ראובן טען על שמעון מכרת לי חפץ בתורת זהב. ועתה שברתי החפץ ומצאתי בו אבר ושמעון משיב לא נדרתי לך כלום אלא כמו שקניתיו כך מכרתי לו ואם תשבע שנדרתי שהוא של זהב אשלם. ועוד שמעון אומר תחזירהו שלם ואתן לך כמו שמכרתיו לך וראובן אינו יכול להחזירו ששיברו ומכרו. עכ"ל.
Q. A claims that he bought a vessel from B, that B told him it was made of gold, and that when he broke it he found it made partly of lead. B claims that he did not guarantee the vessel to be of gold, and that he sold it as it was when he bought it himself. He is ready to return A's money if the latter will swear that he, B, guaranteed the vessel to be of gold, or if A will return to him the vessel in the condition he received it. However, A cannot return the vessel in the same condition, since he had broken it.
2
תשובה אף על גב דמכר לו החפץ בסתם ולא אמר של זהב הוא. מכל מקום כיון דמבחוץ נראה שהוא של זהב. וגם הדמים מודיעים אם בתורת זהב קנאם הלכך מקח טעות הוא. דאף על גב דדברים שבלב אינם דברים. וזה לא הוציא בפיו לשם של זהב הכא הוי כאילו הוציא בפיו בתורת זהב. דאנן סהדי דבתורת זהב קנאו. מידי דהוי אזבין ולא איצטריכו ליה זוזי בפרק אלמנה (דף צז) דאף על גב דזבין סתם אמרינן מקח טעות הוא. והדרי זביני. וטובא כי האי גוונא היכא דאיכא למימר אנן סהדי דאמרינן דברים שבלב הווין דברים והוי כאילו הוציא בפיו. ואין להאריך. אבל אם שמעון כופר ואומר איני מאמינך שמצאת בו עופרת ישבע שמעון שאינו יודע שהיה בו עופרת ויפטר: ואם שמעון מתרעם ואומר אילו היה מחזיר לי החפץ שלם כאשר מכרתיו לו הייתי חוזר ומוכרו. עכשיו ששיברו איננו שוה לי הרי פשע בשלי. ההיא לאו פשיעה היא. דלא היה לו לראובן לידע שיש בו נקשת ועופרת. דאילו היה יודע היה מחזירו שלם. וכי האי גוונא אמרינן פרק המפקיד (בבא מציעא דף מב) ההוא אפוטרופא דזבין תורא דיתמי דלא הוי ליה ככי ושיני למיכל ומית וכו'. ואשכחיה למריה דתורא ושקלו יתמי זוזי מיניה. אלא מאן קא טעין מריה דתורא דאמר להו אבעי להו לאודועי וכו'. ומוקי לה בספסירא דלא ידע דעביד דזבין להכא ומזבין להכא. ואפילו הכי הוצרך להחזיר להם הדמים דמקח טעות הוא. והאפוטרופא פטור דלא הוי להו למידע. דאיהו לבקרא מסריה. ונהי דבקרא שומר שכר הוא מבעי ליה למידע. אפוטרופא מיהא לא הוי ליה למידע. והכי נמי ראובן לא הוי ליה למידע. הלכך אם דבר ברור הוא שמצא בו עופרת כמו שהוא טוען מקח טעות הוא. והדרי זביני.
A. If it is certain that the vessel B sold A was partly made of lead, the sale is void, since A intended to buy a gold vessel and not a lead one. A cannot be held responsible for breaking the vessel and thus diminishing its value, since he was not supposed to know that it contained lead. If, however, B refuses to believe A that the vessel was made partly of lead, he may take an oath that he did not know of what metal the vessel was made and be free from any obligation to A. SOURCES: Cr. 258; Pr. 110; Mord. B. M. 291; cf. Cr. 70; Pr. 32; Agudah B. M. 76.
ראובן טען על שמעון מכרת לי חפץ בתורת זהב. ועתה שברתי החפץ ומצאתי בו אבר ושמעון משיב לא נדרתי לך כלום אלא כמו שקניתיו כך מכרתי לו ואם תשבע שנדרתי שהוא של זהב אשלם. ועוד שמעון אומר תחזירהו שלם ואתן לך כמו שמכרתיו לך וראובן אינו יכול להחזירו ששיברו ומכרו. עכ"ל.
Q. A claims that he bought a vessel from B, that B told him it was made of gold, and that when he broke it he found it made partly of lead. B claims that he did not guarantee the vessel to be of gold, and that he sold it as it was when he bought it himself. He is ready to return A's money if the latter will swear that he, B, guaranteed the vessel to be of gold, or if A will return to him the vessel in the condition he received it. However, A cannot return the vessel in the same condition, since he had broken it.
תשובה אף על גב דמכר לו החפץ בסתם ולא אמר של זהב הוא. מכל מקום כיון דמבחוץ נראה שהוא של זהב. וגם הדמים מודיעים אם בתורת זהב קנאם הלכך מקח טעות הוא. דאף על גב דדברים שבלב אינם דברים. וזה לא הוציא בפיו לשם של זהב הכא הוי כאילו הוציא בפיו בתורת זהב. דאנן סהדי דבתורת זהב קנאו. מידי דהוי אזבין ולא איצטריכו ליה זוזי בפרק אלמנה (דף צז) דאף על גב דזבין סתם אמרינן מקח טעות הוא. והדרי זביני. וטובא כי האי גוונא היכא דאיכא למימר אנן סהדי דאמרינן דברים שבלב הווין דברים והוי כאילו הוציא בפיו. ואין להאריך. אבל אם שמעון כופר ואומר איני מאמינך שמצאת בו עופרת ישבע שמעון שאינו יודע שהיה בו עופרת ויפטר: ואם שמעון מתרעם ואומר אילו היה מחזיר לי החפץ שלם כאשר מכרתיו לו הייתי חוזר ומוכרו. עכשיו ששיברו איננו שוה לי הרי פשע בשלי. ההיא לאו פשיעה היא. דלא היה לו לראובן לידע שיש בו נקשת ועופרת. דאילו היה יודע היה מחזירו שלם. וכי האי גוונא אמרינן פרק המפקיד (בבא מציעא דף מב) ההוא אפוטרופא דזבין תורא דיתמי דלא הוי ליה ככי ושיני למיכל ומית וכו'. ואשכחיה למריה דתורא ושקלו יתמי זוזי מיניה. אלא מאן קא טעין מריה דתורא דאמר להו אבעי להו לאודועי וכו'. ומוקי לה בספסירא דלא ידע דעביד דזבין להכא ומזבין להכא. ואפילו הכי הוצרך להחזיר להם הדמים דמקח טעות הוא. והאפוטרופא פטור דלא הוי להו למידע. דאיהו לבקרא מסריה. ונהי דבקרא שומר שכר הוא מבעי ליה למידע. אפוטרופא מיהא לא הוי ליה למידע. והכי נמי ראובן לא הוי ליה למידע. הלכך אם דבר ברור הוא שמצא בו עופרת כמו שהוא טוען מקח טעות הוא. והדרי זביני.
A. If it is certain that the vessel B sold A was partly made of lead, the sale is void, since A intended to buy a gold vessel and not a lead one. A cannot be held responsible for breaking the vessel and thus diminishing its value, since he was not supposed to know that it contained lead. If, however, B refuses to believe A that the vessel was made partly of lead, he may take an oath that he did not know of what metal the vessel was made and be free from any obligation to A.
SOURCES: Cr. 258; Pr. 110; Mord. B. M. 291; cf. Cr. 70; Pr. 32; Agudah B. M. 76.