תתקטו. על אודות ראובן שקבל עליו ב' עדי' שנגעו בעדותן ולאחר שעידו עליו בב"ד רצה לפוסלם יען כי נגעו בעדותן. נראה דראובן אינו יכול לחזור מאחר שקבלם והעידו בב"ד דהא אחר גמר דינו אינו יכול לחזור בו [דהלכה] כחכמים (סנהדרי' כ"ד ע"א) ועדים כגמר דין דמי כדאמר בפ' שבועת העדות (שבועות ל' ע"ב) [והו"ל כההוא דיש נוחלין (קכ"ח ע"א) עבדי גנבת כו' [עד] רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו ומה גמר דין יש לשם או מי ישב בדין אלא ודאי כל דבר שאין אחריו עוד כלום כגון העדאת עדים דתו לא מצי מסהדי בענין אחר דכיון שהגידו שוב אינם חוזרי' ומגידים וכן כשנשבע הבע"ד ע"פ שכנגדו הו"ל כגמר דין לגבי דיינים שמשאמרו איש פלוני אתה זכאי וכו' שוב אין רגילין לשא ולתן בדין. ועוד נוהגי' בכל המלכות שאם יש ליחיד דין ודברי' עם הקהל עבור המס שהוא צריך לתן המס ואח"כ יתבע את הקהל לדין כי הקהל רוצים להיות מוחזקי' כל שעה וראי' אני מביא להם מפרק איזהו נשך (בבא מציעא ע"ג ע"ב) מהא דאמר מוהרקיהו דהני בטפסא דמלכא מנה כו'. ודינא דמלכותא דינא וא"כ כגון השר שרגיל לגבות מס שלו משלם ביחד הרי חלק כל או"א כגבוי דמי ואם באת המלכות לשנות לפטור אחד מן הקהל או להקל עליו לא כל הימנו ואין כל זה דינא דמלכותא אלא גזילה דמלכותא ולא אדונים בדבר זה ועוד שכל הקהל שותפי' במס ושותף אינו חולק שלא לדעת חבירו ורשאי' בני העיר להסיע על קצותן כ"ש לגבות ממנו המס והבא לשנות עליו הראי'.
The custom is well established throughout the kingdom that when an individual has a complaint against the community regarding the tax he was assessed with, he must first pay that tax and, then, may summon the community to court, for the community prefers to be in possession of such tax-money. As corroborative evidence of the legality of this procedure I cite the talmudic ruling that those who pay the capitation tax for others are justified in forcing the latter in their service (B. M. 73b), since "the law of the land prevails". Moreover, since the members of the community are partners in the payment of the taxes, no individual may willfully withdraw from the partnership. Since the majority (of the members of a community) may force the minority to abide by its rulings (B. B. 8b), it may certainly force an individual to pay his taxes. The burden of proof to the contrary rests upon the person who seeks to deviate from this rule. Since the overlord customarily collects his taxes collectively from the entire community, the exact obligation of each member of the community regarding such tax becomes determined as if already collected (the very moment the overlord demands the collective tax); and if the overlord subsequently desires to free or relieve one member at the expense of the others, he has no right to do so. Such an act on his part is not considered "law of the land," but rather constitutes outright robbery, and is, therefore, not valid. SOURCES: Cr. 49; Pr. 708, 915; L. 371; Am II, 130. Cf. Agudah B. M. 108; Weil, Responsa 124; ibid. 133; ibid. 147; Menahem of Merseburg, Nimmukim (36); Terumat Hadeshen 341.
תתקטו. על אודות ראובן שקבל עליו ב' עדי' שנגעו בעדותן ולאחר שעידו עליו בב"ד רצה לפוסלם יען כי נגעו בעדותן. נראה דראובן אינו יכול לחזור מאחר שקבלם והעידו בב"ד דהא אחר גמר דינו אינו יכול לחזור בו [דהלכה] כחכמים (סנהדרי' כ"ד ע"א) ועדים כגמר דין דמי כדאמר בפ' שבועת העדות (שבועות ל' ע"ב) [והו"ל כההוא דיש נוחלין (קכ"ח ע"א) עבדי גנבת כו' [עד] רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו ומה גמר דין יש לשם או מי ישב בדין אלא ודאי כל דבר שאין אחריו עוד כלום כגון העדאת עדים דתו לא מצי מסהדי בענין אחר דכיון שהגידו שוב אינם חוזרי' ומגידים וכן כשנשבע הבע"ד ע"פ שכנגדו הו"ל כגמר דין לגבי דיינים שמשאמרו איש פלוני אתה זכאי וכו' שוב אין רגילין לשא ולתן בדין. ועוד נוהגי' בכל המלכות שאם יש ליחיד דין ודברי' עם הקהל עבור המס שהוא צריך לתן המס ואח"כ יתבע את הקהל לדין כי הקהל רוצים להיות מוחזקי' כל שעה וראי' אני מביא להם מפרק איזהו נשך (בבא מציעא ע"ג ע"ב) מהא דאמר מוהרקיהו דהני בטפסא דמלכא מנה כו'. ודינא דמלכותא דינא וא"כ כגון השר שרגיל לגבות מס שלו משלם ביחד הרי חלק כל או"א כגבוי דמי ואם באת המלכות לשנות לפטור אחד מן הקהל או להקל עליו לא כל הימנו ואין כל זה דינא דמלכותא אלא גזילה דמלכותא ולא אדונים בדבר זה ועוד שכל הקהל שותפי' במס ושותף אינו חולק שלא לדעת חבירו ורשאי' בני העיר להסיע על קצותן כ"ש לגבות ממנו המס והבא לשנות עליו הראי'.
The custom is well established throughout the kingdom that when an individual has a complaint against the community regarding the tax he was assessed with, he must first pay that tax and, then, may summon the community to court, for the community prefers to be in possession of such tax-money. As corroborative evidence of the legality of this procedure I cite the talmudic ruling that those who pay the capitation tax for others are justified in forcing the latter in their service (B. M. 73b), since "the law of the land prevails". Moreover, since the members of the community are partners in the payment of the taxes, no individual may willfully withdraw from the partnership. Since the majority (of the members of a community) may force the minority to abide by its rulings (B. B. 8b), it may certainly force an individual to pay his taxes. The burden of proof to the contrary rests upon the person who seeks to deviate from this rule.
Since the overlord customarily collects his taxes collectively from the entire community, the exact obligation of each member of the community regarding such tax becomes determined as if already collected (the very moment the overlord demands the collective tax); and if the overlord subsequently desires to free or relieve one member at the expense of the others, he has no right to do so. Such an act on his part is not considered "law of the land," but rather constitutes outright robbery, and is, therefore, not valid.
SOURCES: Cr. 49; Pr. 708, 915; L. 371; Am II, 130. Cf. Agudah B. M. 108; Weil, Responsa 124; ibid. 133; ibid. 147; Menahem of Merseburg, Nimmukim (36); Terumat Hadeshen 341.