ואשר שאלת ראובן שנשא אשה ולה בית שהגבוה ב"ד בכתובתה ואחרי שהשביעוה כמשפט. והבית זה ניתן לבעלה במתנת אביו ושאר נכסיו חילק לבניו ולחתניו כשהיה שכיב מרע: ועתה יצאו חתניו. ואומרים שיש להם שטר שחמיהם לא נתן בית זה לבנו רק בתנאי. אם לא יהיה לבנו זרע תשוב הבית לבנותיו וכו'. נ"ל כי יש ללמוד דין זה מהא דאמר פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלג). נכסיי לך ואחריך לפלוני. וראשון ראוי ליורשו. ומת ראשון אין לשני במקום ראשון כלום. פירוש ויטלו בני ראשון משום דירושה אין לה הפסק. וכיון דעל בן בין הבנים אמרינן הכי דאילו אמר יעקב נכסיי לראובן בני. ואחריו לשמעון. או ואחריו לשאר בניי. ומת ראובן נוטלין הכל. משום דירושה אין לה הפסק. כ"ש בנדון זה בבן בין הבנות. אם אמר נכסיי לבני ואחריו לבנותיי דלא פסק בהו כח הבן. וכח כל הבאים מחמתו מהני ניכסי. ומשום דאמר בהדיא פלוני בני יטול בית זה במתנה ליכא למימר דגרע כוחו מאילו אמר בלשון ירושה. או סתמא נכסיי לך דאיכא לפרושי בלשון ירושה דמסתמא לא נתכוון לעקור ירושה דאורייתא. כיון דאילו לא אמר מידי נמי הוי ירית ליה אלא לייפות את כחו נתכוון ואפילו לא משכחינא מידי ייפוי כח הכא בירושה מבמתנה. מכל מקום לא גרע זכה הבן ממילא בירושה דאורייתא בהאי ביתא וירושה אין לה הפסק. ואף על גב דאיהו בעי לאפסוקה לאו כל כמיניה דרחמנא אמרה אין לה הפסק. ואילו היו לו בנים לבן היו יורשים את זה הבית ממנו. אף על גב דאמר זקינם יעקב. ואחריו לבנותיי: ואף על גב דבני ראובן היו יורשין מן הדין. אפילו הכי אי אית לראובן אלמנה ניזונית. ניזונית וגובה כתובתה מבית זה כמו בשאר נכסים. הכא כל שכן השתא שתגבה אלמנת ראובן היכא דאיכא בנות ולא בן. כיון דפר"י דבנות גריעי טפי מבן בן: וק"ל לה"בין.
Q. Leah, A's widow who was now the wife of C, had taken the proper oath regarding her ketubah before a court, whereupon the court had transferred to her A's house in payment of her ketubah. This house had been originally given to A by his father, B, who had distributed the rest of his property among his (B's) sons-in-law as gifts causa mortis. B's sons-in-law now claim to possess a deed to the effect that B gave the house to A with the stipulation that, in case A died childless, the house should belong to B's daughters. [Since A died childless] B's sons-in-law demand the house. A. Since A was the legal heir to the house, B had no power to terminate A's normal right of conveying his inheritance to his heirs (cf. B. B. 133a). Therefore, B's stipulation limiting A's normal right of inheritance was void; the house unreservedly belonged to A, and Leah, his widow, had the right to collect her ketubah therefrom. SOURCES: Cr. 260; P. 287; Mord. B.B. 595; Hag. Maim., Zekiah 12, 3; Asher Responsa 84, 2; Tur Hoshen Mishpat 248; Agudah B.B. 180.
ואשר שאלת ראובן שנשא אשה ולה בית שהגבוה ב"ד בכתובתה ואחרי שהשביעוה כמשפט. והבית זה ניתן לבעלה במתנת אביו ושאר נכסיו חילק לבניו ולחתניו כשהיה שכיב מרע: ועתה יצאו חתניו. ואומרים שיש להם שטר שחמיהם לא נתן בית זה לבנו רק בתנאי. אם לא יהיה לבנו זרע תשוב הבית לבנותיו וכו'. נ"ל כי יש ללמוד דין זה מהא דאמר פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלג). נכסיי לך ואחריך לפלוני. וראשון ראוי ליורשו. ומת ראשון אין לשני במקום ראשון כלום. פירוש ויטלו בני ראשון משום דירושה אין לה הפסק. וכיון דעל בן בין הבנים אמרינן הכי דאילו אמר יעקב נכסיי לראובן בני. ואחריו לשמעון. או ואחריו לשאר בניי. ומת ראובן נוטלין הכל. משום דירושה אין לה הפסק. כ"ש בנדון זה בבן בין הבנות. אם אמר נכסיי לבני ואחריו לבנותיי דלא פסק בהו כח הבן. וכח כל הבאים מחמתו מהני ניכסי. ומשום דאמר בהדיא פלוני בני יטול בית זה במתנה ליכא למימר דגרע כוחו מאילו אמר בלשון ירושה. או סתמא נכסיי לך דאיכא לפרושי בלשון ירושה דמסתמא לא נתכוון לעקור ירושה דאורייתא. כיון דאילו לא אמר מידי נמי הוי ירית ליה אלא לייפות את כחו נתכוון ואפילו לא משכחינא מידי ייפוי כח הכא בירושה מבמתנה. מכל מקום לא גרע זכה הבן ממילא בירושה דאורייתא בהאי ביתא וירושה אין לה הפסק. ואף על גב דאיהו בעי לאפסוקה לאו כל כמיניה דרחמנא אמרה אין לה הפסק. ואילו היו לו בנים לבן היו יורשים את זה הבית ממנו. אף על גב דאמר זקינם יעקב. ואחריו לבנותיי: ואף על גב דבני ראובן היו יורשין מן הדין. אפילו הכי אי אית לראובן אלמנה ניזונית. ניזונית וגובה כתובתה מבית זה כמו בשאר נכסים. הכא כל שכן השתא שתגבה אלמנת ראובן היכא דאיכא בנות ולא בן. כיון דפר"י דבנות גריעי טפי מבן בן: וק"ל לה"בין.
Q. Leah, A's widow who was now the wife of C, had taken the proper oath regarding her ketubah before a court, whereupon the court had transferred to her A's house in payment of her ketubah. This house had been originally given to A by his father, B, who had distributed the rest of his property among his (B's) sons-in-law as gifts causa mortis. B's sons-in-law now claim to possess a deed to the effect that B gave the house to A with the stipulation that, in case A died childless, the house should belong to B's daughters. [Since A died childless] B's sons-in-law demand the house.
A. Since A was the legal heir to the house, B had no power to terminate A's normal right of conveying his inheritance to his heirs (cf. B. B. 133a). Therefore, B's stipulation limiting A's normal right of inheritance was void; the house unreservedly belonged to A, and Leah, his widow, had the right to collect her ketubah therefrom.
SOURCES: Cr. 260; P. 287; Mord. B.B. 595; Hag. Maim., Zekiah 12, 3; Asher Responsa 84, 2; Tur Hoshen Mishpat 248; Agudah B.B. 180.