דפוס ברלין, שער א 300

ומה שכתבתי שרשאין לשנות אפילו לדבר הרשות כל כמה דלא נשתמש בהו מידי דמצוה ה"מ צבור דכל מילי דאתי אדעתא דידהו אתי או גדול הדור כרב אשי במתא מחסיא פ"ק דב"ב (ט' ע"א) אינהו הוא דרשאי' לשנות אע"ג דלא אתני הנותן מעיקרא בהדי' אבל אחרים אינם רשאי' לשנות אלא אם אתני מעיקרא הנותן. ואין להקשות אמאי דפרי' דמותר לשנות נר ומנורה דביהכ"נ אפילו משנשתמשו בהם בביהכ"נ למצוה דפחות' מינה מהא דגרסינן פ' בני העיר (בירושלמי ה"א) כל כלי ביהכ"נ כביהכ"נ כגון ספסירא וקלטירא וא"כ כי היכא דביהכ"נ אסורה למצוה דפחות' מינה משמע דה"נ כלי ביהכ"נ דלא משני' נראה דה אנמי ל"ק אמת הוא הדבר דנר ומונרה דביהכ"נ משני' מצוה דפחותה מינה כדמוכח בגמרא דערכין וצריך לחלק בין נר ומנורה לספסירא וקלטירא דספסל נ"ל היינו כורסייא אלאמברא ר"פ בני העיר דלא קדיש כולי האי כמו תיבה שס"ת מונחת בה בתוכה וכן משמע התם דאמר תיבותא דארפט למיעבד כורסייא אסור שאין מורידין מקדושה חומרה לקדושה קלה דאע"ג דאידי ואידי קרו להו התם תשמישי קדושה וקלטירא דהתם נמי איירי בכה"ג וגרסינן נמי בירושלמי שם והלווחין אין בהם משום קדושה וקלטירא דהתם נמי איירי בכה"ג וגרסינן נמי בירושלמי שם והלווחין אין בהן משום קדושת ארון ויש בהן משום קדושת ביהכ"נ ונ"ל דהא גרסינן ס"פ בני העיר (מגילה ל"ב ע"א) הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה לאו היינו דאין בהם קדושה כלל דלא גרע מכורסיא אלא י"ל אין בהם משום קדושת ס"ת וארון אלא משום קדושת ביהכ"נ כדמפרש בירושלמי ונ"מ דרשאין להוציאן לחולין על ידן כיון דכבהכ"נ הוא אבל כילה דע"ג ארונא דקאמר בירושלמי (שם) כארונא וארון גופי' ושאר תשמישי' אינם יוצאים לחולין כלל אבל נר ומנורה לא דמי כלל להני ורשאי לשנות אפי' משנשתמש בהם אפילו למצוה דפחיתה מינה דלאו תשמישי קדושה מיקרי כי הני שהם תשמישי ס"ת גופי'. ולמאי דפריש דרשאין לשנותן לדבר מצוה דפחותה מינה אין להקשות מדגרסינן בירושלמי ס"פ בני העיר ר' חייא בר אבא אזיל להאי אתר יהבין ליה פריטי למפלגא ליתמי ולארמלתא נפיק פלגי' לרבנן מהו שיהא צריך להפריש אחרים תחתיהם וכו' עד עד שלא ינתנו לגזברים אתה רשאי לשנותן משנתנו לגזברים א"א רשאי לשנותן אלמא ממצוה למצוה אסור הא ל"ק כיון דיהיבנא ליה למפלגיה ליתמי ולארמלתא זכה להם ואינם רשאים לשנותן דלא גריעי עניים מעשירים כה"ג דאינם רשאים לשנות' דהאומר לחבירו זכה במנה זו לפלוני עשיר משזכה בשבילו אינה רשאי לשנותו ולתן לאחר וצ"ל דר' אבא שבא שם לאכסניא לא קיהבו ליה אדעתא דידיה ועוד רב אשי (ב"ב ט' ע"א) שני שהי' גדול הדור כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ו ע"א) מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ושלום מאיר ב"ר ברוך שיחיה.

Q. The oil-lamp of our synagogue emits a dense smoke which causes damage to the congregants and occasionally compels them to leave the synagogue altogether. Some persons have donated money for the purpose of buying oil for the synagogue. Must we continue to bear the smoke of the oil-lamp, or may we divert the donated money to another purpose?
A. The money may be used for buying waxen candles. The purpose for which the money was given may be changed by the members of the synagogue (though it can not be so changed by the donor) for the following reasons: a) Preparing an object for sacred use does not sanctify the object until it is actually used for such purpose; b) candles and oil used in a synagogue are not intrinsically sacred; nor are they even considered tashmishe kedushah (objects used for a sacred function) since they are not indispensable to the function of the synagogue.
SOURCES: L. 269; P. 299–300.