קקצרות סי' נ' מרדכי כתובות פי"א סי' רנ"ח וב"ק פ"י סי' קס"ט. תשובת מיימוני לס' קנין סי' כ'. ראובן טוען על שמעון בקשתי את שמעון לקנות לי בגדים וקנה אותם ונתתי לו כל המעות כאשר קנה אותם והוא לא נתן כל המעות לעכו"ם אלא מקצת פרע לו ומקצת שכח העכו"ם וכבר יותר משנתיים שלא שאלם ממך ועל כן תן לי השכחה ואם ישאלם העכו"ם עלי לפרוע לך והשיב שמעון אמת הוא הכל כדבריך עכ"ל נ"ל שיש לו לשמעון להחזיר כל המעות שנשארו בידו לראובן דוקא דהיכא דראובן היה שולח שמעון לקבל לו מן העכו"ם וטעה העכו"ם בחשבונם להוסיף לו בהא איכא פלוגתא דרבוותא והתשובה שהשיב ר"ת לה"ר יעקברט"ס הוא. בר' ישראל ז"ל תמצא בתוספ' כתובות בפ' אלמנה (דף צ"ח. ד"ה אמר) ותחילה רצה ר"ת לומר שחולקים ושוב חזר בו ואמר הכל לבעל המעות ואפי' למה שפסק ר"י שם הכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את העכו"ם מה טיבו של בעל המעות בזה ואפילו חולקים אין שייך לומר משום דע"י מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל מעות שהמעות שוות כל מה שנותן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפ"ע הנ"מ כשהעכו"ם טועה ונותן לישראל יותר מדאי אז זכה השליח דאותו התוספות שהעכו"ם מוסיף הוא שלא כדין אבל בנדון זה מאיזה טעם יקנה השליח הלא כשראובן נותן לו כל המעות וא"ל תנם לעכו"ם לא זכה בהם כל זמן שהמעות ביד שמעון דלא אמרינן תן כזכי דמי אלא בישראל אבל גבי עכו"ם אפילו אם היה אומר שמעון זכה באלו המעות לעכו"ם לא זכה בהם העכו"ם עד דאתו לידי' דהא אמ' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"א:) ופ"ק דבבא מציעא (ע"ש דף י"ב.)רט"ס הוא. קנייה מתורת שליחות איתרבאי ועכו"ם לא אתי לכלל שליחות לית לי' זכייה וכ"ש הכא דלא אמר אלא תן גרידא לא זכה בהן העכו"ם וא"כ כל זמן שהמעות ביד שמעון הם ברשות ראובן ואם העכו"ם שכחן כיצד הלה עושהשבהכ"י סחורתו. סחורה במעותיו של פלוני אלא יחזרו המעות לבעלים הראשונים שהרי לא נתכוון לזכות המעות לשמעון אלא לגוי ואם הגוי לא קנאם הדרי למרייהו דהא אמר ספ"ק דגיטין (ד' י"ד:) הולך מנה לפלוני ולא מצאו איכא למ"ד יחזרו למשלח ואיכא למ"ד יחזרו למי שנשתלחו לו אבל ליכא למ"ד שיעכבם השליח כי לא נתכוון המשלח לזכות לו ועוד דאמר בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא ד' קט"ז.) גבי רב ספרא אדעתא דארי אפקרי' אדעתא דכולי עלמא לא אפקרי' ה"נ הדבר ידוע דאדעת' דליתבינהו לעכו"ם יהבינהו ניהליה ולא אדעת' שיעכבם לעצמו ואינו יכול לומר אע"פ ששכחם העכו"ם אחזירם לו כי על זהתבהכ"י נאמן וט"ס. נאמר למען ספות הרוה את הצמאה ולא בשביל קידוש השםאצ"ל כעובדא. דעובדי' דשמעון בן שטח דירושלמי (ב"מ פ"ב הל' ה'.) שאם הוא חפץ שיתקדש שם שמים על ידו יקדש בשלו ולא בשל אחרים:
Q. A received money from B for the purpose of buying for him garments from a Gentile. He paid the Gentile only part of the price of the garments. The Gentile forgot the balance due him, and did not ask for it for two years. A wants to retain the balance for himself. A. B gave money to A for the express purpose of paying the Gentile. As long as A does not pay the Gentile, the money belongs to B and A has no right to keep it. Moreover A has no right to give the money to the Gentile after the latter forgot about it; for, if A wants to sanctify the name of the Lord by paying the Gentile money the latter forgot about, let him (A) do so with his own money, as he cannot use another person's money for such a purpose. SOURCES: Cr. 50; Pr. 326, 953; L. 335; Mord. B. K. 168, 169; ibid. Ket. 258; Tesh. Maim. to Kinyan 20; Asheri B. K. 10, 21; Tur Hoshen Mishpat, 183; Isserlein, Pesakim 166.
קקצרות סי' נ' מרדכי כתובות פי"א סי' רנ"ח וב"ק פ"י סי' קס"ט. תשובת מיימוני לס' קנין סי' כ'. ראובן טוען על שמעון בקשתי את שמעון לקנות לי בגדים וקנה אותם ונתתי לו כל המעות כאשר קנה אותם והוא לא נתן כל המעות לעכו"ם אלא מקצת פרע לו ומקצת שכח העכו"ם וכבר יותר משנתיים שלא שאלם ממך ועל כן תן לי השכחה ואם ישאלם העכו"ם עלי לפרוע לך והשיב שמעון אמת הוא הכל כדבריך עכ"ל נ"ל שיש לו לשמעון להחזיר כל המעות שנשארו בידו לראובן דוקא דהיכא דראובן היה שולח שמעון לקבל לו מן העכו"ם וטעה העכו"ם בחשבונם להוסיף לו בהא איכא פלוגתא דרבוותא והתשובה שהשיב ר"ת לה"ר יעקברט"ס הוא. בר' ישראל ז"ל תמצא בתוספ' כתובות בפ' אלמנה (דף צ"ח. ד"ה אמר) ותחילה רצה ר"ת לומר שחולקים ושוב חזר בו ואמר הכל לבעל המעות ואפי' למה שפסק ר"י שם הכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את העכו"ם מה טיבו של בעל המעות בזה ואפילו חולקים אין שייך לומר משום דע"י מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל מעות שהמעות שוות כל מה שנותן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפ"ע הנ"מ כשהעכו"ם טועה ונותן לישראל יותר מדאי אז זכה השליח דאותו התוספות שהעכו"ם מוסיף הוא שלא כדין אבל בנדון זה מאיזה טעם יקנה השליח הלא כשראובן נותן לו כל המעות וא"ל תנם לעכו"ם לא זכה בהם כל זמן שהמעות ביד שמעון דלא אמרינן תן כזכי דמי אלא בישראל אבל גבי עכו"ם אפילו אם היה אומר שמעון זכה באלו המעות לעכו"ם לא זכה בהם העכו"ם עד דאתו לידי' דהא אמ' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"א:) ופ"ק דבבא מציעא (ע"ש דף י"ב.)רט"ס הוא. קנייה מתורת שליחות איתרבאי ועכו"ם לא אתי לכלל שליחות לית לי' זכייה וכ"ש הכא דלא אמר אלא תן גרידא לא זכה בהן העכו"ם וא"כ כל זמן שהמעות ביד שמעון הם ברשות ראובן ואם העכו"ם שכחן כיצד הלה עושהשבהכ"י סחורתו. סחורה במעותיו של פלוני אלא יחזרו המעות לבעלים הראשונים שהרי לא נתכוון לזכות המעות לשמעון אלא לגוי ואם הגוי לא קנאם הדרי למרייהו דהא אמר ספ"ק דגיטין (ד' י"ד:) הולך מנה לפלוני ולא מצאו איכא למ"ד יחזרו למשלח ואיכא למ"ד יחזרו למי שנשתלחו לו אבל ליכא למ"ד שיעכבם השליח כי לא נתכוון המשלח לזכות לו ועוד דאמר בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא ד' קט"ז.) גבי רב ספרא אדעתא דארי אפקרי' אדעתא דכולי עלמא לא אפקרי' ה"נ הדבר ידוע דאדעת' דליתבינהו לעכו"ם יהבינהו ניהליה ולא אדעת' שיעכבם לעצמו ואינו יכול לומר אע"פ ששכחם העכו"ם אחזירם לו כי על זהתבהכ"י נאמן וט"ס. נאמר למען ספות הרוה את הצמאה ולא בשביל קידוש השםאצ"ל כעובדא. דעובדי' דשמעון בן שטח דירושלמי (ב"מ פ"ב הל' ה'.) שאם הוא חפץ שיתקדש שם שמים על ידו יקדש בשלו ולא בשל אחרים:
Q. A received money from B for the purpose of buying for him garments from a Gentile. He paid the Gentile only part of the price of the garments. The Gentile forgot the balance due him, and did not ask for it for two years. A wants to retain the balance for himself.
A. B gave money to A for the express purpose of paying the Gentile. As long as A does not pay the Gentile, the money belongs to B and A has no right to keep it. Moreover A has no right to give the money to the Gentile after the latter forgot about it; for, if A wants to sanctify the name of the Lord by paying the Gentile money the latter forgot about, let him (A) do so with his own money, as he cannot use another person's money for such a purpose.
SOURCES: Cr. 50; Pr. 326, 953; L. 335; Mord. B. K. 168, 169; ibid. Ket. 258; Tesh. Maim. to Kinyan 20; Asheri B. K. 10, 21; Tur Hoshen Mishpat, 183; Isserlein, Pesakim 166.