מה שהוקשה לך בההיא דע"ז (כט:) דא"ל ר' ישמעאל לר' עקיבא אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך וכו' איך אפשר בחכם גדול כר"ע שישתבש בקריאת פסוק שהתינוקות יודעין אותו אם לא נאמר שהספרים שלהם לא היו נקודים והקשית עוד מעובדא דרביה דיואב המוזכר בב"ב (כ"א:) דאי ר"ע טעי בין דודך לדודיך הא לא עדיף רביה דיואב מר"ע ועביד איניש דטעי בין זכר לזכר:
That with which he challenged him in Avodah Zarah (29b), i.e. Rabbi Ishmael said to Rabbi Aqibah, "My brother, how do you pronounce 'כי טובים דודיך מיין' etc.": How is it possible that a great sage like Rabbi Akiqah could be embarrassed in the pronunciation of a verse that a child would know how to pronounce? If we do not say that their books were not vocalized, we have also a separate challenge in Bava Batra 21A, where Joab consults his teacher on the pronunciation of זכר. Isn't Joab's teacher better than Rabbi Aqibah? Yet it was possible to err in זכר's pronunciation.
2
תשובה אף אם הספרים שלהם היו נקודים אינו קשה אי טעי ר"ע בקריאת אותו פסוק שהרי אפשר שהיה מחלוקת בזאת המלה בספריהם כמו שיש היום בהרבה מלות בין מערבאי למדינחאי ובין בן אשר ובין בן נפתלי והלא אפי' בחלוף התיבות היה מחלוקת בספרים והיה ספק לחכמים והוצרכו ללכת אחר הרוב כמו ששנינו במסכת סופרים אמר ר"ל ג' ספרים נמצאו בעזרה ספר מעון וספר זאטוטי וספר היא באחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב וישלח את זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שלים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב אחד עשר היא וכו' ומעתה לא יקשה לך ההיא דרביה דיואב אפילו לפי פירושך שהיה טועה בין זכר לזכר לפי שבכל ספריהם ג"כ היה כתוב כמו שאנו קורין ולא היה מחלוקת באותה מלה והוא לבדו היה הטועה אמנם עיקר הפירש בההיא דיואב כמו"ש ר"ח ז"ל דרביה דיואב לא טעה וזכר אמר כמו שאנו קורין אלא שלא השגיח בלמדו ליואב כשהיה קורא בטעות ושבשתא דעל על ומשום הכי קראו דוד עושה מלאכת השם רמיה דאם המלמד היה טועה מה רמיה יש בכאן הלא למד כפי ידיעתו ועל זה שאל דוד למלמד היכי אקרייה שאם יאמר בטעות כמו שאמר יואב לא יעשה לו מאומה כי הוא שוגג שגגת תלמוד אבל אם יאמר כתקנו אז עשה מלאכת השם רמיה:
ANSWER: Even if their books were vocalized it is not difficult to explain Rabbi Aqibah's error in pronouncing that verset, because it is possible that their books disagreed with each other in its pronunciation as ours do today in many cases. And even on the consonantal spellings the books disagreed in antiquity, as we were taught in Masekhet Sofrim, "Reish Lakish said, 'Three books were found in the Temple, the book of מעון, the book of זאטוטי, and the book of היא. In one was found מעון אלהי קדם and in the others מעונה אלהי קדם, so they accepted the two and rejected the one; in one was found וישלח את זאטוטי בני ישראל and in the others וישלח את נערי בני ישראל, so they accepted the two and rejected the one; in one was found עשר היא . . .'" In the case of Joab's teacher all their books agreed with our pronunciation, and so he was corrected . . .
מה שהוקשה לך בההיא דע"ז (כט:) דא"ל ר' ישמעאל לר' עקיבא אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך וכו' איך אפשר בחכם גדול כר"ע שישתבש בקריאת פסוק שהתינוקות יודעין אותו אם לא נאמר שהספרים שלהם לא היו נקודים והקשית עוד מעובדא דרביה דיואב המוזכר בב"ב (כ"א:) דאי ר"ע טעי בין דודך לדודיך הא לא עדיף רביה דיואב מר"ע ועביד איניש דטעי בין זכר לזכר:
That with which he challenged him in Avodah Zarah (29b), i.e. Rabbi Ishmael said to Rabbi Aqibah, "My brother, how do you pronounce 'כי טובים דודיך מיין' etc.": How is it possible that a great sage like Rabbi Akiqah could be embarrassed in the pronunciation of a verse that a child would know how to pronounce? If we do not say that their books were not vocalized, we have also a separate challenge in Bava Batra 21A, where Joab consults his teacher on the pronunciation of זכר. Isn't Joab's teacher better than Rabbi Aqibah? Yet it was possible to err in זכר's pronunciation.
תשובה אף אם הספרים שלהם היו נקודים אינו קשה אי טעי ר"ע בקריאת אותו פסוק שהרי אפשר שהיה מחלוקת בזאת המלה בספריהם כמו שיש היום בהרבה מלות בין מערבאי למדינחאי ובין בן אשר ובין בן נפתלי והלא אפי' בחלוף התיבות היה מחלוקת בספרים והיה ספק לחכמים והוצרכו ללכת אחר הרוב כמו ששנינו במסכת סופרים אמר ר"ל ג' ספרים נמצאו בעזרה ספר מעון וספר זאטוטי וספר היא באחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב וישלח את זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שלים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב אחד עשר היא וכו' ומעתה לא יקשה לך ההיא דרביה דיואב אפילו לפי פירושך שהיה טועה בין זכר לזכר לפי שבכל ספריהם ג"כ היה כתוב כמו שאנו קורין ולא היה מחלוקת באותה מלה והוא לבדו היה הטועה אמנם עיקר הפירש בההיא דיואב כמו"ש ר"ח ז"ל דרביה דיואב לא טעה וזכר אמר כמו שאנו קורין אלא שלא השגיח בלמדו ליואב כשהיה קורא בטעות ושבשתא דעל על ומשום הכי קראו דוד עושה מלאכת השם רמיה דאם המלמד היה טועה מה רמיה יש בכאן הלא למד כפי ידיעתו ועל זה שאל דוד למלמד היכי אקרייה שאם יאמר בטעות כמו שאמר יואב לא יעשה לו מאומה כי הוא שוגג שגגת תלמוד אבל אם יאמר כתקנו אז עשה מלאכת השם רמיה:
ANSWER: Even if their books were vocalized it is not difficult to explain Rabbi Aqibah's error in pronouncing that verset, because it is possible that their books disagreed with each other in its pronunciation as ours do today in many cases. And even on the consonantal spellings the books disagreed in antiquity, as we were taught in Masekhet Sofrim, "Reish Lakish said, 'Three books were found in the Temple, the book of מעון, the book of זאטוטי, and the book of היא. In one was found מעון אלהי קדם and in the others מעונה אלהי קדם, so they accepted the two and rejected the one; in one was found וישלח את זאטוטי בני ישראל and in the others וישלח את נערי בני ישראל, so they accepted the two and rejected the one; in one was found עשר היא . . .'" In the case of Joab's teacher all their books agreed with our pronunciation, and so he was corrected . . .