תתסח. וששאלת ראובן שידך דינה בת שמעון אחיו בשביל חנוך בנו עמדו וקנו וקבל האב קידושין ונפטר ראובן וחנוך נשא ארוסתו בעודה קטנה וזקף פסיקות כמלוה ע"פ על שמעון ולילה הראשונה של נישואין מצאו בשמלה כמה טיפי דמים כסבורים שדם בתולים חם [אח"כ] נתברר שלא בעל וחקרו שאין דמיה נפסקי' שכל זמן שצריכה לנקביה רגילה בזבות ושלא בשעת מימי רגליה דשה בהן או לג' ימים או לב' ימים ופירש ממנה חצי שנה לסוף באו קרובות הבן והבת ואמרו דמים הללו אינן מן המקור שמא מכת עץ היא יבא עליה בעלה ותחיה המכה ועשה מעשה ורבו דמיה מאד בלי [פסוק] וראה חנוך שנסתחפה שדהו ושגרה בבית אביה וא"ל בלכתה אין לך עלי מאומה ולאחר י"ח חדש השיבה שמעון לחנוך א"ל הגעת דאתרע מזלך ולאה [אם] חנוך אומרת עד שלא כנסה היו בה מומין אלו ומקחו [מקח] טעות בעודה ארוסה ובבית אביה מצאתיה שדחפו חברותיה בזבל והיתה מלוכלכת בטיט והפשטתיה ערומה להלבישה בגדים אחרים ומצאתי כל איבריה מלוכלכי' בדמים והייתי סבור שיפסוק ושמעון משיב משנכנסה נסתחפה שדהו. יורינו מורינו עם מי הדין. ואם היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה יש לה כתו' משום דמצי אמרה [מסרתי] לך גופי [ולאו בדיד] קיימא פרסה נדה ומת הוא מהו. א"ת לפירדה נדה יש לה כתו' משום דדרך נשים כן ובחיבת חופה זוכה בכתו' אבל בהאי מלתא דלא שכיחא [בין הנשים[ אין לה או דלמא ל"ש או נימא כיון שאין לה ביאה בכשרות אין לה כתו' או נימא כיון שבא עליה בעבירה דין הוא שיענישוהו לתן לה כתו' שלא יהא חוטא נשכר. תשובה דין הוא שלא תפסיד כתובתה אי משום דלא נבעלה לילה הראשונה הא תנן (כתו' נ"ד ע"ב) ראב"ע אומר מן הנישואין גובה את הכל וכו' וכן הלכה ובעי רב ששת (כתו' נ"ו ע"א) נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו ופשיט [חיבת חופה] קונה [אע"ג דדחי לה התם מ"מ מדבעי ר"א בנכנסה לחופה ופירסה נדה חוה כמו את"ל חיבת חופה קונה] ש"מ חיבת חופה קונה ואית לה כתובה ועוד שמא בעל ודמים אלו מחמת בעילה הם ואם כדברי לאה שהרגישה בה כשהיא ארוסה וקטנה א"א שלא [הגידה] לחנוך בנה והיה לחנוך לחוש בדבר כיון דרוב נשים קטנות אינן רואות וזו מתבוססת בדמיה ואם יאמר לא שמעתי זו ששנינו (כתו' ע"ה ע"ב) אם יש עמו מרחץ באותה העיר אף מומי' שבסתר אין יכול לטעון שבודקת בקרובותיו אמאי הא יכול לומר לא שמעתי אלא לא כל הימנו ה"נ לא כל הימנו ואמרי' כאן נמצאו כאן [היו] עד שיביא חנוך ראי' קודם שנתארסה הי' בו מום זה [מהך דאמר] שמואל (כתו' ע"ו ע"ב) כל שנולד לו ספק ברשותו עליו להביא ראי'. חנוך זה שבעלה בידיעתו [דין הוא שהיא] לא הפסידה כתו' בכך דתנן (כתו' ע"ב ע"א) ואלו [יוצאות] שלא בכתו' כו' ומשמשמתי נדה כו' ובגמרא אי דידע נפרש כו' כי האי גונא אבדה כתו' אבל זו שהודיעה לו שהיא טמאה והוא הזיד בכרת לא אבדה כתו' אא"כ מביא ראי' שעד שלא תאס היה בה מום זה.
Q. B betrothed his daughter C to his nephew D, the son of B's brother, A, while C and D were still minors. D married C while she was still a minor, and entrusted his dowry, into the hands of his father-in-law, B, as a loan. After the first night, blood was found on the bridal sheet in spite of the fact that D did not yet cohabit with his wife, C. The fact was then discovered that C dripped with blood whenever she micturated or defecated. D, who kept away from his wife for a half year, was advised to cohabit with her on the ground that he thus might cure her. D did so and C's blood flowed profusely. D, therefore, sent C back to her father. D's mother claimed that C had this illness before she was betrothed to D; that long before C's marriage she once found C soaked in blood; that D's marriage to her was, therefore, contracted in error; and that C was therefore not entitled to her ketubah. B, however, claimed that it was D's misfortune that he could not cohabit with C, and, therefore, B demanded C's ketubah. A. As soon as a person marries a woman, even if he does not cohabit with her, she is entitled to her ketubah. Therefore, D must pay C her ketubah unless he can conclusively prove that C was dripping blood before her bethrothal. SOURCES: Pr. 868.
תתסח. וששאלת ראובן שידך דינה בת שמעון אחיו בשביל חנוך בנו עמדו וקנו וקבל האב קידושין ונפטר ראובן וחנוך נשא ארוסתו בעודה קטנה וזקף פסיקות כמלוה ע"פ על שמעון ולילה הראשונה של נישואין מצאו בשמלה כמה טיפי דמים כסבורים שדם בתולים חם [אח"כ] נתברר שלא בעל וחקרו שאין דמיה נפסקי' שכל זמן שצריכה לנקביה רגילה בזבות ושלא בשעת מימי רגליה דשה בהן או לג' ימים או לב' ימים ופירש ממנה חצי שנה לסוף באו קרובות הבן והבת ואמרו דמים הללו אינן מן המקור שמא מכת עץ היא יבא עליה בעלה ותחיה המכה ועשה מעשה ורבו דמיה מאד בלי [פסוק] וראה חנוך שנסתחפה שדהו ושגרה בבית אביה וא"ל בלכתה אין לך עלי מאומה ולאחר י"ח חדש השיבה שמעון לחנוך א"ל הגעת דאתרע מזלך ולאה [אם] חנוך אומרת עד שלא כנסה היו בה מומין אלו ומקחו [מקח] טעות בעודה ארוסה ובבית אביה מצאתיה שדחפו חברותיה בזבל והיתה מלוכלכת בטיט והפשטתיה ערומה להלבישה בגדים אחרים ומצאתי כל איבריה מלוכלכי' בדמים והייתי סבור שיפסוק ושמעון משיב משנכנסה נסתחפה שדהו. יורינו מורינו עם מי הדין. ואם היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה יש לה כתו' משום דמצי אמרה [מסרתי] לך גופי [ולאו בדיד] קיימא פרסה נדה ומת הוא מהו. א"ת לפירדה נדה יש לה כתו' משום דדרך נשים כן ובחיבת חופה זוכה בכתו' אבל בהאי מלתא דלא שכיחא [בין הנשים[ אין לה או דלמא ל"ש או נימא כיון שאין לה ביאה בכשרות אין לה כתו' או נימא כיון שבא עליה בעבירה דין הוא שיענישוהו לתן לה כתו' שלא יהא חוטא נשכר. תשובה דין הוא שלא תפסיד כתובתה אי משום דלא נבעלה לילה הראשונה הא תנן (כתו' נ"ד ע"ב) ראב"ע אומר מן הנישואין גובה את הכל וכו' וכן הלכה ובעי רב ששת (כתו' נ"ו ע"א) נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו ופשיט [חיבת חופה] קונה [אע"ג דדחי לה התם מ"מ מדבעי ר"א בנכנסה לחופה ופירסה נדה חוה כמו את"ל חיבת חופה קונה] ש"מ חיבת חופה קונה ואית לה כתובה ועוד שמא בעל ודמים אלו מחמת בעילה הם ואם כדברי לאה שהרגישה בה כשהיא ארוסה וקטנה א"א שלא [הגידה] לחנוך בנה והיה לחנוך לחוש בדבר כיון דרוב נשים קטנות אינן רואות וזו מתבוססת בדמיה ואם יאמר לא שמעתי זו ששנינו (כתו' ע"ה ע"ב) אם יש עמו מרחץ באותה העיר אף מומי' שבסתר אין יכול לטעון שבודקת בקרובותיו אמאי הא יכול לומר לא שמעתי אלא לא כל הימנו ה"נ לא כל הימנו ואמרי' כאן נמצאו כאן [היו] עד שיביא חנוך ראי' קודם שנתארסה הי' בו מום זה [מהך דאמר] שמואל (כתו' ע"ו ע"ב) כל שנולד לו ספק ברשותו עליו להביא ראי'. חנוך זה שבעלה בידיעתו [דין הוא שהיא] לא הפסידה כתו' בכך דתנן (כתו' ע"ב ע"א) ואלו [יוצאות] שלא בכתו' כו' ומשמשמתי נדה כו' ובגמרא אי דידע נפרש כו' כי האי גונא אבדה כתו' אבל זו שהודיעה לו שהיא טמאה והוא הזיד בכרת לא אבדה כתו' אא"כ מביא ראי' שעד שלא תאס היה בה מום זה.
Q. B betrothed his daughter C to his nephew D, the son of B's brother, A, while C and D were still minors. D married C while she was still a minor, and entrusted his dowry, into the hands of his father-in-law, B, as a loan. After the first night, blood was found on the bridal sheet in spite of the fact that D did not yet cohabit with his wife, C. The fact was then discovered that C dripped with blood whenever she micturated or defecated. D, who kept away from his wife for a half year, was advised to cohabit with her on the ground that he thus might cure her. D did so and C's blood flowed profusely. D, therefore, sent C back to her father. D's mother claimed that C had this illness before she was betrothed to D; that long before C's marriage she once found C soaked in blood; that D's marriage to her was, therefore, contracted in error; and that C was therefore not entitled to her ketubah. B, however, claimed that it was D's misfortune that he could not cohabit with C, and, therefore, B demanded C's ketubah.
A. As soon as a person marries a woman, even if he does not cohabit with her, she is entitled to her ketubah. Therefore, D must pay C her ketubah unless he can conclusively prove that C was dripping blood before her bethrothal.
SOURCES: Pr. 868.