נפל במים שאין להם סוף אשתו אסור'. סוגיא דרובא דעלמא כך היא דאם עברה על דברי חכמים ונשאת אפילו במזיד לא תצא. אף על פי שנתכוונה לעבור על דברי חכמים להנאת עצמה ותלו לו בה דמסקינן ביבמות. בהאשה בתרא (דף קכא) הני מילי לכתחילה אבל אי נסיבא לא מפקינן לה מיניה. ונ"ל כי טועין כל האומר כן דאם כן מה הועילו חכמי' כתקנתן דאמרו אשתו אסור' כיון דאם נשאת אפילו במזיד ובעבריינות לא תצא ואפילו שמותי לא משמתינן לא לדידי' ולא לדידה אם כן ודאי אנן סהדי שכל אחת ואחת שתדע זאת ההלכה דאם נישאת לא תצא שהיא תעבור ותנשא כי תאמר בלבבה דרובייהו ודאי תעבורנה לא הוה רבנן למיגזר ולמימר לא תנשא. דמוטב שיהו שוגגין ועל יהו מזידין. ועוד דאם כן משוינן לגזיר' דרבנן כי חוכא ואטלולא שנניח לכל אחת לפרוץ גזירתן של חכמים ולא אמרינן להו ולא מידי. ומעשה ראיתי בימי באחת מגדולי המלכות שנשאת ולא נעשה עמה דבר ואמרו בה כל גדולי הדור אם נשאת לא תצא. ורב גדול מצרפת היה באותה שעה במלכותינו והתירה. ואמר שכך ראה מעשה בצרפת והתירוה כל גדולי צרפת שלא תצא. וגם אני הסכמתי אז אחריו אף על פי שהיה לבי מהסס. שוב נתתי לב שכלל כלל לא יתכן זה כדפי'. ועוד דאם כדבריהם אמאי לא קתני במתניתין או בבריית' בתר דקתני אשתו אסורה ליתני ואם נישאת לא תצא. כדקתני בכמה דוכתין ביבמות ובכתובות. ועוד מדלא איקבעיה הא מילתא דאי אינסיבא דיעבד אין לכתחילה לא. אלא מעובדא דחסא ש"מ דדוקא בכי האי גונא הוא דאמרינן לא תצא. דגרסינן בפרק האשה בתרא (יבמות דף קכא) ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא. מאן איכא בי חסא טבע חסא. האלהים אמר רב נחמן אכלוה כוורי לחסא. מדיבוריה דרב נחמן אזלה דביתהו דחסא ואינסיבא. ולא אמר ליה ולא מידי. אמר רב אשי ש"מ מדרב נחמן הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחילה. אבל אינסיבא כו'. וכיון דרב אשי לא דיקדק להאי שריותא אלא מדרב נחמן איכא למימר דדוקא כי האי גונא הוא דשרינן לה בדיעבד כגון על פי חכם כי עובדא דחסא. דמדיבורא דרב נחמן אזלה ואינסיבא. אבל ניסת בעבריינות בלא התרת חכם לגמרי תצא. ועוד אמאי איצטריך תלמודא למימר מדיבוריה דרב נחמן אזלה ואינסיבא. ש"מ בכי האי גונא הוא דלא אמר לה רב נחמן ולא מידו. דמאי הוה לה למיעבד כסבורה היתה שבהיתר גמור ניסת דדיבוריה דרב נחמן אטעייה או כעין עובדא דרב שילא ההוא גברא דטבע באגמי דסמקי אנסכא רב שילא לדביתהו א"ל רב לשמואל תא נישמתה כו'. עד אמר להו רב שילא אנא מיטעא טעאי אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שאין להם סוף דמי וכו'. בההיא נמי נימא לא תצא כיון דנישאת על פי הוראת חכם. ונהי דאיהו טעה מכל מקום היא לא תצא. דמאי הוה לה למיעבד. אבל ניסת בעבריינות תצא. או לכל הפחות משמתינן להו לדידיה ולדידה. ועוד אפילו את"ל דלא משמתינן לדידה משום דמינס אניסא בשביל העיגון מכל מקום אמאי לא הוה לו לשמותי לבעלה דשביק התירא ועביד איסורא. דאפילו החכם דשרי לה משמתינן ליה כל שכן הבעל דנסיב לה במרד ובעבריינות והיה אפשר לישא אשה בהיתר גמור ולא עשה. ומעתה דברו חכמים מקויימים דאם ניסת בלא התרת חכם מורה הוראות כי רב נחמן ורב שילא בדורם תצא או משמתינן להו ויוציאו. ואין לתמוה על רב נחמן דאישתבע דאכלוה כוורי לחטא היכי אישתבע הכי כיון דאמ' אשתו אסורה אלמא מספקינן ליה אי מית או לא דיש לומר רובם אינן ניצולין ורב נחמן שפיר אישתבע דאפילו בדיני נפשות אזלינן בתר רובא אלא בעריות מחמרינן ואמרינן לכתחילה לא תנשא אף על גב דרובא לא מתצלי. ורב נחמן דאמר אכלוה כוורי לחטא לא נתכוון להתירה אלא שכך היה מתאונן על חטא. ודיבוריה אטעייה ואזלא ואינסיבא.
Most scholars hold the opinion that a woman whose husband fell into a body of water whose final boundaries are not discernible, and who, though not permitted to remarry, defiantly transgressed against the prohibition of the Rabbis and did remarry, need not be divorced from her second husband. This opinion they base on the talmudic ruling that the law prohibiting the remarriage of a woman whose husband fell into a "boundless" body of water, applies only before, but not after, she has remarried. I once saw a prominent personage of our kingdom remarry under such circumstances without any one admonishing her. All our prominent scholars decided that she need not be divorced, once she has remarried. A great French scholar was then staying in our kingdom, and he, too, permitted her to stay married claiming that he had witnessed a similar case in France and that all the great scholars of France ruled that she need not be divorced. I also gave my consent to his decision though I was hesitant. However, I have finally come to the conclusion that such an opinion is untenable. For, were this opinion correct the prohibition of the Rabbis would be rendered senseless, useless, and ridiculous, since no woman would heed such prohibition and would transgress against it rather than stay single all her life. Why, then, would the Rabbis prohibit such remarriage to begin with! Therefore, we must say that the talmudic ruling which does not require the remarried woman to be divorced, refers only to that woman who remarried because she innocently believed that a scholar had permitted her to do so, as in the case of Hassa (Yeb. 121b) and that of R. Shila (Yeb. 121a); but that it does not refer to the woman who defiantly transgressed the prohibition of the Rabbis. This latter interpretation of the pertinent talmudic sources clarifies the words of the Rabbis and renders them logical and tenable. Therefore, a woman who remarried without receiving permission from a scholar must be divorced, or the husband be put under the ban till he divorce her. We must not be concerned lest a relative of the woman permit her to remarry (thus flouting the prohibition of the Rabbis), for the following reasons: a) only a scholar holding the position among scholars that R. Nahman (the scholar who inadvertantly caused the wife of Hassa to remarry) and R. Shila held in their day, is empowered to permit such a woman to remarry; b) a scholar permitting such a woman to remarry would bring upon himself the ban. SOURCES: Cr. 194; Am II, 97; Mord. Yeb. 128; Tesh. Maim. to Nashim, 11, Pr. 612; Tashbetz, 468. Cf. Weil, Responsa 128.
נפל במים שאין להם סוף אשתו אסור'. סוגיא דרובא דעלמא כך היא דאם עברה על דברי חכמים ונשאת אפילו במזיד לא תצא. אף על פי שנתכוונה לעבור על דברי חכמים להנאת עצמה ותלו לו בה דמסקינן ביבמות. בהאשה בתרא (דף קכא) הני מילי לכתחילה אבל אי נסיבא לא מפקינן לה מיניה. ונ"ל כי טועין כל האומר כן דאם כן מה הועילו חכמי' כתקנתן דאמרו אשתו אסור' כיון דאם נשאת אפילו במזיד ובעבריינות לא תצא ואפילו שמותי לא משמתינן לא לדידי' ולא לדידה אם כן ודאי אנן סהדי שכל אחת ואחת שתדע זאת ההלכה דאם נישאת לא תצא שהיא תעבור ותנשא כי תאמר בלבבה דרובייהו ודאי תעבורנה לא הוה רבנן למיגזר ולמימר לא תנשא. דמוטב שיהו שוגגין ועל יהו מזידין. ועוד דאם כן משוינן לגזיר' דרבנן כי חוכא ואטלולא שנניח לכל אחת לפרוץ גזירתן של חכמים ולא אמרינן להו ולא מידי. ומעשה ראיתי בימי באחת מגדולי המלכות שנשאת ולא נעשה עמה דבר ואמרו בה כל גדולי הדור אם נשאת לא תצא. ורב גדול מצרפת היה באותה שעה במלכותינו והתירה. ואמר שכך ראה מעשה בצרפת והתירוה כל גדולי צרפת שלא תצא. וגם אני הסכמתי אז אחריו אף על פי שהיה לבי מהסס. שוב נתתי לב שכלל כלל לא יתכן זה כדפי'. ועוד דאם כדבריהם אמאי לא קתני במתניתין או בבריית' בתר דקתני אשתו אסורה ליתני ואם נישאת לא תצא. כדקתני בכמה דוכתין ביבמות ובכתובות. ועוד מדלא איקבעיה הא מילתא דאי אינסיבא דיעבד אין לכתחילה לא. אלא מעובדא דחסא ש"מ דדוקא בכי האי גונא הוא דאמרינן לא תצא. דגרסינן בפרק האשה בתרא (יבמות דף קכא) ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא. מאן איכא בי חסא טבע חסא. האלהים אמר רב נחמן אכלוה כוורי לחסא. מדיבוריה דרב נחמן אזלה דביתהו דחסא ואינסיבא. ולא אמר ליה ולא מידי. אמר רב אשי ש"מ מדרב נחמן הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחילה. אבל אינסיבא כו'. וכיון דרב אשי לא דיקדק להאי שריותא אלא מדרב נחמן איכא למימר דדוקא כי האי גונא הוא דשרינן לה בדיעבד כגון על פי חכם כי עובדא דחסא. דמדיבורא דרב נחמן אזלה ואינסיבא. אבל ניסת בעבריינות בלא התרת חכם לגמרי תצא. ועוד אמאי איצטריך תלמודא למימר מדיבוריה דרב נחמן אזלה ואינסיבא. ש"מ בכי האי גונא הוא דלא אמר לה רב נחמן ולא מידו. דמאי הוה לה למיעבד כסבורה היתה שבהיתר גמור ניסת דדיבוריה דרב נחמן אטעייה או כעין עובדא דרב שילא ההוא גברא דטבע באגמי דסמקי אנסכא רב שילא לדביתהו א"ל רב לשמואל תא נישמתה כו'. עד אמר להו רב שילא אנא מיטעא טעאי אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שאין להם סוף דמי וכו'. בההיא נמי נימא לא תצא כיון דנישאת על פי הוראת חכם. ונהי דאיהו טעה מכל מקום היא לא תצא. דמאי הוה לה למיעבד. אבל ניסת בעבריינות תצא. או לכל הפחות משמתינן להו לדידיה ולדידה. ועוד אפילו את"ל דלא משמתינן לדידה משום דמינס אניסא בשביל העיגון מכל מקום אמאי לא הוה לו לשמותי לבעלה דשביק התירא ועביד איסורא. דאפילו החכם דשרי לה משמתינן ליה כל שכן הבעל דנסיב לה במרד ובעבריינות והיה אפשר לישא אשה בהיתר גמור ולא עשה. ומעתה דברו חכמים מקויימים דאם ניסת בלא התרת חכם מורה הוראות כי רב נחמן ורב שילא בדורם תצא או משמתינן להו ויוציאו. ואין לתמוה על רב נחמן דאישתבע דאכלוה כוורי לחטא היכי אישתבע הכי כיון דאמ' אשתו אסורה אלמא מספקינן ליה אי מית או לא דיש לומר רובם אינן ניצולין ורב נחמן שפיר אישתבע דאפילו בדיני נפשות אזלינן בתר רובא אלא בעריות מחמרינן ואמרינן לכתחילה לא תנשא אף על גב דרובא לא מתצלי. ורב נחמן דאמר אכלוה כוורי לחטא לא נתכוון להתירה אלא שכך היה מתאונן על חטא. ודיבוריה אטעייה ואזלא ואינסיבא.
Most scholars hold the opinion that a woman whose husband fell into a body of water whose final boundaries are not discernible, and who, though not permitted to remarry, defiantly transgressed against the prohibition of the Rabbis and did remarry, need not be divorced from her second husband. This opinion they base on the talmudic ruling that the law prohibiting the remarriage of a woman whose husband fell into a "boundless" body of water, applies only before, but not after, she has remarried. I once saw a prominent personage of our kingdom remarry under such circumstances without any one admonishing her. All our prominent scholars decided that she need not be divorced, once she has remarried. A great French scholar was then staying in our kingdom, and he, too, permitted her to stay married claiming that he had witnessed a similar case in France and that all the great scholars of France ruled that she need not be divorced. I also gave my consent to his decision though I was hesitant. However, I have finally come to the conclusion that such an opinion is untenable. For, were this opinion correct the prohibition of the Rabbis would be rendered senseless, useless, and ridiculous, since no woman would heed such prohibition and would transgress against it rather than stay single all her life. Why, then, would the Rabbis prohibit such remarriage to begin with! Therefore, we must say that the talmudic ruling which does not require the remarried woman to be divorced, refers only to that woman who remarried because she innocently believed that a scholar had permitted her to do so, as in the case of Hassa (Yeb. 121b) and that of R. Shila (Yeb. 121a); but that it does not refer to the woman who defiantly transgressed the prohibition of the Rabbis. This latter interpretation of the pertinent talmudic sources clarifies the words of the Rabbis and renders them logical and tenable. Therefore, a woman who remarried without receiving permission from a scholar must be divorced, or the husband be put under the ban till he divorce her. We must not be concerned lest a relative of the woman permit her to remarry (thus flouting the prohibition of the Rabbis), for the following reasons: a) only a scholar holding the position among scholars that R. Nahman (the scholar who inadvertantly caused the wife of Hassa to remarry) and R. Shila held in their day, is empowered to permit such a woman to remarry; b) a scholar permitting such a woman to remarry would bring upon himself the ban.
SOURCES: Cr. 194; Am II, 97; Mord. Yeb. 128; Tesh. Maim. to Nashim, 11, Pr. 612; Tashbetz, 468. Cf. Weil, Responsa 128.