Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 3
1
שאלה. וששאלתם על האלמנה שתפסה כל ממון בעלה למזונות ואמרי' בפ' אלמנה ניזונית (כתובות צ"ו ע"א) אלמנה שתפסה למזונותיה מה שתפסה תפסה ומעשה בכלתו של ר' שבתאי שתפסה דסקיא מלאה מעות ולא הי' כח ביד חכמי' להוציא מידה. תשו' הא לכם תשו' ר"י הבחור זצ"ל ומה שכ' אחי דכיון שתבעה מזונותיה כל מה שתפסה יכולה לעכב אפי' כמה וכמה מההוא דאלמנה והירושלמי לפ"ז לא שבקית חיי לכל בריה דנשים שהן גבירות ויש להן בנים קטני' יקחו הכל ולא יתבעו לעולם כתו' ויתפסו הכל בעבור מזונות וכן שאינן גבירות אם יש מטלטלי' גדולים בתוך הבית או כסף וזהב יקחו הכל אלא יש ללמוד פי' דהא מלתא דקאמר התם (ירושלמי פ' אלמנה ניזונת ה"ב) ר' יוסי בר בון מכיון שהיא עתידה לשבע בסוף אפי' חוי מה בידך לא אמרי' לה אבל אינה עתידה לשבע בסף אמרי' לה חוי א"כ גם זאת שלקחה הכל ואין עתידה לשבע בסוף אמרי' לה חוי ומוציאי' מידה כל היותר ממזונות הראוי' לי"ב חדשים כי יותר אין ראוי שישאר בידה ממה שראוי למכור בפעם אחת ובקרקעות ובהא שיעורא אמרי' מה שתפסה תפסה ואלף זוז דקאמר לאו דוקא א"נ נראה בעשירה שהיתה ראויה לכך לי"ב חדשי' מה שתפסה תפסה ראוי לומר אפילו ביותר מי"ב ובלבד שתפסה פחות מכדי כתובתה שסופה לשבע לבסוף על כתו' עדיין אבל אם תפסה יותר על כדי כתו' שאין סופה לשבע לא והא דקאמ' אפי' חוי מה שבידך לא אמרי' לה היינו היכא דידעי' בה דלא תפסה כדי כתו' שעדיין סופה לשבע אבל לא ידעי' כמה תפסה לא ולכאורה אם היתה חוזרת ותובעת מזונותיה לאחר ימים ואומרת שכבר כלו מזונותיה לא הי' מוכרי' קרקעות היתומים עד שתשבע כמה לקחה עכ"ל והשתא לפי דבריו אחרי שהיתומי' אומרי' שתפסה יותר מכדי כתובתה הי' לנו להשביעה אמנם לפי דברי רבי' שמשון אחיו שחולק עליו אפי' בתפיסה יותר אין להשביעה וכן משמע מדברי רמב"ם ז"ל.
Q. A widow seized for her sustenance all the money left by her late husband. The orphans claim that she thus seized more than the value of her ketubah. May she be compelled to return the money? A. Although R. Isaac b. Abraham believes that the talmudic ruling, "a widow who seized (her husband's) valuables for her sustenance may retain such valuables (Ket. 96a)," applies to cases where it is known that the widow seized less than the value of her ketubah; his brother, R. Samson b. Abraham, and Maimonides, believe that the ruling applies to any amount seized by the widow, for the amount a widow may need for her sustenance is indeterminate. Therefore, the widow may retain the money she has seized for her sustenance. She need take no oath as to the amount seized, since such oath would serve no purpose. However, should she subsequently demand additional funds for her sustenance, she would have to take an oath as to the amount she seized and to the manner she used it. She may restrain the orphans from selling immovables they inherited from her late husband since her sustenance is a lien upon such property, but she can not invalidate a sale already concluded. SOURCES: L. 394; Am II, 3; Mord. Ket. 251; Tesh. Maim. to Nashim, 27; Asheri Ket. 11, 3. Cf. Cr. 129b.
שאלה. וששאלתם על האלמנה שתפסה כל ממון בעלה למזונות ואמרי' בפ' אלמנה ניזונית (כתובות צ"ו ע"א) אלמנה שתפסה למזונותיה מה שתפסה תפסה ומעשה בכלתו של ר' שבתאי שתפסה דסקיא מלאה מעות ולא הי' כח ביד חכמי' להוציא מידה. תשו' הא לכם תשו' ר"י הבחור זצ"ל ומה שכ' אחי דכיון שתבעה מזונותיה כל מה שתפסה יכולה לעכב אפי' כמה וכמה מההוא דאלמנה והירושלמי לפ"ז לא שבקית חיי לכל בריה דנשים שהן גבירות ויש להן בנים קטני' יקחו הכל ולא יתבעו לעולם כתו' ויתפסו הכל בעבור מזונות וכן שאינן גבירות אם יש מטלטלי' גדולים בתוך הבית או כסף וזהב יקחו הכל אלא יש ללמוד פי' דהא מלתא דקאמר התם (ירושלמי פ' אלמנה ניזונת ה"ב) ר' יוסי בר בון מכיון שהיא עתידה לשבע בסוף אפי' חוי מה בידך לא אמרי' לה אבל אינה עתידה לשבע בסף אמרי' לה חוי א"כ גם זאת שלקחה הכל ואין עתידה לשבע בסוף אמרי' לה חוי ומוציאי' מידה כל היותר ממזונות הראוי' לי"ב חדשים כי יותר אין ראוי שישאר בידה ממה שראוי למכור בפעם אחת ובקרקעות ובהא שיעורא אמרי' מה שתפסה תפסה ואלף זוז דקאמר לאו דוקא א"נ נראה בעשירה שהיתה ראויה לכך לי"ב חדשי' מה שתפסה תפסה ראוי לומר אפילו ביותר מי"ב ובלבד שתפסה פחות מכדי כתובתה שסופה לשבע לבסוף על כתו' עדיין אבל אם תפסה יותר על כדי כתו' שאין סופה לשבע לא והא דקאמ' אפי' חוי מה שבידך לא אמרי' לה היינו היכא דידעי' בה דלא תפסה כדי כתו' שעדיין סופה לשבע אבל לא ידעי' כמה תפסה לא ולכאורה אם היתה חוזרת ותובעת מזונותיה לאחר ימים ואומרת שכבר כלו מזונותיה לא הי' מוכרי' קרקעות היתומים עד שתשבע כמה לקחה עכ"ל והשתא לפי דבריו אחרי שהיתומי' אומרי' שתפסה יותר מכדי כתובתה הי' לנו להשביעה אמנם לפי דברי רבי' שמשון אחיו שחולק עליו אפי' בתפיסה יותר אין להשביעה וכן משמע מדברי רמב"ם ז"ל.
Q. A widow seized for her sustenance all the money left by her late husband. The orphans claim that she thus seized more than the value of her ketubah. May she be compelled to return the money?
A. Although R. Isaac b. Abraham believes that the talmudic ruling, "a widow who seized (her husband's) valuables for her sustenance may retain such valuables (Ket. 96a)," applies to cases where it is known that the widow seized less than the value of her ketubah; his brother, R. Samson b. Abraham, and Maimonides, believe that the ruling applies to any amount seized by the widow, for the amount a widow may need for her sustenance is indeterminate. Therefore, the widow may retain the money she has seized for her sustenance. She need take no oath as to the amount seized, since such oath would serve no purpose. However, should she subsequently demand additional funds for her sustenance, she would have to take an oath as to the amount she seized and to the manner she used it. She may restrain the orphans from selling immovables they inherited from her late husband since her sustenance is a lien upon such property, but she can not invalidate a sale already concluded.
SOURCES: L. 394; Am II, 3; Mord. Ket. 251; Tesh. Maim. to Nashim, 27; Asheri Ket. 11, 3. Cf. Cr. 129b.