תתריא. וששאלת ראובן חוזר לקנות מן הגוי בית שהיה שמעון מצרן בו וגמרו הקנין לגמרי הוא והגוי ושוב חוזר ראובן מן המקח בשביל ערמה כי היכא דלוזיל גבי' ואמר לשמעון כל מי שיקנהו הכי והכי תהוי ליה כי לא חזרתי בי אלא כי היכא דלוזיל גוי גבי' ולא חש שמעון וקנאו בתוך כך מן הגוי נ"ל. אף לפי דברי ראובן לא הוי כעני המהפך בחררה ובא שמעון ונטלה ממנו [דנקרא] רשע לפי [פר"ת] דפי' דבמציא והפקר לא נקרא רשע משום דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש למצוא מציאות אלא במכר דוקא אמרי' הכי [דמי] שיש לו מעות ימצא הרבה לקנות דזוזי דאינש אינהו עבדו לי' ספסרותא וה"נ כיון דהבית עומד על מצר שלו לאו כל שעתא מתרחיש שימצא לקנות על מצר שלו ונראה דכמציאה דמי וכ"ש כא ששמעון טוען ואומר הייתי מהפך עליו תחלה לקנות ומי מפיס לדעת מי היפך עליו תחלה. וכבר נשאל מדין זה מניישטט כסבור אני שהוא [הוא] ומה שטוען ראובן למה [לא] קנית אותו תחלה הרי עומד על מצר שלך י' שנים ועוד טען הרבה דברים שאין בהם ממש כי שמא לא הי' לו מעות באותה שעה או הגוי לא רצה למוכרו בזול כמו עתה. ועל ימי ההיפוך ששאלתם כמה הם עד כמה יהא נקרא עני המהפך בחררה יום או יומים או פחות או יותר נ"ל דאין שייך בקרקע זה של הגוי עני המהפך בחררה [אא"כ] גמר ראובן כבר הפיסוק מן הגוי ולא היו חסרי' כ"א כתיבת השטר ולהעלות בערכאותיהם ולברר המקח ובכה"ג אם הלך שמעון וקדם לקנותו מן הגוי נקרא רשע אבל אם הי' ראובן מתעצל בדבר [ודוחה] אותו שמא יזלזל אותו הגוי וקדם שמעון וקנאהו לא מקרי רשע וכמדומה לי דאדרבה שפיר עביד ותבא עליו ברכה דאריה אברח ממצרי' כדי שלא ילמוד ממעשיו ואלו הי' ממתין שמא הי' מכרו לגוי [אחר] ומה"ט דאמרי' זבן מגוי לית בי' משום דינא דבר מצרא (ב"מ ק"ח ע"ב) אע"ג [דבעלמא בזבן] מישראל צריך לתת למצרן משום ועשית הישר והטוב הכא [בזבן] מגוי אמרו רבנן זהו טוב וישר יותר הממהר לסלק הגוי [ממצר] ישראל מה"ט [אמרי'] הכא דשמעו לאו רשע הוא ותבא עליו ברכה. ובלוקח מישראל נמי נ"ל דלא מקרי עני המהפך בחררה אלא היכא דגמרו כבר הפיסוק המוכר והלוקח ונתרצו זה לזה ולא היו חסרים אלא הקנין והלך זה וקנאה באותן דמים או הוסיף על דמיה נקרא רשע אבל אם המוכר לא נתרצה למכרו בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע מקרי [דאי] אמרת דאפי' בכ"ג נקרא רשע א"כ מפסידו למוכר שאם יבא ראובן לקנות קרקע משמעון ולא ירצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כדי שויה לא יהא רשאי שום אדם לקנותה ולהוסיף אפי' כדי שויה ורבנן חשו טובא לפסידא דמוכר העני ומוכר מחמת דחקו ומשמע כן בשמעתת' דמצרנות דאמוכר לא תקינו משום ועשית הישר והטוב וכן הני ציירי (ב"מ ק"ח ע"ב) שכללו כלל [דאין] לנו לעשות שום תקנה שיבא המוכר בהלידי שום פסידא בעולם.
Q. A negotiated to buy from a Gentile a house which bordered on B's property. After A agreed with the Gentile on the terms of the sale, he withdrew his offer so that the Gentile should lower his price. He warned B not to negotiate with the Gentile since he, A, was still negotiating with him. B, however, disregarded A's warning and bought the house from the Gentile. In defense B claims that he had sought to purchase the house from the Gentile before A began his negotiations. Should B be punished for his act as violating the talmudic injunction against "a poor man turning a cake, and another coming and taking it (Kidd. 59a)?" How long should one refrain from offering to purchase an article which another Jew is seeking to buy? A. R. Jacob Tam applies the aforesaid talmudic injunction only to mercantile pursuits but not to cases where a person is about to pick up a lost or ownerless object and another snatches it away. For finding a lost object is a rare opportunity and the second person is just as much entitled to the ownerless object as the first person. Buying abutting property from a Gentile is also a rare opportunity and is in the same category as picking up lost objects. Therefore, B is free from any obligation to A. A Jew should not approach a seller where another Jew had already agreed with the seller for the sale of the article, and where the writing of the contract and the scrutiny and transfer of the deed in the Gentile courts are the only things lacking in order to complete the sale. But, the mere offer of a Jew to buy something without the seller's acceptance of the offer, does not restrain another Jew from buying it. If such were the case, it would be very unfair to the seller who would be forced to sell his possessions to the very first bidder, no matter how low the offer, since no other purchasers would dare to buy it. The Torah was very careful, however, not to jeopardize the rights and opportunities of the sellers. The author claims that the same question was sent to him from Neustadt. SOURCES: Cr. 276–7; Pr. 1011; Berl. p. 284 no. 334; B. p. 292, no. 366.
תתריא. וששאלת ראובן חוזר לקנות מן הגוי בית שהיה שמעון מצרן בו וגמרו הקנין לגמרי הוא והגוי ושוב חוזר ראובן מן המקח בשביל ערמה כי היכא דלוזיל גבי' ואמר לשמעון כל מי שיקנהו הכי והכי תהוי ליה כי לא חזרתי בי אלא כי היכא דלוזיל גוי גבי' ולא חש שמעון וקנאו בתוך כך מן הגוי נ"ל. אף לפי דברי ראובן לא הוי כעני המהפך בחררה ובא שמעון ונטלה ממנו [דנקרא] רשע לפי [פר"ת] דפי' דבמציא והפקר לא נקרא רשע משום דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש למצוא מציאות אלא במכר דוקא אמרי' הכי [דמי] שיש לו מעות ימצא הרבה לקנות דזוזי דאינש אינהו עבדו לי' ספסרותא וה"נ כיון דהבית עומד על מצר שלו לאו כל שעתא מתרחיש שימצא לקנות על מצר שלו ונראה דכמציאה דמי וכ"ש כא ששמעון טוען ואומר הייתי מהפך עליו תחלה לקנות ומי מפיס לדעת מי היפך עליו תחלה. וכבר נשאל מדין זה מניישטט כסבור אני שהוא [הוא] ומה שטוען ראובן למה [לא] קנית אותו תחלה הרי עומד על מצר שלך י' שנים ועוד טען הרבה דברים שאין בהם ממש כי שמא לא הי' לו מעות באותה שעה או הגוי לא רצה למוכרו בזול כמו עתה. ועל ימי ההיפוך ששאלתם כמה הם עד כמה יהא נקרא עני המהפך בחררה יום או יומים או פחות או יותר נ"ל דאין שייך בקרקע זה של הגוי עני המהפך בחררה [אא"כ] גמר ראובן כבר הפיסוק מן הגוי ולא היו חסרי' כ"א כתיבת השטר ולהעלות בערכאותיהם ולברר המקח ובכה"ג אם הלך שמעון וקדם לקנותו מן הגוי נקרא רשע אבל אם הי' ראובן מתעצל בדבר [ודוחה] אותו שמא יזלזל אותו הגוי וקדם שמעון וקנאהו לא מקרי רשע וכמדומה לי דאדרבה שפיר עביד ותבא עליו ברכה דאריה אברח ממצרי' כדי שלא ילמוד ממעשיו ואלו הי' ממתין שמא הי' מכרו לגוי [אחר] ומה"ט דאמרי' זבן מגוי לית בי' משום דינא דבר מצרא (ב"מ ק"ח ע"ב) אע"ג [דבעלמא בזבן] מישראל צריך לתת למצרן משום ועשית הישר והטוב הכא [בזבן] מגוי אמרו רבנן זהו טוב וישר יותר הממהר לסלק הגוי [ממצר] ישראל מה"ט [אמרי'] הכא דשמעו לאו רשע הוא ותבא עליו ברכה. ובלוקח מישראל נמי נ"ל דלא מקרי עני המהפך בחררה אלא היכא דגמרו כבר הפיסוק המוכר והלוקח ונתרצו זה לזה ולא היו חסרים אלא הקנין והלך זה וקנאה באותן דמים או הוסיף על דמיה נקרא רשע אבל אם המוכר לא נתרצה למכרו בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע מקרי [דאי] אמרת דאפי' בכ"ג נקרא רשע א"כ מפסידו למוכר שאם יבא ראובן לקנות קרקע משמעון ולא ירצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כדי שויה לא יהא רשאי שום אדם לקנותה ולהוסיף אפי' כדי שויה ורבנן חשו טובא לפסידא דמוכר העני ומוכר מחמת דחקו ומשמע כן בשמעתת' דמצרנות דאמוכר לא תקינו משום ועשית הישר והטוב וכן הני ציירי (ב"מ ק"ח ע"ב) שכללו כלל [דאין] לנו לעשות שום תקנה שיבא המוכר בהלידי שום פסידא בעולם.
Q. A negotiated to buy from a Gentile a house which bordered on B's property. After A agreed with the Gentile on the terms of the sale, he withdrew his offer so that the Gentile should lower his price. He warned B not to negotiate with the Gentile since he, A, was still negotiating with him. B, however, disregarded A's warning and bought the house from the Gentile. In defense B claims that he had sought to purchase the house from the Gentile before A began his negotiations. Should B be punished for his act as violating the talmudic injunction against "a poor man turning a cake, and another coming and taking it (Kidd. 59a)?" How long should one refrain from offering to purchase an article which another Jew is seeking to buy?
A. R. Jacob Tam applies the aforesaid talmudic injunction only to mercantile pursuits but not to cases where a person is about to pick up a lost or ownerless object and another snatches it away. For finding a lost object is a rare opportunity and the second person is just as much entitled to the ownerless object as the first person. Buying abutting property from a Gentile is also a rare opportunity and is in the same category as picking up lost objects. Therefore, B is free from any obligation to A. A Jew should not approach a seller where another Jew had already agreed with the seller for the sale of the article, and where the writing of the contract and the scrutiny and transfer of the deed in the Gentile courts are the only things lacking in order to complete the sale. But, the mere offer of a Jew to buy something without the seller's acceptance of the offer, does not restrain another Jew from buying it. If such were the case, it would be very unfair to the seller who would be forced to sell his possessions to the very first bidder, no matter how low the offer, since no other purchasers would dare to buy it. The Torah was very careful, however, not to jeopardize the rights and opportunities of the sellers.
The author claims that the same question was sent to him from Neustadt.
SOURCES: Cr. 276–7; Pr. 1011; Berl. p. 284 no. 334; B. p. 292, no. 366.