Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 69
1
שאלה. יורה המורה נבוכים לעמו מלקוש ויורה הוא מורינו הר' מאיר על אודות ראובן שחייב לשמעון מנה ושם לוי ויהודה ערבים לפרוע לו לזמן פלוני ונדרו הערבים לשמעון שאם לא יפרע לו ראובן לזמן שקבע לו שיאכלו בכל יום ב' אכילות על ראובן עד שיפרע לשמעון וראובן כתב שט"ח לערבים וגם תקע כפו לפדותם ולפצותם לכל מיני הפסדות מזה כתב שטר ובשטר כתוב תקיעת כף ועתה נפטר ראובן בתוך הזמן והניח יתומי' ואלמנה ואין כאן כדי כתו' ועתה שמעון תובע את הערבים או שיאכלו או שיתנו לו מעותיו שכך היה התנאי ועתה יורנו מורינו אם בע"ח קודם לכתו' אשה במטלטלי' ואם זה דומה לרבית הגוי שנזקקי' לנכסי יתומי' ואם אינו דומה לרבית מ"מ בכאן אין היתומי' מפסידי' כלום דבלא"ה תגבה האלמנה הכל ובע"ח קודם לכתו'. ויורנו מורינו ראובן נשא אשה ולה בנים קטנים וכשנפסקו נדוניא לראובן אמרה ל' זקוקי' אני נותן לך וכ' זקוקי' נותרי' לי אותה אייתר לבינ ולא הפרישה הממון זה מזה אלא היו נושאים ונותנים בו ביחד ונפטר ראובן והאלמנה טוענת על רוב הממון הוא של בניה הקטנים מי אמרי' מאחר שראובן נשא ונתן בממון בחייו בחזקתו קיימי. ועוד יורנו רבינו אלמנה החשודה על השבועה אם פסיד כתו' מאחר שאינה יכולה לשבע. יוסף בר' משה ז"ל נתן בר' יעקב זצ"ל. יצחק בר' שלמה. תשובה. אין פנאי להאריך ובקצרה אשיב למיודעי החתומי' דבע"ח קודם לכתו' כדאי' פ' הכותב (כתובות פ"ו ע"א) האי מאן דאיכא עלי' בע"ח וכתו' אשה עד וליכא אלא ארעא לבע"ח יהבי' ליה לאשה לא יהבי' לה יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ומזה פסקו רבינו האלפסי ורב האי גאון זצ"ל דה"נ במטלטלי' בזה"ז דלית בהו קדימא לבע"ח יהבי' לי' לאשה לא יהבי' לה אלא מה שיותר בנכסים לאחר שיפרעו לבע"ח ואין שייך כלל כאן אין נזקקי' לנכסי יתומי' כו' כמו שכתבתם דסוף סוף אי בע"ח לא גבי' להו האשה היתה גובה אותם.
Q. A owed one minah to B. He promised that he would repay the money on a specified date, or that his sureties, C and D, would either repay it themselves or would eat two meals a day to be charged to A. A made a binding promise to C and D, accompanied by a solemn hand-clasp, to compensate them for any losses they might suffer on account of their suretyship; and he gave them a written document to that effect. Before the debt fell due, however, A died leaving orphans and a widow, but not enough property to cover the latter's ketubah. B demands that the sureties either eat at the expense of A's estate, or pay him one minah. Who has priority in collecting from the estate, the creditor or the widow? Is this case similar to the case when interest is accumulating on the obligations of young orphans [in which case the court must attend immediately to the affairs of the estate in order to save the money of the orphans], or is it not similar to this case for the reason that in our case the orphans can receive no part of the estate in any event? A. Nowadays that a creditor may collect his debt from the movables of an estate, he has priority over the widow in collecting from movables. The orphans are not considered at all in this case, since they can receive no part of the estate in any event. Q. When A married L she had small children. She said to A that she would give him a dowry of thirty marks, and would keep her remaining twenty marks for her children. The twenty marks, however, were not kept separately and they (A and L) did business with the entire sum. Subsequently A died, and L claimed that the greater part of the money he left belonged to her young children. Do we assume that since A did business with the money it belonged to him? A. If the money is in L's possession and we have no evidence (but her admission) that she possesses it, L must take an oath in support of her claim. We must be satisfied with this oath since she could have successfully denied possessing the money. But, if the money is not in her possession, or we have evidence that she possesses it, she must produce witnesses in support of her claim. SOURCES: Am II, 69–70.
שאלה. יורה המורה נבוכים לעמו מלקוש ויורה הוא מורינו הר' מאיר על אודות ראובן שחייב לשמעון מנה ושם לוי ויהודה ערבים לפרוע לו לזמן פלוני ונדרו הערבים לשמעון שאם לא יפרע לו ראובן לזמן שקבע לו שיאכלו בכל יום ב' אכילות על ראובן עד שיפרע לשמעון וראובן כתב שט"ח לערבים וגם תקע כפו לפדותם ולפצותם לכל מיני הפסדות מזה כתב שטר ובשטר כתוב תקיעת כף ועתה נפטר ראובן בתוך הזמן והניח יתומי' ואלמנה ואין כאן כדי כתו' ועתה שמעון תובע את הערבים או שיאכלו או שיתנו לו מעותיו שכך היה התנאי ועתה יורנו מורינו אם בע"ח קודם לכתו' אשה במטלטלי' ואם זה דומה לרבית הגוי שנזקקי' לנכסי יתומי' ואם אינו דומה לרבית מ"מ בכאן אין היתומי' מפסידי' כלום דבלא"ה תגבה האלמנה הכל ובע"ח קודם לכתו'. ויורנו מורינו ראובן נשא אשה ולה בנים קטנים וכשנפסקו נדוניא לראובן אמרה ל' זקוקי' אני נותן לך וכ' זקוקי' נותרי' לי אותה אייתר לבינ ולא הפרישה הממון זה מזה אלא היו נושאים ונותנים בו ביחד ונפטר ראובן והאלמנה טוענת על רוב הממון הוא של בניה הקטנים מי אמרי' מאחר שראובן נשא ונתן בממון בחייו בחזקתו קיימי. ועוד יורנו רבינו אלמנה החשודה על השבועה אם פסיד כתו' מאחר שאינה יכולה לשבע. יוסף בר' משה ז"ל נתן בר' יעקב זצ"ל. יצחק בר' שלמה. תשובה. אין פנאי להאריך ובקצרה אשיב למיודעי החתומי' דבע"ח קודם לכתו' כדאי' פ' הכותב (כתובות פ"ו ע"א) האי מאן דאיכא עלי' בע"ח וכתו' אשה עד וליכא אלא ארעא לבע"ח יהבי' ליה לאשה לא יהבי' לה יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ומזה פסקו רבינו האלפסי ורב האי גאון זצ"ל דה"נ במטלטלי' בזה"ז דלית בהו קדימא לבע"ח יהבי' לי' לאשה לא יהבי' לה אלא מה שיותר בנכסים לאחר שיפרעו לבע"ח ואין שייך כלל כאן אין נזקקי' לנכסי יתומי' כו' כמו שכתבתם דסוף סוף אי בע"ח לא גבי' להו האשה היתה גובה אותם.
Q. A owed one minah to B. He promised that he would repay the money on a specified date, or that his sureties, C and D, would either repay it themselves or would eat two meals a day to be charged to A. A made a binding promise to C and D, accompanied by a solemn hand-clasp, to compensate them for any losses they might suffer on account of their suretyship; and he gave them a written document to that effect. Before the debt fell due, however, A died leaving orphans and a widow, but not enough property to cover the latter's ketubah. B demands that the sureties either eat at the expense of A's estate, or pay him one minah. Who has priority in collecting from the estate, the creditor or the widow? Is this case similar to the case when interest is accumulating on the obligations of young orphans [in which case the court must attend immediately to the affairs of the estate in order to save the money of the orphans], or is it not similar to this case for the reason that in our case the orphans can receive no part of the estate in any event?
A. Nowadays that a creditor may collect his debt from the movables of an estate, he has priority over the widow in collecting from movables. The orphans are not considered at all in this case, since they can receive no part of the estate in any event.
Q. When A married L she had small children. She said to A that she would give him a dowry of thirty marks, and would keep her remaining twenty marks for her children. The twenty marks, however, were not kept separately and they (A and L) did business with the entire sum. Subsequently A died, and L claimed that the greater part of the money he left belonged to her young children. Do we assume that since A did business with the money it belonged to him?
A. If the money is in L's possession and we have no evidence (but her admission) that she possesses it, L must take an oath in support of her claim. We must be satisfied with this oath since she could have successfully denied possessing the money. But, if the money is not in her possession, or we have evidence that she possesses it, she must produce witnesses in support of her claim.
SOURCES: Am II, 69–70.