תתכח. וששאלת [סוחרים] באו מקלונייא והביאו צמר כבשים ובאו עליהם גוים ולקחו מהם ומכרו לראובן ושמעון והלכו ראובן ושמעון ושמוהו בספינה בחשאי להוליכה אל מעגנ"ץ ובקש שמעון מראובן להוליך הצמר לשם למכור כאשר תמצא ידו וכן נעשה והוליכה ומכרה ללוי ופרע לו לוי [מקצת] מן הדמים וקבע לו זמן על השאר וכשהרגישו הסוחרי' בדבר הלכו אחר הצמר למעגנ"ץ כדי להוציא מן הלוקח וכשנודע ללוי הדבר שיחד לשרי העיר והערכאות ונייצל מידם וכשבא ראובן ללוי לגבות חובו הנשאר בידו אל נתתי שוחד בהצלת הצמר והילך השאר והשיבו ראובן מה לי לשחד וא"ל לוי שקבלת עליך לפצותו ולהעמידו בידי א"ל ראובן להד"ם ואחרי זאת תבע [שמעון מראובן] מחצית החוב שנשאר לו לראובן ביד לוי ענה לו ראובן הילך חוץ ממה שנתן לוי לשוחד בהצלת הצמר וא"ל שמעון מי צוך לקבל אחריות לפצות ולהעמיד הצמר בידו וא"ל ראובן מעולם לא קבלתי עלי אחריות לפצות להעמיד הצמר בידו. (ע"כ השאלה) נראה שהשוחד שנתן לוי להצלת הצמר יפה עשה שהציל המרובה במועט ואין לו לראובן עליו מאותו שוחד כלום שעל ראובן היה לפצות אותו צמר ולהעמידו ביד לוי דאמר בב"ב (מ"ה ע"א) מכריז [רבא] האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חברי' כו' דינא הוא דמפצי ליה כו' ואפי' אמימר דפטר לא אמר אלא בסתם גוי אשר פיהם דבר שוא אבל היכא דידיעא מלתא דגוי קושטא תבע ודאי איבעי לי' לפצויי. ומה [שטוען] ראובן שלא קבל עליו אחריות אין בכך כלום שאלו א"ל ראובן ללוי בשעת משא ומתן הוי יודע שאיני מקבל עלי שום אחריות מצמר זה שאני מוכר אז הי' טענתו טענה אבל בסתם לא נפטר ראובן מלוי דקיי"ל פ"ק דב"מ (ט"ו ע"ב) אחריות ט"ס בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר הלכך לא מצי פטר נפשי' הלכך אם יש עדי' ללוי כמה נתן בהצלת הצמר לשוחד מוטב ואם לאו ישבע כמה נתן ויפטר וכיון שנפטר לוי מראובן גם הוא נפטר משמעון [בולא] כלום.
Q. Gentiles robbed some merchants (also Gentiles) of wool which they had brought from Cologne. The robbers sold the wool to A and B. At B's request, A secretly transported the wool to Mayence on a boat and sold it to C. The latter paid A part of the price, and specified a date for the payment of the balance. The robbed merchants, discovering the whereabouts of their wool, came to Mayence and sued C. C, however, bribed the city and court officials and thus evaded prosecution by the merchants. When A came to collect from C the balance due him, the latter deducted, from that balance, the amount he was forced to pay in bribes, despite A's claim that he, A, had given no warrant that no claims would be made by the original owners. B, on the other hand, charged A with the blame for C's act and demanded his share of the full price. A. A and B must make good the losses C suffered, since, in this case, the Gentile merchants had a just claim on the merchandise. C must, therefore, prove by oath or witnesses the amount he was forced to expend in the form of bribes, and deduct this from the balance due A and B. The latter two were to share these expenses equally. SOURCES: Pr. 828.
תתכח. וששאלת [סוחרים] באו מקלונייא והביאו צמר כבשים ובאו עליהם גוים ולקחו מהם ומכרו לראובן ושמעון והלכו ראובן ושמעון ושמוהו בספינה בחשאי להוליכה אל מעגנ"ץ ובקש שמעון מראובן להוליך הצמר לשם למכור כאשר תמצא ידו וכן נעשה והוליכה ומכרה ללוי ופרע לו לוי [מקצת] מן הדמים וקבע לו זמן על השאר וכשהרגישו הסוחרי' בדבר הלכו אחר הצמר למעגנ"ץ כדי להוציא מן הלוקח וכשנודע ללוי הדבר שיחד לשרי העיר והערכאות ונייצל מידם וכשבא ראובן ללוי לגבות חובו הנשאר בידו אל נתתי שוחד בהצלת הצמר והילך השאר והשיבו ראובן מה לי לשחד וא"ל לוי שקבלת עליך לפצותו ולהעמידו בידי א"ל ראובן להד"ם ואחרי זאת תבע [שמעון מראובן] מחצית החוב שנשאר לו לראובן ביד לוי ענה לו ראובן הילך חוץ ממה שנתן לוי לשוחד בהצלת הצמר וא"ל שמעון מי צוך לקבל אחריות לפצות ולהעמיד הצמר בידו וא"ל ראובן מעולם לא קבלתי עלי אחריות לפצות להעמיד הצמר בידו. (ע"כ השאלה) נראה שהשוחד שנתן לוי להצלת הצמר יפה עשה שהציל המרובה במועט ואין לו לראובן עליו מאותו שוחד כלום שעל ראובן היה לפצות אותו צמר ולהעמידו ביד לוי דאמר בב"ב (מ"ה ע"א) מכריז [רבא] האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חברי' כו' דינא הוא דמפצי ליה כו' ואפי' אמימר דפטר לא אמר אלא בסתם גוי אשר פיהם דבר שוא אבל היכא דידיעא מלתא דגוי קושטא תבע ודאי איבעי לי' לפצויי. ומה [שטוען] ראובן שלא קבל עליו אחריות אין בכך כלום שאלו א"ל ראובן ללוי בשעת משא ומתן הוי יודע שאיני מקבל עלי שום אחריות מצמר זה שאני מוכר אז הי' טענתו טענה אבל בסתם לא נפטר ראובן מלוי דקיי"ל פ"ק דב"מ (ט"ו ע"ב) אחריות ט"ס בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר הלכך לא מצי פטר נפשי' הלכך אם יש עדי' ללוי כמה נתן בהצלת הצמר לשוחד מוטב ואם לאו ישבע כמה נתן ויפטר וכיון שנפטר לוי מראובן גם הוא נפטר משמעון [בולא] כלום.
Q. Gentiles robbed some merchants (also Gentiles) of wool which they had brought from Cologne. The robbers sold the wool to A and B. At B's request, A secretly transported the wool to Mayence on a boat and sold it to C. The latter paid A part of the price, and specified a date for the payment of the balance. The robbed merchants, discovering the whereabouts of their wool, came to Mayence and sued C. C, however, bribed the city and court officials and thus evaded prosecution by the merchants. When A came to collect from C the balance due him, the latter deducted, from that balance, the amount he was forced to pay in bribes, despite A's claim that he, A, had given no warrant that no claims would be made by the original owners. B, on the other hand, charged A with the blame for C's act and demanded his share of the full price.
A. A and B must make good the losses C suffered, since, in this case, the Gentile merchants had a just claim on the merchandise. C must, therefore, prove by oath or witnesses the amount he was forced to expend in the form of bribes, and deduct this from the balance due A and B. The latter two were to share these expenses equally.
SOURCES: Pr. 828.