שקצרות סי' ע"ר ושם בשיבושים. ועל מי שנתחייב שבועה לחבירו וראה שכנגדו שרוצה לגלגל עליו שבועה ממקום אחר ואמר הריני משלם ואיני נשבע אם בע"כ ישלם הכל או ישבע על הכל נ"ל דאין נפקותא בכך בזמן הזה דעל כל דבר נשבעין לכל הפחות שבועה דרבנן אף על הקרקעות וכופר הכל א"כ מה שהוא רוצה לשלם ישלם וישבע על השאר אבל קודם שנתקנה שבועת היסת על הקרקעות וכופר הכלתצ"ל יש נפקותא. כההיא דירושלמי ומשמע בירושלמי דממפקיד (הל' א') דאיכא פלוגתא בהא דאמר הריני נשבע ראהאצ"ל אותן. אותה מגלגלין חזר ואמר הריני משלם חוששין פי' חוששין לרמאות שבא לפטור מן השבועה על שאר התביעות הילכך או ישבע על הכל או ישלם הכל והכי סבירא לי' לר' זירא בירושלמי דפ' כל הנשבעין (הל' ח') ור' אסי פליג עלי' ואמר לא חייבתו תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם ירצה לשלם ישלם פי' ודכיון שרוצה לשלם אין כאן חיוב שבועה ולא ישבע על השאר א"כ פלוגתא היא כדפי':
Q. A was ready to take an oath denying B's claim. When he noticed, however, that B was going to insert in the oath a denial of a former claim B had had against him, A decided to pay B's present claim in order to avoid taking such an oath. Will A, upon such payment, be free from the obligation of taking an oath, or must he pay both claims before being free from this obligation? A. Nowadays a person is required to take an oath whenever he denies any claims made against him, whether such denial is complete or partial, whether the claim involves immovables or movables. Therefore, the problem stated above does not exist nowadays. Let A pay B as much as he wants to pay. If B will put forth further claims against A, the latter must either pay such claims or take an oath. In former days, however, when certain claims if denied required no oath, the Rabbis differed in their opinions whether or not the defendant be required to take an oath regarding an earlier claim, in cases similar to the above. SOURCES: Cr. 270; L. 238.
שקצרות סי' ע"ר ושם בשיבושים. ועל מי שנתחייב שבועה לחבירו וראה שכנגדו שרוצה לגלגל עליו שבועה ממקום אחר ואמר הריני משלם ואיני נשבע אם בע"כ ישלם הכל או ישבע על הכל נ"ל דאין נפקותא בכך בזמן הזה דעל כל דבר נשבעין לכל הפחות שבועה דרבנן אף על הקרקעות וכופר הכל א"כ מה שהוא רוצה לשלם ישלם וישבע על השאר אבל קודם שנתקנה שבועת היסת על הקרקעות וכופר הכלתצ"ל יש נפקותא. כההיא דירושלמי ומשמע בירושלמי דממפקיד (הל' א') דאיכא פלוגתא בהא דאמר הריני נשבע ראהאצ"ל אותן. אותה מגלגלין חזר ואמר הריני משלם חוששין פי' חוששין לרמאות שבא לפטור מן השבועה על שאר התביעות הילכך או ישבע על הכל או ישלם הכל והכי סבירא לי' לר' זירא בירושלמי דפ' כל הנשבעין (הל' ח') ור' אסי פליג עלי' ואמר לא חייבתו תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם ירצה לשלם ישלם פי' ודכיון שרוצה לשלם אין כאן חיוב שבועה ולא ישבע על השאר א"כ פלוגתא היא כדפי':
Q. A was ready to take an oath denying B's claim. When he noticed, however, that B was going to insert in the oath a denial of a former claim B had had against him, A decided to pay B's present claim in order to avoid taking such an oath. Will A, upon such payment, be free from the obligation of taking an oath, or must he pay both claims before being free from this obligation?
A. Nowadays a person is required to take an oath whenever he denies any claims made against him, whether such denial is complete or partial, whether the claim involves immovables or movables. Therefore, the problem stated above does not exist nowadays. Let A pay B as much as he wants to pay. If B will put forth further claims against A, the latter must either pay such claims or take an oath. In former days, however, when certain claims if denied required no oath, the Rabbis differed in their opinions whether or not the defendant be required to take an oath regarding an earlier claim, in cases similar to the above.
SOURCES: Cr. 270; L. 238.