על ראובן ושמעון שהלוו על המשכון וביד ראובן המשכון ותפסו השר ונלקח לו אותו משכון ושוב נתפשר עם השר והחזיר לו אותו משכון. ושמעון אינו חפץ לסייעו בפדיון המשכון כמו שפדאו מן השר. כי אמר שמעון שהשר שלו מוחזק על שר ראובן שאם לא מיהר לפדותו היה כופה השר של ראובן להחזיר המשכון בחנם. ונראה דאין לו לראובן אלא שכרו כמו שטף נהר חמורו וחמור חבירו. שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים והניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו. וטעמא הוי כיון שהבעלים יכולים להציל על ידי הדחק דומיא דרישא נסדקה מבית של דבש דמוקי לה תלמודא הכי אין לו אלא שכרו דמבריח ארי בעלמא הוא. ואף על גב דאמרינן דשותף כיורד ברשות דמי ונוטל בשבח המגיע לכתפיים ובשדה שאינה עשויה ליטע. ופירש ר"ת ירד ונטע שדה שאינה עשויה ליטע לא אמרינן ידו על התחתונה דכיון שהוא שותף לא היה צריך ליטול רשות מחבירו דהתם נמי אם נטע במקום שאין מגדל צמחים הניח מעותיו על קרן הצבי ולא יפרע לו השותף אלא אומדין במה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ותו לא. הכי נמי שותף נותן לו כשאין עשויין ליטע כמו בעשוין ליטע. ובנדון זה אומדין כמה היה אדם כמו שמעון שהיה דר תחת שר מוחזק היה רוצה ליתן תחלה במשכון זה להצילו מיד שר של ראובן. וכל כך נוטל משמעון מה שההנהו וכן פירש ר"י בקרקע שאנס השר מישראל ופדאו ישראל מיד השר בין שפדאו בדמים מועטים בין שפדאו בדומים מרובים שאם לא היה ממהר לפדותו שמא לא היה חוזר. ואותן דמים נוטל מבעל הבית מה שההנהו: ושלום מאיר בר ברוך:
Q. A and B extended a loan and received a pledge as security. The pledge remained in A's possession. A was arrested by his lord who seized his property, including the pledge. He finally agreed to pay his lord a certain sum, in consideration of which he was set free and the pledge was returned to him. He demands that B pay him part of the redemption price. B, however, says: "My lord exercises authority over your lord, and if you had waited a little, my lord would have compelled your lord to return the pledge." A. B must pay A as much as he (B) benefited by A's redeeming the pledge; i. e., as much as B would have paid to obtain the pledge immediately without necessitating the intervention of his lord. This Responsum is addressed to R. Haim Paltiel. SOURCES: Cr. 221; Pr. 226; Mord. B. K. 167; Agudah B. K. 141; Tesh. Maim. to Nezikin, 3. Cf. Moses Mintz, Responsa 1; ibid. 74a.
על ראובן ושמעון שהלוו על המשכון וביד ראובן המשכון ותפסו השר ונלקח לו אותו משכון ושוב נתפשר עם השר והחזיר לו אותו משכון. ושמעון אינו חפץ לסייעו בפדיון המשכון כמו שפדאו מן השר. כי אמר שמעון שהשר שלו מוחזק על שר ראובן שאם לא מיהר לפדותו היה כופה השר של ראובן להחזיר המשכון בחנם. ונראה דאין לו לראובן אלא שכרו כמו שטף נהר חמורו וחמור חבירו. שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים והניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו. וטעמא הוי כיון שהבעלים יכולים להציל על ידי הדחק דומיא דרישא נסדקה מבית של דבש דמוקי לה תלמודא הכי אין לו אלא שכרו דמבריח ארי בעלמא הוא. ואף על גב דאמרינן דשותף כיורד ברשות דמי ונוטל בשבח המגיע לכתפיים ובשדה שאינה עשויה ליטע. ופירש ר"ת ירד ונטע שדה שאינה עשויה ליטע לא אמרינן ידו על התחתונה דכיון שהוא שותף לא היה צריך ליטול רשות מחבירו דהתם נמי אם נטע במקום שאין מגדל צמחים הניח מעותיו על קרן הצבי ולא יפרע לו השותף אלא אומדין במה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ותו לא. הכי נמי שותף נותן לו כשאין עשויין ליטע כמו בעשוין ליטע. ובנדון זה אומדין כמה היה אדם כמו שמעון שהיה דר תחת שר מוחזק היה רוצה ליתן תחלה במשכון זה להצילו מיד שר של ראובן. וכל כך נוטל משמעון מה שההנהו וכן פירש ר"י בקרקע שאנס השר מישראל ופדאו ישראל מיד השר בין שפדאו בדמים מועטים בין שפדאו בדומים מרובים שאם לא היה ממהר לפדותו שמא לא היה חוזר. ואותן דמים נוטל מבעל הבית מה שההנהו: ושלום מאיר בר ברוך:
Q. A and B extended a loan and received a pledge as security. The pledge remained in A's possession. A was arrested by his lord who seized his property, including the pledge. He finally agreed to pay his lord a certain sum, in consideration of which he was set free and the pledge was returned to him. He demands that B pay him part of the redemption price. B, however, says: "My lord exercises authority over your lord, and if you had waited a little, my lord would have compelled your lord to return the pledge."
A. B must pay A as much as he (B) benefited by A's redeeming the pledge; i. e., as much as B would have paid to obtain the pledge immediately without necessitating the intervention of his lord.
This Responsum is addressed to R. Haim Paltiel.
SOURCES: Cr. 221; Pr. 226; Mord. B. K. 167; Agudah B. K. 141; Tesh. Maim. to Nezikin, 3. Cf. Moses Mintz, Responsa 1; ibid. 74a.