פג. שאלה על ראובן שנתערב עבורו שמעון לגוי והתנה עם הגוי שאם לא יתן המעות עד יום פלוני שיאכל עליו בדין ערב היאך יש לו לפרע דמי אכילה אין פנאי להאריך בקצרה אשיבכם מיודעי. ראובן לא יפרע לשמעון אלא אכילה בינונית כדרך אכילת יהודים האוכל בבית יהודי דהיינו אכילה בינונית ומצומצמת שכן דרך [בני] אברהם יצחק ויעקב לרחם על חבריהם כ"ש זה העני אשר יצא מבית האסורים שהוא צריך רחמים ולא לאכול עליו באכזריות. הלכך אם הרבה שמעון לאכול באכזריות ומעדנים שלא כדרך שאר היהודי' המתערבים על חבריהם ומתוך כך [מונה] לו בעל הבית יפרע בעצמו כל העודף על האכילה בינונית אבל [אם] אכילה בינונית אבל אלא בעה"ב מונה לו שלא כדין ממ"נ ראובן לא יפרע אלא אכילה בינונית כדרך כל הארץ ושמעון יבוא לדין עם בעה"ב אם נראה לו שעושה לו שלא כדן ואפי' אם בעאה"ב יעביר הדרך על שמעון ראובן לא יפסיד דמצי א"ל לשמעון אתה הוא [שפשעת] דבעית לאתנויי. ושלום מב"ב ז"ל.
Q. A became B's surety to a Gentile. One of the stipulations of the surety agreement was that if B would not pay his debt before a specified date, B would have to pay for A's meals until B paid his debt. [This was the custom of the land with reference to sureties]. B did not pay his debt on time. Meanwhile A ate extravagantly in C's house at B's expense. A. Jews who are sureties, are kind to their debtors and eat moderately at their expense. Moreover, A should have had pity on B who was just released from prison, and should not have dealt ruthlessly with him. Therefore, B must pay C the price of moderate meals, and the rest C is to collect from A. If A claims that C charged him exorbitant prices, he may summon C to court. SOURCES: Pr. 83.
פג. שאלה על ראובן שנתערב עבורו שמעון לגוי והתנה עם הגוי שאם לא יתן המעות עד יום פלוני שיאכל עליו בדין ערב היאך יש לו לפרע דמי אכילה אין פנאי להאריך בקצרה אשיבכם מיודעי. ראובן לא יפרע לשמעון אלא אכילה בינונית כדרך אכילת יהודים האוכל בבית יהודי דהיינו אכילה בינונית ומצומצמת שכן דרך [בני] אברהם יצחק ויעקב לרחם על חבריהם כ"ש זה העני אשר יצא מבית האסורים שהוא צריך רחמים ולא לאכול עליו באכזריות. הלכך אם הרבה שמעון לאכול באכזריות ומעדנים שלא כדרך שאר היהודי' המתערבים על חבריהם ומתוך כך [מונה] לו בעל הבית יפרע בעצמו כל העודף על האכילה בינונית אבל [אם] אכילה בינונית אבל אלא בעה"ב מונה לו שלא כדין ממ"נ ראובן לא יפרע אלא אכילה בינונית כדרך כל הארץ ושמעון יבוא לדין עם בעה"ב אם נראה לו שעושה לו שלא כדן ואפי' אם בעאה"ב יעביר הדרך על שמעון ראובן לא יפסיד דמצי א"ל לשמעון אתה הוא [שפשעת] דבעית לאתנויי. ושלום מב"ב ז"ל.
Q. A became B's surety to a Gentile. One of the stipulations of the surety agreement was that if B would not pay his debt before a specified date, B would have to pay for A's meals until B paid his debt. [This was the custom of the land with reference to sureties]. B did not pay his debt on time. Meanwhile A ate extravagantly in C's house at B's expense.
A. Jews who are sureties, are kind to their debtors and eat moderately at their expense. Moreover, A should have had pity on B who was just released from prison, and should not have dealt ruthlessly with him. Therefore, B must pay C the price of moderate meals, and the rest C is to collect from A. If A claims that C charged him exorbitant prices, he may summon C to court.
SOURCES: Pr. 83.