ראובן תבע את שמעון חמיו ואמר הנה אתה חייב לו כ"ה זקוקים כי זקיני חמיך הניח לב' בנותיך חלק אחד משלו ועל תנאי אם תמות האחת בלא זרע תירשנה אחותה. ואם ח"ו תמות אף שנייה בלא זרע יחזרו הנכסים לבניו היורשים הראשונים. ואתה היית מוחזק בנכסים של זקיני. ויהי אחר שנשאתי בתך שנתיים. מתה בתך אחת בעודה קטנה. על כן אני שואל ממך כ"ה זקוקים י"ב זקוקים וחצי עבור ירושה ראשונה אשר מתה וירשת' אשתי וי"ב זקוקים וחצי עבור חלק אשתי ושמעון משיב לחתנו אותן כ"ה זקוקים ששאלת מאתי שנפלו לאשתך מאחותה ומחלקה הנה נתתי לה בנדן כאשר נשאת בתי. וראובן אמר כשנשאתי בתך לא הוזכר לי אותו ממון כלום בנדונייתה. ועוד איך תוכל לומר שנתת לי אותו ממון. והלא התנה שאם ח"ו תמותו שתיהן שיחזרו אותן כ"ה זקוקים ליורשיה הראשונים: ועוד איך נתת לי חלק השנייה אשר היית קטנה. ושמעון משיב מה היה לי להזכיר מאיזה ממון הייתי נותן לבתי נישאת בממונה שכבר הייתי גדולה. ומה שאתה שואל איך נתתה לי חלק הקטנה כי אמרתי כאשר תעמוד על פרקה לינשא אתן לה משלי על כן נתתי לך חלק זוגתך וחלק אחותה. ועוד מה דין יש לך עלי לתבוע לי כל זמן שעדיין אין לך זרע מבתי. והלא התנה זקינה של בתי שאם ח"ו תמות בתי בלא זרע שיחזור הממון ליורשין הראשונים. והם יחזרו עלי. ואפי' אם היה הממון בידי לא אתנהו לך. כי יחזרו עלי יורשים הראשונים. ועל כל זאת נתתי לכי בנדונייתה. וראובן משיב מה שאתה ירא שמא תמות בלא זרע שיחזרו היורשין עליך מזה אבטיחך מהם. ושמעון משיב אפילו היה בידי לא אתנהו לך כי רוצה אני להחזירו להם אם ח"ו תמות אשתך בלא זרע והרי נתתיו לך. ואני פטור ממך:
Q. A summoned his father-in-law, B, to court and claimed: 1) that B's father-in-law, C, (A's grandfather), bequeathed twenty-five marks to B's two daughters with the provision that if one daughter died childless, the other should inherit her part, and if the second daughter likewise died childless, the twenty-five marks were to go to C's male heirs; 2) that the money was deposited with B; and 3) that after he, A, had been married to B's daughter for two years, the other daughter died while still a minor. A, therefore, demanded the twenty-five marks from B. B, on the other hand, claimed that he had given the twenty-five marks to A as dowry upon the latter's marriage to his daughter. A, however, claimed that upon receiving his dowry he was not told about the twenty-five marks and that B could not have given him that money since the younger daughter was still alive. To this claim B answered that he expected to give his own money to his younger daughter. He further claims that A's wife has no children yet and, therefore, he, B, cannot give anything to A since in case A's wife dies childless, C's heirs will keep him responsible for the money. A. B is under no obligation to A for the following reasons: 1) We believe B's claim that he included the money of his departed daughter in A's dowry, since B could have claimed that his younger daughter gave him her money, and this latter claim would have been irrefutable; 2) the father is the rightful heir of the departed daughter since C's provision for the disposition of his gift in case the daughter die childless is void. Q. A claims that he has witnesses who will testify that B took from his (A's) father thirty marks. B claims that he returned to A whatever he had taken from his father. A. If the witnesses will testify that B robbed A's father, A should take an oath that B did not as yet return the money to him, and be entitled to collect the thirty marks from B. If, however, B received the money from A's father in a legitimate way, B should take an oath that he had paid all the money he owed to his father, and be free from obligation. SOURCES: Cr. 283–4; Pr. 1017; Mordecai Hagadol, p. 227a.
2
תשובה שמעון נאמן במגו דאי בעי אמר בתי הקטנה נתנה לי דהפעוטות כבר שית כבר שיב מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין גם מתנתן מתנה. ואפילו בלא שבועה כי מי יכול להכחישו אין ראובן חתנו יכול לטעון אלא בטענת שמא ואין נשבעין בטענת שמא. ואף על גב דאפטרופוסים שלא בטענה נשבעין. האי אפוטרופוס שמינהו זקינה לצורך הבנות הוי ליה כאפוסרופוט שמינהו אבי יתומים דלא ישבע כאבא שאול דפסקינן כוותיה בפרק הניזקין (גיטין דף נב) ועוד דל כל זה מכאן הבת החיה אין לה כלום בחלק המתה דהא כיון דזיכ' הזקן לקטנה י"ב זקוקים וחצי זכתה בחייה. והא דקאמר ואחריה תירשנה אחותה הא לא מצי ירתה לה לא מכח המתה ולא מכח הזקן. מכח המתה לא ירתה לה דאדרבה שמעון אביה הוא דירית לה. דהאב קודם לכל יוצאי ירכו. ומכח הזקן נמי לא ירתה. דבבת בין הבנים לא אמר ר' יוחנן בן ברוקא דבריו קיימין וא"כ כי אמר ואחריה תירש אחותה הוי ליה כאילו אמר. ואחריה יטול החמור. דלא קנה אלא יורשי המתה דהיינו אביה. ועוד איכא טענה אחרינא כמו שטוען שמעון שלא זיכה לאחותה אלא אם כן יהא לה זרע. מיהו אין אנו צריכין לזה כלל דאפילו יהא לה זרע אין לה כלום כדפרישית. מאיר בר ברוך:
ראובן תבע את שמעון חמיו ואמר הנה אתה חייב לו כ"ה זקוקים כי זקיני חמיך הניח לב' בנותיך חלק אחד משלו ועל תנאי אם תמות האחת בלא זרע תירשנה אחותה. ואם ח"ו תמות אף שנייה בלא זרע יחזרו הנכסים לבניו היורשים הראשונים. ואתה היית מוחזק בנכסים של זקיני. ויהי אחר שנשאתי בתך שנתיים. מתה בתך אחת בעודה קטנה. על כן אני שואל ממך כ"ה זקוקים י"ב זקוקים וחצי עבור ירושה ראשונה אשר מתה וירשת' אשתי וי"ב זקוקים וחצי עבור חלק אשתי ושמעון משיב לחתנו אותן כ"ה זקוקים ששאלת מאתי שנפלו לאשתך מאחותה ומחלקה הנה נתתי לה בנדן כאשר נשאת בתי. וראובן אמר כשנשאתי בתך לא הוזכר לי אותו ממון כלום בנדונייתה. ועוד איך תוכל לומר שנתת לי אותו ממון. והלא התנה שאם ח"ו תמותו שתיהן שיחזרו אותן כ"ה זקוקים ליורשיה הראשונים: ועוד איך נתת לי חלק השנייה אשר היית קטנה. ושמעון משיב מה היה לי להזכיר מאיזה ממון הייתי נותן לבתי נישאת בממונה שכבר הייתי גדולה. ומה שאתה שואל איך נתתה לי חלק הקטנה כי אמרתי כאשר תעמוד על פרקה לינשא אתן לה משלי על כן נתתי לך חלק זוגתך וחלק אחותה. ועוד מה דין יש לך עלי לתבוע לי כל זמן שעדיין אין לך זרע מבתי. והלא התנה זקינה של בתי שאם ח"ו תמות בתי בלא זרע שיחזור הממון ליורשין הראשונים. והם יחזרו עלי. ואפי' אם היה הממון בידי לא אתנהו לך. כי יחזרו עלי יורשים הראשונים. ועל כל זאת נתתי לכי בנדונייתה. וראובן משיב מה שאתה ירא שמא תמות בלא זרע שיחזרו היורשין עליך מזה אבטיחך מהם. ושמעון משיב אפילו היה בידי לא אתנהו לך כי רוצה אני להחזירו להם אם ח"ו תמות אשתך בלא זרע והרי נתתיו לך. ואני פטור ממך:
Q. A summoned his father-in-law, B, to court and claimed: 1) that B's father-in-law, C, (A's grandfather), bequeathed twenty-five marks to B's two daughters with the provision that if one daughter died childless, the other should inherit her part, and if the second daughter likewise died childless, the twenty-five marks were to go to C's male heirs; 2) that the money was deposited with B; and 3) that after he, A, had been married to B's daughter for two years, the other daughter died while still a minor. A, therefore, demanded the twenty-five marks from B. B, on the other hand, claimed that he had given the twenty-five marks to A as dowry upon the latter's marriage to his daughter. A, however, claimed that upon receiving his dowry he was not told about the twenty-five marks and that B could not have given him that money since the younger daughter was still alive. To this claim B answered that he expected to give his own money to his younger daughter. He further claims that A's wife has no children yet and, therefore, he, B, cannot give anything to A since in case A's wife dies childless, C's heirs will keep him responsible for the money.
A. B is under no obligation to A for the following reasons: 1) We believe B's claim that he included the money of his departed daughter in A's dowry, since B could have claimed that his younger daughter gave him her money, and this latter claim would have been irrefutable; 2) the father is the rightful heir of the departed daughter since C's provision for the disposition of his gift in case the daughter die childless is void.
Q. A claims that he has witnesses who will testify that B took from his (A's) father thirty marks. B claims that he returned to A whatever he had taken from his father.
A. If the witnesses will testify that B robbed A's father, A should take an oath that B did not as yet return the money to him, and be entitled to collect the thirty marks from B. If, however, B received the money from A's father in a legitimate way, B should take an oath that he had paid all the money he owed to his father, and be free from obligation.
SOURCES: Cr. 283–4; Pr. 1017; Mordecai Hagadol, p. 227a.
תשובה שמעון נאמן במגו דאי בעי אמר בתי הקטנה נתנה לי דהפעוטות כבר שית כבר שיב מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין גם מתנתן מתנה. ואפילו בלא שבועה כי מי יכול להכחישו אין ראובן חתנו יכול לטעון אלא בטענת שמא ואין נשבעין בטענת שמא. ואף על גב דאפטרופוסים שלא בטענה נשבעין. האי אפוטרופוס שמינהו זקינה לצורך הבנות הוי ליה כאפוסרופוט שמינהו אבי יתומים דלא ישבע כאבא שאול דפסקינן כוותיה בפרק הניזקין (גיטין דף נב) ועוד דל כל זה מכאן הבת החיה אין לה כלום בחלק המתה דהא כיון דזיכ' הזקן לקטנה י"ב זקוקים וחצי זכתה בחייה. והא דקאמר ואחריה תירשנה אחותה הא לא מצי ירתה לה לא מכח המתה ולא מכח הזקן. מכח המתה לא ירתה לה דאדרבה שמעון אביה הוא דירית לה. דהאב קודם לכל יוצאי ירכו. ומכח הזקן נמי לא ירתה. דבבת בין הבנים לא אמר ר' יוחנן בן ברוקא דבריו קיימין וא"כ כי אמר ואחריה תירש אחותה הוי ליה כאילו אמר. ואחריה יטול החמור. דלא קנה אלא יורשי המתה דהיינו אביה. ועוד איכא טענה אחרינא כמו שטוען שמעון שלא זיכה לאחותה אלא אם כן יהא לה זרע. מיהו אין אנו צריכין לזה כלל דאפילו יהא לה זרע אין לה כלום כדפרישית. מאיר בר ברוך: