדי] וכן לכל דבר [שיש] בו זמן אלמא אע"ג דסתמא נשתתפו אזלי' בתר אומדנא דמוכח ואמרי' דעד האידנא נשתתפו ותו לא כ"ש וכ"ש ק"ו בן ק"ו להפסד מרובה כזה שמפסידי' כל מה שנותני' למלך רשאי' לחלוק. ועוד שהמלך בעצמו פטרם ועומד וצוח שאין לו עליהם כלום אלא של בנו הם דבר פשוט הוא כי שומעי' לו וגדולה מזו אמרי' פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ג ע"א) דההוא דמי כלילא [דשדי בי] קיסר אאבולי ואאסטרטיגי ואע"ג דמעיקרא סיועי [בעלמא] הוי מסייעי [בי'] אסטרטיגו בהדייהו אזלי' בתר מצות המלך למעט לזה ולהרבות לזה לשנות הסדר וכ"ש בנדון זה שאמר המלך אינם שלו דשומעי' לו. אמנם אם נצתן המלך אותם עיירות גופם מהיום ופירי לאחר זמן אבל יש לו תפוסת ידו בהם ולוקח מהם מס בשביל זה לא בטל השותפות ויש לתת עמהם מס כבראשונה. ושלום.
Q. For many years the Jews of the entire kingdom paid their taxes to the king collectively. Then the king gave part of his kingdom to his son, and stated that henceforth the taxes of the Jews in that territory should be paid to his son. But the communities of the rest of the kingdom still demand the regular taxes from the Jews of the territory presented to the king's son.
A. The Jews of the entire kingdom became partners in the collective payment of their taxes for the reason that they were all the king's subjects and under obligation to pay their taxes to him. But, as soon as the Jews of the ceded territory ceased to be under the obligation of paying taxes to the king, the condition for the forming of the partnership no longer existed for them, and they could withdraw from the partnership (without the consent of the Jews of the rest of the kingdom). Therefore, if the king has given the entire income of the territory to his son, the Jews of that territory are under no obligation to their former associates. If, however, the king gave the territory itself to his son, but reserved the income to himself for a certain period of time, those Jews should continue to pay the taxes together with the Jews of the rest of the kingdom for that period of time.
This Responsum is addressed to R. Abraham.
SOURCES: Pr. 131; Mord. B. K. 183. Cf. Weil, Responsa 81; Moses Minz, Responsa 1; ibid. 22.