בשאלה האם אשה נשואה רשאית לגלות משערה, ישנם שני דינים, האחד שאסור לאשה לצאת פרועת ראש ברבים כמו שאמרו במסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' בשם תנא דבי ישמעאל ונלמד מן הכתוב בפרשת נשא פרק ה' ופרע את ראש האשה עכ"ל וכן דרשו בספרי שם מלמד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן עכ"ל, ופרש המאירי ודומה לו בשיטה מקבוצת שמדכתיב האשה שמע מינה זאת האשה תהיה פרועת ראש ולא אחרת, ורש"י פרש מדעבדינן לה הכי לנוולה וכו' מכלל דאסור אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר עכ"ל. וקשה לי הלא מיירי בחצר המשכן כמו שנאמר והעמידה לפני ה' עכ"ל ואם כן תיפוק לן שאסור לאשה ללכת פרועת ראש במשכן ואינו ראיה לשאר מקומות וכמו היום שנשים רבות מכסות ראשן בבית הכנסת מפני הכבוד אף על פי שמגלות ראשן ברחוב, ובשלמא לדעת הרמב"ם שכסוי ראש האשה אינו אלא מדרבנן וקרא רמז בעלמא כמו שכתב בתרומת הדשן חלק התשובות סימן רמ"ב שלפי זה שפיר הסמיכו על הכתוב אבל לדברי שלטי הגבורים ועוד ראשונים שהוא איסור תורה ממש היאך נלמד משם. אלא צריך לאמר כפרוש הראשון ברש"י שהוא מטעם ניוול וכן פרש"י בחומש ופרע וכו' כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי ראש גנאי להן עכ"ל ועיין פרש"י שהביא הריטב"א במסכת כתובות שם, והלימוד הוא שאם היתה הסוטה רגילה להיות פרועת ראש בשוק לא היתה מתבזה בפריעת ראשה במקדש כיון שאינה מתכסה שם אלא משום כבוד המקדש, ולכן כיון ששפיר מתבזה מוכח שאין דרכה להיראות בפני אחרים בגלוי ראש כלל ונלמד שבנות ישראל היו מכסות ראשן.
There are two separate Halachot involved in the question of women's hair covering. The first is that a married woman may not go bareheaded in public; this is derived in Ketuvot 72a in the name of Tana d'Vei Yishmael, based on Bamidbar 5:18, " [He] shall uncover the head of the woman." The Sifrei states that the verse "comes to teach [us] that Jewish women cover their heads." Rashi explained in Ketuvot:
Since they do this to her to disgrace her … it follows that it is [normally] forbidden. Or else, since it is written "[he] shall uncover," it follows that up to that point [her head] was covered, and it is evident from this that it is not the practice of Jewish women to go bareheaded. This is the main [explanation].
Similarly, Meiri wrote that the wording "the head of the woman" (rosh ha'ishah), as opposed to simply "her head," implies that only that particular woman's head was uncovered.
I find this problematic. The description in Bamidbar is of the ritual a sotah underwent in the courtyard of the Sanctuary, as the Torah states, "the priest shall have her stand before haShem, and shall uncover the woman's head." All we can conclude from this is that women must cover their heads in the Temple grounds, just as today many cover their heads in the synagogue out of respect even if they go bareheaded elsewhere. This presents no difficulty for Rambam, whose opinion is that the verse is only an asmachta for a rabbinical decree, as Terumat haDeshen wrote in teshuvah 242. The Sages decreed whatever they wanted to and used the verse as a peg, even if it did not fit the enactment exactly. But according to Shaltei haGiborim and others who consider going bareheaded in public to be an actual Torah prohibition even outside the Temple, how is this derived from Scripture?
Instead, we have to rely on Rashi's first explanation in Ketuvot, which is the only one he brings in his commentary on the Torah: " '[he] shall uncover her head' in order to disgrace her. From here [we learn] that going bareheaded is demeaning to [women]," and compare this with Ritva's quotation of Rashi. If women normally went about bareheaded in public, the accused sotah would not be so embarrassed by having her head uncovered in the Temple grounds. Since she was thoroughly disgraced, it follows that women normally covered their heads in public.
5
וכיון שהניוול הוא בפריעת ראשה כלשון הכתוב שהוא שהוא רובו או כולו של הראש כדין רובו ככולו בכל מקום, אין לאסור משם יציאה בגילוי מקצת הראש וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ראשון סימן נ"ח והיוצאת כך אינה נקראת עוברת על דת ואינה מפסדת כתובתה ועוד עיין באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף ב' סעיף קטן כ"ד אות ב' בשם שו"ת תשורת ש"י. ולפי הכתוב ופרע את ראש האשה עכ"ל ולא את שער האשה נשמע שגם אם גילחה שערה היו מגלים את ראשה ומכאן שאסור אף לקרחת לצאת וראשה מגולה, והרמב"ם שכתב יוצאת בשוק ושער ראשה גלוי עכ"ל הולך לשיטתו שאיסור פריעת ראש הוא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
Uncovering her head means uncovering all or most of it, in keeping with the Halachic rule "most is like all." Resp. Igrot Moshe wrote in Even haEzer, part 1, no. 58, that the Torah does not prohibit a married woman from uncovering part of her head, as long as most of it is covered. I also think that the use of the word "head" in the Torah rather than "hair" indicates that the priest uncovered her head even if she had no hair, and consequently that a married woman who shaves her head must still cover it in public. By the same token, hair not on the head, i. e., tresses and braids falling on the neck and shoulders, should not be included when calculating whether most of the head is covered.
6
ועוד חידש בשו"ת אגרות משה שעל כל פנים נלמד שכל הראש הוא מהמקומות המכוסים שבגוף, וזהו הדין השני שאסור לאשה לגלות טפח משער ראשה כי טפח באשה ערוה כמו שאמרו במסכת ברכות דף כ"ד עמוד א'. וז"ל הגמרא שם, א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף אלא באשתו ולק"ש. אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר (ישעיהו מ״ז:ב׳-ג׳) גלי שוק עברי נהרות וכתיב (שם) תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר (שם ד) שערך כעדר העזים עכ"ל.
Resp. Igrot Moshe also wrote that the head is considered one of the normally covered parts of her body. This is the second law pertaining to covering a married woman's head: it is immodest for her to uncover more than a handbreadth of her hair in public because "a tefach in a woman is ervah" and "hair in a woman is ervah," as stated in Berachot 24a.
The language of the Gemara is:
R. Yitzhak said: "An [uncovered] tefach in a woman is ervah." In what context [did he say that]? If regarding looking [at a woman], did not R. Sheshet say: "Anyone who gazes even at a woman's little finger is as if he gazes at her private parts"? Rather, regarding his wife and reading Shema. R. Chisda said: "A woman's leg (shok) is ervah, as it is written, 'Uncover shok, pass over rivers,' and 'Your ervah will be uncovered and you will also reveal your shame' " (Isaiah 47:3–4). Shmuel said: "A woman's voice is ervah, as it is written, 'your voice is pleasing and your appearance is attractive'" (Shir haShirim 2:14). R. Sheshet said: "A woman's hair is ervah, as it is written, 'Your hair is like a herd of goats' " (Shir haShirim 4:1).
7
הנה מה שאמר רב יצחק באשתו ולק"ש עכ"ל ומאי שנא אשתו מכל אשה, בא לאמר שאפילו באשתו שרגיל לראות בה אותו הטפח מכל מקום כיון ששאר נשים מכסות אותו מפניו הוי ערוה אף באשתו ואסור לקרות קריאת שמע כנגדה.
R. Yitzhak's statement "regarding his wife and reading Shema" means that an exposed handbreadth, even in his wife, is considered ervah if normally covered by women in public, and he may not recite Shema facing it.
8
ומה שאמר רב חסדא שוק באשה ערוה עכ"ל ומאי שנא שוק משאר חלקי הגוף שרגילים לכסותם, תרץ הראב"ד הובא בספר ההשלמה ובחדושי הרשב"א למסכת ברכות שם שבא לאמר שאף על פי שבאיש אינו מקום צנוע כי אין דרכו לכסות השוק מכל מקום הוי ערוה באשה. ובשיטה להר"א אלשבילי ובשיטה מקובצת פרשו שבא לאשמעינן שאף על פי שלפעמים שוק של אשה מגולה ולדוגמה כשעוברת בנהר כלשון הכתוב אף על פי כן הוי כמקום המכוסה כיון שמביא לידי ערוה. ובב"ח באורח חיים סימן ע"ה תרץ שהיינו חושבים שכיון שהוא מקום הרגיל להתלכלך אינו מהרהר בו, קא משמע לן. ולי נראה באופן אחר, שבא לאשמעינן דחמורה שוק יותר מטפח אחר באשה כי כיון שהכתוב קורא לה ערוה הויא בכלל ולא יראה בך ערות דבר ואסור לקרות קריאת שמע כנגדה אפילו אם הנשים באותו זמן או באותו מקום נהגו שלא לכסותה ועיין חילוק כזה בספר האשכול חלק א' סימן ז', והוא הדין לשאר מקומות שהכתוב מכנה ערוה כמו ביחזקאל פרק ט"ז שדים נכנו ושערך צמח ואת ערום ועריה עכ"ל ולכן אסור לאיש לקרות קריאת שמע נגד שדי אשה גם באותם איים או בין אותם שבטים שרגילות נשותיהם ללכת חשופות חזה ועוד עיין בשו"ת לבושי מרדכי מהדורא תנינא סימן כ"א לענין נשים מיניקות. ולפי זה אין ראיה משוק המפורש בכתוב לשער ועיין בסמוך ושלא כמו שכתבו בשו"ת צמח צדק החדש חלק אבן העזר סימן קל"ט ומשנה ברורה סימן ע"ה סעיף קטן י', וכבר חלק בערוך השלחן שם על דינו של המשנה ברורה ועיין מה שכתבתי בבני בנים חלק ב' סימן ח', ובשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים חלק ראשון סימן מ"ג הביא ראיה לערוך השלחן.
Regarding R. Chisda's statement "a woman's leg (shok) is ervah," why was shok singled out for mention more than other normally covered parts of the body? Ravad explained that this passage comes to teach that a woman's shok is ervah even though a man often does not cover his own. Shitah Mekubetzet explained that even though the shok of a woman is occasionally uncovered, as when she raisies her skirt to cross a river as mentioned in Scripture, nevertheless it is considered ervah. Bach in Orach Chayim 75 wrote that we might have thought it is not ervah because it is a part of the body that is often soiled.
I think there is another reason why shok is singled out. Because Scripture explicitly calls it ervah, shok is always considered ervah and Shema may not be recited facing it even if women in that time and place are accustomed to exposing it. A similar distinction can be found in Sefer haEshkol (ed. Auerbach), part 1, section 7. This would apply to other parts of the body that Scripture labels ervah, such as Ezekiel 16:7 "your breasts are ready and your [pubic] hair is grown, and you are naked and ervah." For this reason it would be forbidden for a man to recite Shema facing a woman's uncovered breasts even in islands or among tribes where women go topless.
According to this, there is no necessary correspondence between shok, which is labeled ervah by Scripture and hair, which is not. This is contrary to the view of Resp. Tzemach Tzedek, Even haEzer, no. 139, and Mishnah Berurah 75:10. Aruch haShulchan disagreed with Mishnah Berurah, and Resp. Igrot Moshe, Orach Chayim, part 1, no. 42, adduced a proof for Aruch haShulchan's position, and see my comments in Bnei Banim, vol. 2, no. 8.
9
ומה שאמר שמואל קול באשה ערוה עכ"ל והביא משיר השירים פרק ב' ורב ששת אמר שער באשה ערוה והביא משיר השירים פרק ד' ופרש"י מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא עכ"ל, אינו בא לאמר שכל מה שמשבח קרא הוא ערוה שהרי בפרק ד' שם נאמר עיניך יונים וגו' שניך כעדר הקצובות וגו' כחוט השני שפתותיך וגו' כפלח הרמון רקתך וכו' עכ"ל ואטו אסור לקרוא קריאת שמע כנגד כל אלה, אלא אותם המקראות בשיר השירים הם אסמכתאות וחכמים הם שקבעו שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד קולה ושערה כיון שמהרהר בהם מה שאין כן כנגד השאר. ועוד יש לחלק דשאני עינים ושינים ושפתים ורקה שאין בכל אחד מהם טפח לכן לא גזרו בהם מה שאין כן שער, ואתי לדעת שו"ת אגרות משה שלא אסרו בשער בפחות מטפח.
Shmuel said, "A woman's voice is ervah," and R. Sheshet said, "A woman's hair is ervah," and they cited verses in chapters 2 and 4 of Shir haShirim. Rashi explained, "from the fact that Scripture praised it, it follows that it is [an object of] desire." This does not mean that everything Scripture deems attractive in a woman is rabbinically considered to be ervah. Shir haShirim praises additional features: "your eyes are like doves … your teeth are like a uniform flock …. like a crimson thread are your lips … like a slice of pomegranate are your temples" (4:2–3). It is not forbidden to recite the Shema facing any of these. Rather, the Sages decided which features to subsume under ervah and which not, and the verses cited are only pegs.
An alternative explanation might be that a woman's eyes, teeth, lips and temples are each less than a tefach (hand-breadth) in size, and for that reason the Sages did not single them out as ervah. [However, a woman's neck is not cited in the Talmud as ervah in spite of its size, even though Shir haShirim praises it in 4:4 and again in 7:5.]
10
ורק בשו"ת אגרות משה שם כתב שבשערות מחוץ לצמתה דהיינו חוץ למקום השער בראש אפשר שאינו אסור אפילו יותר מטפח, ודייק כן מדברי הראב"ד שדוקא במקום צנוע אבל פניה ידיה ורגליה וקול דבורה ושערה מחוץ לצמתה שאינה מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד עכ"ל ואלמא כמו שפניה ידיה ורגליה מיירי אף ביותר מטפח הוא הדין שערות מחוץ לצמתה כל שאין דרך לכסותן. ולע"ד אינה ראיה כי הראב"ד דיבר בהוה באותם המקומות שנהגו הנשים לגלות ובודאי לא נהגו בימיו לגלות שערן יותר מטפח, וכן משמע בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן ל"ה שהקשה שלפי דעת האוסרים לגלות שער מחוץ לצמתה יאסר גם שער גבות עיניה עיי"ש ואם מחוץ לצמתה מיירי אף ביותר מטפח מאי קושיא מגבות העינים שהם פחות מטפח. ובגמרא אמרו שער באשה ערוה עכ"ל וכשם שדייק בשו"ת אגרות משה שלשון ופרע את ראש האשה מיירי בכללות הראש ולא בשער דוקא הוא הדין יש לדייק ששער באשה ערוה מיירי בשערות ולא במקום גידולן בראש דוקא.
Resp. Igrot Moshe further suggested that hair outside the hairline, such as hair falling on the shoulders, is not considered ervah even if more than a handbreadth is exposed. He cited Ravad, who wrote:
[It is forbidden] only in a hidden (tzanua) area, but her face, hands and feet and her speaking voice and the hair outside her plaits (mihutz letzamatah) that is not covered are not causes for concern, because he is used to them and is not distracted.
Just as a woman's face, hands and feet are not forbidden even if more than a handbreadth, so, too, Ravad permitted hair outside the hair region to be exposed even if more than a handbreadth.
But I think this is no proof. Ravad is referring what was practiced in his day, and women then certainly did not leave more than a handbreadth of hair uncovered. This is evident from Resp. Maharam Alashkir, no. 35, who contended with those who objected to a woman showing even strands of hair outside her tzamah: if so, he wrote, they should also forbid eyebrows, which are obviously not forbidden. Now, if those who permitted hair outside the hair region permitted more than a tefach of hair, then those who disagreed with them were also referring to more than a tefach. How, then, could Resp. Maharam Alashkir counter with an argument from eyebrows that are less than a tefach in size? Clearly, he was discussing strands of hair that amounted to less than a tefach and so, too, was Ravad.
11
ויש להעיר שבחדושי הרשב"א הביא דברי הראב"ד בלשון אפשר, אבל בספר ההשלמה הביאו בסתם הרי שכן דעת הראב"ד לדינא וכן תפסו הפוסקים. ובשו"ת צמח צדק שם דחה שלא התיר הראב"ד כנגד שער שמחוץ לצמתה אלא באשתו שרגילה לגלות בביתה אך מקצת משערה וכדעת הרמב"ם בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ה' שאפילו בבית לובשת כפה אבל באשה אחרת אסור גם שער שמחוץ לצמתה עיי"ש. ולע"ד דוחק לאמר שהראב"ד וספר ההשלמה והרשב"א כולם סוברים שחייבת אשה לכסות ראשה בתוך ביתה ושחולקים על רש"י ותוספות ועוד ראשונים, ומה שכתב הרמב"ם והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה עכ"ל הכי קאמר, כאילו היתה אותה האשה עומדת ביניהן בתוך ביתה שאז היתה לובשת רק כפה שכן אין אשה עומדת פרועת ראש לגמרי בפני אחרים אפילו בתוך ביתה וכמו אשתו של און בן פלת במסכת סנהדרין דף ק"ט עמוד ב' עיי"ש, וזהו שכתב כמו שהאשה בתוך ביתה עכ"ל בה"א ולא כמו אשה בתוך ביתה כי בביתה כשאשה לבדה או עם בעלה גם הרמב"ם מודה שאינה מכסה ראשה כלל.
Some achronim understood Rambam in Hilchot Sotah 3:5 as requiring a woman to wear a headcovering even in her home. But his language is:
She [the sotah] stands among them without a shawl and without a kerchief, but only in her clothes and with a cap on her head, as if the woman [was] in her home (kmo sheha'isha betoch beitah).
He means that she stands among them in the Temple courtyard as if they were with her in her home, where in the presence of strangers she would wear at least a cap. Married woman did not appear completely bareheaded before non-family members even inside their homes, as can be seen from the incident with On ben Pelet's wife in Sanhedrin 109b. This is what Rambam intended by writing "as if the woman was in her home" (kmo sheha'ishah betoch beitah), using the definite article and referring to the particular sotah under discussion. He did not write "as a woman [is] in her home" (k'mo ishah betoch beitah) which would have referred to women in general. Rather, a woman must wear a cap in her home only in such circumstances as the sotah, who was in the presence of strangers, but by herself or with her husband and immediate family she need not cover her hair.
12
איברא מה שבשו"ת צמח צדק הרבה לתמוה על שו"ת מהר"ם אלשקר, אדרבה בשו"ת מהר"ם אלשקר עצמו לא דיבר אלא בתוך ביתה וכמו שכתב באו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה עכ"ל וכן נראה ממה שכתב אנו לא באשת איש עסקינן עכ"ל כלומר שמיירי רק באשתו ובתוך ביתה. ולפי זה נהפך הכל, כי מנהג הנשים בארצות ישמעאל לגלות שער מחוץ לצמתן שכתב מהר"ם אלשקר מיירי בתוך ביתן ואין משם ראיה לגלוי מקצת שער מחוץ לבית ואילו המנהג שהזכיר של נשים בארצות אדום לכסות גם השער שמחוץ לצמתן מיירי אפילו בבית ושלא ככל האחרונים שהבינו שמהר"ם אלשקר מיירי ביוצאות לשוק.
On the other hand, apropos of Resp. Tzemach Tzedek's astonishment over Resp. Maharam Alashkir having permitted a woman to show strands of hair outside her tzamah in public, I think the opposite is true. Resp. Maharam Alashkir permitted this only to a woman inside her home, as he wrote, "Come, let us raise an outcry against those who forbid such [uncovered] hair of a woman inside her home." This can also be seen from his statement "we are not dealing with an eishet ish," i.e., but only with one's own wife, and inside her home. His mention that the custom of Jewish women in Islamic countries was to leave uncovered strands of hair outside their tzamah does not indicate that in public they uncovered any hair at all. By the same token, his contrast of this with the custom of Jewish women in Christian countries to cover all strands of hair, even those outside the tzamah, applies even in the home. In this he agrees with Resp. Tzemach Tzedek.
13
ומכל מקום מדין התלמוד אינן חייבות לכסות את כל השערות כולן ואפילו מחוץ לבית אלא ממנהג שנהפך חיוב כמו שכתב בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן ל"ו. וראיה ממסכת יומא דף מ"ז עמוד א' שאמרה קמחית מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי עכ"ל ומאי איריא קלעי שערה לאשמעינן רבותא טפי שלא ראו קורות ביתה שערה כלל, אלא משמע ששפיר ראו שערות שמחוץ לקליעתה ומכאן שנשים אחרות גילו בתוך ביתן אפילו את קליעתן וראיה לפרש"י ותוספות. והנה קמחית הקפידה לכסות בתוך ביתה מה שהיה אסור לה לגלות מחוץ לבית ולכן אם ברחוב היו הנשים מכסות השערות שמחוץ לצמתן היה לה לכסותן גם בפנים, ואין סתירה מגרסת הירושלמי במסכת מגילה פרק א' הלכה י' אם ראו קורות ביתי שערות ראשי עכ"ל כי שם אמרה שערות בלשון רבים ולא שערת בלשון יחיד ולכן אפשר שגילתה מקצתן, ועוד שבירושלמי לא אמרו שהרבה נשים עשו כן ושלא כבבבלי ולכן אפילו נפרש בירושלמי שכיסתה את כל שערותיה בזה היתה מיוחדת במנהגה.
Nevertheless, according to basic Talmudic law a woman is not obligated to cover every last strand of hair, even outside her home. To do so is only a later custom that became obligatory in many communities over the course of time, as stated in Resp. Chatam Sofer, Orach Chayim no. 36.
This can be seen in Yoma 47a concerning Kimchit, who said, "the beams of my house have never seen the plaits of my hair." Why did she specify her plaits, and not say that the beams of her house never saw any of her hair at all? The inference is that the beams of her house indeed saw strands of her hair outside her plaits. It follows that other women, who were not as punctilious as she was, uncovered even their plaits at home. This supports the position of Rashi and Tosafot that a woman may go bareheaded in the privacy of her home, which is also Rambam's view as stated above, and is the opposite of how some achronim understood both Kimchit and Rambam.
There is no contradiction to this in the Jerusalem Talmud in Megillah 1:10 which quotes Kimchit differently, "the beams of my house have never seen the hairs of my head (s'arot roshi)." She did not say that the beams never saw a hair of her head (s'arat roshi) but rather hairs (s'arot) in the plural, and the inference is the same as in Yoma. Moreover, had the custom been to cover loose strands of hair in public, Kimchit, who conducted herself more rigorously than other women, would have covered them inside her house as well; from the fact that she did not do so, we can infer that other women did not cover loose strands even in public.
14
ובמסכת שבת דף נ"ז עמוד ב' במשנה בד"ה בזמן שאין תפורין פרש"י אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי שאינה נוטלת השבכה מראשה ברה"ר שתגלה כל שערה עכ"ל כלומר שאז היא עוברת על דת, ומשמע שלגילוי מקצת שערה שפיר יש לחשוש ועיין במסכת כלים סוף פרק כ"ח ואלמא אשה מצויה לגלות מקצת שערה בשוק. ואולם בדף ס' עמוד א' לגבי בירית טהורה פרש"י דכיון שלצניעותא היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות דשער באשה ערוה ולא מחוי וכו' עכ"ל ומיירי במחט שאוגרת בה שערה היוצא חוץ לקישוריה כמו שפרש שם למעלה ואלמא אף בשער כל שהוא היוצא חוץ לצמתה יש בה משום שער באשה ערוה. אבל אין זו סתירה בפרש"י כי לשון לצניעות היינו לצניעות בעלמא כמו שפרש הרשב"א לגבי בירית ולא איסור ואם כן אדרבה גם כריכת מיעוט שערות במחט הוו לצניעות בעלמא ולא משום איסור, והכי קאמר שכיון ששער באשה ערוה בודאי הוי צניעות לכסות השער גם מה שמותר לנשים לגלות וכמו קמחית שכסתה כל קליעתה אפילו בביתה ואמרו חכמים הרבה עשו כן וכו' עכ"ל הרי שהרבה נשים החמירו בשער יותר מן הדין ועיין בדרכי משה בטור אבן העזר שם אות ד', ובמחט שהאשה אוגרת בה מקצת שערה כיון שעושה כן לצניעותא ומקפדת בהכי בודאי לא שלפא ומחוי, אכן שאר נשים גם אם אינן חוששות לצניעות לא תסירנה השבכה ברשות הרבים דהוי עוברת על דת ואתי פרש"י בשני המקומות שפיר. וגם נלמד על כל פנים שאין במקצת שערות משום פריעת ראש שלכן תלה בשער באשה ערוה.
15
והנה אם תבאנה נשים שכיסו את כל שערותן אפילו בבית ותבקשנה לשנות מנהגן פשיטא שאסור להן לשנות שכן נהגו מדור דור לסיג ולגדר, ואולם זה כמה דורות שבעו"ה רוב הנשים יוצאות פרועות ראש לגמרי אפילו הכשרות שביניהן כמו שצווחו על זה כל האחרונים וכל התוכחות לא הועילו, ועתה בדור הזה רבות התעוררו לנטוש את נוהג אמותיהן ואמות אמותיהן ולחזור למוטב ודיו להעמידן על הדין ולסמוך של שו"ת אגרות משה ולהתירן לגלות על כל פנים טפח בין מחוץ לצמתה בין במקום גידול השערות ואילו בבית שלא בפני זרים מותר להן לגלות שערן לגמרי. ואם מקצת השער מגולה בכמה מקומות כל שרואים אותם בבת אחת מצטרפים לטפח ואם לאו אינם מצטרפים. וטפח הוא טפח מרובע כמו שסיים בשו"ת אגרות משה שמותר גם רוחב חצי טפח על אורך שני טפחים ושלא כשו"ת מקדשי השם סימן צ"ז עיי"ש, ושעור טפח הוא שמונה סנטימטרים לפי מנהג ירושלים והגר"א נאה והגמו"ז זצלה"ה ורק לשיטת החזון איש ושו"ת אגרות משה הוא יותר מתשעה סנטימטרים וחצי. ומודדים הטפח לפי השטח ולא לפי עובי השער, ורק עם הוא בצורת בלורית פוניטיי"ל בלע"ז מודדים גם את קו העיגול.
If a woman who until now has covered all her hair wants to change her custom, she may not do so, as it is a custom that has been practiced for many generations as a barrier against immodesty. However, in our sins, for well over a century married women in many communities went about completely bareheaded, even the most respectable among them. The remonstrances against this by all the poskim were of no avail, as Aruch haShulchan wrote in Orach Chayim 75. Only in the last generation have many young married women abandoned the mistaken behavior of their mothers and grandmothers in this regard. In such circumstances, it is enough to insist only on the basic Halachah and rely on Resp. Igrot Moshe to permit women to expose up to a handbreadth of hair in public. At home, when no strangers are present, they may remain completely bareheaded.
A handbreadth (tefach) is eight centimeters squared, the equivalent of 8 × 8 cm, following the custom in Jerusalem and the rulings of the gaon R. Naeh and so, too, ruled my grandfather and teacher, z"l. According to Chazon Ish and Resp. Igrot Moshe it is over nine and one-half centimeters squared. A handbreadth is measured as a square or its equivalent of whatever shape, such as one-half handbreadth high and two wide, as Resp. Igrot Moshe wrote and contrary to Resp. Mekadshei haShem, no. 97. The area should be measured regardless of how thick the hair is; however, if the hair is tied in a ponytail, I think one should measure the circumference in order to determine the tefach, and not the diameter.
16
אמנם מה שנראה בצילומים מלפני ב' וג' דורות שמקצת רבניות חשובות שהיו נשי ובנות רבנים חשובים חבשו כובע אבל גילו יותר מטפח, הנה אם משום איסור יוצאת וראשה פרוע מדאורייתא כיון שכיסו רוב ראשן שפיר דמי כנ"ל. ואם משום טפח באשה ערוה, סבירא להו שכיון שרוב הנשים בדורות אלה יוצאות פרועות ראש לגמרי שוב לא הוי הראש מקום המכוסה באשה ואין בו משום טפח באשה ערוה. ולא צווח בערוך השלחן בסימן ע"ה על פרצת דורינו שבנות ישראל הולכות בגלוי ראש אלא מפני שהולכות פרועות ראש לגמרי שלזה לא מועיל מנהג להתיר בין לדעת הרמב"ם שיוצאת וראשה פרוע היא מדרבנן שמכל מקום אינו מועיל מנהג להתיר תקנת חז"ל וכל שכן לדעת הסוברים שהיא דאורייתא, אבל באלה החובשות כובע שוב אין לדון אלא משום טפח באשה ולזה מהני מנהג נשים כדי להחשיב מקום השער כמקום שאינו מכוסה באשה.
In photographs taken a few generations ago, daughters and wives of prominent rabbis are seen wearing hats that left more than a handbreadth of hair exposed. If a hat covers most of the head there is no violation of Torah law, as I explained above, and regarding ervah, since in their day most women went bareheaded, hair was no longer in the category of normally covered parts of the body and the stricture of "a [uncovered] handbreadth in a woman is ervah" did not apply. No custom can abrogate a Torah prohibition. Even according to Rambam's opinion that haircovering for married women is only a rabbinical decree, custom cannot abrogate it. But among women who wore hats only the ervah aspect remained, and in this regard women's custom was enough to turn hair into a normally uncovered part of the body. However, I know of no way to justifiy those who went completely bareheaded.
17
אבל אם היא יוצאת בשערות ארוכות אף אם חובשת כובע על הראש לע"ד עוברת על דת לפי דינא דגמרא, כי בתורה נאמר ופרע את ראש האשה עכ"ל ופרושו בשני ענינים גם גלוי ראשה וגם סתירת קליעתה שתהינה שערותיה פרועות לגמרי כמו שאמרו במשנה במסכת סוטה דף ז' עמוד א' וסותר את שערה ופרש"י מקליעתה עכ"ל וכן פרש"י בחומש סותר את קליעת שערה עכ"ל, והוא ענין צמתה בכל מקום שפרושה קליעתה כי היו לנשים שערות ארוכות וכדי להכניסן תחת הכובע היה צורך לקלען ובזה דנו הפוסקים האם מקצת שערות שנותרו מחוץ לצמתה מותרות או אסורות, אבל להניח השערות ללא קליעה גולשות על הכתפים אסור לכולי עלמא. ומפורש במשנה במסכת כתובות דף ט"ו עמוד ב' שהבתולה יוצאת בהינומא וראשה פרוע ופרש"י שערה על כתפיה עכ"ל והיא היא היוצאת וראשה פרוע העוברת על דת יהודית באשה נשואה. ואפילו אם מכסה ראשה במקום גידול השער עדיין נקראת ראשה פרוע אם השערות גולשות על כתפיה, שהרי שאלו בדף י"ז עמוד ב' מאי הינומא ואמר רבי יוחנן קריתא דמנמנמא כלתה ופרש"י צעיף על ראשה משורבב על עיניה כמו שעושים במקומינו וכו' עכ"ל הרי שאף על פי שלובשת צעיף כיון ששערה על כתפיה נקראת ראשה פרוע.
If a married woman appears in public with loose hair reaching down to her shoulders, even if her head is covered she is violating Jewish practice (dat Yehudit) according to the Gemara. The Torah states " [He] shall uncover (ufara) the woman's head." This involves both removing her headcovering and undoing her plaits or tresses so that her hair falls loosely, as in Sotah 7a, "[he] undoes her hair." Rashi explained, "from its plait." This is the plait (tzamah) mentioned above and in innumerable places; women had long hair, and in order to fit it under their hats and keep it there, they had to plait it.
The commentators disagree about whether loose strands of hair need to be covered, but letting unplaited hair hang down to the shoulders was certainly prohibited. The Mishnah in Ketuvot 15b states, "A virgin [bride] goes out in a hinuma, with her head uncovered" (roshah paru'a), and Rashi explained, "with her hair [falling] on her shoulders." Roshah paru'a is the same term that is used in Ketuvot 72b concerning a married woman who goes about bareheaded. In 17b the Gemara asks "what is a hinuma?" R. Yohanan answered "karita dimenamnema kalata," and Rashi explained, "a kerchief on her head extended over her eye, as is the practice in our location." Even though her head was covered with a kerchief, if her hair hung down to her shoulders she was considered roshah paru'a, and in a married woman this would be a violation of dat Yehudit.
18
ברם יש לעיין בשעור ראשה פרוע שאסור מדרבנן, מה צריך להיות גודל כסוי הראש, כי הנה במסכת כתובות שם שאלו ראשה פרוע דאורייתא היא וכו' ותרצו דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור עכ"ל כלומר אף אם מותרת מדאורייתא לצאת בקלתה עדיין אסורה משום דת יהודית ומפסדת כתובתה, וקלתה היא סל כמו במסכת ביכורים פרק ג' משנה ח' וכתובות דף פ"ב עמוד ב' קלתות של כסף ושל זהב עכ"ל. והנה בקלתה יש שני ענינים הא' שהיא קלועה והב' שהיא עגולה וגם יש לה בית קיבול, ובזה יובנו דברי הראשונים, כי בריב"ן שהוא המובא בשיטה מקובצת במסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' בשם פרש"י ממהדורא קמא וז"ל סל שמנחת את פלכה בו וכו' דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים עכ"ל וכן כתב בתרומת הדשן חלק התשובות סימן י' סל דאינו דומה כלל לכיסוי הבגד שהרי הוא חלול בכמה מקומות עכ"ל, הרי שתפסו ענין קלתה שכיון שהיא קלועה אין שערותיה מתכסות כל צרכן.
Regarding the type of head covering required, the Gemara in Ketuvot 72 asked, following the Mishnah's reference to roshah paru'a as violating only Jewish practice (dat Yehudit), "Is not roshah paru'a a violation of Torah law?" It answered that from the Torah's standpoint a kaltah is a sufficient haircovering; however, Jewish practice forbids going in public in even a kaltah. Kaltah means "basket," as in Bikurim 3:8 and Ketuvot 82b, "baskets (kalatot) of gold and silver." A basket is usually woven of straw or other materials, is round, and is used as a receptacle to hold things. On this basis we can understand the different explanations of kaltah found in the rishonim.
Rivan, whose commentary referred to in Shitah Mekubetzet 72a as "Rashi, first edition," wrote that a kaltah is "a basket, in which she puts her spindle…. it is impossible that her hairs will not be seen [in the spaces] between the mesh." Terumat haDeshen in chelek haTeshuvot 10 similarly explained, "a basket [that] does not at all resemble the covering of a garment, since it is perforated in a number of places." They saw the deficiency of the kaltah as being in the quality of the haircovering, in that its mesh construction was insufficiently opaque.
19
ובשיטה מקובצת הביא דעה אחרת שקלתה פי' כפה שמנחת על ראשה לכסות בה את השער עכ"ל וכן הוא בערוך ערך קלת כפה על ראשה סגי מדאורייתא וכו' עכ"ל ואלמא תפסו ענין קלתה שהיא עגולה כסל וזוהי כפה ולא מצד שהיא קלועה. ועיין במסכת שבת דף נ"ז עמוד ב' כיפה של צמר ופרש"י כובע מתחת לשבכה עכ"ל ובמסכת גיטין דף כ' עמוד ב' פרש"י כובע שנותנות הנשים תחת צעיף קישוריהן עכ"ל ובערוך ערך כפה פרש בגד שמשימה על ראשה האשה ומקבלת הזוהמה ועל כפה השבכה עכ"ל והשבכה עצמה פרש בערך סבכה שהיא הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק עכ"ל. ובכל זה לא הזכירו קליעה כלל, והיה מקום לאמר שהחילוק בין קלתה לבין כובע מעליא הוא בשעור הכסוי כי קלתה שהיא הכפה היתה כובע קטן כמו שפרש"י במסכת חולין דף קל"ח עמוד א' לגבי כפה של צמר של כהן גדול, והכפה כיסתה רק חלק מן הראש וזו היתה סגי לאשה מדאורייתא מה שאין כן מדת יהודית אסורה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר כלשון הערוך וכן כתב רבנו יהונתן הכהן מלוניל שאפילו תניח הכפה על ראשה קצת שערה מבחוץ מתחת לכיפה הוי דת יהודית עכ"ל. מה שאין כן לדעת ריב"ן ותרומת הדשן הקלתה וכסוי מעליא היו שווים בגודלם והחסרון שבקלתה היה רק שהיו בה נקבים, ולפי הנראה זוהי גם דעת שו"ת אגרות משה שלמד מן ופרע את ראש האשה עכ"ל שאם אינה מגלה את רוב ראשה אינה עוברת על דת ולא הזכיר שאולי יש חילוק בזה בין דת משה לדת יהודית.
Shitah Mekubetzet brought a second explanation, a kaltah is "a cap (kipah) she puts on her head to cover her hair." Aruch, too, wrote, "a cap on her head is sufficient from the standpoint of Torah law." According to this, a kaltah is a cap, and its similarity to a basket lay in being round. See Shabbat 56b, where the Gemara mentions "a woolen cap" and Rashi explains it as "a hat [which women wear] under their sevachah (hair-net)," and see also in Gittin 20b. Elsewhere, Aruch explained that a cap is "a piece of clothing that a woman puts on her head to absorb the grime." In none of this is there any mention of a kaltah being a web or mesh, and in fact Aruch explicitly differentiates between a kaltah and a sevachah.
A cap is a small hat, as Rashi explained in Chulin 138a regarding the High Priest's woolen cap. According to this, the difference between an inadequate kaltah and a proper head-covering lay in the quantity of hair that was covered; the cap covered only most of a woman's hair which was sufficient from the standpoint of Torah law, but Jewish practice forbade going out in public without covering all of it. R. Yehonatan of Lunel wrote explicitly: "Even if she puts a cap on her head, some of her hair is outside it [protruding] from underneath the cap, and this is [forbidden because of] dat Yehudit." This is as opposed to the view of Rivan and Terumat haDeshen that the deficiency of kaltah lay only in its having perforations. Resp. Igrot Moshe and many achronim apparently took Terumat haDeshen's view for granted, and overlooked the fact that according to another opinion dat Yehudit requires that all of the hair be covered.
20
ודעה שלישית היא בפרש"י שכתב קלתה סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשה ובית קבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן עכ"ל ולא כתב שהיתה קטנה או שהיתה קלועה וגם ממה שהיו לה ב' בתי קיבול מבואר שהיתה עבה ומחזיקה צורה וגם כיון שהיו נותנות בה פלך ופשתן לא היתה קטנה. ולפי פרש"י קלתה אינה כובע בדמוי סל אלא סל ממש שהיו נושאות על ראשן כשיצאו לשוק, ובדומה לזה כתב המאירי בשם יש מפרשים בגד שנותנת בראשה כשרוצה לישא משוי על ראשה עכ"ל. ולע"ד לדעת רש"י והיש מפרשים החסרון בקלתה אינה בשעור או איכות הכיסוי, אלא שכיון שקלתה היא סל שלובשת על ראשה כדי לשאת בה חפצים שוב אינו מוכחה מילתא שמכסה ראשה בגלל שהיא נשואה ואין זו מדת צניעות לבנות ישראל להסוות היותן נשואות, ואף על פי שכל אשה מתעטפת בקור מפני הקור ובגשמים מפני הגשמים אין זה אלא לפעמים מה שאין כן אם אשה נשואה יוצאת לשוק תדיר רק עם קלתה הוי פריצות שיחשבו אותה לפנויה ויתגרו בה. וכמדומה שלפני הרבה שנים ראיתי משמעות כזו באחד מהראשונים ואיני זוכר מקומו. ויש לפרש כן במסכת סנהדרין דף נ"ח עמוד ב', ממתי התרתה של שפחה שנתיחדה לעכו"ם משפרע ראשה לשוק ופרש"י שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע עכ"ל כלומר שכסוי הראש היה סימן שהן נשואות.
A third approach is found in Rashi, who explained, "kaltah is a basket which has a receptacle underneath to fit the head, and a receptacle above to hold flax and a spindle," like two bowls joined together base-to-base. According to this, the kaltah was not a hat resembling a basket, but an actual basket women carried on their heads when they went to market. Similarly, Meiri wrote in the name of "there are those who explain" that kaltah is "a piece of clothing that a woman puts on her head when she wants to carry a burden on her head," that is, a cushion or pad placed on top of her head, on which she balances the burden.
According to Rashi and the opinion in Meiri, the deficiency of a kaltah lay in its identity. It was a headcovering made for functional reasons, for carrying something in it or on it; therefore, its use did not indicate that the woman was married, since girls and women of any age and status used it when going to market. For a woman to regularly go to market wearing only a utilitarian kaltah would be immodest, because people might think she was still single and accost her. See Sanhedrin 58b, "From what point is a Gentile woman released from being married to a Gentile? When he uncovers her head in the marketplace," and Rashi explains, "even non-Jewish married women did not go out bareheaded," i. e., covering the head was a sign of marriage.
21
ומהי דעת הרמב"ם, ז"ל בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"ב יוצאת לשוק וכו' וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אף על פי ששערה מכוסה במטפחת עכ"ל. ובב"ח באבן העזר סימן קט"ו פרש בדעתו שהמטפחת יש בה נקבים כנקבי הסל כמו הסבכות עכ"ל אבל לע"ד אין לזה שום רמז בלשון הרמב"ם, ועוד בב"ח השוה פרושו ברמב"ם לדעת הערוך ואולם זהו רק לענין שצריכה בגד נוסף על גבי הקלתה עיי"ש אבל לא שגם לדעת הערוך קלתה היא סבכה כי לערוך הקלתה שהיא הכפה היא מתחת לסבכה וממילא אי אפשר שהקלתה עצמה היא הסבכה.
What is Rambam's position? He wrote in Hilchot Ishut 24:12 that a woman violates Jewish practice "[if] she goes out to market … and her head is uncovered without a shawl (redid) on it like other women, even though her hair is covered by a kerchief." Bach in Even haEzer 115 explained, "the kerchief has perforations in it like the cracks in a basket, like the hair-nets" (sevachot). He ascribed to Rambam the opinion of Rivan and Terumat haDeshen, but in my opinion there is not the slightest hint of this in Rambam. As for Bach's equating the views of Rambam and Aruch, this can apply only to the fact that both require an additional headcovering on top of the kaltah. It does not mean that Aruch maintains that a kaltah is the same as a sevachah, for Aruch wrote that the kaltah is a cap underneath the sevachah.
Elsewhere Aruch stated that a cap is "a piece of clothing that a woman puts on her head to absorb the grime, and on top of it is the sevachah," and explained sevachah as "the shawl that women put on when they go out to market." This suggests yet a fourth reason a kaltah was unacceptable as a head covering in public: propriety. Its deficiency was not in what it covered but in the fact that it was like an undergarment. This is the meaning of the Aruch's statement that to go out only in a cap is a violation of Jewish practice "until she puts something else (davar acher) on her head." He did not require that the "something else" cover more than the cap did, and in fact the cap may have covered the head more or better than the sevachah which was over it and resembled a net; see Shabbat 57. Nevertheless, it was not modest to go out only in such a cap, as it is by nature a private garment, just as it is not proper for a woman to go outside dressed in only a housecoat even if she is completely covered. I have seen many women err in this.
22
והנה הרמב"ם שם בפרק י"ג הלכה י"א כתב מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית וכו' עכ"ל ומשמע היא הקלתה שבגמרא היא הכפה שבפרק י"ג היא המטפחת שבפרק כ"ד, ואולם בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ה' כתב והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכפה שעל ראשה וכו' עכ"ל הרי כפה לחוד ומטפחת ורדיד לחוד ויש שלמדו מכאן שלרמב"ם צריכה ג' כסויים כפה ומטפחת ורדיד. ויותר נראה דהכי קאמר, שבתוך ביתה לובשת כפה ומחוץ לביתה גם מטפחת ואולם במקום שהמנהג ברדיד ולא במטפחת אזי צריך לתת לה רדיד ככל הנשים, וזו כוונת הטור באבן העזר סימן קט"ו שכתב שאם יוצאת בקלתה בראשה כיון שאינה מכוסה בצעיף תצא, כתב הרמב"ם אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה עכ"ל.
Rambam wrote in Hilchot Ishut 13:11:
In a place where a woman would normally not go out to market with only a cap (kofach) on her head unless she [also] wore a shawl (redid) that covers most of her body like a talit, her husband gives her a shawl.
It would seem that the three terms are interchangeable: kaltah in the Gemara, cap in Hilchot Ishut chapter 13 and kerchief in chapter 24. However, in Hilchot Sotah 3:5 Rambam wrote, "She stands among them without a shawl and without a kerchief, but only in her clothes and with a cap on her head." A cap is one thing, then, and a kerchief is another. There are indeed those who concluded that according to Rambam a married woman needs three head-coverings: a cap, a kerchief and a shawl. But it is more probable that Rambam means that in her own home she need wear only a cap, while outside she needs a kerchief as well, except where it is customary for her to go out in public with a shawl rather than just a kerchief. This is the meaning of Tur in Even haEzer 115:
If she goes out with a kaltah on her head, since she is not covered by a kerchief, she can be divorced. Rambam wrote, "Even though she is covered by a kerchief, since she is not wearing a shawl over it like all the [other] women, she can be divorced without [being paid her] ketuvah."
23
ויש לדקדק ברמב"ם שכתב אף על פי ששערה מכוסה במטפחת עכ"ל ומשמע אפילו אם כל שערה מכוסה עדיין צריכה רדיד, ועוד ממה שבפרק י"ג תלה במקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה בלבד משמע שיש מקומות ששפיר דרכן לצאת בכפה בלבד וקשה ממה נפשך. וגם מה ענין רדיד החופה את כל גופה כמו טלית לכסוי הראש, ונראה שמיירי בבגד העליון שנשים מוסלמיות מתכסות בו בכמה ארצות גם היום שאדו"ר בלע"ז ורק הגויות ולפעמים גם היהודיות מכסות גם פניהן כמו במשנה במסכת שבת דף ס"ה עמוד א'. ולע"ד לפי מה שפרשתי ברמב"ם שלובשת כפה בתוך ביתה בפני אחרים אם כן אין בכפה שהיא הקלתה חסרון מצד כסוי השער, ומכל מקום כיון שהנשים נהגו שלא לצאת בקלתה בלבד שוב הוי בה משום דת יהודית. וזו גם דעת הערוך שפרש שהקלתה היא כפה ושהכפה היא בגד שאשה לובשת מפני הזוהמה ועליה שבכה עכ"ל פי' שמאחר ואין הכפה אלא מפני הזוהמה אין זו צניעות לצאת בה בלבד אפילו אם אין שערותיה מגולות כלל, וזהו שכתב שהיא דת יהודית עד שתתן על ראשה דבר אחר עכ"ל ולא פרש האם הדבר האחר מכסה יותר מהקלתה. ודעתם שלא כמו שפרשתי לעיל שיש חילוק בשעור בין כפה לשבכה, ולכמה פרושים אדרבה אפשר שהכפה מכסה יותר מהסבכה שאינה אלא רשת עיין במסכת שבת דף נ"ז שם ומכל מקום לא סגי בכפה בלבד, וכמו שאינה צניעות לאשה לצאת לרחוב בחלוק שהיא לובשת רק בתוך ביתה אפילו אם החלוק מכסה את גופה לגמרי וראיתי הרבה נכשלות בזה.
Pay close attention to Rambam's wording. He wrote in Hilchot Ishut 24:12 "even though her hair is covered by a kerchief," i. e., even though her hair was completely covered she still needs a shawl, while from his language in 13:11, "In a place where a woman would normally not go out to market with only a cap on her head," it appears that there are other places where women do go out wearing only a cap. Also, what relevance to hair covering is "a shawl that covers most of her body like a talit"? This apparently refers to the outer garment or chador that women in some Islamic countries wear today. In some places they cover their faces, and even Jewish women did so, as in the Mishnah in Shabbat 65a.
I think the explanation in Rambam follows what I explained in Hilchot Sotah: that a woman wears a cap in her home when strangers are present. The cap, that is, the kaltah, was not inadequate in how much hair it covered or how it covered it, but since women did not go out of the house wearing only a kaltah, to do so became a violation of Jewish practice, as I explained in reference to Aruch's opinion.
24
ולפי כל זה אם המטפחת או הרדיד מכסה את הראש שפיר אזי מותרת לצאת בה בלבד בלי כפה וכגון שאינה חוששת לזוהמה, או שמטרת הכפה היתה להחזיק את הקליעה שלא תפול חוץ לכובע וממילא אם היו לה שערות קצרות ללא קליעה אינה צריכה כפה, ולא כתבו הרמב"ם והערוך ושאר פוסקים שאסורה לצאת בכפה או במטפחת ושצריכה ללבוש גם סודר או צעיף או רדיד אלא לאמר שאינו די בראשון אבל לא שאינו די בשני ולעולם אינה צריכה ללבוש שני כסויים בדוקא.
According to this, if a kerchief or a shawl covers the head adequately a woman may go out wearing it alone without a cap underneath it, as nowadays women shampoo frequently and do not use a cap to absorb grime. Another function of the cap was to hold the plaits in so that they would not dangle outside the hat, and this is not needed today because most women do not have long tresses or plaits. When Rambam and Aruch wrote that it is forbidden to wear a kaltah or cap in public and that a kerchief or shawl is needed, they meant that the first is not enough without the second, but not that the second is insufficient without the first.
25
לעניננו נראה שדת יהודית תלויה במנהג המקום, כמו שמוכח ברמב"ם שבפרק כ"ד כתב שאם יוצאת ואין עליה רדיד ככל הנשים עוברת על דת יהודית ואילו בפרק י"ג משמע שיש מקומות שיוצאות שם בכפה בלבד ועיין בפרישה בסימן קט"ו שם. וכן פשוט בראשונים שדת יהודית היא כפי המנהג כמו שפרש"י שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא עכ"ל, ובתוספות רי"ד פרש שאין בו איסור אלא שהנשים נוהגות בו דרך צניעות עכ"ל בלשון הוה ובסמ"ג עשין מ"ח בהלכות גרושין והובא בשלטי הגבורים כתב שדת יהודית היא כל שאין לה צעיף כשאר כל הנשים עכ"ל ואלמא תלוי במנהג האחרות. ולפי זה מה שכתבו הרמב"ם והשלחן ערוך דברו בהוה ויש בזה חומרא וקולא, החומרא שאם נהגו נשים במקום אחד לכסות את כל שערותן ואפילו מחוץ לצמתן שוב יש בזה משום דת יהודית ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן ל"ו שם ויכול בעלה להוציאה ללא כתובה אם היא מגלה מקצת שערה דלא ניחא ליה שתהא אשתו פרוצה יותר משאר נשים. והקולא שאם באותו מקום נהגו הנשים לגלות אפילו יותר מטפח מחוץ לכובען ואפילו שערות על הכתפים שוב לא הוי משום דת יהודית, והוא כל שכן מדינו של הערוך השלחן לגבי שער באשה ערוה שנאמר בגמרא בסתם לאיסור ואף על פי כן לדעתו מהני מנהג הנשים שלא להיחשב ערוה, כל שכן דת יהודית שמעיקרה תלוה במנהג הנשים. ועיין בבאר היטב באבן העזר סימן קט"ו סעיף קטן י' שהכלל הוא שאם ראשה מכוסה בקלתה או בשאר דבר אלא שאינה מכוסה כדרך הנשים הוי דת יהודית עכ"ל ונשמע שאם דרך הנשים לכסות בקלתה אינה עוברת ועיין בשו"ת מהר"י שטייף סימן נ"ו אות ג' ושלא כדעת ש"ת וישב יוסף חלק יורה דעה סימן ב' ומקדשי השם סימן פ"ה בדבר צבי אות א' ואכ"מ.
Jewish practice (dat Yehudit) depends on the time and place. We have seen this in Rambam, who in Hilchot Ishut 13:11, wrote that in some locations women went out wearing only a cap, even though in other places doing so violated dat Yehudit as he wrote in 24:12, and see Prishah in Even haEzer 115:10. It is clear from many rishonim that the category of dat Yehudit depends on custom. Rashi wrote that it is "what daughters of Israel were accustomed to do, even though it is not written." Tosafot Rid explained that "no prohibition is involved, only the women do so out of modesty," using the present tense. Semag wrote in Mitzvot Aseh 48 in the laws of divorce and was cited in Shiltei haGiborim, that dat Yehudit obtains "if ever she has no kerchief like the rest of the women [have]."
Accordingly, the details of dat Yehudit recorded in Rambam and Shulchan Aruch mirror the customs of their times. This has both a stringent and a lenient side to it. The stringency is that if, in a particular place or time, women cover all of their hair even outside their tzamah, this becomes mandatory Jewish practice, and see Resp. Chatam Sofer cited above. In such a case a woman could be divorced for regularly exposing even strands of hair, as her husband need not acquiesce in her being less modest than the rest of the women in his community.
The leniency is that if at a particular time and place women expose more than a handbreadth of hair, or even hair down to their shoulders, this too becomes legitimate Jewish practice. According to Aruch haShulchan, custom even obviates "hair in a woman is ervah" which is stated in Berachot without qualification, and certainly dat Yehudit which is grounded in custom. Be'er Heiteiv wrote in Even haEzer 115:10:
The principle is that if her hair is covered with a kaltah or something else but is not covered in conformance with women's custom, this is dat Yehudit."
Ergo, where the custom is to cover the hair with only a kaltah, there is no violation, as we noted in Rambam. This principle determines the ongoing Halachah, and see Resp. Mahari Shteif no. 56 (3), as opposed the opinion of Resp. Vayashav Yosef, Yoreh De'ah no. 2, and Mekadshei haShem no. 85 in Devar Tzvi (1) that what was prohibited in the Gemara as dat Yehudit cannot subsequently be permitted.
26
כן נראה ללמד זכות על הנשים ושלא למחות באותן המגלות יותר מטפח, אבל לנהוג כן לכתחילה וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ואין זו דרך יראת שמים לחפש קולות חדשות במקום שאין צורך גדול אלא יש לנהוג כמנהג הנשים הצנועות ובירושלים ת"ו בודאי אין לגלות יותר מטפח. ועוד פשוט שרק מנהג הנשים שהן כשרות בשאר ענינים קובע מה נקרא דת יהודית ואילו מנהג הפרוצות אינו בא בחשבון, ובזה חמורה דת יהודית יותר משער באשה ערוה ששם אם רוב נשים מגלות שערן ואפילו הן פרוצות סוף סוף אין בו משום הרהור. ובכל מקרה אשה חייבת לכסות את רוב ראשה כדי שלא תהיה עוברת על דת משה שלזה אינו מועיל שום מנהג.
However, this line of reasoning can only serve to justify women who already uncover more than a handbreadth of their hair, but not to permit them to initiate such a practice lechat'chilah. It is not God-fearing to seek out leniencies when there is no pressing need for them, and a modest woman should behave like other modest women. Certainly in Jerusalem it is not proper to uncover more than a hand-breadth.
It is also clear that only the practices of otherwise modest and observant women determine what is dat Yehudit. In this respect dat Yehudit is more stringent than "hair in a woman is ervah," for regarding the latter, if most Jewish women including the nonobservant uncover their hair, then in the final analysis there is no hirhur. But in all cases a married woman must cover most of her head in public so as not to violate Torah law, which no custom can abrogate.
כיסוי ראש בנשים
Women's Hair Covering
ב"ה, י' אדר-ב' תשנ"ב
למדרשה אחת
בשאלה האם אשה נשואה רשאית לגלות משערה, ישנם שני דינים, האחד שאסור לאשה לצאת פרועת ראש ברבים כמו שאמרו במסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' בשם תנא דבי ישמעאל ונלמד מן הכתוב בפרשת נשא פרק ה' ופרע את ראש האשה עכ"ל וכן דרשו בספרי שם מלמד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן עכ"ל, ופרש המאירי ודומה לו בשיטה מקבוצת שמדכתיב האשה שמע מינה זאת האשה תהיה פרועת ראש ולא אחרת, ורש"י פרש מדעבדינן לה הכי לנוולה וכו' מכלל דאסור אי נמי מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר עכ"ל. וקשה לי הלא מיירי בחצר המשכן כמו שנאמר והעמידה לפני ה' עכ"ל ואם כן תיפוק לן שאסור לאשה ללכת פרועת ראש במשכן ואינו ראיה לשאר מקומות וכמו היום שנשים רבות מכסות ראשן בבית הכנסת מפני הכבוד אף על פי שמגלות ראשן ברחוב, ובשלמא לדעת הרמב"ם שכסוי ראש האשה אינו אלא מדרבנן וקרא רמז בעלמא כמו שכתב בתרומת הדשן חלק התשובות סימן רמ"ב שלפי זה שפיר הסמיכו על הכתוב אבל לדברי שלטי הגבורים ועוד ראשונים שהוא איסור תורה ממש היאך נלמד משם. אלא צריך לאמר כפרוש הראשון ברש"י שהוא מטעם ניוול וכן פרש"י בחומש ופרע וכו' כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי ראש גנאי להן עכ"ל ועיין פרש"י שהביא הריטב"א במסכת כתובות שם, והלימוד הוא שאם היתה הסוטה רגילה להיות פרועת ראש בשוק לא היתה מתבזה בפריעת ראשה במקדש כיון שאינה מתכסה שם אלא משום כבוד המקדש, ולכן כיון ששפיר מתבזה מוכח שאין דרכה להיראות בפני אחרים בגלוי ראש כלל ונלמד שבנות ישראל היו מכסות ראשן.
There are two separate Halachot involved in the question of women's hair covering. The first is that a married woman may not go bareheaded in public; this is derived in Ketuvot 72a in the name of Tana d'Vei Yishmael, based on Bamidbar 5:18, " [He] shall uncover the head of the woman." The Sifrei states that the verse "comes to teach [us] that Jewish women cover their heads." Rashi explained in Ketuvot:
Since they do this to her to disgrace her … it follows that it is [normally] forbidden. Or else, since it is written "[he] shall uncover," it follows that up to that point [her head] was covered, and it is evident from this that it is not the practice of Jewish women to go bareheaded. This is the main [explanation].
Similarly, Meiri wrote that the wording "the head of the woman" (rosh ha'ishah), as opposed to simply "her head," implies that only that particular woman's head was uncovered.
I find this problematic. The description in Bamidbar is of the ritual a sotah underwent in the courtyard of the Sanctuary, as the Torah states, "the priest shall have her stand before haShem, and shall uncover the woman's head." All we can conclude from this is that women must cover their heads in the Temple grounds, just as today many cover their heads in the synagogue out of respect even if they go bareheaded elsewhere. This presents no difficulty for Rambam, whose opinion is that the verse is only an asmachta for a rabbinical decree, as Terumat haDeshen wrote in teshuvah 242. The Sages decreed whatever they wanted to and used the verse as a peg, even if it did not fit the enactment exactly. But according to Shaltei haGiborim and others who consider going bareheaded in public to be an actual Torah prohibition even outside the Temple, how is this derived from Scripture?
Instead, we have to rely on Rashi's first explanation in Ketuvot, which is the only one he brings in his commentary on the Torah: " '[he] shall uncover her head' in order to disgrace her. From here [we learn] that going bareheaded is demeaning to [women]," and compare this with Ritva's quotation of Rashi. If women normally went about bareheaded in public, the accused sotah would not be so embarrassed by having her head uncovered in the Temple grounds. Since she was thoroughly disgraced, it follows that women normally covered their heads in public.
וכיון שהניוול הוא בפריעת ראשה כלשון הכתוב שהוא שהוא רובו או כולו של הראש כדין רובו ככולו בכל מקום, אין לאסור משם יציאה בגילוי מקצת הראש וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ראשון סימן נ"ח והיוצאת כך אינה נקראת עוברת על דת ואינה מפסדת כתובתה ועוד עיין באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף ב' סעיף קטן כ"ד אות ב' בשם שו"ת תשורת ש"י. ולפי הכתוב ופרע את ראש האשה עכ"ל ולא את שער האשה נשמע שגם אם גילחה שערה היו מגלים את ראשה ומכאן שאסור אף לקרחת לצאת וראשה מגולה, והרמב"ם שכתב יוצאת בשוק ושער ראשה גלוי עכ"ל הולך לשיטתו שאיסור פריעת ראש הוא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
Uncovering her head means uncovering all or most of it, in keeping with the Halachic rule "most is like all." Resp. Igrot Moshe wrote in Even haEzer, part 1, no. 58, that the Torah does not prohibit a married woman from uncovering part of her head, as long as most of it is covered. I also think that the use of the word "head" in the Torah rather than "hair" indicates that the priest uncovered her head even if she had no hair, and consequently that a married woman who shaves her head must still cover it in public. By the same token, hair not on the head, i. e., tresses and braids falling on the neck and shoulders, should not be included when calculating whether most of the head is covered.
ועוד חידש בשו"ת אגרות משה שעל כל פנים נלמד שכל הראש הוא מהמקומות המכוסים שבגוף, וזהו הדין השני שאסור לאשה לגלות טפח משער ראשה כי טפח באשה ערוה כמו שאמרו במסכת ברכות דף כ"ד עמוד א'. וז"ל הגמרא שם, א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף אלא באשתו ולק"ש. אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר (ישעיהו מ״ז:ב׳-ג׳) גלי שוק עברי נהרות וכתיב (שם) תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר (שם ד) שערך כעדר העזים עכ"ל.
Resp. Igrot Moshe also wrote that the head is considered one of the normally covered parts of her body. This is the second law pertaining to covering a married woman's head: it is immodest for her to uncover more than a handbreadth of her hair in public because "a tefach in a woman is ervah" and "hair in a woman is ervah," as stated in Berachot 24a.
The language of the Gemara is:
R. Yitzhak said: "An [uncovered] tefach in a woman is ervah." In what context [did he say that]? If regarding looking [at a woman], did not R. Sheshet say: "Anyone who gazes even at a woman's little finger is as if he gazes at her private parts"? Rather, regarding his wife and reading Shema. R. Chisda said: "A woman's leg (shok) is ervah, as it is written, 'Uncover shok, pass over rivers,' and 'Your ervah will be uncovered and you will also reveal your shame' " (Isaiah 47:3–4). Shmuel said: "A woman's voice is ervah, as it is written, 'your voice is pleasing and your appearance is attractive'" (Shir haShirim 2:14). R. Sheshet said: "A woman's hair is ervah, as it is written, 'Your hair is like a herd of goats' " (Shir haShirim 4:1).
הנה מה שאמר רב יצחק באשתו ולק"ש עכ"ל ומאי שנא אשתו מכל אשה, בא לאמר שאפילו באשתו שרגיל לראות בה אותו הטפח מכל מקום כיון ששאר נשים מכסות אותו מפניו הוי ערוה אף באשתו ואסור לקרות קריאת שמע כנגדה.
R. Yitzhak's statement "regarding his wife and reading Shema" means that an exposed handbreadth, even in his wife, is considered ervah if normally covered by women in public, and he may not recite Shema facing it.
ומה שאמר רב חסדא שוק באשה ערוה עכ"ל ומאי שנא שוק משאר חלקי הגוף שרגילים לכסותם, תרץ הראב"ד הובא בספר ההשלמה ובחדושי הרשב"א למסכת ברכות שם שבא לאמר שאף על פי שבאיש אינו מקום צנוע כי אין דרכו לכסות השוק מכל מקום הוי ערוה באשה. ובשיטה להר"א אלשבילי ובשיטה מקובצת פרשו שבא לאשמעינן שאף על פי שלפעמים שוק של אשה מגולה ולדוגמה כשעוברת בנהר כלשון הכתוב אף על פי כן הוי כמקום המכוסה כיון שמביא לידי ערוה. ובב"ח באורח חיים סימן ע"ה תרץ שהיינו חושבים שכיון שהוא מקום הרגיל להתלכלך אינו מהרהר בו, קא משמע לן. ולי נראה באופן אחר, שבא לאשמעינן דחמורה שוק יותר מטפח אחר באשה כי כיון שהכתוב קורא לה ערוה הויא בכלל ולא יראה בך ערות דבר ואסור לקרות קריאת שמע כנגדה אפילו אם הנשים באותו זמן או באותו מקום נהגו שלא לכסותה ועיין חילוק כזה בספר האשכול חלק א' סימן ז', והוא הדין לשאר מקומות שהכתוב מכנה ערוה כמו ביחזקאל פרק ט"ז שדים נכנו ושערך צמח ואת ערום ועריה עכ"ל ולכן אסור לאיש לקרות קריאת שמע נגד שדי אשה גם באותם איים או בין אותם שבטים שרגילות נשותיהם ללכת חשופות חזה ועוד עיין בשו"ת לבושי מרדכי מהדורא תנינא סימן כ"א לענין נשים מיניקות. ולפי זה אין ראיה משוק המפורש בכתוב לשער ועיין בסמוך ושלא כמו שכתבו בשו"ת צמח צדק החדש חלק אבן העזר סימן קל"ט ומשנה ברורה סימן ע"ה סעיף קטן י', וכבר חלק בערוך השלחן שם על דינו של המשנה ברורה ועיין מה שכתבתי בבני בנים חלק ב' סימן ח', ובשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים חלק ראשון סימן מ"ג הביא ראיה לערוך השלחן.
Regarding R. Chisda's statement "a woman's leg (shok) is ervah," why was shok singled out for mention more than other normally covered parts of the body? Ravad explained that this passage comes to teach that a woman's shok is ervah even though a man often does not cover his own. Shitah Mekubetzet explained that even though the shok of a woman is occasionally uncovered, as when she raisies her skirt to cross a river as mentioned in Scripture, nevertheless it is considered ervah. Bach in Orach Chayim 75 wrote that we might have thought it is not ervah because it is a part of the body that is often soiled.
I think there is another reason why shok is singled out. Because Scripture explicitly calls it ervah, shok is always considered ervah and Shema may not be recited facing it even if women in that time and place are accustomed to exposing it. A similar distinction can be found in Sefer haEshkol (ed. Auerbach), part 1, section 7. This would apply to other parts of the body that Scripture labels ervah, such as Ezekiel 16:7 "your breasts are ready and your [pubic] hair is grown, and you are naked and ervah." For this reason it would be forbidden for a man to recite Shema facing a woman's uncovered breasts even in islands or among tribes where women go topless.
According to this, there is no necessary correspondence between shok, which is labeled ervah by Scripture and hair, which is not. This is contrary to the view of Resp. Tzemach Tzedek, Even haEzer, no. 139, and Mishnah Berurah 75:10. Aruch haShulchan disagreed with Mishnah Berurah, and Resp. Igrot Moshe, Orach Chayim, part 1, no. 42, adduced a proof for Aruch haShulchan's position, and see my comments in Bnei Banim, vol. 2, no. 8.
ומה שאמר שמואל קול באשה ערוה עכ"ל והביא משיר השירים פרק ב' ורב ששת אמר שער באשה ערוה והביא משיר השירים פרק ד' ופרש"י מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא עכ"ל, אינו בא לאמר שכל מה שמשבח קרא הוא ערוה שהרי בפרק ד' שם נאמר עיניך יונים וגו' שניך כעדר הקצובות וגו' כחוט השני שפתותיך וגו' כפלח הרמון רקתך וכו' עכ"ל ואטו אסור לקרוא קריאת שמע כנגד כל אלה, אלא אותם המקראות בשיר השירים הם אסמכתאות וחכמים הם שקבעו שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד קולה ושערה כיון שמהרהר בהם מה שאין כן כנגד השאר. ועוד יש לחלק דשאני עינים ושינים ושפתים ורקה שאין בכל אחד מהם טפח לכן לא גזרו בהם מה שאין כן שער, ואתי לדעת שו"ת אגרות משה שלא אסרו בשער בפחות מטפח.
Shmuel said, "A woman's voice is ervah," and R. Sheshet said, "A woman's hair is ervah," and they cited verses in chapters 2 and 4 of Shir haShirim. Rashi explained, "from the fact that Scripture praised it, it follows that it is [an object of] desire." This does not mean that everything Scripture deems attractive in a woman is rabbinically considered to be ervah. Shir haShirim praises additional features: "your eyes are like doves … your teeth are like a uniform flock …. like a crimson thread are your lips … like a slice of pomegranate are your temples" (4:2–3). It is not forbidden to recite the Shema facing any of these. Rather, the Sages decided which features to subsume under ervah and which not, and the verses cited are only pegs.
An alternative explanation might be that a woman's eyes, teeth, lips and temples are each less than a tefach (hand-breadth) in size, and for that reason the Sages did not single them out as ervah. [However, a woman's neck is not cited in the Talmud as ervah in spite of its size, even though Shir haShirim praises it in 4:4 and again in 7:5.]
ורק בשו"ת אגרות משה שם כתב שבשערות מחוץ לצמתה דהיינו חוץ למקום השער בראש אפשר שאינו אסור אפילו יותר מטפח, ודייק כן מדברי הראב"ד שדוקא במקום צנוע אבל פניה ידיה ורגליה וקול דבורה ושערה מחוץ לצמתה שאינה מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד עכ"ל ואלמא כמו שפניה ידיה ורגליה מיירי אף ביותר מטפח הוא הדין שערות מחוץ לצמתה כל שאין דרך לכסותן. ולע"ד אינה ראיה כי הראב"ד דיבר בהוה באותם המקומות שנהגו הנשים לגלות ובודאי לא נהגו בימיו לגלות שערן יותר מטפח, וכן משמע בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן ל"ה שהקשה שלפי דעת האוסרים לגלות שער מחוץ לצמתה יאסר גם שער גבות עיניה עיי"ש ואם מחוץ לצמתה מיירי אף ביותר מטפח מאי קושיא מגבות העינים שהם פחות מטפח. ובגמרא אמרו שער באשה ערוה עכ"ל וכשם שדייק בשו"ת אגרות משה שלשון ופרע את ראש האשה מיירי בכללות הראש ולא בשער דוקא הוא הדין יש לדייק ששער באשה ערוה מיירי בשערות ולא במקום גידולן בראש דוקא.
Resp. Igrot Moshe further suggested that hair outside the hairline, such as hair falling on the shoulders, is not considered ervah even if more than a handbreadth is exposed. He cited Ravad, who wrote:
[It is forbidden] only in a hidden (tzanua) area, but her face, hands and feet and her speaking voice and the hair outside her plaits (mihutz letzamatah) that is not covered are not causes for concern, because he is used to them and is not distracted.
Just as a woman's face, hands and feet are not forbidden even if more than a handbreadth, so, too, Ravad permitted hair outside the hair region to be exposed even if more than a handbreadth.
But I think this is no proof. Ravad is referring what was practiced in his day, and women then certainly did not leave more than a handbreadth of hair uncovered. This is evident from Resp. Maharam Alashkir, no. 35, who contended with those who objected to a woman showing even strands of hair outside her tzamah: if so, he wrote, they should also forbid eyebrows, which are obviously not forbidden. Now, if those who permitted hair outside the hair region permitted more than a tefach of hair, then those who disagreed with them were also referring to more than a tefach. How, then, could Resp. Maharam Alashkir counter with an argument from eyebrows that are less than a tefach in size? Clearly, he was discussing strands of hair that amounted to less than a tefach and so, too, was Ravad.
ויש להעיר שבחדושי הרשב"א הביא דברי הראב"ד בלשון אפשר, אבל בספר ההשלמה הביאו בסתם הרי שכן דעת הראב"ד לדינא וכן תפסו הפוסקים. ובשו"ת צמח צדק שם דחה שלא התיר הראב"ד כנגד שער שמחוץ לצמתה אלא באשתו שרגילה לגלות בביתה אך מקצת משערה וכדעת הרמב"ם בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ה' שאפילו בבית לובשת כפה אבל באשה אחרת אסור גם שער שמחוץ לצמתה עיי"ש. ולע"ד דוחק לאמר שהראב"ד וספר ההשלמה והרשב"א כולם סוברים שחייבת אשה לכסות ראשה בתוך ביתה ושחולקים על רש"י ותוספות ועוד ראשונים, ומה שכתב הרמב"ם והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה עכ"ל הכי קאמר, כאילו היתה אותה האשה עומדת ביניהן בתוך ביתה שאז היתה לובשת רק כפה שכן אין אשה עומדת פרועת ראש לגמרי בפני אחרים אפילו בתוך ביתה וכמו אשתו של און בן פלת במסכת סנהדרין דף ק"ט עמוד ב' עיי"ש, וזהו שכתב כמו שהאשה בתוך ביתה עכ"ל בה"א ולא כמו אשה בתוך ביתה כי בביתה כשאשה לבדה או עם בעלה גם הרמב"ם מודה שאינה מכסה ראשה כלל.
Some achronim understood Rambam in Hilchot Sotah 3:5 as requiring a woman to wear a headcovering even in her home. But his language is:
She [the sotah] stands among them without a shawl and without a kerchief, but only in her clothes and with a cap on her head, as if the woman [was] in her home (kmo sheha'isha betoch beitah).
He means that she stands among them in the Temple courtyard as if they were with her in her home, where in the presence of strangers she would wear at least a cap. Married woman did not appear completely bareheaded before non-family members even inside their homes, as can be seen from the incident with On ben Pelet's wife in Sanhedrin 109b. This is what Rambam intended by writing "as if the woman was in her home" (kmo sheha'ishah betoch beitah), using the definite article and referring to the particular sotah under discussion. He did not write "as a woman [is] in her home" (k'mo ishah betoch beitah) which would have referred to women in general. Rather, a woman must wear a cap in her home only in such circumstances as the sotah, who was in the presence of strangers, but by herself or with her husband and immediate family she need not cover her hair.
איברא מה שבשו"ת צמח צדק הרבה לתמוה על שו"ת מהר"ם אלשקר, אדרבה בשו"ת מהר"ם אלשקר עצמו לא דיבר אלא בתוך ביתה וכמו שכתב באו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה עכ"ל וכן נראה ממה שכתב אנו לא באשת איש עסקינן עכ"ל כלומר שמיירי רק באשתו ובתוך ביתה. ולפי זה נהפך הכל, כי מנהג הנשים בארצות ישמעאל לגלות שער מחוץ לצמתן שכתב מהר"ם אלשקר מיירי בתוך ביתן ואין משם ראיה לגלוי מקצת שער מחוץ לבית ואילו המנהג שהזכיר של נשים בארצות אדום לכסות גם השער שמחוץ לצמתן מיירי אפילו בבית ושלא ככל האחרונים שהבינו שמהר"ם אלשקר מיירי ביוצאות לשוק.
On the other hand, apropos of Resp. Tzemach Tzedek's astonishment over Resp. Maharam Alashkir having permitted a woman to show strands of hair outside her tzamah in public, I think the opposite is true. Resp. Maharam Alashkir permitted this only to a woman inside her home, as he wrote, "Come, let us raise an outcry against those who forbid such [uncovered] hair of a woman inside her home." This can also be seen from his statement "we are not dealing with an eishet ish," i.e., but only with one's own wife, and inside her home. His mention that the custom of Jewish women in Islamic countries was to leave uncovered strands of hair outside their tzamah does not indicate that in public they uncovered any hair at all. By the same token, his contrast of this with the custom of Jewish women in Christian countries to cover all strands of hair, even those outside the tzamah, applies even in the home. In this he agrees with Resp. Tzemach Tzedek.
ומכל מקום מדין התלמוד אינן חייבות לכסות את כל השערות כולן ואפילו מחוץ לבית אלא ממנהג שנהפך חיוב כמו שכתב בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן ל"ו. וראיה ממסכת יומא דף מ"ז עמוד א' שאמרה קמחית מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי עכ"ל ומאי איריא קלעי שערה לאשמעינן רבותא טפי שלא ראו קורות ביתה שערה כלל, אלא משמע ששפיר ראו שערות שמחוץ לקליעתה ומכאן שנשים אחרות גילו בתוך ביתן אפילו את קליעתן וראיה לפרש"י ותוספות. והנה קמחית הקפידה לכסות בתוך ביתה מה שהיה אסור לה לגלות מחוץ לבית ולכן אם ברחוב היו הנשים מכסות השערות שמחוץ לצמתן היה לה לכסותן גם בפנים, ואין סתירה מגרסת הירושלמי במסכת מגילה פרק א' הלכה י' אם ראו קורות ביתי שערות ראשי עכ"ל כי שם אמרה שערות בלשון רבים ולא שערת בלשון יחיד ולכן אפשר שגילתה מקצתן, ועוד שבירושלמי לא אמרו שהרבה נשים עשו כן ושלא כבבבלי ולכן אפילו נפרש בירושלמי שכיסתה את כל שערותיה בזה היתה מיוחדת במנהגה.
Nevertheless, according to basic Talmudic law a woman is not obligated to cover every last strand of hair, even outside her home. To do so is only a later custom that became obligatory in many communities over the course of time, as stated in Resp. Chatam Sofer, Orach Chayim no. 36.
This can be seen in Yoma 47a concerning Kimchit, who said, "the beams of my house have never seen the plaits of my hair." Why did she specify her plaits, and not say that the beams of her house never saw any of her hair at all? The inference is that the beams of her house indeed saw strands of her hair outside her plaits. It follows that other women, who were not as punctilious as she was, uncovered even their plaits at home. This supports the position of Rashi and Tosafot that a woman may go bareheaded in the privacy of her home, which is also Rambam's view as stated above, and is the opposite of how some achronim understood both Kimchit and Rambam.
There is no contradiction to this in the Jerusalem Talmud in Megillah 1:10 which quotes Kimchit differently, "the beams of my house have never seen the hairs of my head (s'arot roshi)." She did not say that the beams never saw a hair of her head (s'arat roshi) but rather hairs (s'arot) in the plural, and the inference is the same as in Yoma. Moreover, had the custom been to cover loose strands of hair in public, Kimchit, who conducted herself more rigorously than other women, would have covered them inside her house as well; from the fact that she did not do so, we can infer that other women did not cover loose strands even in public.
ובמסכת שבת דף נ"ז עמוד ב' במשנה בד"ה בזמן שאין תפורין פרש"י אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי שאינה נוטלת השבכה מראשה ברה"ר שתגלה כל שערה עכ"ל כלומר שאז היא עוברת על דת, ומשמע שלגילוי מקצת שערה שפיר יש לחשוש ועיין במסכת כלים סוף פרק כ"ח ואלמא אשה מצויה לגלות מקצת שערה בשוק. ואולם בדף ס' עמוד א' לגבי בירית טהורה פרש"י דכיון שלצניעותא היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות דשער באשה ערוה ולא מחוי וכו' עכ"ל ומיירי במחט שאוגרת בה שערה היוצא חוץ לקישוריה כמו שפרש שם למעלה ואלמא אף בשער כל שהוא היוצא חוץ לצמתה יש בה משום שער באשה ערוה. אבל אין זו סתירה בפרש"י כי לשון לצניעות היינו לצניעות בעלמא כמו שפרש הרשב"א לגבי בירית ולא איסור ואם כן אדרבה גם כריכת מיעוט שערות במחט הוו לצניעות בעלמא ולא משום איסור, והכי קאמר שכיון ששער באשה ערוה בודאי הוי צניעות לכסות השער גם מה שמותר לנשים לגלות וכמו קמחית שכסתה כל קליעתה אפילו בביתה ואמרו חכמים הרבה עשו כן וכו' עכ"ל הרי שהרבה נשים החמירו בשער יותר מן הדין ועיין בדרכי משה בטור אבן העזר שם אות ד', ובמחט שהאשה אוגרת בה מקצת שערה כיון שעושה כן לצניעותא ומקפדת בהכי בודאי לא שלפא ומחוי, אכן שאר נשים גם אם אינן חוששות לצניעות לא תסירנה השבכה ברשות הרבים דהוי עוברת על דת ואתי פרש"י בשני המקומות שפיר. וגם נלמד על כל פנים שאין במקצת שערות משום פריעת ראש שלכן תלה בשער באשה ערוה.
והנה אם תבאנה נשים שכיסו את כל שערותן אפילו בבית ותבקשנה לשנות מנהגן פשיטא שאסור להן לשנות שכן נהגו מדור דור לסיג ולגדר, ואולם זה כמה דורות שבעו"ה רוב הנשים יוצאות פרועות ראש לגמרי אפילו הכשרות שביניהן כמו שצווחו על זה כל האחרונים וכל התוכחות לא הועילו, ועתה בדור הזה רבות התעוררו לנטוש את נוהג אמותיהן ואמות אמותיהן ולחזור למוטב ודיו להעמידן על הדין ולסמוך של שו"ת אגרות משה ולהתירן לגלות על כל פנים טפח בין מחוץ לצמתה בין במקום גידול השערות ואילו בבית שלא בפני זרים מותר להן לגלות שערן לגמרי. ואם מקצת השער מגולה בכמה מקומות כל שרואים אותם בבת אחת מצטרפים לטפח ואם לאו אינם מצטרפים. וטפח הוא טפח מרובע כמו שסיים בשו"ת אגרות משה שמותר גם רוחב חצי טפח על אורך שני טפחים ושלא כשו"ת מקדשי השם סימן צ"ז עיי"ש, ושעור טפח הוא שמונה סנטימטרים לפי מנהג ירושלים והגר"א נאה והגמו"ז זצלה"ה ורק לשיטת החזון איש ושו"ת אגרות משה הוא יותר מתשעה סנטימטרים וחצי. ומודדים הטפח לפי השטח ולא לפי עובי השער, ורק עם הוא בצורת בלורית פוניטיי"ל בלע"ז מודדים גם את קו העיגול.
If a woman who until now has covered all her hair wants to change her custom, she may not do so, as it is a custom that has been practiced for many generations as a barrier against immodesty. However, in our sins, for well over a century married women in many communities went about completely bareheaded, even the most respectable among them. The remonstrances against this by all the poskim were of no avail, as Aruch haShulchan wrote in Orach Chayim 75. Only in the last generation have many young married women abandoned the mistaken behavior of their mothers and grandmothers in this regard. In such circumstances, it is enough to insist only on the basic Halachah and rely on Resp. Igrot Moshe to permit women to expose up to a handbreadth of hair in public. At home, when no strangers are present, they may remain completely bareheaded.
A handbreadth (tefach) is eight centimeters squared, the equivalent of 8 × 8 cm, following the custom in Jerusalem and the rulings of the gaon R. Naeh and so, too, ruled my grandfather and teacher, z"l. According to Chazon Ish and Resp. Igrot Moshe it is over nine and one-half centimeters squared. A handbreadth is measured as a square or its equivalent of whatever shape, such as one-half handbreadth high and two wide, as Resp. Igrot Moshe wrote and contrary to Resp. Mekadshei haShem, no. 97. The area should be measured regardless of how thick the hair is; however, if the hair is tied in a ponytail, I think one should measure the circumference in order to determine the tefach, and not the diameter.
אמנם מה שנראה בצילומים מלפני ב' וג' דורות שמקצת רבניות חשובות שהיו נשי ובנות רבנים חשובים חבשו כובע אבל גילו יותר מטפח, הנה אם משום איסור יוצאת וראשה פרוע מדאורייתא כיון שכיסו רוב ראשן שפיר דמי כנ"ל. ואם משום טפח באשה ערוה, סבירא להו שכיון שרוב הנשים בדורות אלה יוצאות פרועות ראש לגמרי שוב לא הוי הראש מקום המכוסה באשה ואין בו משום טפח באשה ערוה. ולא צווח בערוך השלחן בסימן ע"ה על פרצת דורינו שבנות ישראל הולכות בגלוי ראש אלא מפני שהולכות פרועות ראש לגמרי שלזה לא מועיל מנהג להתיר בין לדעת הרמב"ם שיוצאת וראשה פרוע היא מדרבנן שמכל מקום אינו מועיל מנהג להתיר תקנת חז"ל וכל שכן לדעת הסוברים שהיא דאורייתא, אבל באלה החובשות כובע שוב אין לדון אלא משום טפח באשה ולזה מהני מנהג נשים כדי להחשיב מקום השער כמקום שאינו מכוסה באשה.
In photographs taken a few generations ago, daughters and wives of prominent rabbis are seen wearing hats that left more than a handbreadth of hair exposed. If a hat covers most of the head there is no violation of Torah law, as I explained above, and regarding ervah, since in their day most women went bareheaded, hair was no longer in the category of normally covered parts of the body and the stricture of "a [uncovered] handbreadth in a woman is ervah" did not apply. No custom can abrogate a Torah prohibition. Even according to Rambam's opinion that haircovering for married women is only a rabbinical decree, custom cannot abrogate it. But among women who wore hats only the ervah aspect remained, and in this regard women's custom was enough to turn hair into a normally uncovered part of the body. However, I know of no way to justifiy those who went completely bareheaded.
אבל אם היא יוצאת בשערות ארוכות אף אם חובשת כובע על הראש לע"ד עוברת על דת לפי דינא דגמרא, כי בתורה נאמר ופרע את ראש האשה עכ"ל ופרושו בשני ענינים גם גלוי ראשה וגם סתירת קליעתה שתהינה שערותיה פרועות לגמרי כמו שאמרו במשנה במסכת סוטה דף ז' עמוד א' וסותר את שערה ופרש"י מקליעתה עכ"ל וכן פרש"י בחומש סותר את קליעת שערה עכ"ל, והוא ענין צמתה בכל מקום שפרושה קליעתה כי היו לנשים שערות ארוכות וכדי להכניסן תחת הכובע היה צורך לקלען ובזה דנו הפוסקים האם מקצת שערות שנותרו מחוץ לצמתה מותרות או אסורות, אבל להניח השערות ללא קליעה גולשות על הכתפים אסור לכולי עלמא. ומפורש במשנה במסכת כתובות דף ט"ו עמוד ב' שהבתולה יוצאת בהינומא וראשה פרוע ופרש"י שערה על כתפיה עכ"ל והיא היא היוצאת וראשה פרוע העוברת על דת יהודית באשה נשואה. ואפילו אם מכסה ראשה במקום גידול השער עדיין נקראת ראשה פרוע אם השערות גולשות על כתפיה, שהרי שאלו בדף י"ז עמוד ב' מאי הינומא ואמר רבי יוחנן קריתא דמנמנמא כלתה ופרש"י צעיף על ראשה משורבב על עיניה כמו שעושים במקומינו וכו' עכ"ל הרי שאף על פי שלובשת צעיף כיון ששערה על כתפיה נקראת ראשה פרוע.
If a married woman appears in public with loose hair reaching down to her shoulders, even if her head is covered she is violating Jewish practice (dat Yehudit) according to the Gemara. The Torah states " [He] shall uncover (ufara) the woman's head." This involves both removing her headcovering and undoing her plaits or tresses so that her hair falls loosely, as in Sotah 7a, "[he] undoes her hair." Rashi explained, "from its plait." This is the plait (tzamah) mentioned above and in innumerable places; women had long hair, and in order to fit it under their hats and keep it there, they had to plait it.
The commentators disagree about whether loose strands of hair need to be covered, but letting unplaited hair hang down to the shoulders was certainly prohibited. The Mishnah in Ketuvot 15b states, "A virgin [bride] goes out in a hinuma, with her head uncovered" (roshah paru'a), and Rashi explained, "with her hair [falling] on her shoulders." Roshah paru'a is the same term that is used in Ketuvot 72b concerning a married woman who goes about bareheaded. In 17b the Gemara asks "what is a hinuma?" R. Yohanan answered "karita dimenamnema kalata," and Rashi explained, "a kerchief on her head extended over her eye, as is the practice in our location." Even though her head was covered with a kerchief, if her hair hung down to her shoulders she was considered roshah paru'a, and in a married woman this would be a violation of dat Yehudit.
ברם יש לעיין בשעור ראשה פרוע שאסור מדרבנן, מה צריך להיות גודל כסוי הראש, כי הנה במסכת כתובות שם שאלו ראשה פרוע דאורייתא היא וכו' ותרצו דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור עכ"ל כלומר אף אם מותרת מדאורייתא לצאת בקלתה עדיין אסורה משום דת יהודית ומפסדת כתובתה, וקלתה היא סל כמו במסכת ביכורים פרק ג' משנה ח' וכתובות דף פ"ב עמוד ב' קלתות של כסף ושל זהב עכ"ל. והנה בקלתה יש שני ענינים הא' שהיא קלועה והב' שהיא עגולה וגם יש לה בית קיבול, ובזה יובנו דברי הראשונים, כי בריב"ן שהוא המובא בשיטה מקובצת במסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' בשם פרש"י ממהדורא קמא וז"ל סל שמנחת את פלכה בו וכו' דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים עכ"ל וכן כתב בתרומת הדשן חלק התשובות סימן י' סל דאינו דומה כלל לכיסוי הבגד שהרי הוא חלול בכמה מקומות עכ"ל, הרי שתפסו ענין קלתה שכיון שהיא קלועה אין שערותיה מתכסות כל צרכן.
Regarding the type of head covering required, the Gemara in Ketuvot 72 asked, following the Mishnah's reference to roshah paru'a as violating only Jewish practice (dat Yehudit), "Is not roshah paru'a a violation of Torah law?" It answered that from the Torah's standpoint a kaltah is a sufficient haircovering; however, Jewish practice forbids going in public in even a kaltah. Kaltah means "basket," as in Bikurim 3:8 and Ketuvot 82b, "baskets (kalatot) of gold and silver." A basket is usually woven of straw or other materials, is round, and is used as a receptacle to hold things. On this basis we can understand the different explanations of kaltah found in the rishonim.
Rivan, whose commentary referred to in Shitah Mekubetzet 72a as "Rashi, first edition," wrote that a kaltah is "a basket, in which she puts her spindle…. it is impossible that her hairs will not be seen [in the spaces] between the mesh." Terumat haDeshen in chelek haTeshuvot 10 similarly explained, "a basket [that] does not at all resemble the covering of a garment, since it is perforated in a number of places." They saw the deficiency of the kaltah as being in the quality of the haircovering, in that its mesh construction was insufficiently opaque.
ובשיטה מקובצת הביא דעה אחרת שקלתה פי' כפה שמנחת על ראשה לכסות בה את השער עכ"ל וכן הוא בערוך ערך קלת כפה על ראשה סגי מדאורייתא וכו' עכ"ל ואלמא תפסו ענין קלתה שהיא עגולה כסל וזוהי כפה ולא מצד שהיא קלועה. ועיין במסכת שבת דף נ"ז עמוד ב' כיפה של צמר ופרש"י כובע מתחת לשבכה עכ"ל ובמסכת גיטין דף כ' עמוד ב' פרש"י כובע שנותנות הנשים תחת צעיף קישוריהן עכ"ל ובערוך ערך כפה פרש בגד שמשימה על ראשה האשה ומקבלת הזוהמה ועל כפה השבכה עכ"ל והשבכה עצמה פרש בערך סבכה שהיא הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק עכ"ל. ובכל זה לא הזכירו קליעה כלל, והיה מקום לאמר שהחילוק בין קלתה לבין כובע מעליא הוא בשעור הכסוי כי קלתה שהיא הכפה היתה כובע קטן כמו שפרש"י במסכת חולין דף קל"ח עמוד א' לגבי כפה של צמר של כהן גדול, והכפה כיסתה רק חלק מן הראש וזו היתה סגי לאשה מדאורייתא מה שאין כן מדת יהודית אסורה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר כלשון הערוך וכן כתב רבנו יהונתן הכהן מלוניל שאפילו תניח הכפה על ראשה קצת שערה מבחוץ מתחת לכיפה הוי דת יהודית עכ"ל. מה שאין כן לדעת ריב"ן ותרומת הדשן הקלתה וכסוי מעליא היו שווים בגודלם והחסרון שבקלתה היה רק שהיו בה נקבים, ולפי הנראה זוהי גם דעת שו"ת אגרות משה שלמד מן ופרע את ראש האשה עכ"ל שאם אינה מגלה את רוב ראשה אינה עוברת על דת ולא הזכיר שאולי יש חילוק בזה בין דת משה לדת יהודית.
Shitah Mekubetzet brought a second explanation, a kaltah is "a cap (kipah) she puts on her head to cover her hair." Aruch, too, wrote, "a cap on her head is sufficient from the standpoint of Torah law." According to this, a kaltah is a cap, and its similarity to a basket lay in being round. See Shabbat 56b, where the Gemara mentions "a woolen cap" and Rashi explains it as "a hat [which women wear] under their sevachah (hair-net)," and see also in Gittin 20b. Elsewhere, Aruch explained that a cap is "a piece of clothing that a woman puts on her head to absorb the grime." In none of this is there any mention of a kaltah being a web or mesh, and in fact Aruch explicitly differentiates between a kaltah and a sevachah.
A cap is a small hat, as Rashi explained in Chulin 138a regarding the High Priest's woolen cap. According to this, the difference between an inadequate kaltah and a proper head-covering lay in the quantity of hair that was covered; the cap covered only most of a woman's hair which was sufficient from the standpoint of Torah law, but Jewish practice forbade going out in public without covering all of it. R. Yehonatan of Lunel wrote explicitly: "Even if she puts a cap on her head, some of her hair is outside it [protruding] from underneath the cap, and this is [forbidden because of] dat Yehudit." This is as opposed to the view of Rivan and Terumat haDeshen that the deficiency of kaltah lay only in its having perforations. Resp. Igrot Moshe and many achronim apparently took Terumat haDeshen's view for granted, and overlooked the fact that according to another opinion dat Yehudit requires that all of the hair be covered.
ודעה שלישית היא בפרש"י שכתב קלתה סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשה ובית קבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן עכ"ל ולא כתב שהיתה קטנה או שהיתה קלועה וגם ממה שהיו לה ב' בתי קיבול מבואר שהיתה עבה ומחזיקה צורה וגם כיון שהיו נותנות בה פלך ופשתן לא היתה קטנה. ולפי פרש"י קלתה אינה כובע בדמוי סל אלא סל ממש שהיו נושאות על ראשן כשיצאו לשוק, ובדומה לזה כתב המאירי בשם יש מפרשים בגד שנותנת בראשה כשרוצה לישא משוי על ראשה עכ"ל. ולע"ד לדעת רש"י והיש מפרשים החסרון בקלתה אינה בשעור או איכות הכיסוי, אלא שכיון שקלתה היא סל שלובשת על ראשה כדי לשאת בה חפצים שוב אינו מוכחה מילתא שמכסה ראשה בגלל שהיא נשואה ואין זו מדת צניעות לבנות ישראל להסוות היותן נשואות, ואף על פי שכל אשה מתעטפת בקור מפני הקור ובגשמים מפני הגשמים אין זה אלא לפעמים מה שאין כן אם אשה נשואה יוצאת לשוק תדיר רק עם קלתה הוי פריצות שיחשבו אותה לפנויה ויתגרו בה. וכמדומה שלפני הרבה שנים ראיתי משמעות כזו באחד מהראשונים ואיני זוכר מקומו. ויש לפרש כן במסכת סנהדרין דף נ"ח עמוד ב', ממתי התרתה של שפחה שנתיחדה לעכו"ם משפרע ראשה לשוק ופרש"י שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע עכ"ל כלומר שכסוי הראש היה סימן שהן נשואות.
A third approach is found in Rashi, who explained, "kaltah is a basket which has a receptacle underneath to fit the head, and a receptacle above to hold flax and a spindle," like two bowls joined together base-to-base. According to this, the kaltah was not a hat resembling a basket, but an actual basket women carried on their heads when they went to market. Similarly, Meiri wrote in the name of "there are those who explain" that kaltah is "a piece of clothing that a woman puts on her head when she wants to carry a burden on her head," that is, a cushion or pad placed on top of her head, on which she balances the burden.
According to Rashi and the opinion in Meiri, the deficiency of a kaltah lay in its identity. It was a headcovering made for functional reasons, for carrying something in it or on it; therefore, its use did not indicate that the woman was married, since girls and women of any age and status used it when going to market. For a woman to regularly go to market wearing only a utilitarian kaltah would be immodest, because people might think she was still single and accost her. See Sanhedrin 58b, "From what point is a Gentile woman released from being married to a Gentile? When he uncovers her head in the marketplace," and Rashi explains, "even non-Jewish married women did not go out bareheaded," i. e., covering the head was a sign of marriage.
ומהי דעת הרמב"ם, ז"ל בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"ב יוצאת לשוק וכו' וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אף על פי ששערה מכוסה במטפחת עכ"ל. ובב"ח באבן העזר סימן קט"ו פרש בדעתו שהמטפחת יש בה נקבים כנקבי הסל כמו הסבכות עכ"ל אבל לע"ד אין לזה שום רמז בלשון הרמב"ם, ועוד בב"ח השוה פרושו ברמב"ם לדעת הערוך ואולם זהו רק לענין שצריכה בגד נוסף על גבי הקלתה עיי"ש אבל לא שגם לדעת הערוך קלתה היא סבכה כי לערוך הקלתה שהיא הכפה היא מתחת לסבכה וממילא אי אפשר שהקלתה עצמה היא הסבכה.
What is Rambam's position? He wrote in Hilchot Ishut 24:12 that a woman violates Jewish practice "[if] she goes out to market … and her head is uncovered without a shawl (redid) on it like other women, even though her hair is covered by a kerchief." Bach in Even haEzer 115 explained, "the kerchief has perforations in it like the cracks in a basket, like the hair-nets" (sevachot). He ascribed to Rambam the opinion of Rivan and Terumat haDeshen, but in my opinion there is not the slightest hint of this in Rambam. As for Bach's equating the views of Rambam and Aruch, this can apply only to the fact that both require an additional headcovering on top of the kaltah. It does not mean that Aruch maintains that a kaltah is the same as a sevachah, for Aruch wrote that the kaltah is a cap underneath the sevachah.
Elsewhere Aruch stated that a cap is "a piece of clothing that a woman puts on her head to absorb the grime, and on top of it is the sevachah," and explained sevachah as "the shawl that women put on when they go out to market." This suggests yet a fourth reason a kaltah was unacceptable as a head covering in public: propriety. Its deficiency was not in what it covered but in the fact that it was like an undergarment. This is the meaning of the Aruch's statement that to go out only in a cap is a violation of Jewish practice "until she puts something else (davar acher) on her head." He did not require that the "something else" cover more than the cap did, and in fact the cap may have covered the head more or better than the sevachah which was over it and resembled a net; see Shabbat 57. Nevertheless, it was not modest to go out only in such a cap, as it is by nature a private garment, just as it is not proper for a woman to go outside dressed in only a housecoat even if she is completely covered. I have seen many women err in this.
והנה הרמב"ם שם בפרק י"ג הלכה י"א כתב מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית וכו' עכ"ל ומשמע היא הקלתה שבגמרא היא הכפה שבפרק י"ג היא המטפחת שבפרק כ"ד, ואולם בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ה' כתב והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכפה שעל ראשה וכו' עכ"ל הרי כפה לחוד ומטפחת ורדיד לחוד ויש שלמדו מכאן שלרמב"ם צריכה ג' כסויים כפה ומטפחת ורדיד. ויותר נראה דהכי קאמר, שבתוך ביתה לובשת כפה ומחוץ לביתה גם מטפחת ואולם במקום שהמנהג ברדיד ולא במטפחת אזי צריך לתת לה רדיד ככל הנשים, וזו כוונת הטור באבן העזר סימן קט"ו שכתב שאם יוצאת בקלתה בראשה כיון שאינה מכוסה בצעיף תצא, כתב הרמב"ם אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה עכ"ל.
Rambam wrote in Hilchot Ishut 13:11:
In a place where a woman would normally not go out to market with only a cap (kofach) on her head unless she [also] wore a shawl (redid) that covers most of her body like a talit, her husband gives her a shawl.
It would seem that the three terms are interchangeable: kaltah in the Gemara, cap in Hilchot Ishut chapter 13 and kerchief in chapter 24. However, in Hilchot Sotah 3:5 Rambam wrote, "She stands among them without a shawl and without a kerchief, but only in her clothes and with a cap on her head." A cap is one thing, then, and a kerchief is another. There are indeed those who concluded that according to Rambam a married woman needs three head-coverings: a cap, a kerchief and a shawl. But it is more probable that Rambam means that in her own home she need wear only a cap, while outside she needs a kerchief as well, except where it is customary for her to go out in public with a shawl rather than just a kerchief. This is the meaning of Tur in Even haEzer 115:
If she goes out with a kaltah on her head, since she is not covered by a kerchief, she can be divorced. Rambam wrote, "Even though she is covered by a kerchief, since she is not wearing a shawl over it like all the [other] women, she can be divorced without [being paid her] ketuvah."
ויש לדקדק ברמב"ם שכתב אף על פי ששערה מכוסה במטפחת עכ"ל ומשמע אפילו אם כל שערה מכוסה עדיין צריכה רדיד, ועוד ממה שבפרק י"ג תלה במקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה בלבד משמע שיש מקומות ששפיר דרכן לצאת בכפה בלבד וקשה ממה נפשך. וגם מה ענין רדיד החופה את כל גופה כמו טלית לכסוי הראש, ונראה שמיירי בבגד העליון שנשים מוסלמיות מתכסות בו בכמה ארצות גם היום שאדו"ר בלע"ז ורק הגויות ולפעמים גם היהודיות מכסות גם פניהן כמו במשנה במסכת שבת דף ס"ה עמוד א'. ולע"ד לפי מה שפרשתי ברמב"ם שלובשת כפה בתוך ביתה בפני אחרים אם כן אין בכפה שהיא הקלתה חסרון מצד כסוי השער, ומכל מקום כיון שהנשים נהגו שלא לצאת בקלתה בלבד שוב הוי בה משום דת יהודית. וזו גם דעת הערוך שפרש שהקלתה היא כפה ושהכפה היא בגד שאשה לובשת מפני הזוהמה ועליה שבכה עכ"ל פי' שמאחר ואין הכפה אלא מפני הזוהמה אין זו צניעות לצאת בה בלבד אפילו אם אין שערותיה מגולות כלל, וזהו שכתב שהיא דת יהודית עד שתתן על ראשה דבר אחר עכ"ל ולא פרש האם הדבר האחר מכסה יותר מהקלתה. ודעתם שלא כמו שפרשתי לעיל שיש חילוק בשעור בין כפה לשבכה, ולכמה פרושים אדרבה אפשר שהכפה מכסה יותר מהסבכה שאינה אלא רשת עיין במסכת שבת דף נ"ז שם ומכל מקום לא סגי בכפה בלבד, וכמו שאינה צניעות לאשה לצאת לרחוב בחלוק שהיא לובשת רק בתוך ביתה אפילו אם החלוק מכסה את גופה לגמרי וראיתי הרבה נכשלות בזה.
Pay close attention to Rambam's wording. He wrote in Hilchot Ishut 24:12 "even though her hair is covered by a kerchief," i. e., even though her hair was completely covered she still needs a shawl, while from his language in 13:11, "In a place where a woman would normally not go out to market with only a cap on her head," it appears that there are other places where women do go out wearing only a cap. Also, what relevance to hair covering is "a shawl that covers most of her body like a talit"? This apparently refers to the outer garment or chador that women in some Islamic countries wear today. In some places they cover their faces, and even Jewish women did so, as in the Mishnah in Shabbat 65a.
I think the explanation in Rambam follows what I explained in Hilchot Sotah: that a woman wears a cap in her home when strangers are present. The cap, that is, the kaltah, was not inadequate in how much hair it covered or how it covered it, but since women did not go out of the house wearing only a kaltah, to do so became a violation of Jewish practice, as I explained in reference to Aruch's opinion.
ולפי כל זה אם המטפחת או הרדיד מכסה את הראש שפיר אזי מותרת לצאת בה בלבד בלי כפה וכגון שאינה חוששת לזוהמה, או שמטרת הכפה היתה להחזיק את הקליעה שלא תפול חוץ לכובע וממילא אם היו לה שערות קצרות ללא קליעה אינה צריכה כפה, ולא כתבו הרמב"ם והערוך ושאר פוסקים שאסורה לצאת בכפה או במטפחת ושצריכה ללבוש גם סודר או צעיף או רדיד אלא לאמר שאינו די בראשון אבל לא שאינו די בשני ולעולם אינה צריכה ללבוש שני כסויים בדוקא.
According to this, if a kerchief or a shawl covers the head adequately a woman may go out wearing it alone without a cap underneath it, as nowadays women shampoo frequently and do not use a cap to absorb grime. Another function of the cap was to hold the plaits in so that they would not dangle outside the hat, and this is not needed today because most women do not have long tresses or plaits. When Rambam and Aruch wrote that it is forbidden to wear a kaltah or cap in public and that a kerchief or shawl is needed, they meant that the first is not enough without the second, but not that the second is insufficient without the first.
לעניננו נראה שדת יהודית תלויה במנהג המקום, כמו שמוכח ברמב"ם שבפרק כ"ד כתב שאם יוצאת ואין עליה רדיד ככל הנשים עוברת על דת יהודית ואילו בפרק י"ג משמע שיש מקומות שיוצאות שם בכפה בלבד ועיין בפרישה בסימן קט"ו שם. וכן פשוט בראשונים שדת יהודית היא כפי המנהג כמו שפרש"י שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא עכ"ל, ובתוספות רי"ד פרש שאין בו איסור אלא שהנשים נוהגות בו דרך צניעות עכ"ל בלשון הוה ובסמ"ג עשין מ"ח בהלכות גרושין והובא בשלטי הגבורים כתב שדת יהודית היא כל שאין לה צעיף כשאר כל הנשים עכ"ל ואלמא תלוי במנהג האחרות. ולפי זה מה שכתבו הרמב"ם והשלחן ערוך דברו בהוה ויש בזה חומרא וקולא, החומרא שאם נהגו נשים במקום אחד לכסות את כל שערותן ואפילו מחוץ לצמתן שוב יש בזה משום דת יהודית ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן ל"ו שם ויכול בעלה להוציאה ללא כתובה אם היא מגלה מקצת שערה דלא ניחא ליה שתהא אשתו פרוצה יותר משאר נשים. והקולא שאם באותו מקום נהגו הנשים לגלות אפילו יותר מטפח מחוץ לכובען ואפילו שערות על הכתפים שוב לא הוי משום דת יהודית, והוא כל שכן מדינו של הערוך השלחן לגבי שער באשה ערוה שנאמר בגמרא בסתם לאיסור ואף על פי כן לדעתו מהני מנהג הנשים שלא להיחשב ערוה, כל שכן דת יהודית שמעיקרה תלוה במנהג הנשים. ועיין בבאר היטב באבן העזר סימן קט"ו סעיף קטן י' שהכלל הוא שאם ראשה מכוסה בקלתה או בשאר דבר אלא שאינה מכוסה כדרך הנשים הוי דת יהודית עכ"ל ונשמע שאם דרך הנשים לכסות בקלתה אינה עוברת ועיין בשו"ת מהר"י שטייף סימן נ"ו אות ג' ושלא כדעת ש"ת וישב יוסף חלק יורה דעה סימן ב' ומקדשי השם סימן פ"ה בדבר צבי אות א' ואכ"מ.
Jewish practice (dat Yehudit) depends on the time and place. We have seen this in Rambam, who in Hilchot Ishut 13:11, wrote that in some locations women went out wearing only a cap, even though in other places doing so violated dat Yehudit as he wrote in 24:12, and see Prishah in Even haEzer 115:10. It is clear from many rishonim that the category of dat Yehudit depends on custom. Rashi wrote that it is "what daughters of Israel were accustomed to do, even though it is not written." Tosafot Rid explained that "no prohibition is involved, only the women do so out of modesty," using the present tense. Semag wrote in Mitzvot Aseh 48 in the laws of divorce and was cited in Shiltei haGiborim, that dat Yehudit obtains "if ever she has no kerchief like the rest of the women [have]."
Accordingly, the details of dat Yehudit recorded in Rambam and Shulchan Aruch mirror the customs of their times. This has both a stringent and a lenient side to it. The stringency is that if, in a particular place or time, women cover all of their hair even outside their tzamah, this becomes mandatory Jewish practice, and see Resp. Chatam Sofer cited above. In such a case a woman could be divorced for regularly exposing even strands of hair, as her husband need not acquiesce in her being less modest than the rest of the women in his community.
The leniency is that if at a particular time and place women expose more than a handbreadth of hair, or even hair down to their shoulders, this too becomes legitimate Jewish practice. According to Aruch haShulchan, custom even obviates "hair in a woman is ervah" which is stated in Berachot without qualification, and certainly dat Yehudit which is grounded in custom. Be'er Heiteiv wrote in Even haEzer 115:10:
The principle is that if her hair is covered with a kaltah or something else but is not covered in conformance with women's custom, this is dat Yehudit."
Ergo, where the custom is to cover the hair with only a kaltah, there is no violation, as we noted in Rambam. This principle determines the ongoing Halachah, and see Resp. Mahari Shteif no. 56 (3), as opposed the opinion of Resp. Vayashav Yosef, Yoreh De'ah no. 2, and Mekadshei haShem no. 85 in Devar Tzvi (1) that what was prohibited in the Gemara as dat Yehudit cannot subsequently be permitted.
כן נראה ללמד זכות על הנשים ושלא למחות באותן המגלות יותר מטפח, אבל לנהוג כן לכתחילה וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ואין זו דרך יראת שמים לחפש קולות חדשות במקום שאין צורך גדול אלא יש לנהוג כמנהג הנשים הצנועות ובירושלים ת"ו בודאי אין לגלות יותר מטפח. ועוד פשוט שרק מנהג הנשים שהן כשרות בשאר ענינים קובע מה נקרא דת יהודית ואילו מנהג הפרוצות אינו בא בחשבון, ובזה חמורה דת יהודית יותר משער באשה ערוה ששם אם רוב נשים מגלות שערן ואפילו הן פרוצות סוף סוף אין בו משום הרהור. ובכל מקרה אשה חייבת לכסות את רוב ראשה כדי שלא תהיה עוברת על דת משה שלזה אינו מועיל שום מנהג.
However, this line of reasoning can only serve to justify women who already uncover more than a handbreadth of their hair, but not to permit them to initiate such a practice lechat'chilah. It is not God-fearing to seek out leniencies when there is no pressing need for them, and a modest woman should behave like other modest women. Certainly in Jerusalem it is not proper to uncover more than a hand-breadth.
It is also clear that only the practices of otherwise modest and observant women determine what is dat Yehudit. In this respect dat Yehudit is more stringent than "hair in a woman is ervah," for regarding the latter, if most Jewish women including the nonobservant uncover their hair, then in the final analysis there is no hirhur. But in all cases a married woman must cover most of her head in public so as not to violate Torah law, which no custom can abrogate.
יהודה הרצל הנקין