Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 107
1
שאלה. מפני מיחוש עיני אף כי לא הי' לי פנאי ואיש עתי עובר עיך אין גולה אזני להקדימך פני מורי קרובי הר' אשר אדוני שאל על מנהג הדייני' דמפקי ממונא ע"י אסמכתא בקנין בב"ד חשוב אין להם על מי יסמכו אחרי שרבי' האי ור"ח ז"ל חולקי' בדבר כמו שכתב. הא מלתא תלי' באשלי רברבי יש בידי תשו' רב צמח גאון זצ"ל דכל אסמכתא קני' בב"ד חשוב כפסקא דפ' ארבעה נדרים (נדרים כ"ז ע"ב) וכן פרש"י פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ג ע"ב) גבי ההוא גברא דיהיב זוזי לחברי' למזבן לי' חמרא ופשע ולא זבן ליה וכו' עד אפי' יין נמי לא מ"ט אסמכתא הוא ופי' רש"י וז"ל אפי' הבטיחו וא"ל אם איני קונה לך אפרע לך משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו עכ"ל אלחמא ס"ל דקנין מהני בכל אסמכתא אפי' להוציא ממון וכן פר"י נמי כן בפ' איזהו נשך גבי ההוא דהלוהו על שדהו וז"ל דהא מהפך בזוזי לא קני הא ודאי אין דעתו להקנות לו אע"ג דעבר הזמן לא קני דאסמכתא לא קני' וה"מ בדלא קנו מידו בב"ד חשוב אבל קא קנו בב"ד חשיב קני והכי מסקי' בנדרי' עכ"ל וברשב"ם פ' גט פשוט וז"ל ופסק תלמודא דאין הלכה כר' יוסי אע"ג דנמוקו עמו דאסמכתא לא קני' אא"כ קנו מיני' בב"ד חשוב בדל אניס כדאמ' במס' נדרים עכ"ל וכן פר"ת בס' הישר וז"ל כללא דמלתא דאסמכתא דקניא בב"ד חשוב ובדלא אניס עכ"ל וכן פר"י בכמה דוכתי בתלמודא ואסמכתא קני' היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב ודברי רב האי מאי שפי' בנדרים (כ"ז ע"ב) דהלכתא אסמכתא קני' וכו' בכלל דברי ר' יוסי הם וכל דבריו בזה הדין בטלו ואיך יתכן לומר דפסק סתמא דתלמדא והלכתא דלאו כהלכתא היא ולא סמכי' עלה כזה לא נמצא בכל התלמוד. ושכתבת דזימני' דלא חתמי אלא תרי סהדי ויכתוב הסופר בקנין בב"ד חשוב לכל הפחות לבעי ג' וחשובי העיר הא ל"ק הא נמי גבי שטרי מתנות דכתיב בהו וכך אמר לנו פלוני מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא להוי מתנה טמירתא אע"ג דלא א"ל הכי אלא י"ל כמ"ש התוס' בחזקת הבתים (מ' ע"ב ד"ה איכא) לפי שנוהגים עכשיו לכתוב בשטר מתנה וא"ל מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' הלכך כי א"ל סתמא נמי בדעתו כמ"ש בשטרות ובימי האמוראים לא הי' נוהגי' לכתוב כן וכי היכא דהתם סמכי' אסהדי ה"נ סמכי' אסהדי שמעידי' שהקנין הי' ב"ד חשוב בפני ד' וה' חשובי' אע"ג דלא חתמי אלא תרי שאינם חשובי' או אופי' אם לא היה בב"ד חשוב נמי כיון דטופס שטרות כך הוא לכתוב בב"ד חשוב וכן נהגו כולם לכתוב ואיהו א"ל לסהדי לכתוב שטר כדרך שרגילי' לכתוב הו"ל כאלו הודה בפניהם שהקנה לו בב"ד חשוב והודאת בע"ד כמאה עדים דמי אבל היכא דסהדי כותבי' השטר ע"י קנין שבפניהם אע"ג דלא א"ל כתבו שטר וכותבי' כך בקנין בב"ד חשוב והקנין לא הי' בב"ד חשוב אם היה נודע לנו דבר זה ע"פ ב' עדי' שהקנין לא היה בב"ד חשוב ולא צוה להם לכתוב השטר לא היינו מוציאי' ממנו ממון מזה השטר דתרי ותרי נינהו והיכא דליכא סהדי אחרי' שאומרי' שלא היה הקנין בב"ד חשוב או שלא צוה להם לכתוב אנן נמי ממ"נ אעדי' סמכי' שכתבו וחתמו והעידו שהקנין בב"ד חשוב הי' ואם הם עשו שלא כדין יהא קולר תלוי בצואריהם.
Q. It is the custom of judges to consider as valid conditional transactions classified as asmakhta, and even to enforce the collection of the money-fines stipulated in such transactions, when they were accompanied by a kinyan made before an authoritative court. How can the judges enforce the collection of such money when R. Hai Gaon and R. Hananel ruled that these transactions were invalid? Moreover, occasionally the conditional transaction is not concluded before an authoritative court, but the scribe inserts the phrases: "accompanied by a kinyan, made before an authoritative court", as a mere formality. Why should the signature of two witnesses to such writ suffice? Why not require the signatures of three persons, those of the prominent men of the community? A. The ruling that a conditional transaction accompanied by a kinyan made before an authoritative court is valid, is based on the weighty opinions of R. Zemah Gaon, Rashi, Rashbam, R. Tam, and Ri, while the opinion of R. Hai Gaon is untenable. As to your second objection, if the scribe was instructed by the contracting party (or parties) to draw up the contract, we assume that he was thus instructed to draw up a valid contract in accordance with accepted custom. Since it is customary to insert the phrase cited above in a conditional contract, the scribe was thus instructed to insert it in the contract, and we interpret such instruction as an admission by the defendant that the transaction had taken place before an authoritative court. Were two other witnesses to testify before us that the writ was drawn up by the undersigned witnesses who recorded an ordinary kinyan made in their presence, as a kinyan made before an authoritative court without their (the latter witnesses) having been instructed to draw up a valid contract, the contract would be void. Lacking such testimony we must rely on the signatures of the two witnesses as proof that the transaction was concluded before an authoritative court; the responsibility for any irregularity must rest upon such witnesses. This responsum is addressed to "my teacher and relative Rabbi Asher". SOURCES: Pr. 976; Am II, 107; Tesh. Maim. to kinyan, 4. Cf. Moses Minz, Responsa 11.
שאלה. מפני מיחוש עיני אף כי לא הי' לי פנאי ואיש עתי עובר עיך אין גולה אזני להקדימך פני מורי קרובי הר' אשר אדוני שאל על מנהג הדייני' דמפקי ממונא ע"י אסמכתא בקנין בב"ד חשוב אין להם על מי יסמכו אחרי שרבי' האי ור"ח ז"ל חולקי' בדבר כמו שכתב. הא מלתא תלי' באשלי רברבי יש בידי תשו' רב צמח גאון זצ"ל דכל אסמכתא קני' בב"ד חשוב כפסקא דפ' ארבעה נדרים (נדרים כ"ז ע"ב) וכן פרש"י פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ג ע"ב) גבי ההוא גברא דיהיב זוזי לחברי' למזבן לי' חמרא ופשע ולא זבן ליה וכו' עד אפי' יין נמי לא מ"ט אסמכתא הוא ופי' רש"י וז"ל אפי' הבטיחו וא"ל אם איני קונה לך אפרע לך משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו עכ"ל אלחמא ס"ל דקנין מהני בכל אסמכתא אפי' להוציא ממון וכן פר"י נמי כן בפ' איזהו נשך גבי ההוא דהלוהו על שדהו וז"ל דהא מהפך בזוזי לא קני הא ודאי אין דעתו להקנות לו אע"ג דעבר הזמן לא קני דאסמכתא לא קני' וה"מ בדלא קנו מידו בב"ד חשוב אבל קא קנו בב"ד חשיב קני והכי מסקי' בנדרי' עכ"ל וברשב"ם פ' גט פשוט וז"ל ופסק תלמודא דאין הלכה כר' יוסי אע"ג דנמוקו עמו דאסמכתא לא קני' אא"כ קנו מיני' בב"ד חשוב בדל אניס כדאמ' במס' נדרים עכ"ל וכן פר"ת בס' הישר וז"ל כללא דמלתא דאסמכתא דקניא בב"ד חשוב ובדלא אניס עכ"ל וכן פר"י בכמה דוכתי בתלמודא ואסמכתא קני' היכא דקנו מיניה בב"ד חשוב ודברי רב האי מאי שפי' בנדרים (כ"ז ע"ב) דהלכתא אסמכתא קני' וכו' בכלל דברי ר' יוסי הם וכל דבריו בזה הדין בטלו ואיך יתכן לומר דפסק סתמא דתלמדא והלכתא דלאו כהלכתא היא ולא סמכי' עלה כזה לא נמצא בכל התלמוד. ושכתבת דזימני' דלא חתמי אלא תרי סהדי ויכתוב הסופר בקנין בב"ד חשוב לכל הפחות לבעי ג' וחשובי העיר הא ל"ק הא נמי גבי שטרי מתנות דכתיב בהו וכך אמר לנו פלוני מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא להוי מתנה טמירתא אע"ג דלא א"ל הכי אלא י"ל כמ"ש התוס' בחזקת הבתים (מ' ע"ב ד"ה איכא) לפי שנוהגים עכשיו לכתוב בשטר מתנה וא"ל מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' הלכך כי א"ל סתמא נמי בדעתו כמ"ש בשטרות ובימי האמוראים לא הי' נוהגי' לכתוב כן וכי היכא דהתם סמכי' אסהדי ה"נ סמכי' אסהדי שמעידי' שהקנין הי' ב"ד חשוב בפני ד' וה' חשובי' אע"ג דלא חתמי אלא תרי שאינם חשובי' או אופי' אם לא היה בב"ד חשוב נמי כיון דטופס שטרות כך הוא לכתוב בב"ד חשוב וכן נהגו כולם לכתוב ואיהו א"ל לסהדי לכתוב שטר כדרך שרגילי' לכתוב הו"ל כאלו הודה בפניהם שהקנה לו בב"ד חשוב והודאת בע"ד כמאה עדים דמי אבל היכא דסהדי כותבי' השטר ע"י קנין שבפניהם אע"ג דלא א"ל כתבו שטר וכותבי' כך בקנין בב"ד חשוב והקנין לא הי' בב"ד חשוב אם היה נודע לנו דבר זה ע"פ ב' עדי' שהקנין לא היה בב"ד חשוב ולא צוה להם לכתוב השטר לא היינו מוציאי' ממנו ממון מזה השטר דתרי ותרי נינהו והיכא דליכא סהדי אחרי' שאומרי' שלא היה הקנין בב"ד חשוב או שלא צוה להם לכתוב אנן נמי ממ"נ אעדי' סמכי' שכתבו וחתמו והעידו שהקנין בב"ד חשוב הי' ואם הם עשו שלא כדין יהא קולר תלוי בצואריהם.
Q. It is the custom of judges to consider as valid conditional transactions classified as asmakhta, and even to enforce the collection of the money-fines stipulated in such transactions, when they were accompanied by a kinyan made before an authoritative court. How can the judges enforce the collection of such money when R. Hai Gaon and R. Hananel ruled that these transactions were invalid? Moreover, occasionally the conditional transaction is not concluded before an authoritative court, but the scribe inserts the phrases: "accompanied by a kinyan, made before an authoritative court", as a mere formality. Why should the signature of two witnesses to such writ suffice? Why not require the signatures of three persons, those of the prominent men of the community?
A. The ruling that a conditional transaction accompanied by a kinyan made before an authoritative court is valid, is based on the weighty opinions of R. Zemah Gaon, Rashi, Rashbam, R. Tam, and Ri, while the opinion of R. Hai Gaon is untenable. As to your second objection, if the scribe was instructed by the contracting party (or parties) to draw up the contract, we assume that he was thus instructed to draw up a valid contract in accordance with accepted custom. Since it is customary to insert the phrase cited above in a conditional contract, the scribe was thus instructed to insert it in the contract, and we interpret such instruction as an admission by the defendant that the transaction had taken place before an authoritative court. Were two other witnesses to testify before us that the writ was drawn up by the undersigned witnesses who recorded an ordinary kinyan made in their presence, as a kinyan made before an authoritative court without their (the latter witnesses) having been instructed to draw up a valid contract, the contract would be void. Lacking such testimony we must rely on the signatures of the two witnesses as proof that the transaction was concluded before an authoritative court; the responsibility for any irregularity must rest upon such witnesses.
This responsum is addressed to "my teacher and relative Rabbi Asher".
SOURCES: Pr. 976; Am II, 107; Tesh. Maim. to kinyan, 4. Cf. Moses Minz, Responsa 11.