דפוס ברלין, שער ב 51

שאלה. ועל האשה שעושה צרכיה ומוצאה דם גם בתר דתמו מיא מוציאה דם ע"י קינוח עכ"ל וכתבת שרבותינו מקלוניא נראה להם להתירה כר' יוסי דאמר בין עומדת בין יושבת טהורה לא מבעי' בהא דחזיק בתר דמתמו מיאו ע"י קינוח דטמאה אפי' לר"י דע"כ לא קאמר ר"י טהורה אלא נמצא דם על המים תדע דאפי' באיש ואשה שעושי' צרכיהם בספל קתני (נדה נ"ט ע"ב) ונמצא דם על המים ר"י מטהר ודוקא על המים אבל ע"י קינוח נמצא דם על העד לא ובגמר' משמע הכי דפריך ודלמא בתר דתמו מיא אתי וכו' מכלל דאי ידעי' בודאי דבתר דתמו מיא אתא טמאה לכ"ע אפי' כי נמצא על המים כ"ש ע"י קינוח והא דלא קתני ברישא ונמצא דם על המים יגיד עליו ריעו קתני לה בסיפא וכ"ש ברישא דאפי' בסיפא לא מטהר ר"י לכתחלה אלא על המים וביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכן משמע הלשון דלא קתני אידי ואידי בספל שעשו צרכיהן בספל ונמצא דם על המים ש"מ דה"ק ר"י עשו צרכיהן בשפת הספל ונמצא דם באמצע המים ע"י זינוק בההוא דוקא מטהר ר"י לכתחלה אבל בלא סינוק לא וכ"ש באשה לחודה וכמה פעמי' תמהתי על ספרי פסקים שהביאו דברי ר"י ופסקו כמותו ולא ירדו לחלק בדבריו כלל כי לכאורה ראוי להמחמיר אף לר' יוסי דדלמא בתר דתמו מיא אתא אא"כ יושבת ע"ג הספל ומזנקת לפי שפי' ר"י דכולה מתני' במזנקת דוקא ולפ"ז מצי' למימר דכי היכא דר"מ לא מטיהר ביושבת אלא במזנקת לר' יוסי נמי כ"ש בעומדת דלכאורה משמע דל"פ כלל ביושבת ואי לר"מ דוקא במזנקת ואי לר' יוסי אף בלא זינקה הרי ביושבת נמי איכא פלוגתא ומיהו האי מצי' למימר כיון דמתני' לא איירי אלא בזינוק א"כ ביושבת דמתני' דלא איירי אלא בזינוק ליכא פלוגתא ומיהו ביושבת שאין מזנקת דלא איירי מתני' מצי' למימר דאיכא פלוגתא דר"מ דמטמא בעומדת אע"פ שמזנקת דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא ה"ה איפכא ולר' יוסי דמטהר בעומדת דמזנקת כיון דאיכא חדא לטיבותא ה"נ ביושבת שאינה מזנקת או דלמא טעמא דר' יוסי דאין דרך דם נדה לבא עם מי רגלים כלל ובכל ענין מטהר בנמצא על המים ואפי' בתרתי לריעותא. מיהו לפיר"ח דפי' ה"מ בדיעבד כו' (נדה נ"ט ע"ב) דברישא דחדא ספיקא יא לא מטהרי' אלא בדיעבד דלא מטהרי' לכתחלה א"כ מצי' למימר דגם לבעלה נמי לא מטהרי' לה לכתחלה כיון דאפשר לה לטבול לאחר ז' ואפשר כי ספרי פסקים המתירי' אפי' לכתחלה שמא ר"ל דלבעלה כמו דיעבד דמי וחלוק דיעבד ולכתחלה היינו לענין טהרות לעסוק בטהרות לכתחלה שאם לא תעסוק בטהרות מה בכך אבל לבעלה כדיעבד דמי ולא אסרי' לה בשעת עונה שהיא מצוה. ולבי מהסס לפי' שפי' התוס' בפ' כל היד (נדה י"ד ע"א) גבי בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא וכו' דלמסקנא דמסיקנא כשטימא ר"מ משום נדה מצי' למימר לפר"ח דלר"י דאמר טהורה משום נדה ומטמא משום כתם כר' חייא כדי שלא יהו שלש מחלוקת בדבר דר"מ מטמא משום נדה ור' חייא משום כתם ואי ר' יוסי מטהר לגמרי באשה שעושה צרכיה ובדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא דתלמודא מדמי להו התם להדדי אם כן הוי ליה שלש מחלוקת בדבר ואם כן לפי זה כיון דלר' יוסי טמאה משום כתם ראוי לחוש אף לבעלה לפי שלשון כתם משמע בין לטהרות בין לבעלה סוף דבר כשראתה דם על המים איני אומר בה לא איסור ולא היתר איסור איני אומר בה שמתוך ספר הפסקי' דלא פליג נראה שדעתם להתיר בכל ענין ואע"פ שלבי מהסס מ"מ כיון דכתמים דרבנן ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאי לסמוך עליהם והיתר איני רואה בו מטעמא דפי' כו' והשומע ישמע והחדל יחדל. מיהו בתר דתמו מיאו ע"י קינוח נראה דליכא מאן דשרי כמו באשה זו ששאלת מאיר בר' ברוך שיחי'.

Q. After urinating Leah usually finds blood on her "examining rag" (ed); the Rabbis of Cologne are of the opinion that she is permitted to cohabit with her husband, since the ruling of R. Jose is accepted that a woman who finds blood in her urine is ritually clean (Niddah 59 b).
A. Even R. Jose would admit that upon finding blood on her "examining rag", after urination, the woman would be ritually unclean. (For R. Jose's opinion is based on the belief that blood found in urine does not come from the interior of the womb, but from a wound or sore; cf. Pr. 630; Mord. Niddah 735. That blood on the "examining rag" after urination however usually comes from the interior of the womb, is universally accepted.) I have often wondered at the compilers of some codes who decide in accordance with the view of R. Jose, yet fail to make the above distinction.
SOURCES: Am II, 51; cf. Pr. 630; L. 403; Hag. Maim. to Issurei Biah, 5, 2; Maharil, Responsa 173.