חלק שני 10

מהו כבוד צבור ונשים בקריאת המגילה ובתפלות לבדן

Kevod Tzibur, Women's Megillah Readings and Prayer Groups

ב"ה., ח' תמוז תשמ"ה

לרב אחד

שמחתי לקבל מכתב ידידי. הנה במסכת מגילה דף כ"ג עמוד א' אמרו אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור עכ"ל ובבני בנים [חלק א'] סימן ד' פרשתי שהוא מפני שגנאי הוא לצבור שנראה שאין שם גברים היודעים לקרוא ולכן הביאו אשה. וכן מבואר בריטב"א במסכת מגילה דף ד' עמוד א' שכתב כיון שהן חייבות במקרא מגילה ה"ה שמוציאות לאחרים וכו' דכיון דקיי"ל כריב"ל דחייבות אף מוציאות אלא שאין זה כבוד לצבור והם בכלל מארה עכ"ל, וכוונת מארה היא למסכת ברכות דף כ' עמוד ב' בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו עכ"ל ופרש"י מברך ברכת מזון לאביו אם אין אביו יודע לברך עכ"ל, הרי שכבוד צבור לגבי עליות נשים לתורה הוא כדי שלא יראה שאין שם גברים היודעים לקרוא בעצמם וכטעם מארה [הערות ותיקונים: נ.ב., וכן רבנו אברהם מן ההר במס' מגילה דף י"ט עמ' ב' השווה בין מארה לכבוד צבור]. וזו כוונת התוספות במסכת סוכה דף ל"ח עמוד א' בד"ה באמת אמרו בן מברך לאביו שכתבו דרבים זילא בהו מילתא וכו' עכ"ל ולהלן אדבר בזה אי"ה. ושלא כרב אחד שהביא כבודו שכתב שכבוד צבור לענין עליות נשים לתורה הוא משום הרהור הגברים בנשים, שאין גלוי לזה בראשונים.

In Megillah 23a:

Everyone counts toward the quota of seven [aliyot in the Torah reading on the Sabbath], even a minor and even a woman. But the Sages declared, "a woman should not read from the Torah because of kevod tzibur (community honor)."

I explained in Bnei Banim, vol. 1, no. 4 (chapter 14, below) that this was considered demeaning because it gave the impression that there were not enough men who knew how to read themselves. Subsequently I found this explanation in Petach haDvir 282:9. It is also clear from Ritva in Megillah 4a:

We follow the opinion of R. Yehoshua b. Levi that they [the women] are themselves obligated [to read the Megillah] and can even discharge others from their obligation. However, it is not kevod tzibur, and they are in the category of m'eirah.

M'eirah (a curse) comes from Berachot 20b:

A son can recite birkat hamazon for his father, a slave for his master and a wife for her husband, but the Sages said, "m'eirah should befall one whose wife and sons bless for him."

Rashi explained that the son may recite the blessings after meals for his father if the latter does not know how to read, but the father is cursed for not having learned. From Ritva's linking kevod tzibur with m'eirah, it follows that kevod tzibur regarding women's aliyot is similarly a matter of the ignominy involved in having to rely on others to read on one's behalf. [R. Avraham Min haHar in Megillah 19b is even more explicit in connecting women's Torah reading with m'eirah.] This is also Tosafot's meaning in Sukkah 38a, which will be discussed below.

Sefer haMeorot in Berachot 45a and R. Manoach in Hilchot Berachot 5:7 flatly deny that kevod tzibur with regard to women's aliyot is connected with immodest behavior (pritzut). All this contradicts the claim made in a book in English about women in Jewish law that kevod tzibur means preventing sexual hirhur on the part of the men, that would supposedly result were a woman to read the Torah in public.

וכן בכל מקום בגמרא כבוד הצבור אינו משום איסור אלא לפעמים הוא גנאי וזלזול כמו במסכת מגילה דף כ"ג עמוד ב' פוחח לא יקרא בתורה וגיטין דף ס' עמוד א' אין קוראים בחומשים בבית הכנסת, ולפעמים הוא טורח הצבור כמו במסכת יומא דף ע' עמוד א' אין גוללין ספר תורה בצבור וסוטה דף ל"ט עמוד ב' אין מפשיטין ספר תורה בצבור. ומה שבמסכת מגילה דף כ"ד עמוד ב' בד"ה קטן פוחח מהו שיקרא בתורה פרש"י גדול פוחח הוא שאסור משום דלא יראה בך ערות דבר אבל קטן אינו מוזהר או דילמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול עכ"ל ואלמא כבוד צבור אצל פוחח הוא משום איסור ערוה, הנה במשנה פרש"י עצמו שטעם פוחח הוא משום גנאי ולא משום איסור ועיין בספר טורי אבן שהרבה לתמוה על פרושו בגמרא. אלא לע"ד בא רש"י לבאר ספקו של עולא בר רב, שהספק הוא האם פוחח גדול אסור מפני שבגדול שייך לא יראה בך ערות דבר ושעל כן הוי גנאי לצבור כל שכרעיו וזרועותיו מגולות אף שערוותו מכוסה, מה שאין כן פוחח קטן שאין בו עיקר דין ערוה הוא הדין אין בו גנאי או דילמא לא שנא, ולזה תרץ אביי ותבעי לך ערום עכ"ל כלומר קטן ערום לגמרי שגם ערוותו מגולה פשיטא דהוי גנאי לצבור למרות שאין בו דין ערוה ושלא כפרוש הריטב"א עיי"ש, ואלמא כבוד הצבור אינו תלוי בדין ערוה ולכן פוחח קטן אסור.

Nowhere in the Talmuud is kevod tzibur connected with hirhur. Regarding women's aliyot It refers to avoiding what reflects ill on the community, as it also does in Megillah 24b, "a person in ragged clothing … may not read from the Torah because of kevod tzibur," Similarly, in Gittin 60a, "one may not read [the weekly portion] in a synagogue from a chumash because of kevod tzibur" in that it might give the impression that the community does not own a complete Torah scroll, whether out of poverty or lack of interest. Elsewhere it involves not keeping the public waiting unnecessarily, as in Yoma 70a, "a Torah scroll should not be rolled in public, because of kevod tzibur," and in Sotah 39b, "a shaliach tzibur may not strip [the decorations from] the ark in public, because of kevod tzibur." It is never found in the context of illicit thoughts or pritzut.

וכבודו הביא ראיה לדעת הרב הנ"ל מספר האשכול הלכות חנוכה ופורים שכתב בשם יש אומרים שנשים אינן מוציאות אנשים במגילה משום קול באשה ערוה, וכן כתבו בארחות חיים הלכות מגילה אות ב' וספר הכלבו סימן מ"ה בשם בעל עשרת הדברות ואינו בספר העיטור שלפנינו. וקול אשה גופא אסור משום הרהור כמו שנראה בחדושי הרשב"א במסכת ברכות דף כ"ד וכ"ה, ואם כן כשם שלדעת י"מ אסור לאשה לקרוא את המגילה לגברים משום הרהור הגברים הוא הדין אסורה לקרוא בתורה.

One might attempt to support that book's claim by citing Sefer haEshkol (ed. Auerbach) in Hilchot Chanukah vePurim that women may not read the Megillah for men on Purim because "kol b'ishah ervah" (a woman's voice is erotic). This reason is also given by Orchot Chayim and Kolbo. A woman's voice is considered ervah because it causes hirhur in men, as Rashba explained in Berachot 24b; accordingly, just as a woman may not read the Megillah for men because of hirhur she may not read the Torah for them.

ושוב כבודו פקפק בזה והצדק אתו, כי בספר האשכול משמע להפך שכבוד צבור וקול באשה הם שני טעמים שונים. וז"ל בפרק ט', לדעת זו מ"ש הכל חייבין בקריאה לאתויי נשים, כלומר שיוכלו לקרות ולהוציא נשים בקריאתן, ודתני בתוספתא אין מוציאין רבים י"ח מאנשים קאי, ואי קשי' מ"ש מנר חנוכה דאשה מדליקה ומוציאה את הבית י"ל דשאני מ' מגילה שדומה לקריאת התורה להכי תקנו שלא תוציא אנשים, וי"מ הטעם משום קול באשה ערוה לא תוציא נשים עכ"ל. מה שכתב לדעת זו וכו' עכ"ל קאי על דברי בה"ג שהביא למעלה שם שנשים חייבות במשמע מגילה כיון שאף הן היו באותו הנס אבל לא בקריאתה ושעל כן אינן מוציאות את האנשים, שעל זה הקשה בספר האשכול מנר חנוכה שגם שם נשים היו באותו הנס וחייבות להדליק אבל גם מוציאות את האנשים ומאי שנא ממקרא מגילה, ותרץ מפני שדומה לקריאת התורה כלומר שלכתחילה קריאת מגילה בעי עשרה כמו בתורה ולכן כמו שגזרו בקריאת התורה משום כבוד צבור הוא הדין במגילה, ושוב כתב שי"מ שמשום קול באשה ערוה גזרו במגילה ואלמא הטעם של דמיון לקריאת התורה אינו הטעם של קול באשה. ואין לדחות שהכל הוא טעם אחד ושי"מ שהסיבה שנשים אינן קוראות בתורה היא משום קול אשה, זה אינו במשמע חדא כי אינו נופל על לשון י"מ להביא דעה אחת בלבד ועוד שהיה לו לכתוב בקצור וי"מ הטעם משום קול באשה ערוה עכ"ל ולישתוק מולכן לא תוציא אנשים עכ"ל שהרי כבר כתב כן פעם אחת. ועוד שאם הם טעם אחד מקום הדברים הוא בהלכות קריאת התורה ולא בהלכות מגילה, ובדומה לזה כתבו גם בספר ארחות חיים וכלבו שנשים כיון שהן חייבות שאף הן היו באותו הנס י"ל שמוציאות אף אנשים ואף על פי כן אינו ראוי להשלים בהן עשרה וכו' ובעל עשרת הדברות כתב שאין נשים מוציאות את האנשים בקריאתן משום דקול באשה ערוה ואף על פי שמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה עכ"ל ולא הזכירו קריאת התורה כלל. אלא בודאי לטעם הראשון אשה לא תוציא גברים במגילה מפני שדומה לקריאת התורה ואילו לטעם השני לא תוציא גברים במגילה מפני קול באשה ערוה ולא ראי זה כראי זה.

But the sense of Sefer haEshkol is just the opposite, that kevod hatzibur is an entirely different matter than kol be'ishah ervah. Sefer haEshkol wrote:

According to this opinion, the statement [in the Gemara] "All are obligated in the reading of the Megillah—this includes women," means that women can read and discharge other women from their obligation [to hear the reading of the Megillah], while the Tosefta "they do not discharge the obligation of others" refers to [their discharging the obligation of] men. If you ask, why is this different from Chanukah, when a woman can light the candles and discharge the obligations of her household? One can answer that reading the Megillah is different because it resembles the reading of the Torah, and for that reason [the Sages] decreed that she should not discharge the obligation of men. And there are those who explain that the reason she does not discharge the obligation of men [in reading the Megillah] is kol b'ishah ervah.

The opinion mentioned is that of Halachot Gedolot, who wrote that women are required to hear the Megillah reading but they are not obligated to read it; this is in contrast to men who are obligated to read, and for that reason women cannot read the Megillah for men. Sefer haEshkol contrasted this with Chanukah where women also benefited from the same miracles as did the men, but where women may indeed light candles for them. What difference is there between Chanukah and Purim? He answered, first, that reading the Megillah is similar to reading the Torah, and just as women's aliyot were prohibited because of kevod tzibur so, too, were women prohibited from reading the Megillah for men.

Sefer haEshkol then brought a second explanation, that women may not read the Megillah for men because of kol b'ishah ervah. The two explanations are not the same. Sefer haEshkol's wording, "And there are those who explain," indicates a new and different explanation. Also, if the two were the same, he should have written concisely "there are those who explain that the reason is kol b'ishav ervah," without repeating "the reason she cannot discharge the obligation of men." Finally, if the two are the same, the whole discussion belongs in the laws of reading the Torah and not only in the laws of Purim.

In a later rishon we find only the reason of kol b'ishah ervah, without any mention of reading the Torah. In Orchot Chayim and Kolbo (both written by the same author), Hilchot Megillah v'Purim:

Women, since they too benefited from the same miracle, it can be said that they can discharge the men['s obligation], but nevertheless it is improper for them to complete the [quorum of] ten [required for a public reading of the Megillah]…. The author of Aseret haDibrot wrote that women do not discharge men['s obligation] through their reading, and the reason is "a woman's voice is ervah." Even though [women do] recite the blessings and light Chanukah candles [for everyone] it is not comparable, for the men do not have to be present at candle-lighting time.

ואם תאמר, ולמה באמת לא חששו לקול אשה בקריאת התורה ומאי שנא מקריאת המגילה, לע"ד שאני קריאת המגילה דמרוב חביבותה יהיבו דעתייהו לשמוע כמו שאמרו במסכת מגילה דף כ"א עמוד א' שמטעם זה תרי קלי משתמעי בקריאת המגילה ועיין בשלחן ערוך אורח חיים סימן תר"צ סעיף ב'. ועוד שימי הפורים הם ימי שמחה ומשתה וחייב אדם לבסומי נפשיה וכו' ועיין מה שכתבתי בבני בנים [חלק א'] סימן ל"ה עמוד קט"ז בענין שכרות בחגים, ועוד שמן הסתם אשה שמוציאה גברים בקריאת המגילה קוראת להם בבית ולא בבית הכנסת ואין אימת בית הכנסת^*(הג"ה) עיין במסכת נדה דף י"ג עמוד א' במשתין מעל גג בית הכנסת ואוחז באמה שתרצו כיון דבעיתי לא אתי להרהורי והכא מאי ביעתותא איכא וכו' אי בעית אימא בעיתותא דשכינה וכו' עכ"ל ופרש"י שורה בבית הכנסת עכ"ל. וכתב הריטב"א שכל אי בעית אימא שם הוי להלכה ותלמודא בעי לאשמעינן דינא לעלמא עכ"ל וכן נראה בראב"ן סימן של"ח וסמ"ק מצוה רצ"ב ובמאירי, ואילו הרי"ף ורמב"ם ורא"ש השמיטו דין בעיתותא ועיין בבית יוסף אורח חיים סוף סימן ג'. ונראה טעם הרמב"ם ודעמיה לפי מה שהביא בשדי חמד מערכת האל"ף בכללים סימן רי"ט שדין אי בעית אימא הוא כדין איכא דאמרי ועיי"ש בפאת השדה סימן ק"ל, לכן השמיטו ענין בעיתותא כי כל התרוץ של בעיתותא כולל ארבעת האי בעית אימא שבתוכו נחשב כסתם אחד ואחר כך איכא דאמרי לגבי שלושת האי בעית אימא שנאמרו לבסוף, עיין היטב בגמרא, והרמב"ם פסק כג' האי בעית אימא האחרונים כיון שכולם הלכות בפני עצמן מה שאין כן אוקימתא דבעיתותא.
ונמצא שיש מחלוקת הראשונים האם לסמוך על אימת בית הכנסת למנוע הרהור, אך זהו בחשש עוון חמור של הוצאת ז"ל כמו שכתב במגן אברהם סימן ג' סעיף קטן י"ד עיי"ש ברם בשאר הרהור י"ל שגם הרמב"ם מודה, ועוד שבגמרא מיירי בגג בית הכנסת אבל בתוכו בודאי בעיתו טפי. והנה בספר דבש לפי במערכת הקו"ף ערך קול באשה ובמראית העין למסכת נדה שם ובעוד ספרי החיד"א הביא שהמפרשים למדו ממסכת נדה שם לקול באשה ערוה והוא עצמו כתב שאין לסמוך על זה עיין בספר ראש דוד פרשת בשלח דף נ"ד עמוד ב' בד"ה ויתכן לפרש עוד, ואולם החיד"א מיירי בקול זמר ממש כמו בפסוק ותקח מרים וגו' את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלות עכ"ל עיי"ש שלזה דרוש גלוי שכינה ברבים כנס ים סוף כדי למנוע הרהור, מה שאין כן קול תורה ותפלה שאינו זמר קיל טפי.
ומיהו זה היה בימיהם שאימת מקדש מעט היתה עליהם, אבל היום שבעו"ה הרבה בתי כנסת הם מקום שיחה בטלה וקלות ראש אין לסמוך על אימת בית הכנסת. עליהם ולכן חיישינן טפי, וכעין מה שפרש בספר יפה ללב סימן תר"צ סוף אות ט"ז לדעת ספר ארחות חיים והכלבו שנשים אינן מצטרפות לעשרה בקריאת המגילה כדי שלא יבואו לידי ייחוד.

One may indeed ask, why should reading the Torah be different with regard to kol b'ishah ervah than reading the Megillah? I think the Megillah reading is different because of the special affection people have for it, as stated in Megillah 21b regarding two or more people reading the Megillah in unison, something not permitted in other readings; see Shulchan Aruch, Orach Chayim 690:2. Also, Purim is a time of feasting and drinking, which lead to impropriety (see below, chapter 19). In addition, a woman reading the Megillah for men would presumably do so not in the synagogue but at home, where there are fewer restraints; this is somewhat similar to what Yafeh Laleiv suggested in 690:16, that according to Orchot Chayim and Kolbo women should not be counted as part of the ten needed for a public reading of the Megillah, because of the possibility of yichud.

ועל כרחך לחלק בין קריאת המגילה לשאר ענינים שהרי בארחות חיים הלכות קידוש אות י"ד ובכלבו סימן ל"א כתבו שנשים מוציאות את הגברים בקידוש בשבת, וזה נעלם מספר ברכי יוסף באורח חיים סימן רע"א אות א' עיי"ש. ולכן ממה שכתבו בהלכות מגילה שמגילה אינה דומה לנר חנוכה לפי שאין צורך שיהיו שם אנשים בשעת ההדלקה עכ"ל ליכא למידק שכל שהאנשים צריכים להיות שם שפיר אסור משום קול באשה ערוה, כי הלא הגברים צריכים להיות גם בשעת הקידוש ואף על פי כן יוצאים על ידי אשה לדעתם, אלא מחוורתא כמו שכתבתי דשאני מקרא מגילה משום שמרוב חביבותה יהיבו דעתייהו לשמוע טפי ויש לחשוש לקירוב הדעת ולהרהור ולכן אשה לא תוציא גברים. ברם גם נר חנוכה חביב משום פרסומא ניסא כמו שכתבו התוספות במסכת סוכה דף מ"ו עמוד א' בד"ה הרואה, ולכן בארחות חיים ובכלבו חילקו שמכל מקום כיון שהגברים אינם צריכים להיות שם בשעה שהנשים מברכות על הנרות לא גזרו, מה שאין כן בשאר מצוות שאינן חביבות כל כך לא חששו משום קול באשה ערוה אפילו אם הגברים חייבים לשמוע מהנשים מתחילה ועד סוף וראיה מקידוש, והוא הדין לקריאת התורה אלמלא כבוד צבור. ולפי מה שכתבו האחרונים שקריאת התורה היא חובת צבור ולא חובת גברא ומי שלא היה בבית הכנסת אינו חייב לחזור אחריה ועיין במלחמות ה' במסכת מגילה דף ה' עמוד א' ובספר בני ציון חלק ב' סימן קל"ט אות ז', קיל קריאת התורה אפילו מקידוש וכל שכן לא יהיבו דעתייהו להאזין לה שלא כמו במקרא מגילה.

Orchot Chayim and Kolbo themselves rule in Hilchot Kiddush that women can recite kiddush for men, and make no mention of kol b'ishah ervah; this was overlooked by Birkei Yosef in Orach Chayim 271:1. Accordingly, when they wrote that reading the Megillah is not comparable to lighting Chanukah candles because men do not have to be present for the blessings, they were not implying that kol b'ishah ervah does apply whenever men have to listen, for a woman may recite kiddush for men even though the men do have to listen. Rather, Chanukah candles evoke special affection (chavivut), as Tosafot wrote in Sukkah 46a, just as the Megillah reading does, and for that reason Orchot Chayim and Kolbo explained that nonetheless Chanukah is different from Purim in that the men need not listen to the blessings on candle-lighting. But they agree that other mitzvot that do not have this special attraction do not involve kol b'ishah ervah even when men must listen, as shown by kiddush.

ומה שחשש הי"מ לקול באשה ערוה פשוט שאינו קול ערוה ממש אלא מעין קול ערוה וחשש בעלמא [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' ספר המאורות מס' ברכות דף מ"ה עמ' ב' ומגילה דף י"ט עמ' ב' (ע' בני בנים חלק ג' סי' א')]^*(הג"ה) וכן בספר חסידים סימן שי"ג בבחור המלמד בנות אינו קול ערוה ממש שאם לא כן אין לחלק בין בחור לנשוי עיי"ש, ומיירי בקול לימוד ולא בזמר ושאני בחור שמהרהר טפי כמו שפרש"י במסכת סוכה דף כ"ו עמוד ב' בד"ה שרגילין בטומאה. כי בקול ערוה ממש אין לחלק בין קריאת המגילה לבין קידוש וקריאת התורה. ושלא כשו"ת עצי חיים סימן ז' שפרש שיש בניגון טעמי המקרא משום קול באשה ערוה ושלכן אסר בספר הכלבו מפני שצריכה לקרוא המגילה בנגון הטעמים והוי כקול של שיר עכ"ל והובא באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף קטן כ' אות ב', שקשה לע"ד כי בכלבו וארחות חיים סיימו דאע"ג שמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם אנשים בעת ההדלקה עכ"ל ואם תלוי בטעמים תיפוק לן שבברכת נרות חנוכה אין נגון טעמים ואין צורך לשיר כלל אלא בודאי ליתא. ועוד שלפי דברי שו"ת עצי חיים אם כן אשה תוציא גברים בקריאת המגילה לכתחילה לדעת הכלבו כל שאינה מנגנת הטעמים וכגון שגם האנשים אינם יודעים לנגן הטעמים, ואינו משמע כן.

Moreover, when Orchot Chayim and Kolbo mentioned kol b'ishah ervah, I think they were using the term in a borrowed sense. If actual kol b'ishah ervah was involved there would be no room to distinguish between Megillah reading and Torah reading or kiddush. This is contrary to what Resp. Eitz Chayim wrote as cited in Otzar haPoskim, that reading the Megillah requires cantillation, that a woman reading the Megillah with cantillation involves kol b'ishah ervah and that for that reason Orchot Chayim and Kolbo forbade women from reading it to men. If so, why did Orchot Chayim and Kolbo explain that Chanukah blessings are different because men do not have to listen to them? A simpler answer would be that Chanukah blessings do not require cantillation.

ובעיקר הענין, הנה לדעת רש"י במסכת ערכין דף י"ט עמוד א' וספר המאורות ונמוקי יוסף במסכת מגילה דף ד' עמוד א' ורמב"ם הלכות מגילה פרק א' הלכה א' ואור זרוע חלק ב' סימן שס"ח ואהל מועד הלכות מגילה נתיב א' נשים קוראות במגילה להוציא אנשים גם לכתחילה והיא הדעה הראשונה בשלחן ערוך אורח חיים סימן תרפ"ט סעיף ב', ולבה"ג וחבל ראשונים אשר אתו נשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה ולכן אינן מוציאות את האנשים והיא הדעה השניה שם. ובכל הראשונים לא נזכר חילוק בין קריאת נשים בטעמים לבין קריאה בלי טעמים ובודאי אין מחלוקת ביניהם במציאות האם סתם נשים קוראות המגילה בטעמים או לא, ולכן ממה נפשך, אם סתם אשה קוראת המגילה בטעמים אם כן לדעת רש"י ודעמיה שהתירו לצאת על ידה אין בנגון הטעמים משום קול באשה ערוה ולדעת בה"ג ודעמיה שאסרו לאשה לקרוא לגברים על כל פנים לא משום קול באשה ערוה נגעו בה ונמצא שדעת הכלבו לפי פרוש שו"ת עצי חיים היא יחידאה ואינה הלכה, ואם סתם אשה קוראת בלי נגון הטעמים וכמו שמסתבר אזי אין כאן נגון כלל ומהיכי תיתי דהוי קול ערוה ממש ומאי שנא מקידוש. אלא מוכרח כמו שכתבתי שגם לדעת ספר הכלבו וארחות חיים אינו אלא מעין קול אשה וחשש בעלמא ורק במגילה חששו טפי, ולעצם ענין קול אשה בתורה ותפלה עיין באוצר הפוסקים שם אות ג' .^*(הג"ה) עיי"ש בדברי הר"י וולץ, ואולם מה שהוסיף בהערות שבסוף הספר שם לענין בת האומרת קדיש עיין מה שכתבתי לעיל סימן ז' בהג"ה. ומעשה בזקנתי ע"ה מצד אמי תחי' שבקרה אצל הגמו"ז בשבת באמצע הסעודה ושאל אותה האם כבר קדשה ואמרה לא, ואמרה שמנהגה לקדש בעצמה ואמר לה לקדש וזמזמה את הקידוש בפניו.

For the crux of the matter, Rashi in Archin 19a, Sefer haMeorot and Chidushei Nimukei Yosef in Megillah 4a, Rambam in Hilchot Megillah 1:1, Or Zarua in part 2 no. 368 and Ohel Moed in Hilchot Megillah all rule that women can read the Megillah for men, and this is the first opinion cited by Shulchan Aruch in Orach Chayim 689:2. Halachot Gedolot and other rishonim wrote that women are obligated to hear the reading but not to read it themselves and therefore cannot read for men, which is the second opinion cited in the Shulchan Aruch. None of these rishonim mentions cantillation.

It is highly unlikely that the rishonim disagreed over the facts, i. e., whether women do or do not read the Megillah with cantillation. Therefore, however one approaches the question the result is the same: Either women chant the Megillah with cantillation, and nevertheless according to Rashi and Rambam et al. they may read for men and no kol b'ishah ervah is involved, and even according to Halachot Gedolot and others who prohibited women from reading for men the reason was not kol b'ishah ervah. If so, the reason given by Orchot Chayim and Kolbo as explained by Resp. Eitz Chayim that actual kol b'ishah ervah is involved, represents a small minority opinion and is not Halachah.

Or women do not read to men with cantillation, in which case there is no chanting at all, and on what basis should their reading be considered kol b'ishah ervah, and what difference is there between women reading the Megillah and reciting kiddush? We must conclude that even according to Orchot Chayim and Kolbo, actual kol b'ishah ervah is not involved and the term is used only in a borrowed sense. Their intention was to say that when reading the Megillah on Purim we are more wary of hirhur than at other times, and therefore women may not read for men. [Reading the Megillah also takes far longer than either an aliyah to the Torah or kiddush.] This has no bearing on reading the Torah.

וכיון שהבאנו דעת בה"ג אומר בה דבר. ז"ל בהלכות מגילה, נשים וכו' פטורות מקריאת מגילה אלא שחיבין במשמע עכ"ל וכן הביאו בשמו בספר האשכול הנ"ל וספר העיטור הלכות מגילה דף קי"ג עמוד ב' ותוספות במסכת ערכין דף ג' עמוד א' בד"ה לאתויי נשים ופסקי הרא"ש וחדושי הרשב"א מכת"י למסכת מגילה דף ד' עמוד א' ועוד הרבה ראשונים. וכיון שאין חיובן שוה כמו שכתב ראבי"ה בסימן תקס"ט ומרדכי במסכת מגילה רמז תשע"ט ועיין בערוך השלחן סימן תרפ"ט אות ה' לכן אינן מוציאות אנשים אפילו בדיעבד לדעה זו.

In our editions of Halachot Gedolot, also referred to as Bahag, we find in Hilchot Megillah, "Women … are not required to read the Megillah but are obligated to hear [it]," and he is so quoted by Sefer haEshkol, Sefer ha'Itur (Aseret haDibrot), Tosafot in Archin 3a, Rashba and Piskei haRosh to Megillah 4b, and other rishonim. Since a woman's obligation is less than that of a man, she cannot discharge his obligation by reading the Megillah to him, even bedi'eved.

ואולם אף שרוב ראשונים העתיקו כן את דברי בה"ג אין זה מוסכם, כי במאירי ושלטי הגבורים במסכת מגילה שם וטור אורח חיים סימן תרפ"ט כתבו בשם בה"ג אע"ג שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאנשים עכ"ל הטור ועיין בהערות לחדושי הרשב"א מכת"י שם. ולפי זה שפיר אשה חייבת במקרא מגילה ולא בשמיעתה בלבד ומעיקר הדין מוציאה את הגברים ורק מטעם אחר גזרו בה ונפקא מינה לדיעבד, וכן דעת ספר ארחות חיים והכלבו הנ"ל וסמ"ג בהלכות מגילה וריטב"א במסכת מגילה שם אף שלא הזכירו בה"ג. וכן כתבו התוספות במסכת סוכה דף ל"ח עמוד א' בד"ה באמת אמרו בענין שאין הנשים מוציאות את האנשים בברכת המזון, וז"ל אע"פ שהאיש מוציאן שאני איש דחשיב טפי אי נמי משום דרבים זילא בהו מילתא דהרי במגילה דנשים חייבות בה ופירש בה"ג שאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה עכ"ל והוא לפי נוסח המאירי והטור כי אילו לפי הנוסח שלפנינו בבה"ג אין ענין מגילה לשאר קריאות וברכות. ובזה תבין דברי הב"ח בסימן רע"א בד"ה אחד אנשים שהקשה מדברי בה"ג בקריאת המגילה על הדין שנשים מוציאות בקידוש עיי"ש.

Most rishonim cite this version of Halachot Gedolot. However, Meiri and Shiltei haGiborim in Megillah 4b and Tur in Orach Chayim 689 cite a different wording in his name, "even though women are obligated to read the Megillah, they do not discharge men [from their obligation]," and see the footnotes to Megillah 4a in the Dimitrovski edition of Chidushei haRashba. According to this, women are indeed obligated to read the Megillah and not just to hear the reading. Technically they can discharge men's obligation by reading the Megillah for them, and it is only for secondary reasons that they are not permitted to do so. This is also the approach of Semag in Hilchot Megillah, Orchot Chayim and Kolbo mentioned above, and Ritva in Megillah, although none of them cited Halachot Gedolot by name. This is also the opinion of Tosafot in Sukkah 38a which does cite Bahag, on the question of women saying birkat hamazon for men:

Even though a man can discharge women's obligation [in birkat hamazon], a man is different because he is more important, or else because it is demeaning for the many (d'rabim zila beho milta). For are not women obligated in [reading the] Megillah, and [nevertheless] Bahag explained that women do not discharge men's obligations in the Megillah?

This version also underlies Bach in Orach Chayim 271, who contrasted Bahag's opinion on women not reading the Megillah for men with the law that women can recite kiddush for men. If Bach followed the version of Bahag that men and women have different obligations regarding the Megillah, there would have been no basis for the comparison.

ובקרבן נתנאל על הרא"ש במסכת מגילה פרק א' אות מ' נתקשה בדברי תוספות אלה שהלא בלאו טעם זילותא אין הנשים מוציאות את האנשים לדעת בה"ג מפני שאינן חייבות בקריאה כי אם בשמיעה, ולכן פרש שהתוספות מיירי בקריאת נשים בינן לבין עצמן ושאשה מוציאה אשה בודדת אבל לא תוציא צבור נשים דזילא בהו מילתא וכן כתב בהגהותיו נתיב חיים באורח חיים סימן תרפ"ט והביא דבריו במשנה ברורה שם בשער הציון אות ט"ו, ויצא לו כן מפני שסבר שהתוספות במסכת סוכה גרסו בבה"ג כמו התוספות במסכת ערכין ולע"ד אינו כן אלא גרסו כנוסח הטור. ומפורש שלא כדבריו בתוספות הרא"ש למסכת סוכה שם שכתב אי נמי זילא בהו מילתא באנשים שיוציאום נשים מידי דהוי אמגילה דנשים חייבות בה וקאמר בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה עכ"ל הרי שמיירי בצבור אנשים ולא בצבור נשים^*(הג"ה) וכן כתב בספר האגודה מסכת סוכה פרק ג' סימן ל"ב, פר"י נשים אין מוציאין אנשים ממגילה אף על פי שהן חייבות כאנשים וכן לענין קידוש היום אף על פי שהן חייבות כדאמרינן בפרק מי שמתו, אבל נראה לי דנשים מוציאות נשים בין לברכת המזון בין לקדוש ומגילה עיין פרק קמא עכ"ל והם הם דברי התוספות.
ולענין קידוש להוציא אנשים, הנה לדעת רוב ראשונים שפיר מוציאות אנשים לא מבעי לדעת רש"י ורמב"ם ודעמיה שמוציאות אנשים אף במגילה וכל שכן בקידוש, אלא אפילו לדעת בה"ג לפי נוסח התוספות במסכת ערכין ורוב ראשונים שנשים חייבות בשמיעת המגילה אבל לא בקריאתה ולכן אינן מוציאות אנשים טעם זה אינו שייך בקידוש כמו שהקשה הט"ז בסימן רע"א סעיף קטן ב' על מהרש"ל והב"ח. ותרצתי דעת הב"ח לפי הנוסח האחר בבה"ג שנשים חייבות במגילה כאנשים ואפילו הכי אינן מוציאות אנשים והוא הדין לקידוש כמו שמפורש בספר האגודה בשם ר"י, ומכל מקום אינו ראיה שדעת בה"ג היא כן, כי בטור סימן תרפ"ט גרס כנוסח זה בבה"ג ואעפ"כ בסימן רע"א סתם שנשים מוציאות אנשים בקידוש.
ומה שכתב האגודה שאינן מוציאות אנשים אינו מוחלט, כי באגודה מסכת שבועות פרק ג' סימן ט' כתב נשים חייבו' בקידוש דבר תורה וכו' נשים מוציאות בקידוש נשים וקטנים ולפי דעתי אפילו אנשים בני ביתה מוציאה, אם אין בעלה בעיר או אין לה בעל, ואין מורין כן עכ"ל והובא באליה רבה אות ג'. ובמסכת ברכות פרק ג' סימן נ"ח כתב, נשים חייבות בקידוש היום וכו' ולפרוש האי אשה מוציא' נשים ובני ביתה הקטנים ואם מוציאה אנשים עיין במסכת מגילה עכ"ל, ועיין במסכת מגילה בפרק א' סימן ג' שהביא דעת הגאונים שנשים מוציאות גברים בקריאת המגילה והביא דברי בה"ג לפי הנוסח שלנו שחייבות רק בשמיעה ולכן אינן מוציאות אנשים, אבל לע"ד אין זה מה שציין אליו במסכת ברכות, חדא שדברי בה"ג אלה אינם ענין לקידוש וכקושית הט"ז על הב"ח ועוד כי במסכת סוכה הנ"ל סתם שנשים חייבות במגילה כאנשים ואילו לדברי בה"ג אלה אין חיובם שוה. אלא כוונת האגודה היא למסכת מגילה פרק ג' סימן כ"ח שאשה לא תקרא בתורה משום כבוד הצבור ובא לאמר שהוא הדין לא תקדש משום כבוד הצבור, ועל זה הוסיף במסכת שבועות שלפי דעתו יכולה לקדש עבור בני ביתה שבזה לא שייך כבוד צבור אבל אין מורין כן שלא יבואו לטעות להתיר לאשה להוציא אנשים הן בקריאת המגילה הן בקריאת התורה וכמו שהבאתי מספר הבתים שיש מי שהתיר לאשה לקרוא בתורה במנין בבית.
ולפי זה מה שהתנה בספר האגודה שאם אין בעלה בעיר או אין לה בעל עכ"ל אורחא דמילתא נקט כי לטעם כבוד הצבור אין הבדל בין בעלה לאדם אחר ורק אין רגילות שאשה מקדשת במקום בעלה. וכן מה שכתב בספר ארחות חיים הלכות קדוש היום אות י"ד והכלבו סוף סימן ל"א שיכולה אפילו להוציא אחרים ידי חובתן שאין יודעין לקדש עכ"ל אורחא דמילתא נקט והוא הדין מוציאה מי שיודע, והעד שבבית יוסף הביא דברי הכלבו לראיה שנשים מוציאות את האנשים וגם הב"ח הודה לזה עיי"ש. ורק אין ללמוד שאשה לא תוציא בעלה בקדוש ממה שאמרו במסכת ברכות דף כ' עמוד ב' ובמסכת סוכה שם תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו עכ"ל, כי לדעת רש"י הטעם הוא משום שאינם חייבים בהלל וכו' כמותו ומבזה את קונו שממנה שלוחים כאלה ועיין מה שכתבתי להלן בסימן י"א, והאגודה במסכת סוכה כתב להדיא כטעם רש"י וכן נראה בארחות חיים הלכות ברכת המזון אות מ"א עיי"ש ולכן כיון שאשה חייבת בקידוש כבעלה אין כאן מארה. ורק לע"ד יש טעם מספיק למנהג שאשה אינה מקדשת בשביל בעלה כשיש לו בנים, כי יש בקידוש גם משום מצות חנוך והאב חייב בחנוכם ולא היא.
ובשלחן ערוך בעל התניא סימן רע"א פרש אין מורין כן באופן אחר, שכתב נשים מוציאות האנשים בקידוש אבל לכתחלה אין להורות כן לשואל הלכה למעשה עכ"ל ובסוגריים נדפס שלא יבואו לזלזל במצוות עכ"ל ומשמע שהבין כן בהאגודה. וקשה לע"ד כיצד תבואנה מזה לזלזל במצוות, ואדרבה כיון שמוציאות אנשים בקדוש דאורייתא תלמדנה שחייבות בזכירה מדאורייתא והוא הדין בשמירה שהרי הוקשו להדדי וכמו שכתב בספר פתח הדביר שם אות ה' בשם ספר חקרי לב. גם דוחק לפרש כוונת שלחן ערוך בעל התניא שיש בדבר שנוי מנהג או הוראת דבר התמוה לרבים, ואולי כוונתו היא שהאנשים יבואו לזלזל במצוות אם נשים תקדשנה בשבילם וצ"ע.
ובעיקר דברי האגודה, עיין במגן אברהם סימן רע"א סעיף קטן ב' שכתב ע' באגודה פ"ג דסוכה שכתב בשם ר"י דאין מוציאות והוא פוסק דמוציאות ובשבועות סימן ט' כתב שאין מורין כן עכ"ל, ותמה עליו באליה רבה שהלא האגודה בסוכה כתב שנשים מוציאות נשים ולא שמוציאות אנשים. אלא על כרחך המגן אברהם גרס באגודה אבל נראה לי דנשים מוציאות אנשים בין לברכת המזון וכו' עכ"ל, ובאמת אתי שפיר לפי זה כי במסכת שבועות כתב האגודה ולפי דעתי אפילו אנשים בני ביתה מוציאה עכ"ל ונמצאו דבריו שווים בשני המקומות, ועוד שלשון אבל נראה לי וכו' עכ"ל שבמסכת סוכה משמע שחולק על הקודם לו, ועוד שאיזה חידוש היה לו לאמר שנשים מוציאות נשים בברכת המזון והלא אפילו מזמנות לעצמן. אלא בודאי גם האגודה חולק על ר"י שהוא דעה יחידאה, ואף שכתב שאין מורין כן להתיר לה להוציא אנשים הלא לדעת ארחות חיים והכלבו מורין כן וכן עולה מסתימת רוב ראשונים והשלחן ערוך והאחרונים והכי הלכתא וכמו שכתב בלבוש שחיובן שוה בזה והרי הן כאנשים עכ"ל כלומר ששוות לאנשים לגמרי, וכן בערוך השלחן לא הביא דעת האליה רבה שאין מורין כן ושלא כמשנה ברורה.
ואם משום המנהג אין זה ברור שיש מנהג שאשה לא תוציא איש בקידוש ועיין באליה רבה ובשירי כנסת הגדולה שנחלקו בזה, ונראה שעיקר המנהג הוא שנשים נשואות אינן מקדשות במקום בעליהן וכמו שנראה באגודה מה שאין כן רווקות. ומכאן למה שנשאלתי מרב אחד באוניברסיטה אחת שהתלמידים והתלמידות סועדים שם ביחד בלילי שבת אחרי התפלה ונהגו שפעם בן פעם בת מקדש להוציא את כולם, ולע"ד אין לחדש מנהגים אבל במקום הצורך כדי שלא להרחיק את הבנות אם ימנע מהם מלקדש יכול לקיים המנהג ועיין דברי הגמו"ז לעיל סימן ז' בהג"ה. ואף שלטעם האגודה משום כבוד צבור חמיר טפי ברבים, לענין זה קיל קידוש יותר מקריאת התורה וקריאת המגילה שחיובן ברבים משום חובת הצבור או פרסומא ניסא וכן בברכת המזון הוי מצוה לזמן בשלשה או בעשרה מה שאין כן בקידוש אין בו שום צד של צרוף או שנוי דין בין יחיד לרבים. ועיין בפנים שהבאתי דעת הרא"ם בדעת הסמ"ג, ולולא דבריו טעם הסמ"ג פשוט שקריאת המגילה בין ביחיד בין ברבים דומה לקריאת התורה ואתי למיחלפא מה שאין כן בקידוש., ותוספות הרא"ש בנויות על דברי התוספות כידוע ואילו היו לעיני הקרבן נתנאל לא היה כותב דבריו. גם לפלא על ספר משנה ברורה שהעתיק דעה יחידאה זו של הקרבן נתנאל נגד סתימת כל הראשונים שנשים מוציאות נשים אחרות ולא חלקו בין אחת להרבה נשים וכמו שכתב ראבי"ה בסימן תקס"ט לעצמן דבר פשוט מצו למקרי דמצי להדליק עכ"ל. ומה שבקרבן נתנאל אות ס' דייק מן הרא"ש עיי"ש אינו מוכרח לע"ד ועיין דיוק להפך בתוספות הרא"ש הובאה בהוספה לשיטה מקובצת למסכת ערכין דף ג' שבסוף המסכת. והאחרונים דחו דברי המגן אברהם סימן תרפ"ט סעיף קטן ו' שדייק מן המדרש שאשה לא תקרא אפילו לעצמה ועיין בבאור הגר"א.

Korban Netanel on Rosh in Megillah 1:40 had difficulty with Tosafot's citing Bahag. According to the more common version of Bahag, women cannot read for men because women have a lesser obligation than men do, even without the factor of ziluta ("cheapening"). For that reason Korban Netanel explained that "it is demeaning for the many" in Tosafot refers to many women; i. e., a woman can read the Megillah for another woman individually but not for a group of women. He wrote this in his Netiv Chayim on Orach Chayim 689, and Mishnah Berurah cited him there in Sha'ar haTziyun.

Korban Netanel reached this conclusion because he assumed that Tosafot in Sukkah had the same version of Bahag as Tosafot in Archin. But Tosafot in different tractates are not necessarily by the same author, and in this case Tosafot in Sukkah had the version of Bahag found in Meiri and Tur, unlike Tosafot in Archin that cites the more common version. This is clear from Tosafot haRosh in Sukkah:

Or else, it is demeaning to men if women discharge their obligation for them, similar to [reading the] Megillah that women are obligated in, and [nevertheless] Bahag stated that women do not discharge the obligation of the many (harabim) in Megillah.

Tosafot haRosh is based on the regular Tosafot, and states clearly that the "many" for whom women may not read the Megillah are men and not women, that the reason is that it is demeaning for men, and that this is the opinion of Bahag. [Further proof is found in Sefer haAgudah in Sukkah which makes the same statement in the name of Ri, author of the Tosafot]. Korban Netanel was first published in 1766, Mishnah Berurah in 1883 and Tosafot haRosh, from a manuscript, only in 1903; had Korban Netanel and Mishnah Berurah seen it, they would not have written what they did.

והנה מלשון התוספות במסכת סוכה דרבים זילא בהו מילתא עכ"ל והביאו ראיה ממקרא מגילה משמע ששפיר אשה קוראת להוציא גברים בודדים, וכן משמע ממה שהריטב"א דימה קריאת המגילה לכבוד צבור ואלמא לא גזרו אלא שלא תקרא במגילה להוציא צבור גברים דומיא דקריאת התורה. ועיין בספר הבתים שערי קריאת התורה שער שני אות ו' שכתב בשם יש מן הגדולים שכשמתפללים בבתיהם בעשרה אשה קוראה בתורה שלא נקרא צבור אלא כשמתפללין בבית הכנסת עכ"ל, ובמקום אחר [לעיל סימן ז] הראתי שהוא לשיטת רש"י ומחזור ויטרי וספר העיטור והרוקח בפרוש צבור. ומכאן חזרה למה שכתבתי שאין כבוד צבור בקריאת התורה תלוי בהרהור, כי מטעם הרהור אין לחלק בין קריאת התורה בבית לבין הקריאה בבית הכנסת ואדרבה בבית חמור טפי שאין אימת בית הכנסת עליהם. ומספר הבתים נלמד לשאר ראשונים, שאף שסוברים כדעת הטור באורח חיים סימן תרצ"א שכל עשרה מקרי צבור לכל דבר ואין חילוק בין בבית הכנסת או לא עכ"ל ושלא כספר הבתים, מכל מקום מנין שנחלקו בפרוש כבוד צבור, אלא לכולי עלמא כבוד צבור הוא ענין גנאי וזלזול ואינו משום הרהור ושלא כאותו הרב שפרסם ברבים בלשון האנגלית דברים שאין להם שחר.

Tosafot's language in Sukkah, "d'rabim zila beho milta, because it is demeaning for the many," i. e., for many men, suggests that women may read the Megillah for individual men, only not for a group. Ritva's linkage of the Megillah with kevod tzibur also implies that a woman is prohibited only from reading the Megillah to a group of men, similar to reading the Torah which requires a minyan. [Although m'eirah applies even to an individual who needs to hear birkat hamazon, the reason is that birkat hamazon is an everyday obligation that everyone should know how to fulfill himself. But it is no disgrace if an individual does not know how to read the Megillah.] On the other hand, Semag, who also compares reading the Megillah to reading the Torah, wrote that a woman may not read the Megillah even for a solitary male.

In this context see Sefer haBatim , Sha'arei Kriat haTorah 2:6:

There is [someone] among the gedolim [who wrote that] a woman can read the Torah when praying in [a minyan of] ten [men] in their homes, for only when praying in the synagogue is it considered in public (tzibur).

In Bnei Banim , vol. 2, no. 7, I noted that this follows the definition of tzibur used by Rashi, Machzor Vitry, Sefer ha'Itur and Rokeach. From here we can return to our starting-point, that kevod tzibur in the reading of the Torah is not a question of hirhur. This is Sefer haBatim's opinion as well, for if hirhur were the issue there would be no advantage to reading the Torah at home over reading it in a synagogue; on the contrary, a home setting is more conducive to hirhur. And while most rishonim agree with Tur in Orach Chayim 691 that ten men are considered a tzibur even in a home, and accordingly a woman may not read the Torah even in a private minyan, contrary to Sefer haBatim—there is no reason to suppose they disagree with him on the meaning of kevod tzibur.

אמנם בתוספות הרא"ש לא הזכיר דרבים זילא בהו מילתא עיי"ש וכן בסמ"ג כתב שנשים חייבות במקרא מגילה ואף על פי כן האריך שאשה לא תקרא להוציא אפילו איש אחד. וז"ל בהלכות מגילה, אף על גב דנשים חייבות במקרא מגילה אינן מוציאות את הזכרים ואל תשיבני מנר חנוכה דאמרינן בפ' במה מדליקין דאשה מדלקת דמשמע אף להוציא האיש דשאני מקרא מגילה שהוא כמו קריאת התורה לכן אינה מוציאה את האיש, ואע"פ שיש דברים שהקלו במגילה יותר מבתורה בזה לא הקלו עכ"ל. ובתוספות הרא"ם דף כ"ד עמוד ב' אות ז' פרש דבריו שבזה לא הקילו משום דטעם שניהם מפני כבוד הצבור הוא והא דאינה מוציאה את היחיד אף על פי שאין שם כבוד הצבור משום דכיון שעשו אותה כתורה כי היכי דאינה מוציאה אפילו ליחיד משום דלא שייך בה יחיד הכי נמי במגילה אינה מוציאה אפילו ליחיד אף על פי דשייך בה עכ"ל ובמגן אברהם בסימן תרפ"ט סעיף קטן ה' כתב משמו שאפילו לזכר יחיד אינה מוציאה דלא פלוג עכ"ל. ולפי זה גם הסמ"ג חולק על ספר הבתים, שאם לא פלוג בין קריאת התורה בצבור וקריאת המגילה ברבים לבין קריאת המגילה ביחיד כל שכן דלא פלוג בקריאת התורה גופא בין מנין בבית הכנסת לבין מנין בבית.

ומיהו קשה לי בדברי המגן אברהם והלא הוי מענין לענין שאין אומרים בו לא פלוג כמו שהביא ביד מלאכי סימן שנ"ט, ועיין בב"ח באורח חיים סימן רע"ה שכתב שבין אדם אחד לב' בני אדם ובין ענין א' לב' עניני' כיון דאיכא גבול מפלגי' בהו עכ"ל ולפי זה בין עשרה בני אדם שהם צבור לבין תשעה שהם בודדים לא אמרינן לא פלוג וכן בין רבים ליחיד. גם קשה מה שכתב הרא"ם כי היכי דאינה מוציאה אפילו ליחיד משום דלא שייך בה יחיד הכי נמי במגילה אינה מוציאה ליחיד וכו' עכ"ל והלא אין דנים אפשר מאי אפשר. לכן לע"ד כוונת הרא"ם אינה ללא פלוג אלא שבקריאת התורה אין הכבוד תלוי בצבור דוקא, כי כל שאשה קוראת בתורה להוציא איש אין זה כבודו כי מראה שאינו יודע לקרוא בעצמו, ורק לא משכחת קריאת התורה בפחות מי' מה שאין כן בקריאת המגילה ששפיר משכחת לה ביחיד לא תוציא אפילו איש אחד.

וכיון שעסקנו בנשים שמותרות לקרוא המגילה לחברותיהן אכתוב מה שנשאלתי על כמה מקומות בארצות הברית שנשים מתאספות פעם בחודש באולם או בבתים פרטיים ומקיימות תפלה לעצמן. בודאי אם אומרות דברים שבקדושה או מברכות על קריאת התורה לפניה ולאחריה צריכים למחות בידן כי מברכות לבטלה כמו שנפסק באורח חיים סימן נ"ה סעיף א' שאין אומרים קדיש אלא בעשרה זכרים בני חורין גדולים עכ"ל, וכן אין לטלטל ספר תורה לשם שלא לצורך קריאת התורה של גברים. ומה שכתב הר"ן שעל הרי"ף במסכת מגילה דף י"ט עמוד ב' איך אפשר שנשים מוציאות אנשים ידי קריאה ואין מצטרפות עכ"ל והביאו בבית יוסף סימן תרפ"ט, אינו מיירי בדברים שבקדושה דבעינן ונקדשתי בתוך בני ישראל אלא במגילה הצריכה צבור משום פרסומי נסא ולכן אשה מצטרפת לדעת הר"ן, אבל אינה מצטרפת לתפלה ועיין בסימן נ"ה סעיף ד' וכן אינה משלימה למנין לקריאת התורה עיי"ש במגן אברהם סעיף קטן ד' ובבאור הגר"א ולבושי שרד וכל שכן שלא יהיה המנין כולו נשים. ועיין בסימן רפ"ב סעיף ג' שהביא דעת הר"ן שקודם התקנה אשה מצטרפת למנין שבעה קרואים ולא שיהיו כולם נשים.

In some places in the United States and elsewhere, women gather once a month in a hall or a private home and conduct prayer services by themselves. It is forbidden to recite prayers requiring a minyan or to recite the blessings preceding and following the reading of the Torah without ten men present. For example, in Shulchan Aruch, Orach Chayim 55:1, "Kaddish is not said except in the presence of ten free adult [Jewish] males."

Ran's argument in Megillah 19b, "How is it possible that women can read the Megillah for men, but cannot join [men in constituting the required ten]?" cited by Beit Yosef in Orach Chayim 689, deals only with publicizing the miracle of Purim, which can be effected equally through men or women. It does not refer to a quorum for a davar sheb'kedushah. It refers neither to prayer, see Orach Chayim 55:4, nor to reading the Torah, see Magen Avraham, Bi'ur haGra and Levushei Srad there. It certainly does not countenance a wholly female minyan. Also, see Orach Chayim 282:3, which cites the view of Ran that even prior to the enactment concerning kevod hatzibur, when women could still participate in reading the Torah, not all the aliyot were by women. This is cited by Beit Yosef in Orach Chayim 689.

ואולם המנהג בהרבה מקומות גם בין גברים הוא שאם חסר מנין אזי עומד אחד מן המתפללים ואומר פסוקי דזמרה כאילו הוא שליח צבור וקורא ברכות קריאת שמע לעצמו ומגביה קולו במקום ששליח צבור היה מגביה קולו כדי לתת טעם של תפלה בצבור מה שאפשר, ואינו אומר קדיש וחזרת הש"ץ כיון שאין שם מנין אלא כמו ביהושע פרק כ"ב נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא לעולה ולא לזבח עכ"ל, וכמדומה שגם בבתי ספר לבנות נוהגות כן וגם נשים רשאיות לעשות כן. ואף שאינן מקיימות תפלה בצבור מה בכך והלא אינן חייבות להתפלל בצבור כמו שכתבו הרבה אחרונים עיין בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סימן נ"ד ועוד, כי הגברים כיון שהסמיכום על ונקדשתי בתוך בני ישראל לכן חייבו אותם חכמים לקדש את ה' בתפלה בעשרה מה שאין כן הנשים. ולדעת אחד מן הראשונים נשים אינן יוצאות ידי תפלה בצבור כלל אפילו אם מתפללות בעזרת הנשים בבית הכנסת עיין במאירי במסכת ראש השנה דף כ"ח עמוד א' בד"ה זה שביארנו, ואף שדבריו צ"ע מכל מקום מה בכך אם אינן יוצאות ידי תפלה בצבור. ובהרבה קהילות לא נהגו נשים לבוא כלל לבית הכנסת וידועה צוואת הגר"א, ובעו"ה הרבה עזרות נשים ועזרות גברים הן מקום שיחה בטלה.

However, a custom exists in many places, even among men, that if there is no minyan in the morning, one of those present recites pesukei d'zimra as if he were a shaliach tzibur, reads the blessings of Shema in a loud voice as a shaliach tzibur would have done, but skips Kaddish, barechu, and the repetition of the Shemoneh Esreh. This is done in order to give some minimal resemblance to public prayer, and it has a precedent in Joshua 22:28, "we will build an altar for ourselves, [but] not for [offering] burnt-offerings or sacrifices [on it]." This is also the practice in girls' schools, and older women may do the same.

Some rabbis object to these women's prayer groups because they lack the Halachic status of public prayer. But women have no obligation of public prayer, as Resp. Shevut Ya'akov, part 3, no. 54, and others wrote. The Sages expounded the verse "I will be sanctified among Bnei Yisrael" instituted the sanctification of haShem's name in prayer by ten men, but did not obligate women. According to Meiri in Rosh HaShanah 28a, women are not regarded as participating in public prayer even if they pray in the women's section in the synagogue along with the men; this is hard to understand, but what difference does it make? In many communities women did not go to synagogue at all. The Vilna Gaon's testament to his daughters in this respect is well known. Unfortunately, many women's sections and men's sections alike are places of idle gossip.

ומה שחידש במגן אברהם סימן רפ"ב סעיף קטן ו' שנשים חייבות לשמוע קריאת התורה, לע"ד החיוב הוא כשהן כבר נמצאות בבית הכנסת עיי"ש ובסימן קמ"ו וגם בזה סיים המגן אברהם שהמנהג הוא שהנשים יוצאות מבית הכנסת בשעת קריאת התורה. ולפי מה שכתבו האחרונים שקריאת התורה היא חובת הצבור ולא חובת היחיד ורק כיון שהיחיד צריך להתפלל בצבור ממילא חייב גם בקריאת התורה, אזי נשים שאינן חייבות להתפלל בצבור אינן חייבות בקריאת התורה. ועיין מה שכתב הגמו"ז זצלה"ה בסוף ספר לב איברא ונדפס מחדש בכתביו חלק א' דף רכ"ז.

Those who object to women's prayer groups also cite Magen Avraham in 282:6, that women are required to hear the men's reading of the Torah. I think, however, that this applies only to women who are already in the synagogue. According to most authorities, the reading of the Torah is an obligation of the tzibur and not of the individual. Men who constitute the tzibur are thus required to listen to the reading of the Torah, but women, who need not seek out public prayer, are not obligated to come and hear the reading of the Torah.

איברא יש לדחות עיקר דברי המגן אברהם לע"ד, כי הביא ממסכת סופרים פרק י"ח הלכה ד' וז"ל שם, יש שקורין ספר קינות וכו' ומתרגם כדי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות שנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים וכן המה חייבות בתפלה ובברכת המזון ובמזוזה ואם אינן יודעות בלשון הקודש מלמדין אותן בכל לשון שהן יכולות לשמוע, מכאן אמרו המברך צריך להגביה קולו משום בניו הקטנים ואשתו ובנותיו ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ותינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה וזו היא שאמרו בשבת מקדימין לבוא וכו' כדי שישמעו פירוש של הסדר אבל ביו"ט מאחרין לבוא וכו' שאינו מן הדין לפרש בהן וכו' עכ"ל מסכת סופרים. ומהצגת הלשון נלמד שפרוש נשים חייבות לשמוע קריאת ספר עכ"ל הוא שצריכות להבין ^*(הג"ה) עיין במאירי מסכת ברכות דף י"ג עמוד א' בד"ה מתוך שכתוב בתורה, ובספר תוספת ברכה וקונטרס חיבה יתרה על הכתוב נעשה ונשמע. קריאת ספר ושעל כן צריכים לתרגם להן וכן רוב הפסקא עוסקת בעניני תרגום, וזהו שנקטו בכל לשון שהם יכולות לשמוע עכ"ל שפרושו להבין וכן בהלכה ו' אנשים באין לשמוע עכ"ל פרושו להבין ועיין במסכת דרך ארץ זוטא פרק ב', ואינו דומה למה שאמרו במסכת סופרים שם הלכה ח' אין אדם שומע לחברו וכו' עכ"ל בלמ"ד שפרושו להקשיב באוזן.

Moreover, the basis for Magen Avraham's remarks is unclear. He cited Masechet Soferim 18:4:

There are those who read the Book of Lamentations in the evening [of Tish'a b'Av] and there are those who delay it until the morning after the reading of the Torah … if the reader knows how to translate it himself, good, and if he doesn't [know] he gives it to someone who knows how to translate well, and he translates in order that the rest of the people and the women and children can understand. For women are as obligated as men are to understand (l'shmo'a) book-reading (kri'at sefer) like men… and they are also obligated in prayer, birkat hamazon and mezuzah. If they do not know Hebrew, one teaches them in whatever language they can understand and learn [in].

The point of Masechet Soferim is that women have to be able to understand the readings, and for this reason we translate it for them.

ונראה שבמגן אברהם דייק מלשון מסכת סופרים נשים חייבות לשמוע קריאת ספר עכ"ל שמשמע שדומה לחיוב תפלה וברכת המזון שהרי כרכן ביחד ואלמא צריכות לבוא לבית הכנסת להאזין לקריאת התורה, אבל הא בורכא כי קריאת ספר שנקטו במסכת סופרים פרושה ספר קינות שמיירי בו ואטו נלמד דין חדש שנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילת איכה, וכן מאי איריא קינות תתחייבנה לשמוע גם מגילת רות ושיר השירים שגם עליהן מברכים אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מקרא מגילה לדעת מסכת סופרים פרק י"ד הלכה ג'. אלא כוונת מסכת סופרים היא שהנמצאות בבית הכנסת צריכות להבין מקרא המגילה והוא הדין קריאת התורה אבל לא שחייבות לבוא, וכמו שבפרק י"ד שם הלכה י"ד מצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב וכו' עכ"ל קאי על הנמצאים. ושלא כספר מקראי קודש חלק א' כלל ד' בשערי קדושה אות א' שהביא דברי המגן אברהם שנשים חייבות לשמוע קריאת התורה וכתב שלפי זה מעיקר הדין מצטרפות למנין עשרה להתיר הקריאה ובשו"ת הלל אומר סימן קפ"ז כתב שיש לסמוך על זה בשעת הדחק, ובמח"כ זה אינו. ומיהו ממסכת סופרים נלמד מקור למנהג שהביא המגן אברהם שנשים נהגו לצאת בשעת קריאת התורה, כי אם תהיינה שם יצטרכו הגברים לתרגם להן ואין המנהג לתרגם ולכך יוצאות, אבל היום שכולן מחזיקות חומש עם תרגום ללועזית אין צורך בתרגום בפה וחלילה להן לצאת.

Perhaps Magen Avraham noted the sentence "women are as obligated as men to hear the reading of [the] book, and they are also obligated in prayer, birkat hamazon, and mezuzah," and understood it as implying that just as the latter three are obligatory for women, so, too, is hearing the reading of the book. But "book" in this context means the Book of Lamentations and not just the Torah. Are women all required to go to hear the reading of Megillat Eichah?

Rather, Masechet Soferim means that it is necessary to enable those women who are already present in the synagogue to understand the readings, just as in 14:14 "it is a mitzvah for all the men and the women to see the script [of the sefer Torah]" refers only to those present. This is contrary to Mikra'ei Kodesh (Grodzinsky), part 1, rule 4:1, who learned from Magen Avraham that since women are obligated in the reading of the Torah they can, in principle, be included in the quorum of ten needed for that purpose. Resp. Hillel Omer, no. 187, wrote that when necessary this can be relied on in practice. Begging their pardon, this is not so.

Nevertheless, Masechet Soferim does provide a source for the practice mentioned by Magen Avraham for women to exit the synagogue during the reading of the Torah: if they remained they would need translation, and translation is no longer practiced. Today, however, everyone has a printed Chumash with translation, and chalilah that women should walk out during the reading.

ויש מערערים על תפלות הנשים מטעם אחר משום ובחקתיהם לא תלכו כיון שמושפעות מן התנועה לשחרור האשה, ואולם התורה לא אסרה תנועות אלא מעשים וכיון שהגויות אינן מתפללות לבדן אלא בתערובת עם גברים שוב אין בתפלות נשים לבדן משום ובחקתיהם, ומחשבה לבד בלי מעשה לא אסרה תורה וכלשון הכתוב בפרשת ראה אעשה כן גם אני עכ"ל ועיי"ש ברמב"ן. ולע"ד גם אין כאן שנוי ממנהגי בית הכנסת כיון שמתפללות באולם שבסמוך או בבית פרטי ואין הכי נמי אסור להן להתפלל בהיכל. והאם יש בתפלות אלה משום רמאות וגניבת דעת הנשים בינן לבין עצמן שטועות שמתפללות בצבור ואינן אלא בודדות, תלוי במציאות כל מקום ומקום.

There are also rabbis who object to women's prayer groups on the grounds that they are inspired or influenced by the non-Jewish women's liberation movement, in violation of the prohibition in Vayikra 18:3 against adopting non-Jewish practices. However, the Torah prohibits actions and not movements. Motivation alone is not a violation, as indicated by Devarim 12:30, "and I will do so myself," and see Ramban's commentary. Since Christian women do not pray by themselves but with men, Jewish women's prayer groups without men do not violate ubechukoteihem lo teileichu.

Nor is any change in the customs of the synagogue involved if the prayer groups are held in an adjacent hall or private house, and indeed they should not be held in the sanctuary. Also, a communal sefer Torah should not brought from one location to another for one-time use. As for the charge that the women are deluding themselves into thinking that they are conducting public prayer when in fact they have only the status of individuals, whether or not they are deluded depends on the circumstances in each community.

ועוד יש מערערים על פי דברי הים של שלמה^*(הג"ה) עיין תשובות איברא סימן צ"ה (2). במסכת בבא קמא פרק ד' סימן ט' בענין איסור זיוף התורה עיי"ש, ואולם זה תלוי במציאות האם הנשים טוענות שתפלותיהן הן תפלה בצבור או לא וגם מיירי שם בזיוף בדאורייתא ואילו כאן בדרבנן. ובעיקר דברי הים של שלמה קשה שאם היתה סכנת נפשות להודיע לגוי שמדין תורה שור ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור ושור עכו"ם שנגח שור של ישראל חייב ואף על פי כן לא שינו את הדין כיון שצריכים למות על קדוש השם ולא לשנות בדברי תורה, אם כן היה להם לסרב ללמד לאותם גויים כי בודאי עדיף למות בשתיקה ולא לסכן כלל ישראל בהודעת הדין למלכות ועיין במסכת גיטין דף נ"ו ובמה שכתבתי בבני בנים [חלק א'] מאמר ה', אלא קים להו לרבנן שלא היתה סכנה בהודעת הדין בלי טעם ואזלא ראית מהרש"ל. ועוד שדבריו הם לפי התרוץ הראשון בתוספות במסכת בבא קמא שם אבל התרוץ השני עיקר וכן הוא בספרי פרשת וזאת הברכה.

A final objection to women's prayer groups is based on Maharshal in Yam Shel Shlomoh, Bava Kama 4:19, who wrote that misrepresentation of the Torah (zi'uf haTorah) is a matter of yeihareg ve'al ya'avor. Maharshal, however, is referring to misrepresentation of Torah laws, while public prayer is rabbinical. Besides, his view is problematic. The beraita in Bava Kama 38a relates:

The Roman government sent two sardiotot (high officials) to the Sages. They asked, "Teach us your Torah." They learned, repeated and reviewed a third time. As they were leaving they said, "We carefully examined (dikdaknu) your whole Torah and it's all true, except for one thing that you teach: 'if a Jew's ox gores a Canaanite's ox the Jew does not have to pay [anything], but if a Canaanite's ox gores a Jew's ox the Canaanite has to pay the entire value.…' But we won't tell the government about it."

Maharshal explained that it was dangerous to let the Romans know that Torah law discriminates against non-Jews, and that nevertheless R. Gamliel, who was the Sage involved as mentioned in other sources, was ready to suffer martyrdom rather than misrepresent the Torah. But if so, why did he teach the officials at all? Better to refuse to teach them and endanger only himself, rather than teach them and endanger the whole community! Rather, it must be assumed that R. Gamliel knew that in his particular case there was little danger.

In any event, the poskim have not accepted Maharshal's ruling, as shown by the many changes forced by church and government censors in printed editions of the Talmud, Rambam and other works; for instance, in Rambam Hilchot Rotze'ach 1:1. [Compare the standard printed texts with the Rambam La'am, Kapach and Frankel editions.] No one ever suggested that publishers should suffer martyrdom rather than comply. I later found this argument in the Talmudic Encyclopedia, s.v. yeihareg v'al ya'avor, note 193, in the name of R. Moshe Feinstein z"l, although it is not in his Resp. Igrot Moshe.

מכל מקום איני כותב היתר לתפלות נשים כי אין להורות ממרחקים ויש להכיר הנפשות העושות. וגם לע"ד הוראה זו לא נמסרה אאל לגדולים, ומה שכוח דהתירא עדיף פרושו שדרוש כוח מרובה כדי להתיר ולכן סומכים על המתיר שהעמיד דעתו לעומת האוסרים שאינם צריכים בירור כל כך כפרש"י במסכת ביצה דף ב' עמוד ב' בד"ה התירא עדיף ליה, ואולי מטעם זה נטפלו לשאלה זו גם רבנים שאינם בעלי הוראה מפורסמים כיון שבקשו לאסור ולעמוד בפרץ. ומסיבה נוספת איני כותב היתר כי ראיתי מאמר מ(רב אחד) שליט"א שהאריך בסכנות וקלקולים הנובעים לפי דעתו ממניני הנשים בארה"ב. ורק מה שצדד במאמרו שאשה לא תאמר קדיש כיון שאינה מצטרפת למנין עשרה אינו נכון כי היתה עולה אף לתורה קודם התקנה וגם אחריה בעיר שכולה כהנים לדעת מהר"ם ב"ב, ומה שציין לסימן נ"ה באשל אברהם אות ד' ושו"ת חתם סופר חלק חושן משפט סימן קפ"ב אינם ראיה עיי"ש, ובפרט בקדיש יתום קיל טפי מפני שאינו חובת הצבור שלכן קטן אומר קדיש כמו שכתב בספר האגור סימן של"ד בשם מהרי"ל והוא בשו"ת מחרי"ל החדשות סימן כ"ח. והגמו"ז זצלה"ה התיר לנשים לאמר קדיש בעזרת נשים בהדי גברים האומרים קדיש והארכתי בזה במקום אחר [לעיל סימן ז].

Nevertheless, I am not endorsing women's prayer groups, because one cannot rule from a distance without knowing the operative souls (hanefashot ha'osot). This issue is in the province of gedolim. The principle "the power of leniency is superior" means that, everything else being equal, greater certainty and conviction are demanded to permit something than to forbid it, and therefore we can rely on the permissive authorities, as Rashi explained in Beitzah 2b. It is easier to prohibit, which is perhaps why some of the rabbis ruled on this issue although they are not recognized poskim, since they only sought to forbid and stand fast against what appeared to them to be an incipient breach in Judaism.

Another reason for not issuing a heter now is that I saw an article in which one of the rabbis expounded at length on the dangers he anticipates from women's prayer groups. However, his accompanying statement that a woman may not recite Kaddish because she is not included in a minyan of men is incorrect; were it not for kevod tzibur she could even recite the blessings and read from the Torah. The gaon, my grandfather ztz"l, permitted women to recite Kaddish from the women's section together with the male mourners.

יהודה הרצל הנקין