שאלה א ברוב הקהילות נוהגין בימים ארוכים בימי הקיץ לקרות ק"ש של ערבית ולהתפלל תפלת ערבית ג' או ד' שעות לפני צאת הכוכבים אם יש שום ישוב או טעם למנהג זה כי גם הרבה ת"ח עם ההמון עם במנהג זה:
Question: In most communities it is practiced in the long days of summer to read the evening Shema, and to pray the evening prayer, 3 or 4 hours before the stars come out. Is there a way to reconcile this practice, or a reason for this practice, since many scholars practice this along with the masses?
2
תשובה דאין בידינו כלל למצוא ישוב וטעם למה שנהגו להקדים כ"כ זמן גדול ג' או ד' שעות דהא דכתב ר"ת דמפלג המנחה ואילך חשוב לילה כר"י ויוצאין מאז ידי ק"ש ותפלה של ערבית. וכתב המרדכי ובהג"ה במיימון וראבי"ה כתב דדברי ר"ת עיקר הם והבא להחמיר ע"ע ולהמתין עד כדברי שאר הגאונים מחזי כיוהרא ונקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות מ"מ זמן זה אינו אלא שעה ורביע קודם צ"ה אבל מנין לנו להקדים כ"כ. ובימי חורפי ראיתי בתוס' בברכות בפ"ק דיש רוצין לומר דבימי הקיץ שהימים מאריכין אנן מחשבינן שעות הלילות לשעות קטנות ושעות היום לשעות גדולות בדרך זה שלעולם יעלו י"ב שעות ללילה וי"ב שעות ליום וכן הועתק לי תשובה מאחד מהגדולים שהשיב ג"כ לחשוב היום לעולם רק לי"ב שעות אפי' לימים ארוכים לענין פלג המנחה ובתוס' כיצד מעברין מדקדק בזה לענין התקופה היאך מחשבין השעות ליום ולילה בימים ארוכים וקצרים ע"ש. ולפי חילוק זה היה ליישב אם באנו להקדים יותר משעה ורביע לפי אורך הימים כגון באמצע הקיץ שהיום מאריך ביש ארצות כמו י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ונמצא כל שעה יתירה שליש מלבר וא"כ משעה ורביע תעשה ב' שעות פחות שמינית השעה בינונית וע"כ לא יישבנו אפילו ב' שעות קודם הלילה כ"ש שלשה או ארבעה ע"כ נראה דאין ליישב כלל בטעם ובסברת התלמוד אלא יש לומר שהמנהג נשתרבב על ידי תשות כח שירדה לעולם ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול בעוד יום גדול בימים ארוכים ואם היו אוכלים קודם מנחה היו שוהים באכילה ובשתיה ולא יבאו כלל לבית הכנסת ומהאי טעמא אסרו כמה גאונים אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה וא"כ לא הוי שפיר דמי כלל לסעוד תמיד קודם תפלת המנחה ומתוך כך לא היה כח לת"ח לפרוש ההמון עם מלהתפלל תפילת ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול וכה"ג אשכחן אפילו בדורות הראשונים בימי רב האי גאון כדאיתא באשירי ריש ברכות ובימי ריב"א כדאיתא בהגה"ה במיימון בהלכות תפילה שהיו הצבור מתפללין וקורין את שמע בערבית בזמן שהיה נראה לאלו הגאונים שלא היתה תפלה וק"ש בזמנה. ואעפ"כ לא הוי מצי לעכבינהו. גם שמעתי בישיבה מפי אחד מהגדולים ששמע וקבל כי בימי הקדמונים בקרימ"ש התפללו ערבית וקראו את שמע בע"ש בעוד היום גדול כל כך שהיה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונא"י והיו חוזרין לבתיהם קודם הלילה גם נמצא כתוב בשם אחד מהגדולים שהורה להתפלל ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול מאוד לצורך סעודת נשואין מכל הלין משמע דמקדם היה בקל להורות לקולא בדבר זה וא"כ כיון דהתוספות בריש ברכות כתבו דעבדינן תרי קולא דסתרי אהדדי בתפלה משא"כ בכל מקום ובק"ש נמי אליבא דרש"י נפקינן בק"ש שעל מטתינו נראה דאפילו ת"ח אם הוא בצבור שמקדימין להתפלל ולקרוא את שמע בימים הארוכים אם אין יכול להפרישם אין צריך להפריש מהם אלא מתפלל וקורא עמהם ויוצא בזה. אבל אם הורגל בשאר פרישות יתפלל ויקרא בזמן שתקנו חכמים לפי כל הדיעות. הנראה לע"ד כתבתי:
Answer: It is not in our hands to settle this problem, or to find a reason for this tradition to say Maariv so much earlier, 3 or 4 hours. For Rabbenu Tam wrote that from Plag HaMincha and onwards is considered night, according to R' Yehuda, and from that point onward the obligation of Shema and Maariv can be fulfilled. And it is written by the Mordechai, and in the Hagahot Maimuniyot, and the Ravyah wrote that the words of Rabbenu Tam are primary [i.e. the law follows him in this case], and he who is stringent and takes it upon himself to wait until the stars come out as is said by the other great ones, it is seen is arrogance and he is called a mere layman if he is isn't consistently more stringent upon himself. Anyhow, this time [Plag HaMincha] is merely an hour and a quarter before the stars come out; but what is the source to pray Maariv so much earlier? And when I was young I saw in Tosafot on the first chapter of Berachot that there are those who wish to say that in the days of summer, when the days are long, we calculate the hours of the night as small hours, and the hours of the day as long hours, so that there will always be twelve hours of night and twelve hours of day. This was also written to me in a responsum from a great sage, who also responded that daylight should always be split into twelve, even in the long summer days, in order to calculate Plag Hamincha. And in the Tosafot in chapter Keitzad Meabrin, they go into detail on the calculation of hours for the purpose of calculating the equinoxes and solstices, whether on long or short days.And according to this calculation, it would have been possible to resolve the issue of bringing forward the prayers more than one-and-a-quarter hours, according to the length of the day. For instance, in the middle of the summer when in some countries the day lasts eighteen hours, from dawn until nightfall, each ‘hour’ is extended by a third. If so, an hour and a quarter in the first system becomes a one and seven-eighths of an hour. However, we haven’t even managed to legitimise two hours, let alone three or four! Therefore, it seems that there is no way to resolve this according to the rules and the logic of the Talmud. Rather, it is possible to say that the custom became widespread through the loss of strength which descended to the world. And a lot of people desire to eat while the day is still long. And if they ate before the Mincha they would linger at their food and drink and they would not come at all to the synagogue. And for this reason a few sages forbade even a small meal shortly before the big Mincha (12:30). If so, it was not permitted at all to eat always before the Mincha, and therefore the Sages didn’t have strength to stop the majority of the people from praying the evening prayer and saying the Shema while the day was still light. And in this manner we found even in the first generations in the days of Rav Hai Gaon, as it is written in Ashiri, at the beginning of tractate Berakhot, and in the days of Riv’a, as it is written in the Commentaries of Rambam on the laws of prayer that there was a community that prayed and recited the evening Shema at the time where it appeared to the Geonim that it was not the correct time for prayer and the Shema recitation. Even they did not stop the people from praying early! I’ve also heard in the yeshivah from the mouth of one of the big sages, that he heard and had a tradition, that in earlier times, in the city of Krems (Austria), they would pray Arvit and read the Shma on Erev Shabbat when the day was still so big (very early) that the Rabbi of the city, who was one of the Sages of the past, together with all the important people of that community would go for a walk on the Danube river after eating the Shabbat meal, and afterwards they would return to their houses before nightfall. It is also found according to one great scholar, who taught to pray Arvit and read the Shema during the long day (in daylight) for the need of a marriage banquet. From all these examples learn that the in the old days it was easy to be lenient in this matter, especially since: 1) When the Tosafot at the beginning of Berachot wrote that we do 2 leniencies that contradict each other concerning the Amidah. This is not the case anywhere else. 2) Concerning the reading of the Shema also according to Rashi, we are fulfilling the obligation of the Shema on our bed. And it seems that if a talmid chacham found him/herself in a public that would pray early and read shma earlier during summer, if s/he is not able to separate them s/he doesn’t need to separate themself from them. Rather s/he prays with them and reads with them and fulfill their obligation. But if he used to separate himself, he should pray at the time the Sages decreed according to all opinions. This is what it seems in my humble opinion.
שאלה א ברוב הקהילות נוהגין בימים ארוכים בימי הקיץ לקרות ק"ש של ערבית ולהתפלל תפלת ערבית ג' או ד' שעות לפני צאת הכוכבים אם יש שום ישוב או טעם למנהג זה כי גם הרבה ת"ח עם ההמון עם במנהג זה:
Question: In most communities it is practiced in the long days of summer to read the evening Shema, and to pray the evening prayer, 3 or 4 hours before the stars come out. Is there a way to reconcile this practice, or a reason for this practice, since many scholars practice this along with the masses?
תשובה דאין בידינו כלל למצוא ישוב וטעם למה שנהגו להקדים כ"כ זמן גדול ג' או ד' שעות דהא דכתב ר"ת דמפלג המנחה ואילך חשוב לילה כר"י ויוצאין מאז ידי ק"ש ותפלה של ערבית. וכתב המרדכי ובהג"ה במיימון וראבי"ה כתב דדברי ר"ת עיקר הם והבא להחמיר ע"ע ולהמתין עד כדברי שאר הגאונים מחזי כיוהרא ונקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות מ"מ זמן זה אינו אלא שעה ורביע קודם צ"ה אבל מנין לנו להקדים כ"כ. ובימי חורפי ראיתי בתוס' בברכות בפ"ק דיש רוצין לומר דבימי הקיץ שהימים מאריכין אנן מחשבינן שעות הלילות לשעות קטנות ושעות היום לשעות גדולות בדרך זה שלעולם יעלו י"ב שעות ללילה וי"ב שעות ליום וכן הועתק לי תשובה מאחד מהגדולים שהשיב ג"כ לחשוב היום לעולם רק לי"ב שעות אפי' לימים ארוכים לענין פלג המנחה ובתוס' כיצד מעברין מדקדק בזה לענין התקופה היאך מחשבין השעות ליום ולילה בימים ארוכים וקצרים ע"ש. ולפי חילוק זה היה ליישב אם באנו להקדים יותר משעה ורביע לפי אורך הימים כגון באמצע הקיץ שהיום מאריך ביש ארצות כמו י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ונמצא כל שעה יתירה שליש מלבר וא"כ משעה ורביע תעשה ב' שעות פחות שמינית השעה בינונית וע"כ לא יישבנו אפילו ב' שעות קודם הלילה כ"ש שלשה או ארבעה ע"כ נראה דאין ליישב כלל בטעם ובסברת התלמוד אלא יש לומר שהמנהג נשתרבב על ידי תשות כח שירדה לעולם ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול בעוד יום גדול בימים ארוכים ואם היו אוכלים קודם מנחה היו שוהים באכילה ובשתיה ולא יבאו כלל לבית הכנסת ומהאי טעמא אסרו כמה גאונים אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה וא"כ לא הוי שפיר דמי כלל לסעוד תמיד קודם תפלת המנחה ומתוך כך לא היה כח לת"ח לפרוש ההמון עם מלהתפלל תפילת ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול וכה"ג אשכחן אפילו בדורות הראשונים בימי רב האי גאון כדאיתא באשירי ריש ברכות ובימי ריב"א כדאיתא בהגה"ה במיימון בהלכות תפילה שהיו הצבור מתפללין וקורין את שמע בערבית בזמן שהיה נראה לאלו הגאונים שלא היתה תפלה וק"ש בזמנה. ואעפ"כ לא הוי מצי לעכבינהו. גם שמעתי בישיבה מפי אחד מהגדולים ששמע וקבל כי בימי הקדמונים בקרימ"ש התפללו ערבית וקראו את שמע בע"ש בעוד היום גדול כל כך שהיה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונא"י והיו חוזרין לבתיהם קודם הלילה גם נמצא כתוב בשם אחד מהגדולים שהורה להתפלל ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול מאוד לצורך סעודת נשואין מכל הלין משמע דמקדם היה בקל להורות לקולא בדבר זה וא"כ כיון דהתוספות בריש ברכות כתבו דעבדינן תרי קולא דסתרי אהדדי בתפלה משא"כ בכל מקום ובק"ש נמי אליבא דרש"י נפקינן בק"ש שעל מטתינו נראה דאפילו ת"ח אם הוא בצבור שמקדימין להתפלל ולקרוא את שמע בימים הארוכים אם אין יכול להפרישם אין צריך להפריש מהם אלא מתפלל וקורא עמהם ויוצא בזה. אבל אם הורגל בשאר פרישות יתפלל ויקרא בזמן שתקנו חכמים לפי כל הדיעות. הנראה לע"ד כתבתי:
Answer: It is not in our hands to settle this problem, or to find a reason for this tradition to say Maariv so much earlier, 3 or 4 hours. For Rabbenu Tam wrote that from Plag HaMincha and onwards is considered night, according to R' Yehuda, and from that point onward the obligation of Shema and Maariv can be fulfilled. And it is written by the Mordechai, and in the Hagahot Maimuniyot, and the Ravyah wrote that the words of Rabbenu Tam are primary [i.e. the law follows him in this case], and he who is stringent and takes it upon himself to wait until the stars come out as is said by the other great ones, it is seen is arrogance and he is called a mere layman if he is isn't consistently more stringent upon himself. Anyhow, this time [Plag HaMincha] is merely an hour and a quarter before the stars come out; but what is the source to pray Maariv so much earlier? And when I was young I saw in Tosafot on the first chapter of Berachot that there are those who wish to say that in the days of summer, when the days are long, we calculate the hours of the night as small hours, and the hours of the day as long hours, so that there will always be twelve hours of night and twelve hours of day. This was also written to me in a responsum from a great sage, who also responded that daylight should always be split into twelve, even in the long summer days, in order to calculate Plag Hamincha. And in the Tosafot in chapter Keitzad Meabrin, they go into detail on the calculation of hours for the purpose of calculating the equinoxes and solstices, whether on long or short days.And according to this calculation, it would have been possible to resolve the issue of bringing forward the prayers more than one-and-a-quarter hours, according to the length of the day. For instance, in the middle of the summer when in some countries the day lasts eighteen hours, from dawn until nightfall, each ‘hour’ is extended by a third. If so, an hour and a quarter in the first system becomes a one and seven-eighths of an hour. However, we haven’t even managed to legitimise two hours, let alone three or four! Therefore, it seems that there is no way to resolve this according to the rules and the logic of the Talmud. Rather, it is possible to say that the custom became widespread through the loss of strength which descended to the world. And a lot of people desire to eat while the day is still long. And if they ate before the Mincha they would linger at their food and drink and they would not come at all to the synagogue. And for this reason a few sages forbade even a small meal shortly before the big Mincha (12:30). If so, it was not permitted at all to eat always before the Mincha, and therefore the Sages didn’t have strength to stop the majority of the people from praying the evening prayer and saying the Shema while the day was still light. And in this manner we found even in the first generations in the days of Rav Hai Gaon, as it is written in Ashiri, at the beginning of tractate Berakhot, and in the days of Riv’a, as it is written in the Commentaries of Rambam on the laws of prayer that there was a community that prayed and recited the evening Shema at the time where it appeared to the Geonim that it was not the correct time for prayer and the Shema recitation. Even they did not stop the people from praying early! I’ve also heard in the yeshivah from the mouth of one of the big sages, that he heard and had a tradition, that in earlier times, in the city of Krems (Austria), they would pray Arvit and read the Shma on Erev Shabbat when the day was still so big (very early) that the Rabbi of the city, who was one of the Sages of the past, together with all the important people of that community would go for a walk on the Danube river after eating the Shabbat meal, and afterwards they would return to their houses before nightfall. It is also found according to one great scholar, who taught to pray Arvit and read the Shema during the long day (in daylight) for the need of a marriage banquet. From all these examples learn that the in the old days it was easy to be lenient in this matter, especially since: 1) When the Tosafot at the beginning of Berachot wrote that we do 2 leniencies that contradict each other concerning the Amidah. This is not the case anywhere else. 2) Concerning the reading of the Shema also according to Rashi, we are fulfilling the obligation of the Shema on our bed. And it seems that if a talmid chacham found him/herself in a public that would pray early and read shma earlier during summer, if s/he is not able to separate them s/he doesn’t need to separate themself from them. Rather s/he prays with them and reads with them and fulfill their obligation. But if he used to separate himself, he should pray at the time the Sages decreed according to all opinions. This is what it seems in my humble opinion.