חלק ראשון 35

ישיבת אנשים ונשים בחתונות

Seating Men and Women at Weddings

ב"ה, ב' אדר תשל"ז

לרב אחד

ידידי בקש שאכתוב לו דעתי בענין ישיבת אנשים ונשים בחדר אחד בחתונות. וה' ישלח לו רפואה שלמה למאור עיניו למען יוכל לקרוא עוד הרבה תשובות וכתבים. ידוע שיש מנהגים חלוקים, שיש מקפידים שלא להושיב אנשים ונשים בחדר אחד אלא בחדרים נפרדים או בונים מחיצה כשרה ביניהם, ויש מסתפקים שישבו אנשים ונשים אלה בשלחנות שלהם ואלה בשלחנות שלהן בנפרד באותו אולם, ויש שאינם נזהרים כלל ויושבים אצלם אנשים ונשים באותם שלחנות בערבוביא.

I was asked my opinion on the seating of men and women at weddings. There are different customs: in some communities, men and women sit in separate halls or with a partition between them; in others, they sit at separate tables in the same hall; while in still others, they sit together at the same tables.

וידוע שהמקפידים על חדרים נפרדים או בניית מחיצה מקורם ממה שכתב בקצור שלחן ערוך סימן קמ"ט סעיף א' צריכים ליזהר שלא יאכלו אנשים ונשים בחדר אחד שאם אוכלים אנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שהשמחה במעונו כי אין שמחה כשיצר הרע שולט עכ"ל, והוא מדברי הבית שמואל בשם הב"ח באבן העזר סימן ס"ב סעיף קטן י"א. אבל לע"ד הוא תמוה, כי הב"ח לא כתב בלשון זה אלא בקראקא נוהגים שבסעודה שעושים בליל שני מברכים אשר ברא ולא שהשמחה במעונו והוא תימה ולא מצאתי שום טעם למנהגם זה אלא לפי שסעודה זאת קטנה היא ומושיבים האנשים והנשים יחד בחדר אחד וכתב במנהגים שאין מברכים שהשמחה במעונו היכא דאיכא חששא דהרהור עברה ולפי זה בודאי היכא שאין שם אלא אנשים במסיבה צריך לברך שהשמחה במעונו עכ"ל. ותחילה יש לדייק, שלא כתב בלשון איסור או אזהרה אלא לתרץ המנהג ורק בקצור שלחן ערוך כתב שצריכים ליזהר. ועוד שהבית שמואל כתב אנשים ונשים בחדר אחד ומשמע אפילו בשלחנות נפרדים, אבל הב"ח כתב ביחד בחדר אחד ונראה שכוונתו ליושבים ביחד^*(הג"ה) מה שכתבתי בדברי הב"ח באבן העזר אינו נראה כן בדבריו ביורה דעה סוף סימן שצ"א, שכתב בליל ב' דנוהגין בקראקא שלא לברך שהשמחה במעונו וכו' נראה שהוא מפני דמתאספין אנשים ונשים מועטים בחדר אחד ואיכא הרהורי עבירה ואין שמחה במעונו בדוכתא דאיכא איסורא כמ"ש בספר חסידים משא"כ בשבת במנחה דאיכא רוב עם ואנשים בלחוד ונשים בלחוד וכו' עכ"ל ולא כתב לשון ביחד בחדר אחד אלא משמע שהחילוק הוא בין חדר אחד לחדרים נפרדים ולא ענין של שלחנות. וכן בשו"ת ב"ח החדשות חלק יורה דעה סימן נ"ה כתב, ולע"ד ליישב דהמנהג נתפשט על פי ספר חסידים שכ' כ"מ שאנשים ונשים רואין זא"ז כגון בסעודת נישואין אין לברך שהשמחה במעונו לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עברה עכ"ד בסי' י' ולפי שבאותה סעודה בליל ב' אין עושין סעודה כי אם לקרובים וכולם יושבים בבית החורף וסועדין ביחד אצל החתן וכמה אנשים ונשים לפיכך א"א שהשמחה במעונו ע"פ ספר חסידים משא"כ בשבת בסעודה ג' דעושין סעודה גדולה ואנשים לבד ונשים לבד וכן בסעודה בליל שבת ובשבת בשחרית אין סועדין לשם בקראקא כי אם בחורים ובתולות אין בו הרהורי עברה אלא דוקא כשסועדין נשים בעולות בעל בליל ב' לפיכך א"א שהשמחה במעונו אע"פ שעדיין לא נגמר הנישואין שאומרים אשר ברא וכו' עכ"ל. הרי שכתב לשון רואין זא"ז וכו' עכ"ל וכל שהם בחדר אחד הוא כן.
אבל הנה הב"ח העתיק מהלבוש כמו שכתבתי בפנים ובסימן הבא וכמו שכתב בשו"ת יוסף אומץ, ומוכח כן בתשובת הב"ח שכתב כ"מ שאנשים ונשים רואין זא"ז וכו' עכ"ל ואינו לשון ספר חסידים אלא היא לשון הלבוש במנהגים בסוף חלק אורח חיים סימן ל"ו עיי"ש, ומה שציין הב"ח לסימן י' הוא לפום ריהטא כי אין הסימן כן בספר חסידים או בלבוש או בהגהות למנהגי הר"י טירנא. וצריך לאמר שהלבוש פרושי קא מפרש לספר חסידים ואולם כתבתי שמשמעות ספר חסידים אינה כן, וכן נראה בספר נוהג כצאן יוסף משנת תע"ח שפרש שספר חסידים מיירי במעורבים באותם שלחנות דוקא ולא בראיה בעלמא, שבהלכות נישואין סימן י"ב העתיק לשון ספר חסידים מסימן שצ"ג ושם בסימן ט"ו העתיק לשון ספר חסידים מסימן קס"ח אל תערב בנים עם בנות וכו' ילדים וילדות משחקים ברחובותיהם ילדים לבד וילדות לבד וכו' עכ"ל וסיים הרי לך מוסר נחמד לא כמו שנוהגים בכפרים להושיב בסעודת נשואין דוקא סירוגין סירוגין ועמ"ש בסי' י"ב עכ"ל, הרי שהשווה שני הסימנים שבספר חסידים, וסימן קס"ח שבו אינו עוסק במחיצה או חדרים נפרדים עיי"ש, והקפיד בספר נוהג כצאן יוסף שלא ישבו סירוגין סירוגין דוקא אבל בשלחנות נפרדים לית לן בה. ויותר נראה שגם הלבוש לא התכוון אלא להסתכלות בנשים ולא לראיה בעלמא, וכמו שכתב בספר חסידים סימן י' חסידים אינם רואין בנשים וכו' עכ"ל בבי"ת שהוא מלשון ותצא דינה לראות בבנות הארץ כלומר להסתכל וכמו שתרגם אונקלוס למחזי בבנת ארעא עכ"ל, וכן הלשון בסוף סימן שצ"ג שם לראות בנשים, ולכן אסר בספר חסידים ביושבים באותם שלחנות שאז אי אפשר שלא יבואו להסתכל מה שאין כן בשלחנות נפרדים אינה אלא ראיה בעלמא. ולפי זה הלבוש לימד זכות על המנהג להיות מעורבים בכל ושלא כמו שכתבתי בפנים, והכפריים שבספר נוהג כצאן יוסף נהגו כהלבוש, והמחבר שהיה אב"ד פראנקפורט חלק עליהם מדברי ספר חסידים אף שכתב בלשון מוסר נחמד.
והנה בג' המקומות לא כתב הב"ח לאסור אלא להסביר מנהג קראקא שהם סוברים כספר חסידים. ולפי מה שהעתיק מהלבוש לכן לא כתב כי אם להסביר המנהג כיון שבשאר מקומות נוהגין כהלבוש ואומרים שהשמחה במעונו, וזהו שלא כתב תוכחת מוסר על מנהג קראקא שאוכלין ביחד בליל שבת וכו' והלא נהי שמפני זה אין אומרים שהשמחה במעונו עדיין מי הותר להם, אלא העיקר במציאות הוא כהלבוש שהיום אין הרהורי עברה כל כך אלא שמחזיקים במנהג ספר חסידים. וכללות דברי הב"ח משמע שהוא דין מיוחד בנישואין שאין אומרים שהשמחה במעונו אף על פי ששאר דברים ואשר ברא אומרים כמו שסיים בתשובה, שהשמחה המיוחדת שבמעונו אין מזכירין כשיש הרהורי עברה אבל בשאר ענינים אין מקפידים, ועל כרחך לאמר כן שהרי בליל שבת וכו' כתב שמתאספין שם קרובים בלבד ביחד בבית החורף ואטו בשאר ימים אין קרובים אוכלים ביחד לפעמים, אלא בודאי אין איסור בזה. אבל מה שכתב שיותר יש הרהורי עברה בזוגות נשואים מה שאין כן בבחורים ובתולות שאינן בעולות בעל אין הרהורי עברה, הוא הפך ממה שכתבתי בפנים לקמן מדברי רש"י וצ"ע, ואם נאמר לדעת הב"ח שהרהורי הבחורים הם רק בנשים בעולות ולא בבתולות, מנין לו כן וכמדומה שהמציאות אינה כן, וגם לפי דעת שו"ת פני יהושע חלק ב' סימן מ"ד שאין נדה פנויה בכלל ערוה עדיין היא בכלל הרהורי עברה. ואם הב"ח מחלק בין נשים נשואות האסורות לבין נשים פנויות המותרות על ידי חופה וקדושין צ"ע יותר וצריך ראיה לזה, וגם אינו משמע שכוונתו כן ממה שתלה החילוק בנשים בעולות בעל ולא בנשואות בלבד.
עוד עיין בספר בית מאיר לאבן העזר סימן ס"ב סעיף קטן ז', שתחילה הביא המנהג שהביאו הרוקח והרמ"א שלא לאמר שהשמחה במעונו בסעודת דגים ביום ב' ועיין עוד בזה בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סימן ק"פ אות ה', ופרש בבית מאיר שסבירא להו שמיד ביום ב' ערבה כל שמחה. ואחר כך כתב, וזה נמי לע"ד טעם מנהג ק"ק קראקא שמביא הב"ח סי' זה ושם בי"ד שנהגו מיד בליל ב' להפסיק מלומר שהשמחה במעונו וסמכו עצמם על הנאמר במועד קטן עיקר שמחה חד יומא ולא כב"ח ז"ל שדחק בטעמם מפני שנשים בבית יותר מבלילה ראשון שבלי ספק אצלי שבלילה ראשון אמרו אף כי היו נשים בבית והעד שעיקר אמירת שהשמחה במעונו מבואר בטור בשם הרא"ש שהוא במקום עיקר ישיבו' חתן וכלה ומסתמא הכלה עם השושבינו' וגם מה לי חדא אשה ומה לי הרבה במקום שאין יחוד ולא פריצות שעליו הזהיר הספר חסידים שמביא וכו' עכ"ל, וראיה למה שכתבתי בפנים בענין הכלה במקום השמחה. הוא היה אב"ד דאנציג ומדבריו מוכח שלא חשש להתערבות אנשים ונשים בחתונות כשאין פריצות מצד אחר אבל עצם היותם ביחד אינו פריצות, והוא יתד גדול למנהג צפון אשכנז להיות מעורבים בכל ועיין בהסכמה לספר שם. באותם שלחנות וכן רגילות שבחדרים קטנים אין שם אלא שלחן אחד, ואפשר שזהו שכתב היכא שאין שם אלא אנשים במסיבה ולא כתב שאין שם אלא אנשים בחדר או אנשים ולישתוק, אלא פרוש מסיבה הוא בהסיבה על אותו שלחן.

Those who use separate rooms or a mechitzah follow Kitzur Shulchan Aruch 149:1:

One must be careful that men and women do not eat together in one room, for if they eat together in one room, shehasimchah bime'ono ("in Whose abode there is joy") is not said, for there is no joy when the yetzer hara reigns.

This is taken from Beit Shmuel in Even haEzer 62:11 in the name of Bach. But Bach wrote in Even haEzer:

In Cracow it is the custom that at the feast on the second day [after the wedding] they recite the blessing "asher bara" but not "shehasimchah bime'ono." This is very surprising. I have not found any reason for their practice, other than that the feast is a small one and they seat men and women together in one room, and the Minhagim wrote that shehasimchah bime'ono is not said where there is the likelihood of sinful thoughts. According to this, if men alone are at the feast, they certainly need to recite shehasimchah bime'ono.

Note that Bach wrote this not as a rebuke or admonition, but only to explain a custom. Also, although Beit Shmuel and Kitzur Shulchan Aruch prohibit men and women from being in one room, Bach wrote "together in one room" the sense of which is together specifically at the same tables, as indeed a small room normally has only one table. He hinted at this when he wrote, "if men alone are at the feast" (mesibah), i. e., they are gathered around (mesubim) the same table.

וראיה מספר חסידים סימן שצ"ג, שכתב כל המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו וגילו ברעדה אם רעדה במקום גילה אבל אם אדם לוקח לו אשה שאינה הוגנת לו או הוא אינו הגון או שניהם אינם הגונים או אין תרבות שם וניבול פה ביניהם או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם לא יתכן לברך שהשמחה במעונו ועל אלה וכיוצא בהם נאמר (ירמיהו ט״ו:י״ז) לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז וכתיב (ישעיהו כ״ח:ח׳) כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום וכו' עכ"ל, ולשון נשים יושבות בין האנשים משמע בערבוביא באותם שלחנות ולכן גם הביא פסוקים הדנים בישיבה ובשלחנות, ועיין מה שכתבתי לרב אחד [סימן ג] בענין ערבוביא וישיבה לבד מלשון הקרא והתוספתא ומעשים לבני ארץ ישראל. ועל כרחך שהראשונים לא חששו בחתונה לאנשים ונשים באותו חדר, שבמהרי"ל הלכות נשואין כתב והיה מנהג הקדמונים ליחדם בחדר אחד בזמן אותה סעודה ויצאו כל העם ועושין זה כדי שיהא לבו גס בה ואין שם רק אשה אחת מקרוביה המשרתת להם ואחר כך נכנסין כל הקרובים ומי שירצה ואוכלים גם כן עמהם כדי לשמחם עכ"ל, הרי שהיו אנשים ונשים בחדר אחד שמאותן נשים נשארה המשרתת מבין קרוביה כשהעם יצא ואחר כך חזרו האחרים עם שאר הקרובות ומי שירצה ואכלו שם, ויש לאמר שישבו בשלחנות נפרדים אבל לא בחדרים נפרדים וכן מחיצה מאן דכר שמה וגם משרתת מאחורי מחיצה מה ענינה.

Support for this interpretation can be elicited from the source for not saying shehasimchah bime'ono in mixed company. In Sefer Chasidim 393:

Everyone who recites shehasimchah bime'ono has to inquire whether he has fulfilled "they shall rejoice in trembling," whether there is trembling together with the rejoicing. But if a man takes himself an unworthy wife or is unworthy, or both of them are unworthy, or there is no culture there, or there is profanity or women are seated among the men [in which case] there are sinful thoughts, it is inconceivable to bless shehasimchah bime'ono. It is said concerning these and the like, "I have not sat in the circle of revelers and been jubilant" (Jeremiah 15:17) and it is written, "all the tables are full of vomit and excrement, without room [for anything else]" (Isaiah 28:8).

"Women are seated among the men" implies that they are intermixed at the same tables, and for that reason Sefer Chasidim cited verses dealing with seating and with tables.

אמנם הב"ח לא הזכיר ספר חסידים אלא כתב בשם מנהגים, ונראה שכוון למנהגים שבלבוש בסוף חלק אורח חיים שכתב ואמרו בספר חסידים כל מקום שאנשים ונשים רואים זה את זה כגון בסעודת נשואין אין לברך שהשמחה במעונו שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש בו הרהורי עברה ע"כ ואין נזהרין עכשיו בזה משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין אנשים ואין כאן הרהורי עברה כל כך שדמין עלן כקאקי חיוורא מפני רוב הרגלן ביננו וכיון דדשו דשו עכ"ל^*(הג"ה) בקונטרס קדושים תהיו משנת תרצ"ג כתב לעקור דברי הלבוש שאינם אלא מתלמיד טועה ושהסכימו לזה הרבה רבנים שבמחיצתו, והוא ממחבר דא גזירת אורייתא ועיין לעיל סימן ז. וכתבתי לשולח שאין להם כח לעשות כן, ויצטרכו לעקור גם דברי הים של שלמה במסכת קדושין פרק ד' אות כ"ה בהקדמה עיי"ש. בקונטרס הועתקו דברים שאינם מדוייקים בשם היערות דבש ועיין להלן סימן לט.. ולפי נוסחת הלבוש אנשים ונשים רואים זה את זה משמע שבאותו חדר גם בישיבה בנפרד אין אומרים שהשמחה במעונו, ועיין בספר משנת אברהם לרבו של רבו שליט"א בהשמטות לסימן תתשע"ו, אבל אם כן אדרבה שוב אין משמעות איסור בדברי הב"ח אם הביא מהלבוש כי הלבוש סיים שאין נזהרים בזה, ואילו חלק עליו הב"ח היה לו לכתוב שמקבל מקצת דבריו ולא השאר.

Bach did not cite Sefer Chasidim directly, however, but only the "Minhagim" (customs). The reference is to the Minhagim at the end of Levush on Orach Chayim:

They said in Sefer Chasidim, "wherever men and women see each other such as at wedding feasts, shehasimchah bime'ono is not said, for there is no joy before God when there are sinful thoughts." We are not careful about this nowadays, and perhaps [the reason is that] nowadays the women are greatly accustomed [to being] among the men and sinful thoughts are not present so much, for [women] are like "white geese" to us because of the extent they are among us. And what was done, was done (keivan shedashu, dashu).

From Levush's language "wherever men and women see each other," it seems that he understood Sefer Chasidim as prohibiting shehasimchah bime'ono even if they sat at separate tables.² Bach also addressed the issue in Yoreh De'ah 391: "On the second night, the custom in Cracow is not to bless shehasimchah bime'ono…. It appears that [the reason is that] a small number of men and women gather in one room and there are sinful thoughts, and there is no joy in His abode where there is [violation of] a prohibition, as Sefer Chasidim says, in contrast to Shabbat at Minchah when there are many people and men and women are separate."
Here Bach did not say "together" in one room as in Even haEzer. Similarly, he wrote in Resp. Bach haChadashot, Yoreh De'ah, no. 55: "In my opinion, [the way] to explain the custom is that it developed on the basis of Sefer Chasidim, who wrote, 'Anywhere that men and women see each other such as at a wedding feast, shehasimchah bime'ono should not be said, for there is no joy in His abode when there are sinful thoughts.'… The feast on the second night is only for relatives and they all dine with the groom and there are a number of men and women [there]. This is in contrast to the third meal on Shabbat, when they prepare a large feast and the men and women are separate…. Therefore they do not say shehasimchah bime'ono [on the second night], even though the wedding [celebrations] are not yet over and they recite asher bara."
Bach described a situation in which "men and women see each other," and this would seem to apply whenever they are in the same room even if seated at separate tables. However, his language is not that of Sefer Chasidim directly but that of the Minhagim at the end of Levush in Orach Chayim, as Chida wrote in Resp. Yosef Ometz, no. 47 (1). Perhaps Levush himself understood Sefer Chasidim as prohibiting men and women from even seeing each other.
However, I think it is more likely that Sefer Chasidim, Levush and Bach all refer to looking or gazing at women and not simply to seeing them. The phrase "Lir'ot b'nashim" with a bet used by Sefer Chasidim in 393 means to gaze at women, as in Sefer Chasidim 10, "chasidim einam ro'im b'nashim" (chasidim do not gaze at women). It is the same as in Bereishit 34:1 which relates that Dinah went out sightseeing "lir'ot b'vnot ha'aretz." Sefer Chasidim objected to seating men and women at the same tables, for then it is impossible to avoid looking at the women, but he does not require separate rooms. This is implicit in his conclusion "If he cannot be [present] without seeing women, he should not be there," i. e., the women are visible, only he should not be looking at them.
Whatever the meaning of men "seeing" women, in all three places Bach explained the custom he saw in Cracow but did not decry it. Men and women continued to dine together on the second night after a wedding, and why didn't Bach try to dissuade them? The likely answer is that Bach agreed with Levush that in practice there was no hirhur. But even if so, Levush himself wrote "We are not careful about this nowadays." If Bach copied from Levush but rejected his conclusion, he should have said so.

לכן אם ישאלו דעתי המיקל להורות שלא כדברי הקצור שלחן ערוך והבית שמואל לא הפסיד [הערות ותיקונים: נ.ב., עיין במשנה ברורה סימן תט"ו ס"ק ב', וע' אוצר הפוסקים כרך י"ז עמ' נ"ד], וגם מי שנהג להחמיר יכול לשנות מנהגו ואין בזה משום אל תטוש תורת אמך כי קרוב לאמר שהוא דבר המותר שנהגו בו איסור מחמת טעות כיורה דעה סימן רי"ד סעיף א', כיון שהב"ח לא כתב בלשון איסור וכן הלבוש וכל שכן אם העתיק דבריו מן הלבוש וכן משמעות הראשונים הספר חסידים והמהרי"ל שאין קפידא בישיבת אנשים ונשים בחדר אחד. ועיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ראשון סימן מ"א שבחתונות של רשות לא צריכים מחיצה, ובמה שאכתוב אי"ה. ואף על פי כן אין למהר לשנות המנהג במקום שנהגו כי למה להוסיף קירבה בין אנשים לנשים, ובפרט שלא התיר הלבוש אלא משום שרגילות הנשים בין אנשים ולכן אין הרהורי עברה כל כך וכיון דדשו דשו וממילא באלה שנהגו להחמיר עד עכשיו שפיר שייכי הרהורי עבירה אם יבואו להקל בפתע פתאום. ואם ירצו להחמיר על עצמם למרות שמותר אזי הרשות בידם ושוב הוי כדברים המותרים שנהגו בהם איסור שאין אתה רשאי להתיר בפניהם.

Some rishonim, in any case, certainly permitted men and women to feast in the same room. Maharil wrote in Hilchot Nisu'in:

It was the custom of the ancients to leave them [the groom and the bride] alone in one room during the feast, and everyone went out; this was done in order that he should be familiar with her. Only one of her female relatives remained there to wait on them. Afterwards all the relatives reentered along with anyone else who wanted to and they, too, dined with them in order to make them rejoice.

The men and women left the room and a relative remained to wait on the newlywed couple, and afterwards the other relatives returned together with anyone who wished to and they all feasted together. One can interpret this to mean that men and women were at separate tables but certainly not in separate rooms, nor is there any hint of a partition.

If you ask my opinion, therefore, one who declines to follow Beit Shmuel and Kitzur Shulchan Aruch in the matter of separate halls, in favor of separate tables in the same hall, is none the poorer for it. Even someone who formerly was stringent can change his custom, for feasting in the same hall is close to being a permitted practice mistakenly thought to be forbidden as ruled in Yoreh De'ah 214:1, since Bach did not declare it forbidden and all the more so if Bach copied from Levush, and this is also the sense of Sefer Chasidim and Maharil that there is no stricture against men and women being in the same room. See Resp. Igrot Moshe, Orach Chayim part 1, no. 41, who wrote that no partition is necessary at weddings, and see below.

Nevertheless, those who are used to sitting in separate halls should not lightly abandon their practice, for why increase closeness between men and women? Levush was lenient because men and women were already accustomed to being together, but those who are accustomed to sitting in separate rooms at weddings may be subject to hirhur if they suddenly change their custom. And if they choose to forbid it in full awareness that there are grounds for being lenient, it becomes an obligatory custom.

ורק בזה אינו נראה לע"ד וראוי לבטל המנהג שמחזיקים הכלה מחוץ לחדר ומביאים אותה רק לשבע ברכות, שאף שבסעודת ליל נשואין שיש שם הרבה אנשים לבד והרבה נשים לבד שפיר משמחות הנשים את הכלה ובאופן כזה עוסק בים של שלמה למסכת כתובות פרק א' סימן כ' עיי"ש, אבל בשאר הלילות שעורכים שבע ברכות בבית פרטי ומכניסים את האנשים לחדר הגדול והכלה נשארת בחוץ בפרוזדור ורגילות שאין שם אלא מעט נשים אצלה ועוד שעוסקות בהגשת המאכל, אינם מקיימים יפה שמחת חתן וכלה. ואף לפי מה שכתב בעזר מקודש באבן העזר סימן ס"ה שגם המברך ברכה אחת משבע הברכות וכו' מקיים מצות שמחת חתן וכלה, עדיין מנין לשמח החתן הרבה בכל הארוחה והכלה מעט בשעת הברכות, ובגמרא מצאנו הפך מזה, שהיו מרקדין ומשבחין לפני הכלה דוקא ועיין במסכת כתובות דף י"ז עמוד א'. ובשלחן ערוך נדפס בטעות לרקד לפניהם וצריך להיות לרקד לפניה וכן הוא בטור ובאחרונים. ואם מצד הרהור מאי שנא משעת הברכות עצמה וגם תמיד אסרו חכמים להסתכל בפני הכלה, ובנפרד אי"ה אכתוב בענין אשה בודדת לעומת צבור נשים [סימן ד]. ועיין בר"ן בכתובות פרק ראשון והובא בבית יוסף שכך נוהגים היום לברך בכל אחת מבתי החתונות כל זמן שהחתן או הכלה שם עכ"ל שגם בלי חתן מברכים אם הכלה נמצאת, ואינה בשעת זימון בלבד שכן כתב שכשהחתן יוצא מבית הכנסת מוציאים הכלה מחדרה ונכנסים לחופה זו היא עיקר השמחה עכ"ל והביא מירושלמי מוציאים הכלה מחופתה כל שבעה להיות שמחים אתה עיי"ש, והרבה כזה בראשונים.

There is one custom that should be changed, however: the practice of keeping the bride outside the room and only bringing her in for sheva berachot. This is proper at the actual wedding feast where there are many men to rejoice with the groom in one hall and many women to rejoice with the bride in the other hall, and this is what Yam Shel Shelomoh is referring to in Ketuvot 1:20. But on subsequent days when sheva berachot are said in private homes, if the groom feasts in the dining room with the men while the bride remains in the kitchen or the hallway with only a handful of women, not to mention that the women are occupied in serving the food, where is the rejoicing of the bride?

Even according to Eizer Mekudash in Even haEzer 65 who wrote that to fulfill the mitzvah of rejoicing the bride and groom it is enough to recite one of the sheva berachot at the end, there is no logic in rejoicing the groom during the entire meal and the bride only at the very end. In Ketuvot 17a we find the opposite: "How does one dance before the bride?" without mention of the groom at all. There is a printer's error in Shulchan Aruch, Even haEzer 65:1: instead of "leraked lifneihem" (to dance before them) it should say "leraked lifaneha" (to dance before her), as is the version of Tur and the achronim.

If the concern is lest the men have impure thoughts when the bride is present, this applies equally during the sheva berachot when she does come in, and in any case the Sages prohibited looking at the face of the bride. And see Ran in Ketuvot, who wrote: "this is our practice nowadays, to bless in each wedding-hall as long as the bride or groom is there," i. e., even if the bride is in the wedding-hall without the groom, The mitzvah is not just to have the bride join the groom at the end, for Ran wrote, "when the groom exits the synagogue the bride is brought out of her room and they enter the chupah; this is the main rejoicing." He cited the Jerusalem Talmud that they brought the bride from her chupah all seven days to rejoice with her.

ומעשה היה בשבע ברכות בליל ג' שעשו לי ולכלתי בבית הגמו"ז זצלה"ה שהושיבו אותה בפינה בחוץ עם מקצת נשים והיא הקפידה, וקמתי ומחיתי בפני הגמו"ז זצלה"ה ובפני המסדרים ומעט ממה שכתבתי כאן אמרתי שם והבאתי מעובדא דרב אחא בכתובות שם ומדברי הריטב"א בסוף מסכת קדושין, ואף לפוסקים שאין מי שיכול לאמר שדמי עליו ככשורא היום זהו לארכבה על כתפיה אבל להיות יושבת באותו חדר ואפילו באותו שלחן הוי מעשים בכל יום שלא בחתונות, ועוד שנקראת סעודת חתן וכלה ושמחת חתן וכלה בכל מקום בראשונים ומברכים משמח חתן עם הכלה ואיה שמחת הכלה. והגמו"ז זצלה"ה קבל דברי רק אמר שקשה למחות, אבל מי שיכול למחות יש לו למחות לע"ד אם הכלה מקפדת, ואין לאמר הנח להם לישראל בדבר שהוא חב לאחריני ורשות יש לה להקפיד בזה.

When sheva berachot were held at my grandfather's apartment on one of the nights after our wedding, the organizers seated my wife in a corner outside the dining room with a handful of women. I protested, and some of what I wrote here I said there. I cited the case of R. Acha in Ketuvot 17a and Ritva at the end of Kidushin. Even according to those who hold that no one today can claim that a woman is like a "wooden beam" to him, i. e., that he has no hirhur, this applies to extraordinary circumstances such as carrying a bride on one's shoulders as described in the Gemara, but for a woman to sit in the same room or even at the same table with men is an everyday occurrence.

Everywhere in the rishonim the feast is called "the feast of the groom and bride" or "the rejoicing of the groom and bride," and the blessing reads "who rejoices the groom [together] with the bride." Where is the rejoicing of the bride? My grandfather accepted my words but said that it is difficult to contest an established practice, but I think anyone who is able to should protest.

היוצא לנו שהנוהגים להושיב אנשים ונשים בחדר אחד בשלחנות נפרדים קדוש יאמר להם,^*(הג"ה) וכן נהגו הגמו"ז זצלה"ה בנשואי בניו, ושאר גדולי דורו, להושיב אנשים ונשים בשלחנות נפרדים באותו אולם בלי מחיצה. ובערוך השלחן השמיט ענין ספר חסידים לגמרי וקצת צ"ע. שכן קפידת ספר חסידים וכן מורה לשון הב"ח ואפשר שגם הלבוש מודה בזה שלא כתב שאין נזהרין כי אם לפי נוסחתו בספר חסידים שלא יהיו רואים האנשים את הנשים שזה יש להתיר אבל לא להושיב אנשים ונשים באותם השלחנות. ועוד שכתב בספר הפרדס לבית מדרשו של רש"י דפוס קושטנדינא דף י"ט והוא ממעשים לבני ארץ ישראל והובא באוצר הגאונים, אסור להתערב האנשים עם הנשים בין בסעודה בין בכל ענין אלא אנשים לבד ונשים לבד מקל וחומר ומה אם בעונת האבל כתיב וספדה בית ישראל משפחות לבד בית דוד לבד ונשיהם לבד המשתה והשחוק על אחת כמה וכמה עכ"ל והוא ממסכת סוכה דף נ"ב עמוד א' מקרא דזכריה פרק י"ב עיי"ש. ומכאן לאלה שאינם נזהרים ויושבים אנשים ונשים באותם שלחנות בערבוביא, שמלבד שאין להם לאמר שהשמחה במעונו עוברים על איסור קבלה מקרא דזכריה.

What emerges from this discussion is that men and women who sit at separate tables in one room but without a mechitzah are entirely without fault, for this meets Sefer Chasidim's concern and this is what Bach's language implies. Regarding mixed seating at the same tables, however, Sefer haPardes quoted the Gaonic work Ma'asim l'Bnei Eretz Yisrael:

It is forbidden to mix men and women whether at a feast or in any matter, but rather men and women [should be] separate, from a kal vechomer: if during a time of mourning it is written, "the House of Israel will eulogize separately by families; the House of David separately and their womenfolk separately," how much more so [during a time of] drinking and laughter!

The reference is to Sukkah 52a, which cites Zechariah 12:12–14. According to this, not only should men and women sitting together at the same tables not say shehasimchah bime'ono, following Sefer Chasidim, but they are in violation of a prohibition derived from divrei kabalah.

ולגבי אמירת שהשמחה במעונו יש לאמר שסומכים על סברת הלבוש, שאף אם בעצמו לא התיר אלא בשלחנות נפרדים כמו שכתבתי, מכל מקום מועיל טעמו שמאחר שרגילים לראות אלה את אלה לא שייך בזה הרהורי עברה כל כך וכיון שדשו דשו שלפי זה הוא הדין גם לאלה שרגילים לשבת כל יום בערבוביא, שכיון שהורגלו לא שייך בהם הרהורי עברה כל כך אף אם לא טוב עשו, וכמו שכתב בערוך השלחן לגבי קריאת שמע מול שערות מגולות באורח חיים סימן ע"ה אות ז' עיי"ש. ועוד יש לאמר שסומכים על דעת העיטור בברכת חתנים חלק ד' שהשמחה במעונו היא גם כן ברכה וממילא אין להשמיט אותה וכמו שאין משמיטים אשר ברא או כל שבע הברכות כשיש מנין גם לדעת ספר חסידים והב"ח, עיין היטב בדבריהם. ומה שכתב בשו"ת חתם סופר חלק חושן משפט סימן ק"צ שכל המצות נדחות מפני חטא הרהור עברה עכ"ל על כרחך אינו בא לאמר שאין לאמר אז הברכות, שהרי בעצמו הביא שם דברי הבית שמואל בשם הב"ח ומאי איריא שהשמחה במעונו תאסר אשר ברא וברכת המזון גופא, אלא כוונת דבריו שאין להתיר לגרום להרהורים בכדי לקיים מצוה ולכן אסר זמירת נשים גם לכבוד הקיסר עיי"ש. ועוד שעל כרחך אין אנחנו נוהגים כספר חסידים שמנה עוד הרבה ענינים כנשואי אינו הגון ואינה הגונה וחסרון תרבות וניבול פה וסיים וכיוצא בהם, ואין מי שמדקדק באלה שלא לאמר אצלם שהשמחה במעונו ולכן גם באנשים בין הנשים הוא כן.

If the question was only whether or not to say shehasimchah bime'ono, it could be argued that people today rely on Levush. Even if Levush himself was referring to seating at separate tables, his reasoning applies to sitting at the same tables as well: sinful thoughts are not prevalent because everyone is used to sitting together, regardless of whether or not they should have gotten used to it in the first place; as Levush wrote, "what was done, was done." Compare Aruch haShulchan in Orach Chayim 75:7 on reciting the Shema facing the uncovered hair of a married woman.

In addition, the current practice of saying shehasimchah beme'ono in all circumstances may be based on Sefer ha'Itur in Birkat Chatanim, chapter 4, who wrote that shehasimchah beme'ono has the status of a blessing—in which case it should be recited in any case, just as asher bara and the rest of sheva berachot are not omitted. Resp. Chatam Sofer's statement in Choshen Mishpat, no. 150, that "all the mitzvot are set aside because of sinful thoughts" does not mean that blessings should not be recited; otherwise, why stop at shehasimchah beme'ono? Forbid asher bara as well, or even birkat hamazon! Rather, he meant that one should not perform a mitzvah if the act itself causes hirhur, such as his case of women singing in public in honor of the emperor's visit.

אבל מקרא דזכריה קשה, ולא שייך בו סברת הלבוש כי אפילו אם אין שם הרהורי עברה אינו עדיף מהספד לעתיד לבוא, שאמרו עליו בגמרא מה לעתיד לבוא שעוסקים בהספד ואין יצר הרע שולט עכ"ל, וממילא גם אין הרהורי עברה ואף על פי כן אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד. ופלא שאין נזהרים בזה כי אם מעטים, ומאי איריא חתונות הלא הוא הדין בכל יום ויום בחדרי אוכל ואספות אין להם מספר גם אצל צבור שומרי מצות בשאר ענינים. ועל כרחך אינם סוברים כמעשים לבני ארץ ישראל לאסור בכל דבר, וכמו שבהרבה ענינים אין אנו למדים מהם, ועיין באוצר הגאונים בסוכה שם שהביא בשמם אם בזמן שהנשים יושבות כאחת בפני עצמן והאנשים בפני עצמן מותרין על מנת שלא ימזגו אנשים לנשים ונשים לאנשים וכן בחילוק המנות והפרפרות וכו' עכ"ל ואין זה לפי הלכתנו לאסור הגשת מנות על השלחן [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' ראבי"ה סי' קצ"ב] ועיין באבן העזר סימן כ"א סעיף ה' שרק מזיגת הכוס אסורה ועל ידי אשה בלבד.

However, the verses in Zechariah are a problem, and here Levush is of no help. Even if men and women seated at a wedding feast have no sinful thoughts at all, are they better than those future mourners mentioned in Scripture, from whom the Gemara in Sukkah learned a kal vechomer? "If in the time to come, when they are involved in mourning and the yetzer hara does not reign, … today … how much more so!" Take away the evil inclination and sinful thoughts, Zechariah nonetheless stipulates separating the men and the women. It seems remarkable that no one pays attention to this.

However, why focus only on weddings? The kal vechomer from Zechariah should apply equally to meetings, dinners and innumerable occasions every day, as Ma'asim l'Bnei Eretz Yisrael wrote, "whether at a feast or in any matter." But it is clear that we do not follow Ma'asim liBnei Eretz Yisrael in this matter, just as we do not follow it on others. Otzar haGaonim in Sukkah quoted them as follows:

When the women are seated together by themselves and the men by themselves, [they are] permitted on condition that the men not pour [wine] for the women nor the women for the men, and similarly in giving out the main dish and the side dishes.

Our Halachah does not forbid putting out food on the table for members of the opposite sex. See Even haEzer 21:5, that only pouring wine is forbidden, and then only by a woman for a man.

לכן נלע"ד שאין קרא דזכריה עוסק אלא בבתי כנסיות ובתי מדרשות שיש בהם קדושה ולא בשאר מקומות, ונלמד ממה שאמרו במסכת מגילה דף כ"ח עמוד ב' בתי כנסיות מספידים בהן הספד של רבים ופרש"י של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובית כנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול עכ"ל וכן פרש באור זרוע, ומשמע שסתם הספד של רבים מספידים בבית הכנסת ולא במקום אחר וכן משמע בגמרא שם שרפרם הספיד לכלתיה ורבי זירא הספיד לההוא מדרבנן בבית הכנסת מפני דאתו כולי עלמא. והנה קרא דזכריה עוסק בהספד של רבים כמו שכתוב וספדה הארץ, שלא מבעיא למאן דאמר בגמרא שם שיספידו למשיח בן יוסף שהוא אדם גדול וצריכים להתאסף כולם אלא אפילו למאן דאמר שיספידו ליצר הרע הרי יבכו עליו צדיקים ורשעים כאחד כמו שאמרו בגמרא ושוב סתמו בבתי כנסיות, ואינו ענין לבתי חתונות ושאר מקומות של חול.

As for the kal vechomer from Zechariah, I think the verses refer only to gatherings in synagogues and study-halls that have sanctity, and not to other locations. See Megillah 28b, "Synagogues, large funerals are held in them," and Rashi's explanation, "it is necessary to gather together to eulogize a scholar who died, and the synagogue is suitable for this because it is a large building." Large funerals were held in the synagogue, and such is is the sense of the Gemara there which reported that Rafram eulogized his daughter-in-law and R. Zeira eulogized one of the rabbis in the synagogue, "because everyone came."

The verses in Zechariah describe mass funeral gatherings, as is written, "the country eulogized," and these would naturally take place in the synagogues. This has no bearing on wedding-halls and other locations that have no inherent sanctity. On the other hand, I think that actual mixed seating in the sanctuary of a synagogue is prohibited even during lectures and other non-prayer activities, kal vechomer from Zechariah. Only separate seating even without a mechitzah is permitted on such occasions.

ויש להביא ראיה מן הגמרא לפי שיטת כמה ראשונים שאין קרא דזכריה מיירי אלא במקום ששייכת בו קדושה. הנה במסכת סוכה דף נ"א עמוד ב' תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באים לידי קלות ראש התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה עכ"ל. ועיין ברש"י במסכת ברכות דף ל"א עמוד א' בדבור המתחיל מתוך קלות ראש שכתב חילוף של כובד ראש מתוך זחות לב ועתק עכ"ל, ובמשנה בדף ל' עמוד ב' שם פרש כובד ראש הכנעה, ובגמרא בעובדא דאביי דהוה קא בדח טובא פרש"י יותר מדי ונראה כפורק עול עכ"ל ולכן השיב אביי אנא תפילין מנחנא ופרש"י והם עדות שממשלת קוני ומשרתי עלי עכ"ל, וזהו שבדף ס"א עמוד א' אמרו בגמרא ולא ילך אחרי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן וכו' אלא דלא מנח תפילין עכ"ל ופרש"י דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת עכ"ל ולכן מותר בתפילין שהם הוכחה שאינו פורק עול. הרי שלרש"י קלות ראש היא כל ענין בזיון וחוסר כבוד, ולפעמים אדם נוהג קלות בעצמו כמו שפרש"י במסכת כתובות דף י"ז עמוד א' בדבור המתחיל מכסיף לן סבא שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו עכ"ל וכן רבות, ואם היא כלפי שמיא נחשבת חוסר הכנעה ודומה לפריקת עול. ועיין במסכת מגילה דף כ"ח עמוד א' תנו רבן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין נאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה וכו' עכ"ל ופרש"י ולא גרסינן ואין אוכלין בהן דכולהו פירושא דקלות ראש הן לשון קלות שמקילין אותה עכ"ל, שלרש"י גם דברים שאינם קלים בעצמם נקראים קלות ראש כל שאינם במקומם, ועיין בשו"ת זקן אהרן חלק א' סימן ס"א.

There is indirect proof from Rashi and a number of other rishonim that the verses in Zechariah refer only to synagogues. The beraita in Sukkah 51b said regarding the Simchat Beit haSho'eivah celebrations in the Temple:

At first the men were inside and the women outside, and kalut rosh [lightheadedness, frivolity] resulted. They enacted that the women be inside and the men outside, and kalut rosh still resulted. [Finally,] they enacted that the women be above [in a balcony] and the men below.

Rashi's position throughout the Talmud is that kalut rosh includes all manner of untoward behavior and lack of respect. Sometimes a man treats even himself with kalut rosh as Rashi explained in Ketuvot 17a, and if he treats Heaven that way it reflects a lack of submission on his part. See Megillah 28a, which according to Rashi should be read with a colon after kalut rosh:

Synagogues—one does not behave in them with kalut rosh: one does not eat (ein ochlin) in them, nor drink in them, nor derive benefit from them, nor take a stroll in them nor enter them to escape the sun in the summer or the rain in the winter.

The beraita should not be read "one does not behave in them with kalut rosh and one does not eat (v'ein ochlin) in them" with a vav, because according to Rashi eating, drinking and so forth are all examples of kalut rosh and are not separate prohibitions, and see Resp. Zekan Aharon, vol. 1, no. 61. Tosafot in Megillah 28b punctuated the beraita as Rashi did, and the same can be seen in Mordechai 830 and Terumat haDeshen in teshuvah 284. This is as opposed to the claim by Resp. Zichron Yehudah (Grunwald), no. 69, that Rashi's is a lone opinion.

ובגמרא במסכת סוכה שם וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, אמרו הלא דברים קל וחומר ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט אמרה תורה אנשים לבד ונשיהם לבד עכשיו שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט על אחת כמה וכמה עכ"ל, ובדבור המתחיל שעוסקין בהספד פרש"י באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראש מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדאמר קרא וכו' עכ"ל, ובדבור המתחיל כאן שעוסקין בשמחה פרש"י וקרובה לקלות ראש ועוד שיצר הרע שולט עכשיו לא כל שכן עכ"ל ונתקשו בו האחרונים מאי ועוד קאמר, הלא הא בהא תליא ועיין בפרוש הרי"ף בעין יעקב. אבל לע"ד אינו קשה כי לרש"י קלות ראש ויצר הרע הם שני ענינים, שאף כשאין שם יצר הרע שייכת קלות ראש כל שנוהג בזיון ואפילו בדברים המותרים כשלעצמם כמו שנראה ממסכת מגילה, ושוב הקל וחומר הוא בשני ענינים שלעתיד לבוא אין יצר הרע וקל וחומר לעכשיו ועוד שלעתיד לבוא עוסקים בהספד ואינם מקילים ראש מהר וקל וחומר לעכשיו שעוסקים בשמחה. וזהו שבדבור המתחיל קרא אשכחו פרש"י דצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול עכ"ל בוי"ו, כי שני ענינים הם שגם בלי חשד קלקול צריכים להבדיל אנשים מנשים ועיין במאירי שכתב שהעמדת אנשים ונשים ביחד גופא נקראת קלות ראש. וזהו שבדבור המתחיל שעוסקין בשמחה פרש"י וקרובה לקלות ראש וכו' עכ"ל ולא כתב וקרובין לקלות ראש, כי השמחה עצמה קרובה לקלות ראש שנראה כפורק עול כמו שכתב במסכת ברכות.

On this basis we can understand Rashi there in Sukkah. The Gemara states:

[It is written in Zechariah,] "the country will eulogize separately by families, the family of the House of David separately and their womenfolk separately…." The Sages said, isn't it a kal vechomer? If in the time to come when they are involved in mourning and yetzer hara does not reign, [nevertheless] Scripture said, "the men separately and their womenfolk separately," today when they are involved in rejoicing and yetzer hara reigns, how much more so!

Rashi wrote that there are two differences between now and the time to come. At the eulogies in the future, "the sorrowing person will not easily act in a light-headed way, and in addition (v'od) Scripture stated that the evil inclination will not reign." Some commentators were puzzled by Rashi's words "and in addition," as if kalut rosh and yetzer hara were two separate matters. Isn't kalut rosh dependent on yetzer hara?

Not according to Rashi. Even without yetzer hara, it is kalut rosh if a person does things that are out of place even if not inherently sinful or disrespectful, as seen in Megillah.

There is, therefore, a double kal vechomer. That is what Rashi meant when he wrote, "they found [a source] in Scripture that it is necessary to separate the men from the women, and to create a protective barrier in Israel so that they will not degenerate." He wrote "and" because they are two different things, for men and women should be separated even when there is no danger of untoward behavior. Similarly, Meiri wrote that putting men and women together in the Temple grounds is inherently kalut rosh.

ולפי כל זה קשה שהיתה לגמרא לאמר קל וחומר שלישי, ומה לעתיד לבוא שאינם בבית המקדש עכשיו שבבית המקדש ששייך בו מורא מקדש וקלות ראש בו חמורה טפי על אחת כמה וכמה, אלא היא ראיה שלפרש"י גם לעתיד לבוא בשעת הספד שייך שם מורא מקדש ולכן אין כאן קל וחומר אלא היינו הך כיון שסתמו בבתי כנסיות וכמו שכתבנו. וכן היא ראיה שקדושת בית הכנסת היא מדאורייתא לשיטת רש"י וכשיטת הרמב"ם והיראים והראבי"ה ועוד ראשונים ושלא כמו שצידד בשו"ת מהרש"ם חלק א' סימן י', שאם לא כן הדרא קושיא לדוכתה.

But if so, why did the Gemara not state a third kal vechomer: if men and women are to be separated at the eulogies in the future, which are not specifically in the Temple, how much more should they be separated at Simchat Beit haSho'eivah in the Temple grounds where mora mikdash applies? The answer is that since the eulogies in the time to come will be held in the synagogues, mora mikdash applies there the same as it does in the Temple and therefore no additional kal vechomer is involved. Rashi, according to this, agrees with Rambam, Sefer Yerei'im, Raviah and other rishonim that the sanctity of the synagogue is of Torah origin, for if not, the problem of the third kal vechomer remains.

והתוספות במגילה שם עמוד ב' כתבו כשיטת רש"י בקלות ראש וכן נראה במרדכי שם בסימן תת"ל ובתרומת הדשן חלק התשובות סימן רפ"ד, ושלא כמו שכתב בשו"ת זכרון יהודה (גרונואלד) סימן ס"ט שרש"י יחידאה הוא. וקצת משמע שדעת הרמב"ן בחדושיו היא כפרש"י ממה שסיים שהוא קלות ראש בכבוד בית הכנסת עכ"ל, וכן לע"ד דעת היראים בסימן שכ"ד היא כשיטת רש"י שהרי סיים שישמר אדם מקלות ראש והדומה לקלות ראש ששנו חכמים עכ"ל ומשמע שכולל בזה את הכל, ושלא כמו שכתב בפרט זה בפרוש סביב ליראיו עיי"ש. ואף על פי שגרס היראים אין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלין וכו' עכ"ל בוי"ו שלא כגרסת רש"י, עיין ברבנו ירוחם נתיב ג' חלק ח' שגרס גם כן ואין אוכליו בוי"ו וחזר וכתב אין נוהגין בהן קלות ראש פרוש שאין עושין בהם חשבונות ואפילו של רבים עכ"ל וכמו שאמרו בגמרא שם לגבי בתי כנסת שבבבל, והוא כשיטת רש"י ולא כפרוש הרמב"ם בקלות ראש. ואם לפי הגרסאות הרבה ראשונים גרסו כרש"י בלי וי"ו והם הראבי"ה והאור זרוע והרא"ש והאגודה והמאירי, מיהו בכלבו גרס גם כן בלי וי"ו ואף על פי כן פרש כפרוש הרמב"ם. ובשלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"א סעיף א' כתב כדעת הרמב"ם אבל הרמ"א ביורה דעה סימן שס"ח סעיף א' הגיה כפרש"י עיי"ש ובבאורי הגר"א ועיין בשו"ת הר צבי חלק אורח חיים חלק א' סימן ע"ג. ומה שצוין ברמ"א שמקורו מן הכלבו והסמ"ג, לא בא לאמר שהם פרשו קלות ראש כפרש"י שהלא כתבו כדעת הרמב"ם ונתנו לדיניהם טעמים אחרים, שהכלבו כתב בשם הירושלמי שאין לפנות משום לועג לרש והסמ"ג כתב שאין אוכלין וכו' משום איסור הנאה והביאום בבית יוסף ובדרכי משה, אלא הרמ"א תרגם דיניהם לשיטת רש"י ועיין בלבוש בסימן קנ"א סעיף א'.

והנה הרמב"ם כתב בהלכות תפלה פרק י"א הלכה ו' בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ואין אוכלין בהן וכו' עכ"ל, ועיין במה שכתבתי לועד דת של מושב אחד [סימן א] שענין קלות ראש בדברי הרמב"ם קשור להרהורים רעים והסתכלות בנשים, ולפי זה מה שאמרו קל וחומר כאן שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט וכו' כולו מענין אחד הוא שיש קלקול אחד מה שאין כן לעתיד לבוא, ושוב אין ראיה מן הגמרא כל כך ממה שלא הביאה קל וחומר לגבי מורא מקדש. ואף על פי כן גם הרמב"ם יודה בעיקר הלימוד בקרא דזכריה שכן לא הביא נפקותא מיניה בשום מקום, וכן לא נמצא לאחד מן הראשונים שהעתיק דברי המעשים לבני ארץ ישראל שהובאו בספר הפרדס ולכן שפיר יכולים העולם להקל בזה.

However, Rambam in Hilchot Tefillah 11:6 adopted the reading that Rashi rejected: "Synagogues and study-halls—one does not behave in them with kalut rosh such as laughter and levity and idle talk, and one does not eat in them." Unlike Rashi's explanation that kalut rosh is disrespect and that eating and drinking in a synagogue are examples of kalut rosh, Rambam holds that kalut rosh is a separate matter of sinful thoughts and ogling at women; therefore, the Sages' statement "when they are involved in rejoicing and the yetzer hara reigns" involves only one kal vechomer and not two. Nor can anything be proved from the absence of an argument from mora mikdash, which is a different matter entirely from kalut rosh.

Nevertheless, Rambam would agree that the verses in Zechariah do not apply to any and all gatherings, for he nowhere records any blanket prohibition of men and women being together. Nor does any rishon other than Sefer haPardes cite Ma'asim l'Bnei Eretz Yisrael.

ומה שהרמב"ם כתב בהלכות יום טוב פרק ו' הלכה כ"א חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה עכ"ל, הנה על כרחך אינו בא לאסור כל תערובת שהלא כתב בהלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה ח' נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין ליחוד עכ"ל, ויחוד עצמו אסור מפני שמביא לגלות ערוה כמו שכתב שם בהלכה א', ואם כן בתערובת הרבה אנשים ונשים אין חוששים לעבירה ושם בהלכות יום טוב מדבר בהרבה אנשים ונשים כמו שכתב שלא יתקבצו וכו' עכ"ל. אלא צריך לאמר ששונה הרגל שאז שמחים הרבה במאכל ומשתה [הערות ותיקונים: נ.ב., ע' מאירי מס' ברכות דף מ"ז עמ' ב' לגבי איסור זימון נשים ועבדים דשכיחי פריצותא דמזון עכ"ל] והיין מביא לידי שכרות, וזהו שסיים ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה עכ"ל שהוא הגורם, וכן כתב למעלה כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך ביין ובשחוק וקלות ראש וכו' עכ"ל שתלה יין עם שחוק וקלות ראש שמרגילין לערוה כמו שהביא ממסכת אבות בהלכות דעות פרק ב' הלכה ז'.

Rambam wrote in Hilchot Yom Tov 6:21:

Beit Din must appoint officers during the festivals to patrol the gardens and orchards and along the rivers to prevent men and women from gathering there to eat and drink, lest they fall into sin. They should warn all the people that men and women should not gather together in their homes in celebration and not extend themselves in [drinking] wine, lest they fall into sin.

He did not forbid all mixing of men and women. He wrote in Hilchot Isurei Bi'ah 22:8 that when many women are with many men "we are not concerned about yichud." In matters of yichud Rambam did not distinguish between respectable people and those of casual morals: one woman among many men or one man among many women is forbidden but many men and women together are not, see Even haEzer 22 and the achronim there.

The festivals are special occasions, however, for people celebrate with food and wine, and wine leads to drunkenness and drunkenness leads to sin. Rambam warned that people should not "extend themselves in [drinking] wine." He wrote in the preceding sentence, "when a person eats and drinks and rejoices on a festival he should not extend himself in wine, levity, and kalut rosh"; he included wine together with the levity and kalut rosh that lead to ervah as he wrote in Hilchot De'ot 2:7.

ואף על פי שלשיטת הרמב"ם אין חילוק לענין יחוד בין כשרים לבין פרוצים אלא כל אשה בין אנשים או איש בין נשים אסור והרבה נשים בין הרבה אנשים מותר ועיין באבן העזר סימן כ"ב ובאחרונים, עדיין נראה ששכרות חמירה טפי מפרוצים, שאפילו צדיקים נכשלים בשכרות כמו שאמרו שנח נרבע לפי דעה אחת במסכת סנהדרין דף ע' עמוד א' וכל שכן אחרים, וכמו שאמרו במשנה במסכת סוטה דף ז' עמוד א' הרבה יין עושה עיי"ש ובמסכת יומא דף ע"ה עמוד א' אמרו כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות כולן דומות עליו כמישור עכ"ל, ובמהרש"א שם ציין להושע פרק ד' זנות יין ותירוש יקח לב עכ"ל שהוקשו להדדי עיי"ש, ולכן אף שיש רבוי אנשים ונשים ואין יחוד מכל מקום כיון שעוסקים במשתה שוב אין בהם שמירה נגד העבירה. אבל בודאי צבור של אנשים ונשים בלא משתה ושמחה אינו אסור לדעת הרמב"ם, ושלא כמו שמשמע בכמה אחרונים עיין במשנה ברורה בסוף סימן תקכ"ט.

Drunkenness can be an even weightier factor than yichud. Even the righteous sin when they are drunk, as Sanhedrin 70a remarked about Noach. See Sotah 7a, "wine is a major cause," and Yoma 75a, "For someone who focuses on his wine, all the forbidden sexual relationships seem on the level." Even when there are many men and women together, their numbers do not guard them against sin if they are involved in drinking. But a gathering of men and women , not involved in feasting and drinking [and not inside a synagogue], is not forbidden. This is unlike what a number of achronim have written, see Mishnah Berurah at the end of 529.

ואף שלפי זה שוב תיאסר תערובת בחתונות שרגילות בהן שכרות וקלות ראש כמו שכתב רש"י במסכת סוכה דף כ"ה עמוד ב' בדבור המתחיל ומן התפילין, יש לאמר לדעת העולם שהיום שכרות אינה מצויה כל כך ולכן לא חשים לזה. ועוד שדברי הרמב"ם הם בהלכות יום טוב ממסכת קדושין דף פ"א עמוד א' סקבא דשתא רגלא עכ"ל^*(הג"ה) נראה שהיה לרמב"ם פרוש אחר בגמרא סקבא דשתא רגלא, שהמלה שתא אינה מלשון שנה אלא מלשון שתוא ופרושו שהרעוע של השתיה של בני אדם הוא בשעת הרגל, שאז מתאספים אנשים ונשים בבתיהם לשמחה וכו'. כמו שכתב המגיד משנה, ואין ראיה משם לשאר ימים כמו שכתב בכלבו סימן ס"א שהוא ענין שבעת ימי הרגל וכן בעוד ראשונים ועיין באשכול, ובלבוש באורח חיים סימן תצ"ב כתב בשם יש אומרים שתלוי בשנוי התקופות וסכנת מחלה [הערות ותיקונים: נ.ב., בספר חסידים סי' רכ"ז כתב שמתענים תענית בה"ב עבור הגשמים והתבואה ולא עבור שחוטאים].

Still, even according to this, mingling of men and women should be forbidden at weddings where there is often kalut rosh and drunkenness, as Rashi wrote in Sukkah 25b. Perhaps the community relies on the fact that drunkenness at weddings today is not common.

Rambam's source in Hilchot Yom Tov is Kiddushin 81a, "the weak-point of the year is [during] the festivals" (sakva deshata rigla), as Magid Mishneh noted. There is no indication that the concern extends beyond the festivals. This explains why Rambam warned against gatherings in Hilchot Yom Tov, and not in Hilchot Issurei Bi'ah with the other laws regulating contact between the sexes. Kolbo wrote in chapter 61 that the concern is linked specifically to the seven days of Pesach and Sukkot, and see Sefer haEshkol. Levush in Orach Chayim 492 wrote that the "weak-point" refers to the change in seasons and the danger of illness. I think that Rambam interpreted the Gemara in an entirely different way: "shata" in sakva deshata rigla is from the verb sh-t-a "to drink," and the statement means, "the weak-point of drinking is [during] the festivals," i. e., that is when drinking most often leads to sin.

הרי שכתבתי לו הרבה טעמים להצדיק את העולם מעיקר הדין, ויראה את הדברים לרבו ואם יש לו להעיר יכתוב לי. ואף על פי כן אם יכול אין למהר לטהר את השרץ במקום שאפשר לע"ד, ובהרבה חתונות שכיח הרהור בפרט אצל בחורים שמצוי אצלם תמיד כמו שכתב רש"י במסכת סוכה שם דף כ"ו עמוד ב' בדבור המתחיל שרגילין בטומאה. ומטעם זה היה ראוי להושיב הרווקים לבד והרווקות לבד אפילו כשהזוגות יושבים ביחד כי אינם דומים לאלה שיש להם פת בסלם, ולענין ערוה אין חילוק כיון שהפנויות נדות. ועיין ברש"י במסכת קדושין שם בדבור המתחיל גולפי שמשמע שתמיד היו רגילים להעמיד אנשים לחוד ונשים לחוד בשני ענינים הא' בשמיעת הדרשה מה דבעי לבא לרחמנא והב' בחופה מקום השמחה והמשתה, ואתיא בין לשיטת רש"י בין לשיטת הרמב"ם בקלות ראש, וכן ראוי לעשות ורק אין לאמר בזה גזרה ברורה מדבריהם וכל שכן לא מקרא דזכריה.

I have thus presented many reasons to exonerate the practice of mixed seating. Nonetheless, when it is not completely necessary one should not purify the impure. Hirhur exists at many weddings today, especially among unmarried youths who are never free of it, as Rashi stated in Sukkah 26b. For this reason it would be better to seat male and female teenagers separately, even if couples sit together.

See Rashi in Kidushin 81a concerning golfi, from which it appears that their custom was to separate men and women in two instances: first, during the derashah, which requires focusing on Heavenly affairs, and second, at weddings which are places of feasting and rejoicing. This fits both Rambam's and Rashi's interpretations of kalut rosh. However, there is no clear-cut rabbinical obligation to do so, and certainly none can be derived from the verses in Zechariah.

יהודה הרצל הנקין

רב אזורי