תרצט. א). כי אשב בחשך אור לי גדולי אשר פארותיו מתוקי' מדבש נחולי, אבן שתיה, הר המוריה, בן עלייה, דעתו נקייה, ומדתו תרומיה, חסיד מאד מאד נעלה, לו נאוה תהלה, כסאו ירום למעלה, ויכונן עד עולם סלה, מופת הדור, אביגדור, רבנא מאיר חד בדרא, לגדולה ותורה, הספקות [נכסין] למר להתבשר, לדעת חבת הכושר, מלשכת העושר, בלי חסר, ועתה מורי מאורי השיבני דבר על ראובן תובע משמעון ס' פשי' ושמעון משיב אמת אני חייב לך אך אני מעכבם בעבור חובי ד' ליטר' וס' פשיע' שפשעת בו והמותר תן לי וראובן כופר שלא פשע בחובו ופסקו הדייני' שישבע שמעון שפשע בחובו נגד ס' פשיט' שהוא מוחזק וראובן ישע שלא פשע בחובו יותר ועתה שמעון אמר החוב שאתה אומר הי' שלי ושלך ח' ליטר' וחצי ומחלת הכל בלא רשותי ועתה שאתה אומר שלא פשעת בו אז תתבעהו מן הגוים וראובן אמר אתה אמרת לי כל אשר תעשה בחלקך תעשה בחלקי וכן עשיתי ושמעון כופר שלא אמר לו דבר והדייני' [אומרי'] השבעו כאשר פסקנו לכם כי בדברי' האלה שאתם מדברי' עתה אין אנו משתדלין ואם יש לכם דבר קחו ב"ד וטענו שנית וראובן מבטל תפלות על פסק דין הראשון ועתה מורי השיבני אם יפה דנו ואם כדין הם [אומרי] שאינם משתדלים עוד ומצוים להם לעשות כאשר פסקו ולירד שנית לדין ועל טענותיהם האחרונים מה נעשה כי ממפתח שפתיך אור יצא. ועוד ראובן תובע שמעון לדין שמסרו ויש לו ע"א וכל משרתי ההגמון והעירורים [אומרי'] שמסרו אם שמעון נאמן בשבועה שלא מסרו או לא. ידידיה בה"ר ישראל.
Q. A demanded from B sixty pennies he owed him. B admitted the indebtedness, but claimed that through A's wilful neglect, he, B, was not able to collect a debt of four pounds and sixty pennies. B, therefore, demanded that A pay him four pounds. The judges ordered A to swear that he did not willfully cause any damage to B, and ordered B to swear that A did willfully cause him a loss of at least sixty pennies. After the judges rendered this decision, B put forth his claim that, in partnership with A, he, B, loaned eight and one half pounds to Gentiles, and that, without his permission or consent, A relinquished that debt to the Gentiles. A, however, claimed that B gave him permission to do with B's share whatever he would do with his own. Moreover, A claims that B informed against him; a Jewish witness, the servants of the Bishop, and the burghers, support A's claim in this respect. The judges, however, demand that their former decision be carried out and that A and B present their new claims in another suit.
2
תשובה הנני משבי בקצרה על דברי ריבות כי יפו דנו הדייני' שראובן ישבע שלא פשע בחוב. מיהו אם אמת כדברי שמעון שראובן מחל לגוים כל החוב אע"פ שא"ל שמעון כל מה שתעשה משלך תעשה משלי חייב ראובן לפרוע דהא תנן בס"פ החובל (בבא קמא צ"ב ע"א) קרע כסותי שבר כדי חייב היכא דלא אמר ע"מ לפטור כ"ש הכא שהשליטו על החוב לטובתן להציל מידם ולא למחול להם דהוי כמו אתא לידי' בתורת שמירה דאפי' אמר בתר הכי קרע כסותי חייב כ"ש הכא שלא א"ל מעולם למחול שהוא חייב ויש לו לפרוע לפי אומדנא כמה הי' שוה חלקו של שמעון למכור במעות מוכנים מיד אבל לא יפרע לו כל דמי החוב אלא לפי טובת הנאה שבו כדתנן בפ"ק דמכות (ג' ע"א) מעידנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתו' כו' אומדי' כמה אדם רוצה וכו' ודכותי' איכא בהחובל (פ"ט ע"א) וכן יש בסמוך (מכות שם) מעידנו באיש פלוני שחייב לחבירו אל זוז וכו' ע"כ ראובן ישבע שלא מחל אותו ולא פשע בו ויש לו לסייעו ולתובעו מן הגוים מפני השבת אבידה. וראובן התובע שמעון שמסר אותו ויש לו ע"א וגם הגוים מעידי' עליו ישבע להכחיש [העד] בפני הגוים מעידי' עליו ישבע להכחיש [העד] בפני הגוים דאפי' מסור בעדי' בעיא היא (ב"ק ס"ב ע"א) אם עשו תקנת נגזל במסור וסלקא בתיקו והמע"ה וישבע שלא הפסיד על ידו כ"ש [הכא] שאין עדי' שהוא מסור אלא ע"א וישבע להכחיש העד ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
A. The decision of the judges that A must take an oath to the effect that he did not cause B to lose his investment by willful neglect, is correct. But if A released B's Gentile debtors (even though B gave A a blanket permission to do with his, B's, share whatever he, A, would do with his own), A must pay B as much as B's share was worth before A released the Gentiles. B must take an oath in the presence of the Gentile witnesses that he did not inform against A, in order to counteract the testimony of the single Jewish witness. The question is signed by R. Yedidyah b. R. Israel. SOURCES: Cr. 52; Pr. 699; L. 373–4; Mord. B. K. 96; Rashba I, 1096; Mordecai Hagadol, p. 258a. Cf. Moses Minz, Responsa 44; Isserlein, Pesakim 209.
3
תרצט. ב). המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון באונס ישבע ויטול מעותיו אבל אם נאבד בגניבה ואבידה נעשה עליו שומר שכר ויפסיד כנגד המשכון והשאר יגבה ואם המשכון כנגד החוב ואבד המשכן אבד החוב ולית הלכתא כשמואל דאמר (ב"מ פ"ב ע"א) אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אלא לא יפסיד אלא כנגד המשכון והשאר יפרע לו.
תרצט. א). כי אשב בחשך אור לי גדולי אשר פארותיו מתוקי' מדבש נחולי, אבן שתיה, הר המוריה, בן עלייה, דעתו נקייה, ומדתו תרומיה, חסיד מאד מאד נעלה, לו נאוה תהלה, כסאו ירום למעלה, ויכונן עד עולם סלה, מופת הדור, אביגדור, רבנא מאיר חד בדרא, לגדולה ותורה, הספקות [נכסין] למר להתבשר, לדעת חבת הכושר, מלשכת העושר, בלי חסר, ועתה מורי מאורי השיבני דבר על ראובן תובע משמעון ס' פשי' ושמעון משיב אמת אני חייב לך אך אני מעכבם בעבור חובי ד' ליטר' וס' פשיע' שפשעת בו והמותר תן לי וראובן כופר שלא פשע בחובו ופסקו הדייני' שישבע שמעון שפשע בחובו נגד ס' פשיט' שהוא מוחזק וראובן ישע שלא פשע בחובו יותר ועתה שמעון אמר החוב שאתה אומר הי' שלי ושלך ח' ליטר' וחצי ומחלת הכל בלא רשותי ועתה שאתה אומר שלא פשעת בו אז תתבעהו מן הגוים וראובן אמר אתה אמרת לי כל אשר תעשה בחלקך תעשה בחלקי וכן עשיתי ושמעון כופר שלא אמר לו דבר והדייני' [אומרי'] השבעו כאשר פסקנו לכם כי בדברי' האלה שאתם מדברי' עתה אין אנו משתדלין ואם יש לכם דבר קחו ב"ד וטענו שנית וראובן מבטל תפלות על פסק דין הראשון ועתה מורי השיבני אם יפה דנו ואם כדין הם [אומרי] שאינם משתדלים עוד ומצוים להם לעשות כאשר פסקו ולירד שנית לדין ועל טענותיהם האחרונים מה נעשה כי ממפתח שפתיך אור יצא. ועוד ראובן תובע שמעון לדין שמסרו ויש לו ע"א וכל משרתי ההגמון והעירורים [אומרי'] שמסרו אם שמעון נאמן בשבועה שלא מסרו או לא. ידידיה בה"ר ישראל.
Q. A demanded from B sixty pennies he owed him. B admitted the indebtedness, but claimed that through A's wilful neglect, he, B, was not able to collect a debt of four pounds and sixty pennies. B, therefore, demanded that A pay him four pounds. The judges ordered A to swear that he did not willfully cause any damage to B, and ordered B to swear that A did willfully cause him a loss of at least sixty pennies. After the judges rendered this decision, B put forth his claim that, in partnership with A, he, B, loaned eight and one half pounds to Gentiles, and that, without his permission or consent, A relinquished that debt to the Gentiles. A, however, claimed that B gave him permission to do with B's share whatever he would do with his own. Moreover, A claims that B informed against him; a Jewish witness, the servants of the Bishop, and the burghers, support A's claim in this respect. The judges, however, demand that their former decision be carried out and that A and B present their new claims in another suit.
תשובה הנני משבי בקצרה על דברי ריבות כי יפו דנו הדייני' שראובן ישבע שלא פשע בחוב. מיהו אם אמת כדברי שמעון שראובן מחל לגוים כל החוב אע"פ שא"ל שמעון כל מה שתעשה משלך תעשה משלי חייב ראובן לפרוע דהא תנן בס"פ החובל (בבא קמא צ"ב ע"א) קרע כסותי שבר כדי חייב היכא דלא אמר ע"מ לפטור כ"ש הכא שהשליטו על החוב לטובתן להציל מידם ולא למחול להם דהוי כמו אתא לידי' בתורת שמירה דאפי' אמר בתר הכי קרע כסותי חייב כ"ש הכא שלא א"ל מעולם למחול שהוא חייב ויש לו לפרוע לפי אומדנא כמה הי' שוה חלקו של שמעון למכור במעות מוכנים מיד אבל לא יפרע לו כל דמי החוב אלא לפי טובת הנאה שבו כדתנן בפ"ק דמכות (ג' ע"א) מעידנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתו' כו' אומדי' כמה אדם רוצה וכו' ודכותי' איכא בהחובל (פ"ט ע"א) וכן יש בסמוך (מכות שם) מעידנו באיש פלוני שחייב לחבירו אל זוז וכו' ע"כ ראובן ישבע שלא מחל אותו ולא פשע בו ויש לו לסייעו ולתובעו מן הגוים מפני השבת אבידה. וראובן התובע שמעון שמסר אותו ויש לו ע"א וגם הגוים מעידי' עליו ישבע להכחיש [העד] בפני הגוים מעידי' עליו ישבע להכחיש [העד] בפני הגוים דאפי' מסור בעדי' בעיא היא (ב"ק ס"ב ע"א) אם עשו תקנת נגזל במסור וסלקא בתיקו והמע"ה וישבע שלא הפסיד על ידו כ"ש [הכא] שאין עדי' שהוא מסור אלא ע"א וישבע להכחיש העד ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
A. The decision of the judges that A must take an oath to the effect that he did not cause B to lose his investment by willful neglect, is correct. But if A released B's Gentile debtors (even though B gave A a blanket permission to do with his, B's, share whatever he, A, would do with his own), A must pay B as much as B's share was worth before A released the Gentiles. B must take an oath in the presence of the Gentile witnesses that he did not inform against A, in order to counteract the testimony of the single Jewish witness.
The question is signed by R. Yedidyah b. R. Israel.
SOURCES: Cr. 52; Pr. 699; L. 373–4; Mord. B. K. 96; Rashba I, 1096; Mordecai Hagadol, p. 258a. Cf. Moses Minz, Responsa 44; Isserlein, Pesakim 209.
תרצט. ב). המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון באונס ישבע ויטול מעותיו אבל אם נאבד בגניבה ואבידה נעשה עליו שומר שכר ויפסיד כנגד המשכון והשאר יגבה ואם המשכון כנגד החוב ואבד המשכן אבד החוב ולית הלכתא כשמואל דאמר (ב"מ פ"ב ע"א) אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אלא לא יפסיד אלא כנגד המשכון והשאר יפרע לו.