הנה לשלום מר לי מר. חמרמר. וריחי נמר. ואתמרמר ומה אומר. אחרי אשר הפך ישראל עורף אל המוסר וטוב לרע הומר. בנינו עולפו שכבו בראש כל חוצות כתא מכמר מה התא הוה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו כך ממונו של ישראל וגופו כיון שנפל בידי א"ה עע"ז לית אחי ולית מרחמי. וכל שכן היכא דיד יהודי באמצע שנראה להם היתר גמור ומצוה להשמיד להרוג ולאבד. ומה אשיב לכם רבותי על המקרה הרע הזה אין דינו מסור בידינו בלתי לה' לבדו. ומאן סליק לעילא לדעת במה יתכפר לו לאלכסנדרי העון הזה. קרובני בעיני שיש להחמיר עליו יותר משל ישראל האומר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דאף על גב דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מחייב מיהת בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר והני מילי התם דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל על ידי א"ה עע"ז נראה לי דבריא היזיקא. והוה ליה כשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן ומסר להו גווזא וסילתא דחייב אפי' בידי אדם כאילו עבד איהו גופיה בידים כי א"ה העובדי' ע"ז שמחים לאיד באשר יגילו בחלקם שלל כשיש להם לילך על יהודי ומי הרשהו לתפוס את בעלי ריביו בידי א"ה אפילו לפי דבריו שהוא אומר שלא רצה אלא להכריחם למשפט והא אפילו למשכנה אינו רשאי כדתנן פרק המקבל (בבא מציעא דף קיג) המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין וכו' ואפילו שליח בית דין מינתח נתוחי ותו לא כל שכן שאינו רשאי לתפוס את עצמו. וההיא דהמניח (דף כז) דעביד איניש דינא לנפשיה הוכחנו מפרק המקבל דהני מילי בחפץ המבורר שהוא של ראובן ושמעון מחזיק בו. עביד ראובן דינא לנפשיה ונכנס לבית שמעון ליטול את שלו וכן מוכחת כל השמועה דבהא איירי. והשתא בנדון דידן נראה בעיני שטעון כפרה כמו רוצח גמור שהרג ביד ודמי לכבש עליו במים או לתוך האור וכמאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא וקטליה בכח ראשון דגיריה דיליה הוא. ועוד חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו כל שכן על גופו שאינו מניח לתפוס עצמו ואם כן כשרדפו אחריו לזה נתכוונו דאי קיימי לאפייהו קטלי להו והיינו טעמא דמחתרת. וכיון דאריה ארבעי אמצריה פושע הוא ומזיק הוא וגירי דיליה נינהו ואשו משום חציו. ובלא שום עדות כי אם על פי עצמו נראה לי דצריך כפרה כמו רוצח שהרי ברוח מצויה הזיקה אשו ברזל תבא נפשו וילקה בחסר ויתר. ויתבזה בפומבי ובהסתר. ובגליות ובנע ונד ינתר. עד יענה בפניו כחשו ובקלסתר. כולי האי ואולי יעתר. וביום חרון אף ה' יסתר. אף ישים באשם נפשו ועל פשעו יכפה פסכתר. וישחיר פניו בתעניות ובמעמדות שנה או שנתיים ולכל מה שתטעינוהו אתם רבותי יותר. דעתי מסכמת להוסיף ולא לגרוע. להיות סותר. ותושפעו רוב שלומים ותניחו לבניכם בתר. כנפש סר למשמעתכם מאיר בר ברוך:
Q. A had Gentiles arrest his opponents. One of his opponents resisted arrest; he fled, but was pursued and killed by the Gentiles. A claims that he merely intended to coerce his opponents into answering his summons to court. A. A is fully responsible for the murder of his opponent, for when a Jew falls into the clutches of Gentiles, his life as well as his property is in jeopardy; he can expect from them neither pity, mercy, nor restraint. The Gentiles are happy to hold a Jew in their power; and, especially when commissioned by another Jew, their cruelty is boundless. They consider it entirely legitimate and even praiseworthy to rob, maim, and even murder a Jew. Therefore, a person who delivers a fellow Jew into the hands of Gentiles is directly responsible for all their cruelties. Thus A is to be considered as much a murderer as if he killed his opponent with his own hands. No punishment is too great for him, no penance too harsh, and no manner of self-torture too severe. Let him be flogged and publicly disgraced, let him wander as an exile in foreign lands, let his face become black through fasting and self-torture for a year or two, and seek atonement for his crime. I subscribe to any punishment you may impose upon him, no matter how severe; and I would agree to still sterner measures but not to milder ones. SOURCES: Cr. 214; Mordecai Hagadol, p. 248, margin; Hayyim Or Zarua, Responsa 141; cf. ibid. 25; Mahril, Responsa 86; Weil, Responsa 28; ibid. 111, ibid. 147; Menahem of Merseburg, Nimmukim (61).
הנה לשלום מר לי מר. חמרמר. וריחי נמר. ואתמרמר ומה אומר. אחרי אשר הפך ישראל עורף אל המוסר וטוב לרע הומר. בנינו עולפו שכבו בראש כל חוצות כתא מכמר מה התא הוה כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמין עליו כך ממונו של ישראל וגופו כיון שנפל בידי א"ה עע"ז לית אחי ולית מרחמי. וכל שכן היכא דיד יהודי באמצע שנראה להם היתר גמור ומצוה להשמיד להרוג ולאבד. ומה אשיב לכם רבותי על המקרה הרע הזה אין דינו מסור בידינו בלתי לה' לבדו. ומאן סליק לעילא לדעת במה יתכפר לו לאלכסנדרי העון הזה. קרובני בעיני שיש להחמיר עליו יותר משל ישראל האומר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דאף על גב דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מחייב מיהת בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר והני מילי התם דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל על ידי א"ה עע"ז נראה לי דבריא היזיקא. והוה ליה כשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן ומסר להו גווזא וסילתא דחייב אפי' בידי אדם כאילו עבד איהו גופיה בידים כי א"ה העובדי' ע"ז שמחים לאיד באשר יגילו בחלקם שלל כשיש להם לילך על יהודי ומי הרשהו לתפוס את בעלי ריביו בידי א"ה אפילו לפי דבריו שהוא אומר שלא רצה אלא להכריחם למשפט והא אפילו למשכנה אינו רשאי כדתנן פרק המקבל (בבא מציעא דף קיג) המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין וכו' ואפילו שליח בית דין מינתח נתוחי ותו לא כל שכן שאינו רשאי לתפוס את עצמו. וההיא דהמניח (דף כז) דעביד איניש דינא לנפשיה הוכחנו מפרק המקבל דהני מילי בחפץ המבורר שהוא של ראובן ושמעון מחזיק בו. עביד ראובן דינא לנפשיה ונכנס לבית שמעון ליטול את שלו וכן מוכחת כל השמועה דבהא איירי. והשתא בנדון דידן נראה בעיני שטעון כפרה כמו רוצח גמור שהרג ביד ודמי לכבש עליו במים או לתוך האור וכמאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא וקטליה בכח ראשון דגיריה דיליה הוא. ועוד חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו כל שכן על גופו שאינו מניח לתפוס עצמו ואם כן כשרדפו אחריו לזה נתכוונו דאי קיימי לאפייהו קטלי להו והיינו טעמא דמחתרת. וכיון דאריה ארבעי אמצריה פושע הוא ומזיק הוא וגירי דיליה נינהו ואשו משום חציו. ובלא שום עדות כי אם על פי עצמו נראה לי דצריך כפרה כמו רוצח שהרי ברוח מצויה הזיקה אשו ברזל תבא נפשו וילקה בחסר ויתר. ויתבזה בפומבי ובהסתר. ובגליות ובנע ונד ינתר. עד יענה בפניו כחשו ובקלסתר. כולי האי ואולי יעתר. וביום חרון אף ה' יסתר. אף ישים באשם נפשו ועל פשעו יכפה פסכתר. וישחיר פניו בתעניות ובמעמדות שנה או שנתיים ולכל מה שתטעינוהו אתם רבותי יותר. דעתי מסכמת להוסיף ולא לגרוע. להיות סותר. ותושפעו רוב שלומים ותניחו לבניכם בתר. כנפש סר למשמעתכם מאיר בר ברוך:
Q. A had Gentiles arrest his opponents. One of his opponents resisted arrest; he fled, but was pursued and killed by the Gentiles. A claims that he merely intended to coerce his opponents into answering his summons to court.
A. A is fully responsible for the murder of his opponent, for when a Jew falls into the clutches of Gentiles, his life as well as his property is in jeopardy; he can expect from them neither pity, mercy, nor restraint. The Gentiles are happy to hold a Jew in their power; and, especially when commissioned by another Jew, their cruelty is boundless. They consider it entirely legitimate and even praiseworthy to rob, maim, and even murder a Jew. Therefore, a person who delivers a fellow Jew into the hands of Gentiles is directly responsible for all their cruelties. Thus A is to be considered as much a murderer as if he killed his opponent with his own hands. No punishment is too great for him, no penance too harsh, and no manner of self-torture too severe. Let him be flogged and publicly disgraced, let him wander as an exile in foreign lands, let his face become black through fasting and self-torture for a year or two, and seek atonement for his crime. I subscribe to any punishment you may impose upon him, no matter how severe; and I would agree to still sterner measures but not to milder ones.
SOURCES: Cr. 214; Mordecai Hagadol, p. 248, margin; Hayyim Or Zarua, Responsa 141; cf. ibid. 25; Mahril, Responsa 86; Weil, Responsa 28; ibid. 111, ibid. 147; Menahem of Merseburg, Nimmukim (61).