Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part III, Chapter 60
1
אחד מחשובי העיר וגברא אלמא היה אומר לראובן ולשמעון אני חייב לבע"ח שלכם ועלי לפטרו כנגדכם באו ואתן לכם משכון והלכו ויהי כבאם אל ביתו הביא לפניהם חתיכות פסקי בגדים וראובן ראה בגד אחד מי"ב אמות אמר ראובן אני רוצה לקנות בגד זה לכבוד שבת ובקש מן הגוי לתת לו ונתן לו בב' זקוקים לנכות לו בחובו וכן אמר הנני פרעתי ב' זקוקים והגוי היה חייב להם כמו כן מצד אחר על משכנות וכשפסק ראובן עם הגוי עבור הבגד וגמר המקח אמר שמעון לראובן יש לך לתן לי זקוק א' המגיע לחלקי השיב ראובן לא אתן לך מאומה כי כל עצמי שקניתי הבגד לא עשיתי אלא כדי שאסתלק מן הגוי ולקחתי אותו לחלקי ענה שמעון ואני מה אעשה אמר ראובן קח גם אתה ממנו בגד כאשר לקחתי אמר שמעון אינו חפץ לקנות בגד אמר ראובן א"כ יהי לך אשר לך אמר שמעון ברצון ויפה עלי והנה נתן להם הגוי שאר חתיכות והלכו להם ועתה נפגר הגוי וזה ד' שנים שנשתהו המשכון בידם מכל מה שהיה חייב להם הגוי ונשתקעו כולם אכן אותם שאר החתיכות החזירו לגוי בחייו על שאר משכנותיו שהיה בידם משלו והמשכנות אינם שוים הקרן שהיה חייב להם הגוי ועתה רוצה שמעון לקח ב' זקוקים לפנים ולחלוק המותר בשוה עם ראובן וראובן אומר לא כי אלא הב' זקוקים לקחתי והצלתי לעצמי כמו שאמרתי לך לטול לפנים ב' זקוקים אלא חסרון המשכונות יהיה לאמצע על שנינו איש כפי המגיע לו הדין עם מי.
Q. A prominent burgher, a violent man, told A and B that he would take over the obligation of a debtor of theirs, since he himself owed money to this debtor. He invited them to his house in order to give them pledges as security for such debt. When they came to his house he placed pieces of cloth before them. A picked out one piece of cloth, twelve cubits in length, and said that he would like to have it for a Sabbath outfit. The Gentile sold it to him for two marks and deducted that sum from the debt. B then told A that he thus owed him one mark; but A objected to this claim saying that he took the cloth only because he wanted to withdraw his money from the Gentile, that he intended to keep the two marks for himself, and to even the score, he advised B also to buy a similar garment from the Gentile. B refused to buy it. The Gentile, then, gave them the rest of the cloth as security and they departed. Subsequently they returned the cloth in exchange for other pledges; they also held the Gentile's pledges for other debts contracted at various times. All in all, however, the pledges were worth much less than the debts and were never redeemed. Four years later the Gentile died and the pledges lapsed. Now, B demands that he be permitted to take two marks out of the pledges, and the remainder be equally divided between the partners; while A demands that the two partners bear the loss in proportion to the money that was due each. A. Since the burgher was a violent man, A had a right to collect part of his debt independently of B. A had bought the garment for himself, had taken legal possession thereof from the Gentile, therefore, it belonged exclusively to him. Thus his share in the partnership was diminished by two marks, and he must now bear a smaller share of the loss; for the loss must be borne by each partner in proportion to his investment. SOURCES: B. p. 277, no. 60.
2
תשובה. הדין עם ראובן בכל טענותיו ולא מבעיא אם ראובן משך את הבגד שאין לו לשמעון עליו כלום דגוי אסתלק במעות החוב דהיינו נתינת המעות כדאמר פ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"ד ע"ב) גבי נכסי הגוי הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן כו' וראובן משך תחלה הרי קנה והחזיק בבגד. וא"ת אין משיכה שייכא בקנין מגוי כדאיתא בבכורות פ' הלוקח (בכורות י"ג ע"א) ארשב"ל א"ר אושעיא ישראל שנתן לגוי כו' מיד עמיתך במשיכה מיד גוי בכסף וא"כ הרי היא ברשות שניהם לא היא כיון שאמר ראובן הבגד הזה אני רוצה לקנות לבגדי שבת וכן עשה הרי הוא קנה לבדו ומה יש לו לשמעון עליו ואם מפני שאמר הגוי לשניהם מכרתים ודמי לזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי ואוקימנא במקח וממכר הא לא דמי דהתם טענו תרוייהו לכל א' נתרצה המוכר הגוי. ואם מפני שהם שותפים ולא מצי פלגי בלא דעת שניהם כדאיתא פ' המקבל (בבא מציעא ק"ה ע"א) הא אמרי' בהגוזל בתרא (קט"ז ע"ב) שיירא שהיתה כו' עד אמר רמי בר חמא הכא בשותפים וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא אמר לא פליג וכ"ש הגוי היה אלם כיון דאמר ראובן אני רוצה לקנות אז פליג ואפי' היה שמעון מפסיד הכל מן הבגד לחלקו יקבל שמעון לקחת כנגדו כמו כן ולא לקח עד שנתקלקל הבגד מה יכול ראובן בקלקול הבגד ולמה לא לקח שמעון מיד טרם נתקלקל כ"ש בנדון זה שהיה להם משכון הרבה והחזירהו לגוי למה יפסיד ראובן ועוד הלא אמר ראובן קח לך. וההפסד יחלקו איש איש כפי המגיע לחלקו ואין לומר כיון דשותפים הוי יחלקו בשוה דאמר שמואל (כתו' צ"ג ע"א) שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע פי' יחלקו בשוה וה"ה ההפסד ומ"ש ועוד דתניא בתוספתא ג' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות ונגנב מהם השאר מביאים לאמצע וחולקים פי' כל א' בשוה היינו דוקא לפי שבתחלה (כאן איכא חסרון בכ"י).
אחד מחשובי העיר וגברא אלמא היה אומר לראובן ולשמעון אני חייב לבע"ח שלכם ועלי לפטרו כנגדכם באו ואתן לכם משכון והלכו ויהי כבאם אל ביתו הביא לפניהם חתיכות פסקי בגדים וראובן ראה בגד אחד מי"ב אמות אמר ראובן אני רוצה לקנות בגד זה לכבוד שבת ובקש מן הגוי לתת לו ונתן לו בב' זקוקים לנכות לו בחובו וכן אמר הנני פרעתי ב' זקוקים והגוי היה חייב להם כמו כן מצד אחר על משכנות וכשפסק ראובן עם הגוי עבור הבגד וגמר המקח אמר שמעון לראובן יש לך לתן לי זקוק א' המגיע לחלקי השיב ראובן לא אתן לך מאומה כי כל עצמי שקניתי הבגד לא עשיתי אלא כדי שאסתלק מן הגוי ולקחתי אותו לחלקי ענה שמעון ואני מה אעשה אמר ראובן קח גם אתה ממנו בגד כאשר לקחתי אמר שמעון אינו חפץ לקנות בגד אמר ראובן א"כ יהי לך אשר לך אמר שמעון ברצון ויפה עלי והנה נתן להם הגוי שאר חתיכות והלכו להם ועתה נפגר הגוי וזה ד' שנים שנשתהו המשכון בידם מכל מה שהיה חייב להם הגוי ונשתקעו כולם אכן אותם שאר החתיכות החזירו לגוי בחייו על שאר משכנותיו שהיה בידם משלו והמשכנות אינם שוים הקרן שהיה חייב להם הגוי ועתה רוצה שמעון לקח ב' זקוקים לפנים ולחלוק המותר בשוה עם ראובן וראובן אומר לא כי אלא הב' זקוקים לקחתי והצלתי לעצמי כמו שאמרתי לך לטול לפנים ב' זקוקים אלא חסרון המשכונות יהיה לאמצע על שנינו איש כפי המגיע לו הדין עם מי.
Q. A prominent burgher, a violent man, told A and B that he would take over the obligation of a debtor of theirs, since he himself owed money to this debtor. He invited them to his house in order to give them pledges as security for such debt. When they came to his house he placed pieces of cloth before them. A picked out one piece of cloth, twelve cubits in length, and said that he would like to have it for a Sabbath outfit. The Gentile sold it to him for two marks and deducted that sum from the debt. B then told A that he thus owed him one mark; but A objected to this claim saying that he took the cloth only because he wanted to withdraw his money from the Gentile, that he intended to keep the two marks for himself, and to even the score, he advised B also to buy a similar garment from the Gentile. B refused to buy it. The Gentile, then, gave them the rest of the cloth as security and they departed. Subsequently they returned the cloth in exchange for other pledges; they also held the Gentile's pledges for other debts contracted at various times. All in all, however, the pledges were worth much less than the debts and were never redeemed. Four years later the Gentile died and the pledges lapsed. Now, B demands that he be permitted to take two marks out of the pledges, and the remainder be equally divided between the partners; while A demands that the two partners bear the loss in proportion to the money that was due each.
A. Since the burgher was a violent man, A had a right to collect part of his debt independently of B. A had bought the garment for himself, had taken legal possession thereof from the Gentile, therefore, it belonged exclusively to him. Thus his share in the partnership was diminished by two marks, and he must now bear a smaller share of the loss; for the loss must be borne by each partner in proportion to his investment.
SOURCES: B. p. 277, no. 60.
תשובה. הדין עם ראובן בכל טענותיו ולא מבעיא אם ראובן משך את הבגד שאין לו לשמעון עליו כלום דגוי אסתלק במעות החוב דהיינו נתינת המעות כדאמר פ' חזקת הבתים (בבא בתרא נ"ד ע"ב) גבי נכסי הגוי הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן כו' וראובן משך תחלה הרי קנה והחזיק בבגד. וא"ת אין משיכה שייכא בקנין מגוי כדאיתא בבכורות פ' הלוקח (בכורות י"ג ע"א) ארשב"ל א"ר אושעיא ישראל שנתן לגוי כו' מיד עמיתך במשיכה מיד גוי בכסף וא"כ הרי היא ברשות שניהם לא היא כיון שאמר ראובן הבגד הזה אני רוצה לקנות לבגדי שבת וכן עשה הרי הוא קנה לבדו ומה יש לו לשמעון עליו ואם מפני שאמר הגוי לשניהם מכרתים ודמי לזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי ואוקימנא במקח וממכר הא לא דמי דהתם טענו תרוייהו לכל א' נתרצה המוכר הגוי. ואם מפני שהם שותפים ולא מצי פלגי בלא דעת שניהם כדאיתא פ' המקבל (בבא מציעא ק"ה ע"א) הא אמרי' בהגוזל בתרא (קט"ז ע"ב) שיירא שהיתה כו' עד אמר רמי בר חמא הכא בשותפים וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא אמר לא פליג וכ"ש הגוי היה אלם כיון דאמר ראובן אני רוצה לקנות אז פליג ואפי' היה שמעון מפסיד הכל מן הבגד לחלקו יקבל שמעון לקחת כנגדו כמו כן ולא לקח עד שנתקלקל הבגד מה יכול ראובן בקלקול הבגד ולמה לא לקח שמעון מיד טרם נתקלקל כ"ש בנדון זה שהיה להם משכון הרבה והחזירהו לגוי למה יפסיד ראובן ועוד הלא אמר ראובן קח לך. וההפסד יחלקו איש איש כפי המגיע לחלקו ואין לומר כיון דשותפים הוי יחלקו בשוה דאמר שמואל (כתו' צ"ג ע"א) שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע פי' יחלקו בשוה וה"ה ההפסד ומ"ש ועוד דתניא בתוספתא ג' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות ונגנב מהם השאר מביאים לאמצע וחולקים פי' כל א' בשוה היינו דוקא לפי שבתחלה (כאן איכא חסרון בכ"י).