על אודות ראובן שמכר בית לשמעון ונדר לו לסלק המצרן. וגם המצרן אמר ללוקח אין רצוני לקנות כי אין לי מעות. וביקש המוכר לאשתו להשאיל לו תכשיטיה לערבון ביד שליש עד שיסלק לו המצרן וגם הלוקח נתן ליד אותו שליש ערבון שוה ב' זקו' שיתן מעותיו ולא יחזור בו. ולאחר שעשו סכום המקח בא המצרן עם מעותיו וסילקו הלוקח כיון דלא קנו מיניה דמצרן. כדפסיק פרק המקבל (בבא מציעא דף קח) צריך למיקני מיניה. והנה הלוקח תבע הערבון מן השליש עבור שהמוכר לא סילק המצרן והעמיד השליש עדים. ואמר למוכר פ"ל תובע הערבון ואמר במעמד שלשתן לפני עדים תן לו כי מן הדין הם שלו. ולא היה שום קניין ולא ב"ד חשוב. אכן במשיכה נמסרו לו שיזכה מעכשיו אם לא יסלק המצרן. מטיבותיה דמר נ"ל דאסמכתא היא ולא קניא דכל דאי לא קני. ואם כן היכי ליקני הא לא קנו מיניה בב"ד חשוב. ואף על גב דאמר מעכשיו לא קני דהא כל קניין מעכשיו הוא. דאי לאחר זמן היכי קני. והא בההיא שעתא הדר סודרא למריה. ואפילו הכי פסקינן בפ"ד דנדרים (דף כז) דלא קנה אלא היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב. כדמשמע בנדרים גבי ההוא גברא דאתפיס זכוותיה כדקאמר התם בסמוך. ופי' אם לא אתינא עד ל' יום ליבטליה זכוותיה. ואיתנוס ולא אתא. ואמר רב הונא ליבטליה זכוותיה ה"מ התם הוא דאמרינן ליבטל זכוותיה כדקאמר התם בסמוך ופריך ומתרץ שם שאני התם כו'. כלומר לא נתן כלום. אלא אמר אי לא אתינא אז אני מודה שכל שטרי זכיותיי זיוף הם. והודאת בעל דין כק' עדים דמי. אבל הנותן דבר לחבירו או לידו או ליד שליש. ואמר אם לא אעשה כך וכך תנו לו לא קני אפילו קנו מיניה. אי לא קנו מיניה בב"ד חשוב. הלכך נ"ל דהכא לא קנה דאסמכתא היא גמורה וליכא למימר דלכל הפחות יקנה במעמד שלשתן שאמר אחר כך לשליש תן לו. כי נ"ל כיון דסתם ואמר תן לו כי מן הדין הם שלי לא נתנם לו במתנה אלא מיטעא קטעי דב"ד מעיקרא מקנו ליה אחרי שלא סלק המצרן. ולא ידע דאסמכתא לא קניא וקיימא לן דאפילו קניין בטעות חוזר כדאמרינן בספק דגיטין גבי הנהו גינאי. והכא איכא אכתי טעמי למימר דלא קני דקאמר כי מן הדין הם שלו אלמא מיטעא קטעי. מאי"ר ב"ר בר"וך:
Q. A sold his house to B and undertook to settle with the abutter so that the latter would not take the house away from B. The abutter, also, told B that having no money he did not want to buy the house. B, however, failed to bind the abutter by a kinyan. A borrowed jewelry from his wife and deposited it with C stating: take formal possession of this jewelry on condition that if I fail to settle with the abutter it will belong to B from now on. B, on the other hand, deposited twenty*Cr. reads: “two;” Mord. reads: “four;” L. and Tesh. Maim. read: “twenty.”marks with C as a guaranty that he would pay the price of the house and that he would not change his mind. After the transaction was concluded, however, the abutter obtained money, paid off B, and took away the house; B, therefore, demanded of C that he turn over to him the valuables A had deposited with him. C told A in the presence of witnesses of B's demand and A replied that he should give the valuables to B "since it is legally coming to him". Is B entitled to the valuables? A. A gave the valuables to C in order that he deliver them to B should a certain condition not be fulfilled. Such a transaction is called asmakhta and is not binding since it was not made before an authoritative court. When A finally told C to deliver the valuables to B, he was acting under misapprehension that they were due him legally, as his statement indicates. His order, therefore, was not binding and B should return the valuables to A. SOURCES: Cr. 290; L. 309; Mord. B. B. 324; Tesh. Maim to Kinyan, 3.
על אודות ראובן שמכר בית לשמעון ונדר לו לסלק המצרן. וגם המצרן אמר ללוקח אין רצוני לקנות כי אין לי מעות. וביקש המוכר לאשתו להשאיל לו תכשיטיה לערבון ביד שליש עד שיסלק לו המצרן וגם הלוקח נתן ליד אותו שליש ערבון שוה ב' זקו' שיתן מעותיו ולא יחזור בו. ולאחר שעשו סכום המקח בא המצרן עם מעותיו וסילקו הלוקח כיון דלא קנו מיניה דמצרן. כדפסיק פרק המקבל (בבא מציעא דף קח) צריך למיקני מיניה. והנה הלוקח תבע הערבון מן השליש עבור שהמוכר לא סילק המצרן והעמיד השליש עדים. ואמר למוכר פ"ל תובע הערבון ואמר במעמד שלשתן לפני עדים תן לו כי מן הדין הם שלו. ולא היה שום קניין ולא ב"ד חשוב. אכן במשיכה נמסרו לו שיזכה מעכשיו אם לא יסלק המצרן. מטיבותיה דמר נ"ל דאסמכתא היא ולא קניא דכל דאי לא קני. ואם כן היכי ליקני הא לא קנו מיניה בב"ד חשוב. ואף על גב דאמר מעכשיו לא קני דהא כל קניין מעכשיו הוא. דאי לאחר זמן היכי קני. והא בההיא שעתא הדר סודרא למריה. ואפילו הכי פסקינן בפ"ד דנדרים (דף כז) דלא קנה אלא היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב. כדמשמע בנדרים גבי ההוא גברא דאתפיס זכוותיה כדקאמר התם בסמוך. ופי' אם לא אתינא עד ל' יום ליבטליה זכוותיה. ואיתנוס ולא אתא. ואמר רב הונא ליבטליה זכוותיה ה"מ התם הוא דאמרינן ליבטל זכוותיה כדקאמר התם בסמוך ופריך ומתרץ שם שאני התם כו'. כלומר לא נתן כלום. אלא אמר אי לא אתינא אז אני מודה שכל שטרי זכיותיי זיוף הם. והודאת בעל דין כק' עדים דמי. אבל הנותן דבר לחבירו או לידו או ליד שליש. ואמר אם לא אעשה כך וכך תנו לו לא קני אפילו קנו מיניה. אי לא קנו מיניה בב"ד חשוב. הלכך נ"ל דהכא לא קנה דאסמכתא היא גמורה וליכא למימר דלכל הפחות יקנה במעמד שלשתן שאמר אחר כך לשליש תן לו. כי נ"ל כיון דסתם ואמר תן לו כי מן הדין הם שלי לא נתנם לו במתנה אלא מיטעא קטעי דב"ד מעיקרא מקנו ליה אחרי שלא סלק המצרן. ולא ידע דאסמכתא לא קניא וקיימא לן דאפילו קניין בטעות חוזר כדאמרינן בספק דגיטין גבי הנהו גינאי. והכא איכא אכתי טעמי למימר דלא קני דקאמר כי מן הדין הם שלו אלמא מיטעא קטעי. מאי"ר ב"ר בר"וך:
Q. A sold his house to B and undertook to settle with the abutter so that the latter would not take the house away from B. The abutter, also, told B that having no money he did not want to buy the house. B, however, failed to bind the abutter by a kinyan. A borrowed jewelry from his wife and deposited it with C stating: take formal possession of this jewelry on condition that if I fail to settle with the abutter it will belong to B from now on. B, on the other hand, deposited twenty*Cr. reads: “two;” Mord. reads: “four;” L. and Tesh. Maim. read: “twenty.” marks with C as a guaranty that he would pay the price of the house and that he would not change his mind. After the transaction was concluded, however, the abutter obtained money, paid off B, and took away the house; B, therefore, demanded of C that he turn over to him the valuables A had deposited with him. C told A in the presence of witnesses of B's demand and A replied that he should give the valuables to B "since it is legally coming to him". Is B entitled to the valuables?
A. A gave the valuables to C in order that he deliver them to B should a certain condition not be fulfilled. Such a transaction is called asmakhta and is not binding since it was not made before an authoritative court. When A finally told C to deliver the valuables to B, he was acting under misapprehension that they were due him legally, as his statement indicates. His order, therefore, was not binding and B should return the valuables to A.
SOURCES: Cr. 290; L. 309; Mord. B. B. 324; Tesh. Maim to Kinyan, 3.