Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 196
1
וששאלת אם יפול לאחד ג' אמות ולאחר ה' אמותל אם בעל ה' יכול לומר לבעל ג' טול אתה ממני אמה כדי להשלים חלקך לד' אמות בהא לתא אפליגו בה רשב"ג ות"ק בפ"ק דב"ב (י"ג ע"ב) טול אתה שיעור ואני פחות שומעי' לו רשב"ג אומר אין שומעין לו והאלפסי פסק כרשב"ג דמסתבר טעמי' ור"ח פסק כת"ק במתנה אבל בדמי לא דכל כה"ג לא שייך גוד או איגוד כיון דלא זבן ליה מידי דחזי אלא דבר מועט דלא חזי לדירה והא דאמר ת"ק שומעי' לו היינו במתנה דוקא ובעל העיטור כ' דהלכה כת"ק ל"ש מכר ול"ש מתנה ומפרש הכי מלתא דרשב"ג אי בדמי לית ליה למיתב משום דלית דינא דגוד או איגוד וא"כ למסקנא דמסיק אמימר אית דינא דגוד או איגוד א"כ לת"ק נימא דשומעי' לו משום דאית דינא דגוד או איגוד ואע"פ שאיני כדאי להכריע נ"ל דהלכה כת"ק כיון דמתמה תלמודא מעיקרא היכי דמי אלימא כדקתני מ"ט דרשב"ג אלמא לא מסתבר לי' טעמא כלל ואע"ג דלבסוף מפרש תלמודא טעמי' טעמא דחיקא הו ולענין פסק הלכה אסברא דמעיקרא סמכי' והלכה כת"ק. ועובי החומה אינה עולה כלל למנין ד' אמות אי איכא פסידא טובא אי סתרי לה ולאו אורחייהו דאינשי למסתרה. אמנם לסתור מקצת החומר ולהקלישה כדי להשלים לכל א' שיעור חלוקה אם לא יפול הבנין שעליה יכול להקלישה ולבנותה וכופין כיון דאורחייהו דאינשי דעבדי הכי. ושיעור חלוקה דבית פר"י פ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ח ע"ב) ד' אמות על ו' ומדמה חלוקה להא דתנן התם המוכר מקום לחבירו לעשות בית כו' עד ד' על ו'. וההוא דפ"ק דסוכה (ג' ע"ב) גבי בית שאין בו ד' על ד' אין האחי' והשותפי' חולקי' בו ופריך הא יש בו ד' על ד' חולקי' והתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בו ד' אמות לזה וד' אמות לזה ומשני לה שפיר ומוקי לה בחצר המתחלקת לפי פתחיה אבל לענין חלוקת הבית איכא למימר דלעולם בעי ד' על ו' לכל חד וחד.
c) Q. If one partner is to receive, by a division, a part three cubits in width, and another partner a part five cubits in width, may the latter force the former to accept from him one extra cubit in width so that the first partner also receives a "usable" part, thus making the division possible? A. The Talmud records a difference of opinion on this subject between the Rabbis who decided in the affirmative and Rabban Simeon b. Gamaliel who decided in the negative. Some post-talmudic authorities accept the former opinion, while others accept the latter. The talmudic discussion of the opinion of R. Simeon b. Gamaliel, however, leads us to accept the opinion of the Rabbis.
וששאלת אם יפול לאחד ג' אמות ולאחר ה' אמותל אם בעל ה' יכול לומר לבעל ג' טול אתה ממני אמה כדי להשלים חלקך לד' אמות בהא לתא אפליגו בה רשב"ג ות"ק בפ"ק דב"ב (י"ג ע"ב) טול אתה שיעור ואני פחות שומעי' לו רשב"ג אומר אין שומעין לו והאלפסי פסק כרשב"ג דמסתבר טעמי' ור"ח פסק כת"ק במתנה אבל בדמי לא דכל כה"ג לא שייך גוד או איגוד כיון דלא זבן ליה מידי דחזי אלא דבר מועט דלא חזי לדירה והא דאמר ת"ק שומעי' לו היינו במתנה דוקא ובעל העיטור כ' דהלכה כת"ק ל"ש מכר ול"ש מתנה ומפרש הכי מלתא דרשב"ג אי בדמי לית ליה למיתב משום דלית דינא דגוד או איגוד וא"כ למסקנא דמסיק אמימר אית דינא דגוד או איגוד א"כ לת"ק נימא דשומעי' לו משום דאית דינא דגוד או איגוד ואע"פ שאיני כדאי להכריע נ"ל דהלכה כת"ק כיון דמתמה תלמודא מעיקרא היכי דמי אלימא כדקתני מ"ט דרשב"ג אלמא לא מסתבר לי' טעמא כלל ואע"ג דלבסוף מפרש תלמודא טעמי' טעמא דחיקא הו ולענין פסק הלכה אסברא דמעיקרא סמכי' והלכה כת"ק. ועובי החומה אינה עולה כלל למנין ד' אמות אי איכא פסידא טובא אי סתרי לה ולאו אורחייהו דאינשי למסתרה. אמנם לסתור מקצת החומר ולהקלישה כדי להשלים לכל א' שיעור חלוקה אם לא יפול הבנין שעליה יכול להקלישה ולבנותה וכופין כיון דאורחייהו דאינשי דעבדי הכי. ושיעור חלוקה דבית פר"י פ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ח ע"ב) ד' אמות על ו' ומדמה חלוקה להא דתנן התם המוכר מקום לחבירו לעשות בית כו' עד ד' על ו'. וההוא דפ"ק דסוכה (ג' ע"ב) גבי בית שאין בו ד' על ד' אין האחי' והשותפי' חולקי' בו ופריך הא יש בו ד' על ד' חולקי' והתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בו ד' אמות לזה וד' אמות לזה ומשני לה שפיר ומוקי לה בחצר המתחלקת לפי פתחיה אבל לענין חלוקת הבית איכא למימר דלעולם בעי ד' על ו' לכל חד וחד.
c) Q. If one partner is to receive, by a division, a part three cubits in width, and another partner a part five cubits in width, may the latter force the former to accept from him one extra cubit in width so that the first partner also receives a "usable" part, thus making the division possible?
A. The Talmud records a difference of opinion on this subject between the Rabbis who decided in the affirmative and Rabban Simeon b. Gamaliel who decided in the negative. Some post-talmudic authorities accept the former opinion, while others accept the latter. The talmudic discussion of the opinion of R. Simeon b. Gamaliel, however, leads us to accept the opinion of the Rabbis.