וששאלת על עביד איניש דינא לנפשיה. דע כי רבותינו שבשפ"ירא רצו לומר כן שמי שמתחייב לחבירו יכול המלוה להעביטו ולעשות דין לעצמו. וכתבתי להם לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן. שא"כ עשית רב נחמן טועה בדבר משנה. דתני' פרק המקבל (בבא מציעא דף קיג) המלוה את חבירו לא ימשכננו ואפילו שליח בית דין מנתחי נתוחי ותו לא. ואפילו מקרא נמי לא קרא דכתיב בחוץ תעמוד. אלא נ"ל דלא שייך עביד איניש דינא לנפשיה אלא בחפץ המבורר שהוא שלו וכי האי גוונא מיירי כל הנהו דפ' המניח (בבא קמא דף כז) שבכל מקום שאדם יודע חפץ שלו יקחנו אם יכול. אבל למשכנו בדבר אחר בשביל חובו לא אלא בשליח בית דין והודו לדבריו:
A owed money to B and refused to pay his debt. The Rabbis of Spiers, basing their decision on the statement of R. Nahman (B. K. 27b) that a man is permitted to take the law into his own hands, gave B permission to break into A's house and forcefully take possession of A's valuables in payment of the debt. R. Meir wrote to the Rabbis of Spiers not to ascribe legal absurdities to R. Nahman; for such interpretation of the words of R. Nahman was not only in opposition to an explicit statement of the Mishna (B. M. 9, 13) but was even against the very words of the Pentateuch (Deut. 24,10). A person is permitted according to R. Nahman, to enter into another person's house and take away an object definitely known to be his own, but he is not permitted to touch an object belonging to the other person, unless accompanied by a law-court official. SOURCES: Cr. 102; Pr. 950; L. 148; cf. Tesh. Maim. to Nezikin, 14; Beth Joseph to Hoshen Mishpat 388.
וששאלת על עביד איניש דינא לנפשיה. דע כי רבותינו שבשפ"ירא רצו לומר כן שמי שמתחייב לחבירו יכול המלוה להעביטו ולעשות דין לעצמו. וכתבתי להם לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן. שא"כ עשית רב נחמן טועה בדבר משנה. דתני' פרק המקבל (בבא מציעא דף קיג) המלוה את חבירו לא ימשכננו ואפילו שליח בית דין מנתחי נתוחי ותו לא. ואפילו מקרא נמי לא קרא דכתיב בחוץ תעמוד. אלא נ"ל דלא שייך עביד איניש דינא לנפשיה אלא בחפץ המבורר שהוא שלו וכי האי גוונא מיירי כל הנהו דפ' המניח (בבא קמא דף כז) שבכל מקום שאדם יודע חפץ שלו יקחנו אם יכול. אבל למשכנו בדבר אחר בשביל חובו לא אלא בשליח בית דין והודו לדבריו:
A owed money to B and refused to pay his debt. The Rabbis of Spiers, basing their decision on the statement of R. Nahman (B. K. 27b) that a man is permitted to take the law into his own hands, gave B permission to break into A's house and forcefully take possession of A's valuables in payment of the debt.
R. Meir wrote to the Rabbis of Spiers not to ascribe legal absurdities to R. Nahman; for such interpretation of the words of R. Nahman was not only in opposition to an explicit statement of the Mishna (B. M. 9, 13) but was even against the very words of the Pentateuch (Deut. 24,10). A person is permitted according to R. Nahman, to enter into another person's house and take away an object definitely known to be his own, but he is not permitted to touch an object belonging to the other person, unless accompanied by a law-court official.
SOURCES: Cr. 102; Pr. 950; L. 148; cf. Tesh. Maim. to Nezikin, 14; Beth Joseph to Hoshen Mishpat 388.