דפוס ברלין, שער ב 240

שאלה. כל דתלד לי' אימיה כמוך תלד יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד כל קמחיא קמח וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד דעת שפתיך בהיר צהיר ונהיר בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ילפיד, אע"פ שהשמים ביני לבינך ברשפי חבתך לבי יסליד, אלופי ומיודעי מורי הרב ר' אשר שיחי' אשר מדי דברי בך ברוך לקחתיך ולא אשיב עד אם ברכתיך. שאלת בדת מה ראובן אומר קרקע זו אני נותן לבנות עליה ביהכ"נ ואחר זמן כאשר רצו הקהל לבנות ביהכ"נ היו תלמידי ישו מעכבי' על ידם ועכשיו אומרי' נבנה עליה בית תלמוד וכו' וראובן אומר לא כי אדעתא דהכי לא נתתיהו. ראובן ודאי לא מצי ליהדר ביה דנעשה נדר מכי אמר קרקע זו לביהכ"נ ואלו ראובן זה לא הי' דר באותה העיר דבר פשוט הוא דרשאים בני העיר לשנותה מבי כנשתא לבי רבנן כדאי' בר"פ בני העיר (מגילה כ"ו ע"ב) ואפי' לדבר הרשות רשאי' בני העיר לשנות כל כמה דלא התפללו שם ולא נשתמש שם קדש כדאי' ר"פ בני העיר (שם) האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרא אגרה ומשכונה אסור אוזפיה אסור בקדושתי' קיימא וכו' עד ה"מ בעתיקתא אבל בחדתא שרי' ואפי' למ"ד (סנהדרין מ"ז ע"ב) האורג בגד למת אסור דהזמנה מלתא היא ה"מ בגד למת דחזי לאשתמושי ביה אבל הני כטוי לארוג דמיין וטוי לארוג ליכא למ"ד ואפי' כי אמרי' דקרקע לביהכ"נ כבגד ארוג דמי ולא כטוי לארוג דהא חזי להתפלל שם כמו שהוא והא דקרי ליה התם טוי לארוג אליבני קאי ולא אבי כנישתא גופי' מ"מ לדידן הכל שרי דקי"ל כרבא דאמר גבי בגד למת דהזמנה לאו מלתא היא. ונ"ל דאפי' אם ראובן עומד וצווח עכשיו איני חפץ שתהי' הקרקע אלא לביהכ"נ לא משגחי' בי' כיון דמעיקרא סתמא אמר ולא כפלי' לתנאי' דלא אמר אם לא יבנה עלי' ביהכ"נ יחזיר לי הקרקע אמרי' אדעתיא דידהו יהיב מעיקרא והשתא קא הדר בי' ולאו כל כמיני' והא דאמר פ"ק דערכין (ו' ע"ב) ישראל שהתנדב מנורה או נר לביהכ"נ דאסור לשנותה לדבר הרשות ה"מ כשכבר הדליקו בה בביהכ"נ שנשתמשו בה קדש אבל לא הדליקו בה עדיין מותר אפי' לדבר הרשות דהזמנה לאו מלתא היא ואם ראובן הוא מבני אותה העיר אינם רשאים לשנות בלא דעתו דלא גרע איהו מאחר משאר בני העיר דאין בני העיר רשאים לשנות בלא דעתו אם הוא עומד וצווח כיון דאתיהיב אדעתא דכולהו אא"כ יש שם חבר עיר כרב אשי בדורו דמאי דאתי אדעתי' דידי' אתי דהא דאמרי' בפ"ק דב"ב (ח' ע"ב) רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו ה"מ ז' טיובי העיר במעמד אנשי העיר כדאי' בפ' בני העיר (מגילה כ"ו ע"א) או חבר עיר כרב אשי אבל בע"א לא. ומיהו ניהו דאינם רשאי' לשנות בלא דעת ראובן ראובן נמי לא מצי למיהדר ביה דלא גרע מהאומר אתן מנה לפלוני דנעשה נדר לא מצי למיהדר בי' ואם לא יוכלו עתה לעשות ביהכ"נ ימתינו עד לאחר זמן שמא יתנו להם הגלחים רשות לאחר כך או יפייסו את ראובן שיתרצה להם לשנותו ואתה ותורתך וכל ביתך שלום כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחי'.

Q. A donated a plot of ground to the community for the purpose of erecting a synagogue thereon. However, when the members of the community made ready to build the synagogue they were restrained by the "students of Jesus" (probably theological students). The community, therefore, decided to build a Talmudical school instead; whereupon A objected that he did not donate the ground for such purpose.
A. Since A did not originally stipulate the condition that in case a synagogue is not built on said ground, it shall revert to him, he may no longer withdraw his gift, and the ground belongs to the community who can use it for any purpose it sees fit. The mere designation of an object for a sacred purpose does not sanctify the object, and it may still be used for a secular purpose. Therefore, were A not a resident of that town, the community would be free to use said ground for building the school. But if A is a resident of that town, since a community can not use for one purpose, community property originally designated for another purpose, unless such change be unanimously approved by the members of the community, or approved by a resident, outstanding scholar of the caliber of R. Ashi, the community can not build a school on the ground, since the protest of A does not permit a unanimous approval of the plan. Therefore, the community can do nothing with the ground till either the Christian priests permit them to build a synagogue, or A withdraws his objection.
This Responsum is addressed to "My teacher Rabbi Asher."
SOURCES: Am II, 240; Mord. Meg. 821. Cf. Agudah B.B. 21.