דפוס ברלין, שער ב 49

שאלה. שפתי כהן ישמרו דעת, תורה מכרעת, לעקור ולטעת, אלופי ומיודעי קרובי וחביבי הר' ברוך הכהן להאריך אין פנאי ובקצרה אשיב את הנראה בעיני. דברי רש"י ור"י (נדה ס"ו ע"א) לפניך גלוים וידועים ומה אנו ומה חיינו להכריע בהיתר בדבר שנחלקו בו אבות העולם ובספק כרת. אמנם יש לדקדק אם שמשה ג' פעמים רצופים וראתה דם על כל תשמיש ותשמיש שקנחה סמוך לתשמיש אתיום או אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה או שנמצא על שלו אפי' אחר אחר שהוחזקה בג' תשמישי' רצופי' ולא שמשה בינתיים בלא דם יש לאוסרה לבעלה זהו כפרש"י ותתגרש ותנשא לאחר אם תרצה לפי שאין כל האצבעות שוות ואין לחלק בין ראתה ג' פעמים רצופי' בתחלת נישואיה בין זאת שלא הוחלה מתחלה לראות ונתקלקלה אח"כ כדמוכח בתוספתא דקתני הרי שהיתה נשאת והיתה רואה דם וכו' ועוד נראה להביא ראי' לפרש"י דקתני מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר וכו' ויש לפרש לא תשמש דרישא כמו לא תשמש דסיפא דפעם שלישי של בעל שלישי דאסורה לשמש עד שתבדוק ה"נ לא תשמש דרישא ליכא לפרושי עצה טובה קמ"ל אלא איסורא לגמרי איכא למימר. אמנם אם לא ראתה בג' תשמישי' רצופפי' ולא בג' תשמישי' שוי' בדילוג דלא קבעה לה וסת לראות דם בשעת תשמיש לא בעת שוה ולא וסת לראות דם בדלוג שוה או אם נמצא דם על שלה אחר אחר כל כי האי גונא מותרת לבעלה עד שתקבע לה וסת לראיית דם בשעת תשמיש או בשוה או בדילוג שוה כדאמ' פ' תינוקת (נדה ס"ו ע"א) ואם יש לה וסת תולה בוסתה. אמנם הימים שהורגלה בהם להיות רואה בשעת תשמיש חוששת להם וכשיגיע יום כזה לא תשמש כגון אם שמשה בריש ירחא וראתה וטבלה ושמשה בינתיים ולא ראתה לכשיגיע ריש ירחא לא תשמש ואע"ג דלא קבעתי' אלא חד זימנא חיישי' לה חד זימנא ובחד זימנא נמי מעיקר כההוא דהיתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה ליום כ' וכו' ואם הורגלה לראות סמוך לטבילתה כל שעה בתשמיש ראשון וכן עשתה ג' פעמים רצופים לג' טבילות שבכל תשמיש ראשון ראתה דם מחמת תשמיש שנמצא דם על שלו או על שלה אתיום או אחר זמן אז אין לה תקנה לשאר תחת בעלה אלא תתגרש לאלתר ואסור להשהותה אף אם אינו רוצה לבא עליה דחיישי' שמא יבא עליה דכיון דכשתטבל ליכא אלא איסור דרבנן דקיי"ל וסתות דרבנן יוציא כמו מעוברת חבירו או מינקת חבירו דבין לר"מ ובין לרבנן יוציא דחיישי' משום דאיסורא דרבנן קילא דילמא אתי למעבר עלה. והכי מפליג בר"פ החולץ (יבמות ל"ו ע"ב) בין איסורא דרבנן לאיסורא דאו' וכן ברפ"ק דכתו' (ד' ע"ב) ואע"ג דאמרי' התם היכא דבעיל שרי כיון דהכא אסורה לו עולמית לפרש"י איכא למיחש טפי דאפי' באיסורא דאו' חיישי' כדאמרי' בספ"ב דכתו' (כ"ז ע"ב) המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו כ"ש עמו בבית דלא כיון דגייסי בהדי הדדי וכ"ש באיסורא דרבנן כי האי דקילא ליה טפי כיון דאתיום דרבנן חיישי' דלמא עבר עלה.

Q. A lived normally with his wife L for some time. Later, however, L detected discharges of blood during copulation on three occasions. Should L "examine herself" (Niddah 66a, with a lead tube, in order to discover whether the blood flows from the interior of the womb or from the walls of the vagina) or must A divorce her immediately? In case of divorce, is L entitled to her ketubah?
A. Rashi and Ri hold opposite views on this subject. We are not at liberty to disregard Rashi's view and, therefore, can not permit A to live with L even if an "examination" will produce favorable results. However, we must make the following distinction: If the three acts of copulation during which blood
was detected were consecutive, A must divorce L forthwith; but, if they were not consecutive and between each act there were other acts during which no trace of blood was detected, A is permitted to live with L. If the copulations during which blood was detected, occurred on specific dates, or at regular intervals, A must refrain from copulation on such dates. Moreover, if A is not anxious to remarry, and is willing to allow L to live away from him in another district and to deal with her through an intermediary or only in the presence of a third party, he does not have to divorce her. In case of divorce, however, L is entitled to the Ikkar-ketubah and to her dowry, but she cannot collect the additional jointure, since some authorities are of the opinion that under the circumstances she is not entitled to the additional jointure.
This Resp. is addressed to "my relative Rabbi Baruch ha-Kohen."
SOURCES: Am II, 49; Rashba I, 839, 40; Pr. 625; Mord. Niddah, 735; Hag. Maim., Isurei Biah 8, 3. Cf. Sefer ha Terumah 106–7; Maharil, Responsa 173.

וששאלת אם יש לה כתובה אם יצטרך להוציאה נ"ל דמנה מאתים אית לה וכ"ש נדוניא דהנעלת ליה כיון דאנוסה היא ליכא למקנס אבל תוספת בהא אפלינו רבוותא כבאה מחמת טענה וכיו"ב כל הנך בס"פ הבא על יבמתו (יבמות ס"ה ע"א וע"ב) שפר"ח ורבי' האלפסי דוקא מנה ומאתים ונדוניא אבל תוד' לא דאדעתא דתיפוק מיניה בע"כ לא אוסיף לה ור"ת חולק והבא להוציא צריך להביא ראי' ה"נ להנך דמי' הלכך תוס' לא מפקי' מיניה ושוב מצאתי בס' רמב"ם זצ"ל כדברי רז"ל (פכ"ה מאישות ה"ח) הרי שבדקה עצמה ונבעלה ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד שלה או על עד שלו אם אירע זה פעם אחר פעם ג' פעמים סמוכות זו לזו ה"ז אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה כלל שהרי אינה ראוי' לתשמיש ויוציא ולא יחזיר עולמית שמא תתרפאה ונמצא שלא גמר לגרשה בשעת גירושין ומותרת לינשא לאחר בד"א שהיתה כך מתחלת נישואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל אם אירע לה חולי זה אחרי שנשאת נסתחפה שדהו לפיכך אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם ואח"כ חזרה לראות דם בכל עת תשמיש יוציא ויתן כתובה כולה ולא יחזיר עולמית כאשר בארנו וכן כל אשה שנולדה בה מומין אחר שנשאת אפי' נעשית מוכת שחין אם רצה יקיים ואם רצה יוציא ויתן כתו' עכ"ל אלמא משמע דאסורה לישב עם בעלה דחיישי' שמא יבא עליה דכיון דאסירא ליה אסור להשהותה כל עי רואה דם מחמת תשמיש כתב דאסורה לישב עם בעלה ועל נולדו בה מומין כ' אם רצה לקיים יקיים ואע"ג דבריש מס' זבחים (ב' ע"ב) גבי אשה לאו לגירושין עומדת כתב ר"י לאו לגירושי' עומדת ואפי' זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה בעלמא שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבא עליה דכיון דזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו. מיהו נ"ל דהכא כל זמן שאינו חפץ לשא אשה אחרת ורוצה להשהותה ע"י שליש ובשכונה אחרת ולא ילך אצלה אלא בעדים אינו צריך לגרש אם אינה באה מחמת טענה אבל אם רוצה לשא אשה אחרת יוציא ויתן כתו' אפי' לרבא דל"ל הנושא אשה על אשתו יוצא ויתן כתובה (יבמות ס"ה ע"א) בהא מודה דהתם תרוייהו חזיין ליה זו אשתו וזו אשתו ואשפר לי' למיזניהו לתרוייהו אבל הכא דזו אסורה וזו מותרת ויאמרו זו אשתו וזו זוגתו יוציא ויתן כתו' כדפי' ושלום לך ולתורתך ולכל ביתך ולחמיך איש כלבי כנפש אוהבכם נדבה מאיר בר' ברוך שיחי'.