Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 218
1
ומ"ש על מה שפרש"י בפ"ק דמנחות (ו' ע"ב) וכי תימא מבמה לא ילפי' שעדיין לא נבדל אהרן משמע הא בתר דנבדל אהרן לא שייך זר בבמה והקשית ממנוח ושמואל שהקריבו ממנוח ל"ק כלל שהרי בעבודה שהי' עובד בשעת איסור הבמות הי' אבל משמואל קשי' והתוס' הקשו אותו במנחות (שם ד"ה וכ"ת) משמואל ומשאול שהקריבו בבמה ועוד הקשו דבזבחים דרש' איש איש לרבות את הזר וההוא קרא נאמר משנבדל ובזה סתרו פירש"י ומ"ש שמצאת בשוחר טוב ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ובמה ומחוסר זמן ולוי היה אלמא זר פסול נלד זר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשי' בפ"ב דערכין (י"א ע"ב) ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הם בשלהם אינו במיתה אלא באזהרה וכיון דאתקיש כהנים ולויים להדדי כי היכי דכהנים לא אשכחן דאשתרי לעשות עבודת הלויים אפי' בבמה ה"נ לויים לא הותר להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשרי' בכהונה אבל לויים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם ולהכי נקיט בגדעון זר ולגבי שמואל נקט לוי ושלומך ושלום תורתך ושלום כל כנותך יגדל כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחי'.
Q. Rashi, in his interpretation of the talmudic statement of Menahot 6b (s. v. וכי תימא), implies that after Aaron was appointed to the priesthood non-priests were excluded from serving even at high-places. How, then, did Manoah and Samuel personally offer up sacrifices on high-places? Moreover, [Midrash] Shoher Tob states that Samuel was guilty of three transgressions in making his burnt offering: a) he had no right to act as priest, b) he made the offering at the wrong time, and c) he made the offering on a high-place. The last statement thus supports Rashi's opinion. A. The aforesaid opinion of Rashi was refuted by the Tosaphot (Manahot 6b, s. v. וכי תימא) who cited as proof the priestly activities of Samuel and Saul, and the explicit talmudic statement in Zebahim 118a. However, although non-priests were permitted to act as priests in offering up sacrifices on high-places, Levites were never permitted to do the work of priests (Erekin, 11b). The transgression of Samuel, therefore, consisted in acting as priest though he was a Levite. SOURCES: Am II, 218.
ומ"ש על מה שפרש"י בפ"ק דמנחות (ו' ע"ב) וכי תימא מבמה לא ילפי' שעדיין לא נבדל אהרן משמע הא בתר דנבדל אהרן לא שייך זר בבמה והקשית ממנוח ושמואל שהקריבו ממנוח ל"ק כלל שהרי בעבודה שהי' עובד בשעת איסור הבמות הי' אבל משמואל קשי' והתוס' הקשו אותו במנחות (שם ד"ה וכ"ת) משמואל ומשאול שהקריבו בבמה ועוד הקשו דבזבחים דרש' איש איש לרבות את הזר וההוא קרא נאמר משנבדל ובזה סתרו פירש"י ומ"ש שמצאת בשוחר טוב ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ובמה ומחוסר זמן ולוי היה אלמא זר פסול נלד זר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשי' בפ"ב דערכין (י"א ע"ב) ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הם בשלהם אינו במיתה אלא באזהרה וכיון דאתקיש כהנים ולויים להדדי כי היכי דכהנים לא אשכחן דאשתרי לעשות עבודת הלויים אפי' בבמה ה"נ לויים לא הותר להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשרי' בכהונה אבל לויים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם ולהכי נקיט בגדעון זר ולגבי שמואל נקט לוי ושלומך ושלום תורתך ושלום כל כנותך יגדל כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך שיחי'.
Q. Rashi, in his interpretation of the talmudic statement of Menahot 6b (s. v. וכי תימא), implies that after Aaron was appointed to the priesthood non-priests were excluded from serving even at high-places. How, then, did Manoah and Samuel personally offer up sacrifices on high-places? Moreover, [Midrash] Shoher Tob states that Samuel was guilty of three transgressions in making his burnt offering: a) he had no right to act as priest, b) he made the offering at the wrong time, and c) he made the offering on a high-place. The last statement thus supports Rashi's opinion.
A. The aforesaid opinion of Rashi was refuted by the Tosaphot (Manahot 6b, s. v. וכי תימא) who cited as proof the priestly activities of Samuel and Saul, and the explicit talmudic statement in Zebahim 118a. However, although non-priests were permitted to act as priests in offering up sacrifices on high-places, Levites were never permitted to do the work of priests (Erekin, 11b). The transgression of Samuel, therefore, consisted in acting as priest though he was a Levite.
SOURCES: Am II, 218.