תתקכו. הכל מעריכין ונתערכין חוץ מפה סנדלכם, המהולל בכל פלכים הוא מורי. הנה דין לפנינו שהלותה אם לקבורת בנה והאשה אינה הפיצה לפרוע אלא חפצה לעכב כל הנכסי' לכתובתה נ"ל דמוציאי' מידה כדאמר פ' נערה (כתובות מ"ח ע"א) האומר אם ימות אל תקברהו מנכסיו אין שומעי' לו אלמא לגבי יורשי' לאו כל הימנו ואשה גרעה מיורשי' כדאמר פ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) מי שמת והניח יורשי' ואשה ובע"ח רע"א ינתנו ליורשיו שכולם צריכי' שבועה וא"כ ה"נ [מכ"ש] גבי אשה אפי' אם הי' כותב לה בשעה שנשאה הריני משעבד לך כל מה שיש לי וכשימות שתטול הכל בכתו' ולא תשייר לו כדי קבורתו ויקברהו משל צבור לא כל הימנו שיעשיר אותה ויטיל עצמו על הצבור וא"כ כ"ש היכא דלא כתב לה וה"ה גבי בע"ח שלא הי' יכול לגבות בחובו הכל ויטיל עצמו על הצבור או שמא לא דמי דבשלמא בע"ח ניתן לגבות חובו מחיים ועוד אינו משעבד לו אלא כפי מה שהלוהו וא"כ למה לא יטול הבע"ח מה שהלוהו ואם יש נסי' ולא יתנו לו לבע"ח נמצא זה קבור בשאינו שלו נמצא כבודו קלונו שמה שאנו [עושים] לכבודו שלא לקברו מן הצדקה נהפך לו לקלון לקברו מן הגזל אבל כתובה לא נתנה לגבות מחיים וא"כ עיקר הגביי' לאחר מיתה וא"כ לאו כל הימנו ששיעבד לה שתגבה לאחר מיתה ולא תשייר לו כדי קבורתו. ועוד כתו' הוא כותב לה מדעתו ומשלו והתוספת והיא אינה נותנת לו כנגד זה שום דבר וא"כ לאו כל הימנו שיתן לה כו'. ואע"פ שמכנסת לו נדוניא לא דמי לבע"ח שמלוה לו מעות ואין לו תחתיהן דבר להכי יגבה [בחובו] הכל ואפי' לאחר מיתה אבל הכא יש [לה] קבורה תחת [נדונית] כתובה וא"כ כשאין בנכסי' אלא כדי קבורתו לא תטול כלום דלאו כל הימנו כו'. ועוד הריני דן הכי [כמו] דאפי' אמר אל תקברהו אין שומעין [לו] א"כ חשו חכמי' לכבוד המת בע"כ אפי' כשעל עצמו לא חש כ"ש כשהוא חושש כי הכא דלא אמר אל תקברהו שלא תקנו חכמי' לכל סתם נשים שיעבוד על הכל שלא ישיירו אפי' לקבורתו נמצא תקנתם קלקלה והלא כל [דרכי'] דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ועוד דאפי' גרשה בחייו והיתה באה לגבות ממנו כתו' מסדרי' לו לבעל דקיי"ל בהמקבל (קי"ד ע"א) מסדרין לבע"ח כמו שהשיב אליהו ז"ל דגמר מיכה [מיכה] והיינו מטה [מוצעת] ומפץ [ומזונות] ל' יום וכסות י"ב חדש כדאמר פ' שום היתומים (ערכין כ"ג ע"ב) וגמר לה התם מקרא וכ"ש דלאחר מיתה מסדרי' שמניחין לו תכריכין ושאר צרכיו והשאר יגבה בע"ח ואשה לא עדיפא מבע"ח אבל גריעה דלא שייך בה נעילת דלת ועוד יותר ממה שהאיש רוצה וכו'. ושלום.
Q. A's mother defrayed the expenses of A's funeral but did so only in the nature of a loan to his estate. His widow, however, refused to repay the money to A's mother and insisted in taking his entire estate in payment of her ketubah. A. A's funeral expenses must be defrayed with money taken from his estate, before his widow can collect her ketubah from it. Thus a person may not give away all his possessions to his heirs in the expectation that his funeral expenses would be paid from public funds (Ket. 48a); the same principle should apply when one gives away all his possessions to his wife. The claims of a creditor, however, should have priority over the decedent's funeral expenses, since the appropriation of a creditor's own money to pay another person's funeral expenses would constitute downright thievery. On the other hand, just as an exemption of bedding, food for thirty days, and clothing to last twelve months, is allowed to a bankrupt debtor (B. M. 113b), so an exemption of the bare funeral expenses should be allowed in the case of a decedent's insolvent estate as against both the creditor and the widow. This Responsum is addressed to Rabbi Israel, and the decision is in direct contradiction of that recorded in Cr. 184; ibid. 243; Pr. 176; ibid. 964; Mord. Ket. 157; Rashba I, 1103; and Tashbetz, 491. SOURCES: Pr. 926; Mordecai Hagadol, p. 176c.
תתקכו. הכל מעריכין ונתערכין חוץ מפה סנדלכם, המהולל בכל פלכים הוא מורי. הנה דין לפנינו שהלותה אם לקבורת בנה והאשה אינה הפיצה לפרוע אלא חפצה לעכב כל הנכסי' לכתובתה נ"ל דמוציאי' מידה כדאמר פ' נערה (כתובות מ"ח ע"א) האומר אם ימות אל תקברהו מנכסיו אין שומעי' לו אלמא לגבי יורשי' לאו כל הימנו ואשה גרעה מיורשי' כדאמר פ' הכותב (כתובות פ"ד ע"א) מי שמת והניח יורשי' ואשה ובע"ח רע"א ינתנו ליורשיו שכולם צריכי' שבועה וא"כ ה"נ [מכ"ש] גבי אשה אפי' אם הי' כותב לה בשעה שנשאה הריני משעבד לך כל מה שיש לי וכשימות שתטול הכל בכתו' ולא תשייר לו כדי קבורתו ויקברהו משל צבור לא כל הימנו שיעשיר אותה ויטיל עצמו על הצבור וא"כ כ"ש היכא דלא כתב לה וה"ה גבי בע"ח שלא הי' יכול לגבות בחובו הכל ויטיל עצמו על הצבור או שמא לא דמי דבשלמא בע"ח ניתן לגבות חובו מחיים ועוד אינו משעבד לו אלא כפי מה שהלוהו וא"כ למה לא יטול הבע"ח מה שהלוהו ואם יש נסי' ולא יתנו לו לבע"ח נמצא זה קבור בשאינו שלו נמצא כבודו קלונו שמה שאנו [עושים] לכבודו שלא לקברו מן הצדקה נהפך לו לקלון לקברו מן הגזל אבל כתובה לא נתנה לגבות מחיים וא"כ עיקר הגביי' לאחר מיתה וא"כ לאו כל הימנו ששיעבד לה שתגבה לאחר מיתה ולא תשייר לו כדי קבורתו. ועוד כתו' הוא כותב לה מדעתו ומשלו והתוספת והיא אינה נותנת לו כנגד זה שום דבר וא"כ לאו כל הימנו שיתן לה כו'. ואע"פ שמכנסת לו נדוניא לא דמי לבע"ח שמלוה לו מעות ואין לו תחתיהן דבר להכי יגבה [בחובו] הכל ואפי' לאחר מיתה אבל הכא יש [לה] קבורה תחת [נדונית] כתובה וא"כ כשאין בנכסי' אלא כדי קבורתו לא תטול כלום דלאו כל הימנו כו'. ועוד הריני דן הכי [כמו] דאפי' אמר אל תקברהו אין שומעין [לו] א"כ חשו חכמי' לכבוד המת בע"כ אפי' כשעל עצמו לא חש כ"ש כשהוא חושש כי הכא דלא אמר אל תקברהו שלא תקנו חכמי' לכל סתם נשים שיעבוד על הכל שלא ישיירו אפי' לקבורתו נמצא תקנתם קלקלה והלא כל [דרכי'] דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ועוד דאפי' גרשה בחייו והיתה באה לגבות ממנו כתו' מסדרי' לו לבעל דקיי"ל בהמקבל (קי"ד ע"א) מסדרין לבע"ח כמו שהשיב אליהו ז"ל דגמר מיכה [מיכה] והיינו מטה [מוצעת] ומפץ [ומזונות] ל' יום וכסות י"ב חדש כדאמר פ' שום היתומים (ערכין כ"ג ע"ב) וגמר לה התם מקרא וכ"ש דלאחר מיתה מסדרי' שמניחין לו תכריכין ושאר צרכיו והשאר יגבה בע"ח ואשה לא עדיפא מבע"ח אבל גריעה דלא שייך בה נעילת דלת ועוד יותר ממה שהאיש רוצה וכו'. ושלום.
Q. A's mother defrayed the expenses of A's funeral but did so only in the nature of a loan to his estate. His widow, however, refused to repay the money to A's mother and insisted in taking his entire estate in payment of her ketubah.
A. A's funeral expenses must be defrayed with money taken from his estate, before his widow can collect her ketubah from it. Thus a person may not give away all his possessions to his heirs in the expectation that his funeral expenses would be paid from public funds (Ket. 48a); the same principle should apply when one gives away all his possessions to his wife. The claims of a creditor, however, should have priority over the decedent's funeral expenses, since the appropriation of a creditor's own money to pay another person's funeral expenses would constitute downright thievery. On the other hand, just as an exemption of bedding, food for thirty days, and clothing to last twelve months, is allowed to a bankrupt debtor (B. M. 113b), so an exemption of the bare funeral expenses should be allowed in the case of a decedent's insolvent estate as against both the creditor and the widow.
This Responsum is addressed to Rabbi Israel, and the decision is in direct contradiction of that recorded in Cr. 184; ibid. 243; Pr. 176; ibid. 964; Mord. Ket. 157; Rashba I, 1103; and Tashbetz, 491.
SOURCES: Pr. 926; Mordecai Hagadol, p. 176c.