כל מזמה מכם לא תבצר. אהוביי וקרוביי אשר על החתום ישמרם הכל יוצר. חסד נוצר. קצרתי לכם כי עת לקצר. שאלתם על ראובן שטען על שמעון חמיו שגילה לגוים עע"ז הנושי' בו שהיה רוצה לברוח ומזה הפסיד כ' זקוקים ושמעון כופר לא היו דברים מעולם ראובן יברר דבריו מה הוא קורא הפסד אם הוא קורא הפסד מה שעכבוהו הגוים עע"ז שמה עד שהוצרך לפרוע להם מה שהיה חייב להם אין זה הפסד ואינו חייב לשלם מזה כלום דנהי שיכול להיות שבדעת עשה שמעון שגילה לגוים עע"ז דהוה ליה מחזיר אבידה לגוי עע"ז. ועל זה נאמר למען ספות הרוה וגומר. אחרי שלא היה מוטל הדבר עליו לגלות להם. מ"מ לא עשה לו שום הפסד שהרי ראובן שלווה מן הגוים חייב לשלם להם ואפילו אם מתו הגוים יש לו לשלם ליורשים כמו שכתב מר רב צדק גאון זצ"ל. דאם הפקיד הגוי או הלוה לישראל ומת הגוי אם אינו מחזיר ליורשים קאי בעון וכמו שסיים רבינו אבי העזרי מאחר שידוע ליורשין או לאחרים שהיה חייב ואין לי להאריך וא"כ אפילו כדברי ראובן פטור שמעון בלא שבועה אך אם ע"י שגילה לגוים שהיה רוצה לברוח העלילו עליו והפסיד יותר ממה שהיה חייב להם וראובן טוען טענת ודאי שהוא גילה להם יש לו לישבע בבית הכנס' שלא גילה ואם הגוים מעידין עליו שהוא גילה יש לו לישבע בפני הגוים שלא גלה אבל אשתו אין לה לישבע דעבד ואשה פגיעתן רעה אך יכתבו שחייב לישבע אם תתאלמן או תתגרש אבל כל זמן שיושבת תחת בעלה אין לה לישבע מיהו אם כתב לו ראובן לשמעון שטר מחילה אחר כך אז הוא פטור אפילו משבועה שהרי מחל לו כל ממון שהיה עליו.
Q. A says that B, his father-in-law, informed A's Gentile creditors of A's intention to leave town stealthily and thus caused him a loss of twenty marks. B categorically denies A's charge. A. A should clarify his use of the term "loss". If he means thereby that he was forced to repay the money he owed to his creditors, this cannot be termed a loss, for, although B should not have warned the Gentiles, since he was under no obligation to do so, A was under obligation to repay his debts to the Gentiles. Had he successfully evaded payment, he would have committed a sin. Therefore, B is free from obligation. But, if the Gentile creditors, upon learning of A's intention to abscond with their money, trumped up charges against him so that he was forced to pay more than what he owed them, and if A is positive that B informed the Gentiles, B must take an oath in the synagogue denying A's charge. If the Gentiles report that B informed them, B must take the oath in the presence of the Gentiles. But, if subsequently to his conflict with his creditors A gave B a writ of remission, B is now free from obligation since such writ includes all claims. SOURCES: Cr. 35. Cf. Menahem of Merseburg, Nimmukim (65).
כל מזמה מכם לא תבצר. אהוביי וקרוביי אשר על החתום ישמרם הכל יוצר. חסד נוצר. קצרתי לכם כי עת לקצר. שאלתם על ראובן שטען על שמעון חמיו שגילה לגוים עע"ז הנושי' בו שהיה רוצה לברוח ומזה הפסיד כ' זקוקים ושמעון כופר לא היו דברים מעולם ראובן יברר דבריו מה הוא קורא הפסד אם הוא קורא הפסד מה שעכבוהו הגוים עע"ז שמה עד שהוצרך לפרוע להם מה שהיה חייב להם אין זה הפסד ואינו חייב לשלם מזה כלום דנהי שיכול להיות שבדעת עשה שמעון שגילה לגוים עע"ז דהוה ליה מחזיר אבידה לגוי עע"ז. ועל זה נאמר למען ספות הרוה וגומר. אחרי שלא היה מוטל הדבר עליו לגלות להם. מ"מ לא עשה לו שום הפסד שהרי ראובן שלווה מן הגוים חייב לשלם להם ואפילו אם מתו הגוים יש לו לשלם ליורשים כמו שכתב מר רב צדק גאון זצ"ל. דאם הפקיד הגוי או הלוה לישראל ומת הגוי אם אינו מחזיר ליורשים קאי בעון וכמו שסיים רבינו אבי העזרי מאחר שידוע ליורשין או לאחרים שהיה חייב ואין לי להאריך וא"כ אפילו כדברי ראובן פטור שמעון בלא שבועה אך אם ע"י שגילה לגוים שהיה רוצה לברוח העלילו עליו והפסיד יותר ממה שהיה חייב להם וראובן טוען טענת ודאי שהוא גילה להם יש לו לישבע בבית הכנס' שלא גילה ואם הגוים מעידין עליו שהוא גילה יש לו לישבע בפני הגוים שלא גלה אבל אשתו אין לה לישבע דעבד ואשה פגיעתן רעה אך יכתבו שחייב לישבע אם תתאלמן או תתגרש אבל כל זמן שיושבת תחת בעלה אין לה לישבע מיהו אם כתב לו ראובן לשמעון שטר מחילה אחר כך אז הוא פטור אפילו משבועה שהרי מחל לו כל ממון שהיה עליו.
Q. A says that B, his father-in-law, informed A's Gentile creditors of A's intention to leave town stealthily and thus caused him a loss of twenty marks. B categorically denies A's charge.
A. A should clarify his use of the term "loss". If he means thereby that he was forced to repay the money he owed to his creditors, this cannot be termed a loss, for, although B should not have warned the Gentiles, since he was under no obligation to do so, A was under obligation to repay his debts to the Gentiles. Had he successfully evaded payment, he would have committed a sin. Therefore, B is free from obligation. But, if the Gentile creditors, upon learning of A's intention to abscond with their money, trumped up charges against him so that he was forced to pay more than what he owed them, and if A is positive that B informed the Gentiles, B must take an oath in the synagogue denying A's charge. If the Gentiles report that B informed them, B must take the oath in the presence of the Gentiles. But, if subsequently to his conflict with his creditors A gave B a writ of remission, B is now free from obligation since such writ includes all claims.
SOURCES: Cr. 35. Cf. Menahem of Merseburg, Nimmukim (65).