מה ידעתי ולא תדעו אלופיי ומיודעיי ענוותיכם תרבוני. שאלתם על קרובת לאה שהיתה מוטלת על ערס דוי. ומגו מרעה אפטרא לעלמא וחילקה נכסיה בפני עדים. ושוב אמרה כל מה שויתרה מנכסיה על מה שחילקה בפניהם ינתן ליתום אחד קרובה מצד אמה. וכל זה בלא קייום כ"א כדברי ש"מ. ולאה קרובתה היתה דרה עמה בבית. ובשעת חוליתה נתנה לה מפתיחותיה החיצוניות והפנימיות. ונכנסת ויוצאת. וכשנפטרה נודע שתפסה לאה צררי ומטלטלי. ובאו לדין היתום ולאה. לאה אומרת מחיים תפיסנא על פיה שנתנה לה מדעתה. אם המטלטלים אותם שביד לאה דבר שיש בו סימן וידוע בעדים שאותן מטלטלין היו של רחל. ויש עדים שראו עכשיו המטלטלין ביד לאה. על לאה להביא ראייה שנתנה לה. כמו אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו עליהם להביא ראייה. אבל אי ליכא עדים כדפרי' אז נאמנה לאה לומר מחיים תפיסנ' שנתנה לי מגו דאי בעי אמרה לא בא לידי משלה כלום ובשבועה. דאפילו אמרה לא תפיסנא כלום צריכה לישבע על האפוטרופסות שנעשית בחייה. דתנן (פרק כל הנשבעים דף מה) אלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאפוטרופסים משום דמורו היתרא. השתא נשבעת שנתנה לה במתנה. ושתפסה על פיה של רחל מחיים. וא"ת מתנת ש"מ במקצת היא. כיון דבשעה שהיא אומרת שנתנה לא חלקה שאר נכסיה. וקיימא לן דבעי קניין ובלא קניין אפילו מת לא קנה.. הני מילי מתנת שכיב מרע שהיה כדברים בעלמא. אבל הכא דאיכא משיכה שמשכה המטלטלין. וחזקה בהן בחייה ועל פיה אין לך קניין גדול מזה. דלאו דוקא אמור רבנן שכיב מרע במקצת בעיא קנין חליפין ה"ה בכל מיני קנין מהני משיכה מסירה הגבהה. ואם הוא קרקע שטר וחזקה. ודוקא אם לא צותה מחמת מיתה. אבל אם צוותה מחמת מיתה כגון דאמרה וויי דקא מייתה ההיא איתתא. או אמרה אם תמות היא תטול כך וכך. אפילו אם תפסה לאה תפיסתה לאו כלום היא. דקיימא מצוה מחמת מיתה בין בכל נכסיו. בין במקצת נכסיו בין בקניין בין בלא קניין אם מת מתנתו מתנה. ואם עומד חוזר. פירש בטילה המתנה. ואם לא עמד וכו' כדפר"י. כיון דעמד בטלה המתנה. ואם שוב מת לא יזכה אפילו לאחר מיתתו. דסבר נתבטלה המתנה משעמד. וכיון דאם עמד בטילה היא. היכא דלא עמד נמי וחזר בו קיימא לן בהדיא כל שאילו עמד חוזר. חוזר במתנתו ואפילו בחליו. והכא הרי חזרה ממתנת לאה. מדקאמר' כל אשר יותר לה מנכסיה. על מה שחילקה לפניהם תנתן ליתום. נמצא דמה דיהבה ללאה הוי נמי בכלל נכסיה. ואף על גב דתפסה לאה ומשכה לא קניא עד לאחר מיתה. אם כן כל ימי חייה אקרי נכסיה כל היכא דאיתנהו. וה"ה למצוה ב מחמת מיתה שכל דינה כמתנת ש"מ כדפרי'. אבל אם לא צותה מחמת מיתה או הדין כדפרי' מעיקרא שזכתה כיון שמשכה על פיה של רחל. ובשבועה כדפרי' לעיל. ושלום מאיר בר ברוך:
Q. Before her death L(eah) distributed her property in the presence of witnesses and added that the residue should go to her relative A, an orphan. R(achel), another relative of L, took care of L during her sickness, and received from her the keys to everything in the house. After L's death it was learned that R appropriated some of L's money and articles. A summoned R to court where she claimed to have received said valuables from L as a present. Must she return the valuables to A? A. If the valuables can be identified as having definitely belonged to L, and if witnesses saw such valuables in R's possession, R must prove that L gave them to her as an outright gift (not causa mortis) before she will be entitled to retain them. But, if the articles can not be so identified, or, if no one saw them in R's possession, R must take an oath that she received them as an outright gift. We would have to accept such an oath because of the principle of Miggo, since, in the absence of witnesses, R could have denied the charge altogether. However, if witnesses testify, or R herself admits, that the gift was made to her causa mortis — R must return the valuables to A, since L's final statement before the witnesses voided all previous causa mortis gifts. SOURCES: Cr. 180; L. 249; Mord. B. B. 628; Agudah B. B. 207.
מה ידעתי ולא תדעו אלופיי ומיודעיי ענוותיכם תרבוני. שאלתם על קרובת לאה שהיתה מוטלת על ערס דוי. ומגו מרעה אפטרא לעלמא וחילקה נכסיה בפני עדים. ושוב אמרה כל מה שויתרה מנכסיה על מה שחילקה בפניהם ינתן ליתום אחד קרובה מצד אמה. וכל זה בלא קייום כ"א כדברי ש"מ. ולאה קרובתה היתה דרה עמה בבית. ובשעת חוליתה נתנה לה מפתיחותיה החיצוניות והפנימיות. ונכנסת ויוצאת. וכשנפטרה נודע שתפסה לאה צררי ומטלטלי. ובאו לדין היתום ולאה. לאה אומרת מחיים תפיסנא על פיה שנתנה לה מדעתה. אם המטלטלים אותם שביד לאה דבר שיש בו סימן וידוע בעדים שאותן מטלטלין היו של רחל. ויש עדים שראו עכשיו המטלטלין ביד לאה. על לאה להביא ראייה שנתנה לה. כמו אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו עליהם להביא ראייה. אבל אי ליכא עדים כדפרי' אז נאמנה לאה לומר מחיים תפיסנ' שנתנה לי מגו דאי בעי אמרה לא בא לידי משלה כלום ובשבועה. דאפילו אמרה לא תפיסנא כלום צריכה לישבע על האפוטרופסות שנעשית בחייה. דתנן (פרק כל הנשבעים דף מה) אלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאפוטרופסים משום דמורו היתרא. השתא נשבעת שנתנה לה במתנה. ושתפסה על פיה של רחל מחיים. וא"ת מתנת ש"מ במקצת היא. כיון דבשעה שהיא אומרת שנתנה לא חלקה שאר נכסיה. וקיימא לן דבעי קניין ובלא קניין אפילו מת לא קנה.. הני מילי מתנת שכיב מרע שהיה כדברים בעלמא. אבל הכא דאיכא משיכה שמשכה המטלטלין. וחזקה בהן בחייה ועל פיה אין לך קניין גדול מזה. דלאו דוקא אמור רבנן שכיב מרע במקצת בעיא קנין חליפין ה"ה בכל מיני קנין מהני משיכה מסירה הגבהה. ואם הוא קרקע שטר וחזקה. ודוקא אם לא צותה מחמת מיתה. אבל אם צוותה מחמת מיתה כגון דאמרה וויי דקא מייתה ההיא איתתא. או אמרה אם תמות היא תטול כך וכך. אפילו אם תפסה לאה תפיסתה לאו כלום היא. דקיימא מצוה מחמת מיתה בין בכל נכסיו. בין במקצת נכסיו בין בקניין בין בלא קניין אם מת מתנתו מתנה. ואם עומד חוזר. פירש בטילה המתנה. ואם לא עמד וכו' כדפר"י. כיון דעמד בטלה המתנה. ואם שוב מת לא יזכה אפילו לאחר מיתתו. דסבר נתבטלה המתנה משעמד. וכיון דאם עמד בטילה היא. היכא דלא עמד נמי וחזר בו קיימא לן בהדיא כל שאילו עמד חוזר. חוזר במתנתו ואפילו בחליו. והכא הרי חזרה ממתנת לאה. מדקאמר' כל אשר יותר לה מנכסיה. על מה שחילקה לפניהם תנתן ליתום. נמצא דמה דיהבה ללאה הוי נמי בכלל נכסיה. ואף על גב דתפסה לאה ומשכה לא קניא עד לאחר מיתה. אם כן כל ימי חייה אקרי נכסיה כל היכא דאיתנהו. וה"ה למצוה ב מחמת מיתה שכל דינה כמתנת ש"מ כדפרי'. אבל אם לא צותה מחמת מיתה או הדין כדפרי' מעיקרא שזכתה כיון שמשכה על פיה של רחל. ובשבועה כדפרי' לעיל. ושלום מאיר בר ברוך:
Q. Before her death L(eah) distributed her property in the presence of witnesses and added that the residue should go to her relative A, an orphan. R(achel), another relative of L, took care of L during her sickness, and received from her the keys to everything in the house. After L's death it was learned that R appropriated some of L's money and articles. A summoned R to court where she claimed to have received said valuables from L as a present. Must she return the valuables to A?
A. If the valuables can be identified as having definitely belonged to L, and if witnesses saw such valuables in R's possession, R must prove that L gave them to her as an outright gift (not causa mortis) before she will be entitled to retain them. But, if the articles can not be so identified, or, if no one saw them in R's possession, R must take an oath that she received them as an outright gift. We would have to accept such an oath because of the principle of Miggo, since, in the absence of witnesses, R could have denied the charge altogether. However, if witnesses testify, or R herself admits, that the gift was made to her causa mortis — R must return the valuables to A, since L's final statement before the witnesses voided all previous causa mortis gifts.
SOURCES: Cr. 180; L. 249; Mord. B. B. 628; Agudah B. B. 207.