מכתבך קבלתי ואשר שאלת אם מותר לאבל להיות ש"ץ לעבור לפני התיבה מר"ח אלול עד יוה"כ. יפה פסקת שאין בזה שום איסור ואין למחות ביד האבל רק בראש השנה ויה"כ אבל בשאר הימים אפילו בימי הסליחות ובעשרת ימי התשובה אין שוה סמך בדבר למחות ביד האבל, ואפילו בר"ה ויוה"כ אין שמץ איסור בדבר רק מנהגא בעלמא ולא יהיה יפה ר"ה ויוה"כ משבת ויו"ט שהם ימי שמחה ומנוחה ממש ואפ"ה אין איסור רק מנהגא כמבואר בהגהת רמ"א ביו"ד סי' שע"ו בהג"ה, וכן מבואר בתשובת מהרי"ל בהדיא שהמנהג רק בר"ה ויוה"כ עצמו, וזה לשון מהרי"ל סי' קל"ג נשאל מהרי"ל אם אבל מותר להתפלל ימים נוראים וכו', אכן אנא תשובת מהר"ם ידענא דכתיב בה דאין מנהג שיתפלל אבל תוך יב"ח בשבת ויו"ט, ואתה כתבת דבשבת הוי טפי שמחה מבימים נוראים לא כי הא קמן דהוי כרגלים ופסיק אבילות שבעה ושלשים משא"כ בשבת ונגינות קדיש דידהו הוי כי"ט וכו' וכל קולי דשמחת י"ט של ר"ה כמו שאר י"ט ומקרא קודש הוא אלא שאין בו הלל וכו' עד כאן לשון מהרי"ל. הרי קמן שכל מנהג זה הוי רק בר"ה ויו"כ עצמו שהם מקרא קודש ופסקי אבילות וכל מעלות הללו אין להם ענין לימי אלול או לעשרת ימי תשובה:
I received your letter. Regarding your question as to whether a mourner may act as Shaliach Tzibbur, passing before the Ark between the beginning of the month of Elul and Yom Kippur: You ruled correctly that there is no prohibition in this, and one should not prevent a mourner from leading the prayers, other than on Rosh haShanah and Yom Kippur. On the other days, even on days when Selichot are said and during the Ten Days of Repentance, there is no basis for protesting against a mourner. Even on Rosh HaShanah and Yom Kippur there is no element of prohibition, only custom. Rosh haShanah and Yom Kippur should be no stronger than Shabbat and Yom Tov, which are actual days of joy and rest, and yet there is no prohibition [against having a mourner lead the prayers], only custom, per Rama Yoreh Deah 376. Further, it is explained clearly in Maharil that the custom applies only to Rosh haShanah and Yom Kippur... We see that the entire custom is only for Rosh haShanah and Yom Kippur, which are occasions declared to be holy and which interrupt mourning. Their added status does not relate at all to Elul or the Ten Days of Repentance.
3
ומה שאמרו החולקים עליו מטעם שהם ימי דין. אדרבה מהאי טעמא הי' להתיר אפילו בר"ה ויוה"כ עצמו וזה הי' טעם השואל של המהרי"ל שהיה סבור לפי שהם ימי דין ואין בהם שמחה ולכן רצה לחלק בין ר"ה ויוה"כ לשאר רגלים. ועוד דאפילו לפי סברתן מ"מ מה ענין ימי דין לימי אלול ואפילו ימי הסליחות שקודם ר"ה אינם ימי דין אדרבה ימי רחמים ורצון והם ארבעים יום אחרונים שהיה משה רבינו בהר ונתרצה לו הקב"ה ובר"ה הוא שמתחיל הדין ואומרים המלך הקדוש, והא ראיה שלא כתב הש"ע למנוע מלהשביע כי אם בסי' תר"ב ששם איירי מעשרת ימי תשובה, ולא עוד אלא שכל עשרת ימי תשובה אינם נקראים ימי דין אדרבה ימי רחמים והקב"ה נמצא אפילו ליחיד, רק ר"ה ויוה"כ הם ימי דין. וראי' לדבר שהרי אומרים ענינו יחיד המתענה בהם בשומע תפלה ואילו בר"ה ויוה"כ אף המתענה בר"ה ויוה"כ אין אומר ענינו וטעם דלא שייך תעניתנו כיון שהם ימי דין כמבואר בסי' תקצ"ד במג"א ס"ק ח'. ולכן הדבר פשוט שאין למחות באבל להתפלל אפילו בעשרת ימי תשובה. הן אמת שהמנהג בכמה מקומות שאין נותנים להאבל להתפלל בעשרת ימי תשובה אבל לא נתפשט מנהג זה מבעלי תורה, אבל מה שהפליגו החולקים עליו לומר כן מר"ח אלול, מעולם לא שמענו ואפילו בימי הסליחות שנהגו כן במקצת מקומות לדעתי יצא להם טעות זה ממה שראו במג"א סי' פ"ח סק"ג דמיום ראשון של סליחות נקרא ימים נוראים. אבל לא ראו סוף דבריו שמסיים לכל כה"ג, והחילוק פשוט דשם הטעם שכבר מתאספים רבים לבה"כ יש בושה לעמוד בחוץ. ולרוב הטרדה אקצר:
Those who disagree say that this period [Elul and the Ten Days of Repentance] is one of judgment, but just the opposite! For this reason one should even permit [a mourner to lead] even on Rosh haShanah and Yom Kippur! Indeed, this was the exact question put to the Maharil, thinking that because these are days of judgment, without any joy, Rosh haShanah and Yom Kippur should be viewed as different from the other holidays [which are days of joy]. Further, even according to their view, what would associate days of judgment and the month of Elul? Even the days of Selichot before Rosh haShanah are not days of judgment – just the opposite, they are days of mercy and desire, the last set of forty days when Moshe Rabbeinu was on the mountain and the Holy One showed him favour. It is only on Rosh HaShanah that the judgment begins... Moreover, the Ten Days of Repentance are not called “days of judgment”. Just the opposite, they are days of mercy, during which Hashem avails Himself to every individual. Only Rosh HaShanah and Yom Kippur are “days of judgment”...
תשובה לזולצבאך לתלמידי מוהר"ר בער שי'.
מכתבך קבלתי ואשר שאלת אם מותר לאבל להיות ש"ץ לעבור לפני התיבה מר"ח אלול עד יוה"כ. יפה פסקת שאין בזה שום איסור ואין למחות ביד האבל רק בראש השנה ויה"כ אבל בשאר הימים אפילו בימי הסליחות ובעשרת ימי התשובה אין שוה סמך בדבר למחות ביד האבל, ואפילו בר"ה ויוה"כ אין שמץ איסור בדבר רק מנהגא בעלמא ולא יהיה יפה ר"ה ויוה"כ משבת ויו"ט שהם ימי שמחה ומנוחה ממש ואפ"ה אין איסור רק מנהגא כמבואר בהגהת רמ"א ביו"ד סי' שע"ו בהג"ה, וכן מבואר בתשובת מהרי"ל בהדיא שהמנהג רק בר"ה ויוה"כ עצמו, וזה לשון מהרי"ל סי' קל"ג נשאל מהרי"ל אם אבל מותר להתפלל ימים נוראים וכו', אכן אנא תשובת מהר"ם ידענא דכתיב בה דאין מנהג שיתפלל אבל תוך יב"ח בשבת ויו"ט, ואתה כתבת דבשבת הוי טפי שמחה מבימים נוראים לא כי הא קמן דהוי כרגלים ופסיק אבילות שבעה ושלשים משא"כ בשבת ונגינות קדיש דידהו הוי כי"ט וכו' וכל קולי דשמחת י"ט של ר"ה כמו שאר י"ט ומקרא קודש הוא אלא שאין בו הלל וכו' עד כאן לשון מהרי"ל. הרי קמן שכל מנהג זה הוי רק בר"ה ויו"כ עצמו שהם מקרא קודש ופסקי אבילות וכל מעלות הללו אין להם ענין לימי אלול או לעשרת ימי תשובה:
I received your letter. Regarding your question as to whether a mourner may act as Shaliach Tzibbur, passing before the Ark between the beginning of the month of Elul and Yom Kippur: You ruled correctly that there is no prohibition in this, and one should not prevent a mourner from leading the prayers, other than on Rosh haShanah and Yom Kippur. On the other days, even on days when Selichot are said and during the Ten Days of Repentance, there is no basis for protesting against a mourner. Even on Rosh HaShanah and Yom Kippur there is no element of prohibition, only custom. Rosh haShanah and Yom Kippur should be no stronger than Shabbat and Yom Tov, which are actual days of joy and rest, and yet there is no prohibition [against having a mourner lead the prayers], only custom, per Rama Yoreh Deah 376. Further, it is explained clearly in Maharil that the custom applies only to Rosh haShanah and Yom Kippur... We see that the entire custom is only for Rosh haShanah and Yom Kippur, which are occasions declared to be holy and which interrupt mourning. Their added status does not relate at all to Elul or the Ten Days of Repentance.
ומה שאמרו החולקים עליו מטעם שהם ימי דין. אדרבה מהאי טעמא הי' להתיר אפילו בר"ה ויוה"כ עצמו וזה הי' טעם השואל של המהרי"ל שהיה סבור לפי שהם ימי דין ואין בהם שמחה ולכן רצה לחלק בין ר"ה ויוה"כ לשאר רגלים. ועוד דאפילו לפי סברתן מ"מ מה ענין ימי דין לימי אלול ואפילו ימי הסליחות שקודם ר"ה אינם ימי דין אדרבה ימי רחמים ורצון והם ארבעים יום אחרונים שהיה משה רבינו בהר ונתרצה לו הקב"ה ובר"ה הוא שמתחיל הדין ואומרים המלך הקדוש, והא ראיה שלא כתב הש"ע למנוע מלהשביע כי אם בסי' תר"ב ששם איירי מעשרת ימי תשובה, ולא עוד אלא שכל עשרת ימי תשובה אינם נקראים ימי דין אדרבה ימי רחמים והקב"ה נמצא אפילו ליחיד, רק ר"ה ויוה"כ הם ימי דין. וראי' לדבר שהרי אומרים ענינו יחיד המתענה בהם בשומע תפלה ואילו בר"ה ויוה"כ אף המתענה בר"ה ויוה"כ אין אומר ענינו וטעם דלא שייך תעניתנו כיון שהם ימי דין כמבואר בסי' תקצ"ד במג"א ס"ק ח'. ולכן הדבר פשוט שאין למחות באבל להתפלל אפילו בעשרת ימי תשובה. הן אמת שהמנהג בכמה מקומות שאין נותנים להאבל להתפלל בעשרת ימי תשובה אבל לא נתפשט מנהג זה מבעלי תורה, אבל מה שהפליגו החולקים עליו לומר כן מר"ח אלול, מעולם לא שמענו ואפילו בימי הסליחות שנהגו כן במקצת מקומות לדעתי יצא להם טעות זה ממה שראו במג"א סי' פ"ח סק"ג דמיום ראשון של סליחות נקרא ימים נוראים. אבל לא ראו סוף דבריו שמסיים לכל כה"ג, והחילוק פשוט דשם הטעם שכבר מתאספים רבים לבה"כ יש בושה לעמוד בחוץ. ולרוב הטרדה אקצר:
Those who disagree say that this period [Elul and the Ten Days of Repentance] is one of judgment, but just the opposite! For this reason one should even permit [a mourner to lead] even on Rosh haShanah and Yom Kippur! Indeed, this was the exact question put to the Maharil, thinking that because these are days of judgment, without any joy, Rosh haShanah and Yom Kippur should be viewed as different from the other holidays [which are days of joy]. Further, even according to their view, what would associate days of judgment and the month of Elul? Even the days of Selichot before Rosh haShanah are not days of judgment – just the opposite, they are days of mercy and desire, the last set of forty days when Moshe Rabbeinu was on the mountain and the Holy One showed him favour. It is only on Rosh HaShanah that the judgment begins... Moreover, the Ten Days of Repentance are not called “days of judgment”. Just the opposite, they are days of mercy, during which Hashem avails Himself to every individual. Only Rosh HaShanah and Yom Kippur are “days of judgment”...