פא. מלך עולמים, יוסיף לכם אורך ימים נעימים אהו' מיודעי החתומי' כנ' החתום מטה הבא להשיב בקצרה הנראה בעיני, כי כן נ"ל כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו עולה עמו ואינו יורדת עמו בעולת בעל כתיב בעלייתו ולא בירידתו לחיים נתנה ולא לצער ומספר כתובה נלמוד אנא אפלח ואוקיר ואיזון והמכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חבירו דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב בכבודה ודרך הגוים בכך אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי ואף לקוץ ידו אם רגיל ובכך כי הא דרב הונא קץ ידא (סנהדרי' נ"ח ע"ב) אפי' בבבל אע"ג דאין דנין דיני קנסות בבבל מכין ועונשין שלא יקילו ראשם בכך ואם היא רוצה לצאת יוציא ויתן כתו'. ובתשו' הגאוני' מצאתי ושכחתי שם הגאון והאשה שקובלת על בעלה א"א לדור עם אמך ואחיותך המחרפי' ומגדפי' אותי חייב הבעל להוציאה משם לגור בבית אחר ואם לאו יוציא ויתן כתו' דאמר קרא היא היתה אם כל חי לחיים נתנה ולא לצער גם את זאת חייב להוציא דודתו מן הבית שהיא מקנטרת ומקנטת אותה וגורמת המחלוקת ביניהם ולנהוג בה דרך כבוד ואם לאו ענוש יענש.
Q. A often strikes his wife. A's aunt, who lives at his home, is usually the cause of their arguments, and adds to the vexation and annoyance of his wife. A. A Jew must honor his wife more than he honors himself. If one strikes one's wife, one should be punished more severely than for striking another person. For one is enjoined to honor one's wife but is not enjoined to honor the other person. Therefore, A must force his aunt to leave his house, and must promise to treat his wife honorably. If he persists in striking her, he should be excommunicated, lashed, and suffer the severest punishments, even to the extent of amputating his arm. If his wife is willing to accept a divorce, he must divorce her and pay her the ketubah. SOURCES: Pr. 81; cf. Cr. 291.
פא. מלך עולמים, יוסיף לכם אורך ימים נעימים אהו' מיודעי החתומי' כנ' החתום מטה הבא להשיב בקצרה הנראה בעיני, כי כן נ"ל כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו עולה עמו ואינו יורדת עמו בעולת בעל כתיב בעלייתו ולא בירידתו לחיים נתנה ולא לצער ומספר כתובה נלמוד אנא אפלח ואוקיר ואיזון והמכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חבירו דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב בכבודה ודרך הגוים בכך אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי ואף לקוץ ידו אם רגיל ובכך כי הא דרב הונא קץ ידא (סנהדרי' נ"ח ע"ב) אפי' בבבל אע"ג דאין דנין דיני קנסות בבבל מכין ועונשין שלא יקילו ראשם בכך ואם היא רוצה לצאת יוציא ויתן כתו'. ובתשו' הגאוני' מצאתי ושכחתי שם הגאון והאשה שקובלת על בעלה א"א לדור עם אמך ואחיותך המחרפי' ומגדפי' אותי חייב הבעל להוציאה משם לגור בבית אחר ואם לאו יוציא ויתן כתו' דאמר קרא היא היתה אם כל חי לחיים נתנה ולא לצער גם את זאת חייב להוציא דודתו מן הבית שהיא מקנטרת ומקנטת אותה וגורמת המחלוקת ביניהם ולנהוג בה דרך כבוד ואם לאו ענוש יענש.
Q. A often strikes his wife. A's aunt, who lives at his home, is usually the cause of their arguments, and adds to the vexation and annoyance of his wife.
A. A Jew must honor his wife more than he honors himself. If one strikes one's wife, one should be punished more severely than for striking another person. For one is enjoined to honor one's wife but is not enjoined to honor the other person. Therefore, A must force his aunt to leave his house, and must promise to treat his wife honorably. If he persists in striking her, he should be excommunicated, lashed, and suffer the severest punishments, even to the extent of amputating his arm. If his wife is willing to accept a divorce, he must divorce her and pay her the ketubah.
SOURCES: Pr. 81; cf. Cr. 291.