קח. ועיר שכולה כהנים [ואין בה] כ"א ב' וג' ישראלי לא יקראו כהנים במקום ישראל להשלים מנין ז' דכהן אחר כהן לא יקרא משום פגם ראשון [וברביעי] ובחמישי כ"ש דלא יקרא משום פגם שניהם פגם הראשון משום היוצאים לאחר שקראו הכהן השני שיאמרו שנודע לו לחזן [עכשיו] שהראשון חלל הי' וצריך להתחיל הסדר ולקרות כהן אחר ואע"פ שאין אומר עמוד פלוני כהן מה בכך וכי חובה לקרות הכהן ואע"ג דנהגו עתה לקרות בשם הקוראי' בתורה משום דאתו לנצויי מ"מ אינה חובה להזכיר הכהן בשם ועוד אפי' שמו א"צ להזכיר אלא מרמז לו בידו שיעלה וכן שמעתי שהי' עושה מו' הר"ר שמואל מבבנבערק ז"ל ועוד דאם יקרא כהן אחר כהן יש לו פגם לעצמו כי יאמרו שאינו כהן אלא חלל כיון שקורא במקום ישראל כגון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם דהלוי הקורא [בשלישי במקום ישראל יאמרו שישראל הוא ה"ג כהן הקורא] בד' או בה' ו' ז' יאמרו חלל הוא.
In a city that is entirely kohanim except for two or three Israelites, kohanim should not read [from the Torah] instead of Israelites to complete quorum of seven [aliyot]. A kohen should not read after another kohen because it taints [the pedigree of] the first one, and so certainly he should not read the fourth or fifth [aliyah] because it taints both of them: it taints the first one, because those who leave after the second kohen is called up, who will say that the prayer leader (hazan) just found out that the first one was in fact a halal and the order must start over, beginning with another kohen. And even if the [hazan] does not say “Rise, so-and-so the kohen,” so what? Is it obligatory to call out “the kohen”? Even though the contemporary custom is to call the name of those called up to the Torah, this is because otherwise they would bicker. It is nevertheless not obligatory to mention the kohen by name. Moreover, one need not even mention the name; rather, one may gesture with his hand that he should go up. I have heard that this is what R. Shmuel of Bamberg did. Additionally, if a kohen is called after a kohen, it taints [the latter], for people will say that he is not a kohen, but a halal, since he is reading in a place reserved for an Israelite. It is akin to the case of a Levite reading after a Levite, which should not be done because it taints both: they will say that the Levite who reads the third [aliyah] instead of an Israelite is in reality an Israelite. So too here, if a kohen reads fourth, fifth, sixth, or seventh, they will say that he is a halal.
2
[ובשמחת] תורה שקוראי' לוי או כהן חתן תורה או חתן בראשית שאני התם שכבר קראו ה' [כמשפט] היום ולא סלקי הני למנינא וא"כ ליכא למיחש לנכנסי' ויוצאי' ועוד שמפסיקי' ואומר להם [פיוטים] וגם קורא להם בשם חתן תורה וחתן בראשית וגם רוב מקומות ישראל הולכי' חשובי העיר עמהם על המגדול ומנכרא מלתא טובא.
Yet Simhat Torah, when a Levite or kohen is called up for Hatan Torah and Hatan Bereshit, it is different, because five have already been called up in accordance with the day’s laws, and these two do not count toward that number. If so, there is no concern about those who come and go [during the reading]. Moreover, there is a break as we serenade them with liturgical poems. They are also called by the names Hatan Torah and Hatan Bereshit, and in most Jewish communities, the city’s most prominent members accompany them to the podium. The matter is thus quite distinct.
3
ועיר ששכולה כהנים ואין בה [אפי'] ישראל אחד נ"ל דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל משלימי' למנין ז' אפי' עבד ושפחה וקטן (מגילה כ"ג ע"א) ופי' רבי' שמחה זצ"ל דלאו דוקא למנין ז' אלא אפי' לשלשה דתנן סתמא בפ"ג דמגילה (כ"ד ע"א) קטן קורא בתורה [ומתרגם] ונהי דמסיק עלה אבל אמרו חכמי' לא תקרא אשה בתורה מפני כבוד הצבור היכא דלא אפשר דידחה כבוד הצבור מפני פגם כהנים הקוראים שלא יאמרו בני גרושות הם.
In a city that is entirely kohanim, which does not have even one Israelite, it seems to me that a kohen would read twice (=the first two aliyot), and then they call women up, for anyone can complete the quorum of seven, even a slave, maidservant, or minor (Megilla 23a). R. Simha explained that this is not exclusively for a quorum of seven, but even for three, for the mishna states simply in the third chapter of Megilla (24a) that a minor may read from the Torah and recite the translation. Granted, the Sages conclude there that a woman should not read from the Torah due to the honor of the congregation (kevod ha-tzibur), but where there is no alternative, the honor of the congregation is superseded by the taint on the pedigree of the kohanim called up to read, so that none will say that they are the sons of divorcees.
4
אבל בעיר שיש ג' או ד' ישראלי' קוראי' וחזורי' וקוראי' כמו בני העיר שאין להם מי שיקרא להם אלא א' עומד וקורא ויושב ז' פעמי' כדאי' בתוספתא דמגילה (פ"ג).
In a city that has three or four Israelites, they read and then are called up to read again, like in the case of townspeople who have no one to read for them, where one person stands to read and then sits down, seven times in a row, as stated in Tosefta Megilla chapter 3.
5
[וקטנים] ישראלי' שהגיעו לחינוך גם הם עלים למנין ז' ואע"פ שכ' רבינו שמחה שיש בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"י) גבי ההוא דאשה מברכת לבעלה [ובן] לאביו לא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוסי בר רבי נהוראי לא אמרו בקטן אלא לחנכו. שלישי במקום ישראל יאמרו ישראל הוא ה"נ כהן הקורא תפתר בעונה אחריהם כהדא דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותן עונה אחריהן אמן מה שהוא אומר כו' [ה"נ] הרי החזן קורא עמהם.
Israelite minors who have reached the age of education also count toward a quorum of seven. Even though R. Simha wrote what the Yerushalmi (Rosh Hashana 3:10) states about a woman who recites a blessing on her husband’s behalf, or a son on his father’s behalf, and did not R. Hiya say in the name of R. Yosi b. R. Nehorai that everything said about a minor is to provide him with an education? “this was not said about a minor except to educate him”? This is interpreted as referring to a case where he recites along with them, as we learn in a mishna there: “If a slave, woman, or minor was reading for him, he replies along with them verbatim. Here, too, the hazan reads along with them.
6
ועיר שכולה כהנים ואין בה נשי' עבדי' קטני' וישראלי' לא יקראו בתורה.
A city that is entirely kohanim, with no women, slaves, minors, or Israelites, should not read from the Torah.
קח. ועיר שכולה כהנים [ואין בה] כ"א ב' וג' ישראלי לא יקראו כהנים במקום ישראל להשלים מנין ז' דכהן אחר כהן לא יקרא משום פגם ראשון [וברביעי] ובחמישי כ"ש דלא יקרא משום פגם שניהם פגם הראשון משום היוצאים לאחר שקראו הכהן השני שיאמרו שנודע לו לחזן [עכשיו] שהראשון חלל הי' וצריך להתחיל הסדר ולקרות כהן אחר ואע"פ שאין אומר עמוד פלוני כהן מה בכך וכי חובה לקרות הכהן ואע"ג דנהגו עתה לקרות בשם הקוראי' בתורה משום דאתו לנצויי מ"מ אינה חובה להזכיר הכהן בשם ועוד אפי' שמו א"צ להזכיר אלא מרמז לו בידו שיעלה וכן שמעתי שהי' עושה מו' הר"ר שמואל מבבנבערק ז"ל ועוד דאם יקרא כהן אחר כהן יש לו פגם לעצמו כי יאמרו שאינו כהן אלא חלל כיון שקורא במקום ישראל כגון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם דהלוי הקורא [בשלישי במקום ישראל יאמרו שישראל הוא ה"ג כהן הקורא] בד' או בה' ו' ז' יאמרו חלל הוא.
In a city that is entirely kohanim except for two or three Israelites, kohanim should not read [from the Torah] instead of Israelites to complete quorum of seven [aliyot]. A kohen should not read after another kohen because it taints [the pedigree of] the first one, and so certainly he should not read the fourth or fifth [aliyah] because it taints both of them: it taints the first one, because those who leave after the second kohen is called up, who will say that the prayer leader (hazan) just found out that the first one was in fact a halal and the order must start over, beginning with another kohen. And even if the [hazan] does not say “Rise, so-and-so the kohen,” so what? Is it obligatory to call out “the kohen”? Even though the contemporary custom is to call the name of those called up to the Torah, this is because otherwise they would bicker. It is nevertheless not obligatory to mention the kohen by name. Moreover, one need not even mention the name; rather, one may gesture with his hand that he should go up. I have heard that this is what R. Shmuel of Bamberg did. Additionally, if a kohen is called after a kohen, it taints [the latter], for people will say that he is not a kohen, but a halal, since he is reading in a place reserved for an Israelite. It is akin to the case of a Levite reading after a Levite, which should not be done because it taints both: they will say that the Levite who reads the third [aliyah] instead of an Israelite is in reality an Israelite. So too here, if a kohen reads fourth, fifth, sixth, or seventh, they will say that he is a halal.
[ובשמחת] תורה שקוראי' לוי או כהן חתן תורה או חתן בראשית שאני התם שכבר קראו ה' [כמשפט] היום ולא סלקי הני למנינא וא"כ ליכא למיחש לנכנסי' ויוצאי' ועוד שמפסיקי' ואומר להם [פיוטים] וגם קורא להם בשם חתן תורה וחתן בראשית וגם רוב מקומות ישראל הולכי' חשובי העיר עמהם על המגדול ומנכרא מלתא טובא.
Yet Simhat Torah, when a Levite or kohen is called up for Hatan Torah and Hatan Bereshit, it is different, because five have already been called up in accordance with the day’s laws, and these two do not count toward that number. If so, there is no concern about those who come and go [during the reading]. Moreover, there is a break as we serenade them with liturgical poems. They are also called by the names Hatan Torah and Hatan Bereshit, and in most Jewish communities, the city’s most prominent members accompany them to the podium. The matter is thus quite distinct.
ועיר ששכולה כהנים ואין בה [אפי'] ישראל אחד נ"ל דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל משלימי' למנין ז' אפי' עבד ושפחה וקטן (מגילה כ"ג ע"א) ופי' רבי' שמחה זצ"ל דלאו דוקא למנין ז' אלא אפי' לשלשה דתנן סתמא בפ"ג דמגילה (כ"ד ע"א) קטן קורא בתורה [ומתרגם] ונהי דמסיק עלה אבל אמרו חכמי' לא תקרא אשה בתורה מפני כבוד הצבור היכא דלא אפשר דידחה כבוד הצבור מפני פגם כהנים הקוראים שלא יאמרו בני גרושות הם.
In a city that is entirely kohanim, which does not have even one Israelite, it seems to me that a kohen would read twice (=the first two aliyot), and then they call women up, for anyone can complete the quorum of seven, even a slave, maidservant, or minor (Megilla 23a). R. Simha explained that this is not exclusively for a quorum of seven, but even for three, for the mishna states simply in the third chapter of Megilla (24a) that a minor may read from the Torah and recite the translation. Granted, the Sages conclude there that a woman should not read from the Torah due to the honor of the congregation (kevod ha-tzibur), but where there is no alternative, the honor of the congregation is superseded by the taint on the pedigree of the kohanim called up to read, so that none will say that they are the sons of divorcees.
אבל בעיר שיש ג' או ד' ישראלי' קוראי' וחזורי' וקוראי' כמו בני העיר שאין להם מי שיקרא להם אלא א' עומד וקורא ויושב ז' פעמי' כדאי' בתוספתא דמגילה (פ"ג).
In a city that has three or four Israelites, they read and then are called up to read again, like in the case of townspeople who have no one to read for them, where one person stands to read and then sits down, seven times in a row, as stated in Tosefta Megilla chapter 3.
[וקטנים] ישראלי' שהגיעו לחינוך גם הם עלים למנין ז' ואע"פ שכ' רבינו שמחה שיש בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"י) גבי ההוא דאשה מברכת לבעלה [ובן] לאביו לא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוסי בר רבי נהוראי לא אמרו בקטן אלא לחנכו. שלישי במקום ישראל יאמרו ישראל הוא ה"נ כהן הקורא תפתר בעונה אחריהם כהדא דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותן עונה אחריהן אמן מה שהוא אומר כו' [ה"נ] הרי החזן קורא עמהם.
Israelite minors who have reached the age of education also count toward a quorum of seven. Even though R. Simha wrote what the Yerushalmi (Rosh Hashana 3:10) states about a woman who recites a blessing on her husband’s behalf, or a son on his father’s behalf, and did not R. Hiya say in the name of R. Yosi b. R. Nehorai that everything said about a minor is to provide him with an education? “this was not said about a minor except to educate him”? This is interpreted as referring to a case where he recites along with them, as we learn in a mishna there: “If a slave, woman, or minor was reading for him, he replies along with them verbatim. Here, too, the hazan reads along with them.
ועיר שכולה כהנים ואין בה נשי' עבדי' קטני' וישראלי' לא יקראו בתורה.
A city that is entirely kohanim, with no women, slaves, minors, or Israelites, should not read from the Torah.