הלנצח תריבון, ומצות תרבון, קרובי ר' שלום הנהרג וכשנגדם הלא יש ביניכם שבח לאל ב"ה חכמים ונבונים, מורי הר' שבתי בן הנ"ר שמואל ובית דינו ועל פיהם היה לכם לעשות ולהשקיט הריב ומה בצע לקרובי הנהרג אפילו אם היה כך שהיו יכולים להביא את הר' משה וחמיו לידי לעז וכי בזה יחיו את ר' שלום, ואף כי הוא התחיל לשלוף סכינו ואחיו וגיסיו שלפו חרבות עד שגרשו אנשים נכבדים מתוך הסעודה בריב ומצה, כעובדא דקמצא ובר קמצא, ועלתה נצה עד שבאו לידי שפיכות דם, ואם באותה שעה היו קובלים זה לגוים לא הייתי מפשיעם בכל מה שהיה בא הפסד מזה לר' שלום ואחיו וגיסיו שהאדם שהולך להכות את חבירו ואין המוכה מעמיד עצמו על גופו כ"ש מממונו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצוקלה"ה יש להסתפק אם מותר לכל אדם להציל את המוכה בגופו של המכה אם אי אפשר להצילו בענין אחר דהא רב כהנא שמטיה לקועיה דההיא דאמר מחוינא ומחוינא (ב"ק ד' קי"ז) ופירש בספר המצות משום דהוי כבא במחתרת ואע"ג דלפי הסברא לא היה שייך שם לומר אין אדם מעמיד עצמו על ממונו דכנגד המלכות שיקחו ממונו לא ילחם כ"ש כאן שאדם הולך להכות את חברו ואין אדם מעמיד עצמו על גופו ומתוך כך שמא יבא לידי שפיכת דמים שמותר לכל אדם לשמוטי לקועיה דגם בבא במחתרת וכי דבר ברור הוא אי בעל הבית קאי לאפיה דקטיל ליה, שמא יחבול בו, או יקצוץ ידו או רגלו ויקח ממונו וילך לו, אלא כיון ששמא יבא לידי שפיכות דם אמרה תורה אין לו דמים וכ"ש כאן ומעתה גופו הפקר ממונו לכ"ש למ"ד שממון מסור מותר לאבדו ביד ואפילו מאן דאסר כאן להציל את הנרדף פטור המפסידו בין של רודף בין שהיה רודף אחר רודף ושיבר כלים של כל אדם דפטור ולאו מדינא אלא שאם לא כן אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף וגם כאן כיון שזה הולך להכות ובוודאי יפה ומותר לכל אדם להגיד לשופט ולצוות לתופסו ואפילו אם יפסיד מחמת כן כל ממונו, וכן אני אומר שמטעם זה פטרו רבותינו הקובל בשעת הזעם כיון שעוז זעמו עליו ולא יכול להתאפק על צערו ובשתו שאם לא יקבול וינקם על ידי השופט אפילו אם היה לו להפסיד גופו ינקום בושתו ושמא יבא מתוך כך לידי שפיכות דמים מותר לקבול לשופט ואפילו לאחרים מותר כדפירשתי לעיל, וודאי אם אדם כשר הכה ואירע לו במקרה שהכה וידוע שלא יוסיף אלא יתחרט אסור להפסיד ממונו, ומ"מ בזה המעשה הרע אם אחר שביישום והוציאום מן הסעודה, וקמו מתוך העדה הנועדה, היו קובלים לגוים ובזה יתיישב דעתם שלא לנקום עוד, ועוד היה נראה לפוטרם על כל היזק שיבוא למביישיהם מזה, אכן כאן לפי כל העדיות באו הגוים להרוג או לעשות רושם ממה נפשך אותו שנודע שהביא הגוים ושלף חצי ארבו והכניסם לבית הנהרג הוא רוצח גמור, וכן יש להכריז עליו בכל הקהלות המכירים אותו, ותעל צחנתו ובושתו, וילכד ברשתו. אכן הר' משה וחמיו למה ילכדו ואפילו אם היה כך שאמרו לאותו רשע להביא גוים דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואפילו שאול המלך כשאמר לאבנר ולעמשא לפגוע בנוב עיר הכהנים לא אבו, כ"ש זה הרשע הרוצח שאפילו אם היה כך שאמרו לו לעשות הדבר הרע הזה היה לו לירא את השם הנכבד והנורא ולא היה לו לעשות. ואעפ"י שיש להסתפק אם אדם אומר למשומד להרוג אם יתחייב המשלח, כיון שהשליח משומד ואין בו יראת הקב"ה בברור יעשה ולא ישמע דברי הרב, מ"מ זה הרוצח הרשע שמא לא הוחזק בכך מתחלה ועל כן אין צורך להאריך בזה וכל זה כתבתי אפילו אם היה כך שאמרו לו לעשות, אבל לא ראיתי שום עדות ברורה על כך כלל וראוי לגעור בכל האומרים להר' משה ולחמיו רוצחים על המעשה הרע הזה רובן לנקותם שלא יעצו כך לאותו הרשע לעשות גם על זה לא ראיתי עדות ברורה כי מי יודע מה לחשו יחד כשבאו לבית דין אחר שנתגרשו וחלילה וחס שלא לחשוד את הר' משה בדבר הרע הזה. ומ"מ להחרים ולנדות את הפוער פיו לבלי חק נגדם בדבר הזה אי אפשר משום לפני עור לא תתן הכשול כי בברור יעברו וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אכן זה הוא גמר דברי שאין על הר' משה וחמיו שום דין רציחה על המעשה הרע הזה, וכן יכריזו בשמי בכל מקום שירצו ואודות הקבלות שקבלו קרובי הנרצח והפסידו להם ממונם כפי דבריהם נראה שאין לחייבם דדיני מסורות קנס הם כדאיתא בירושלמי וכתב בספר המצות בשם רבינו יצחק בר' אברהם שבכל מקום שיהא הדבר מצוי אם לא יקנסו יש לחייב דינא דגרמ' ובזה ה"נ (נ' שצ"ל א"נ והוא ר"ת אין נראה) שיהא מצוי ושבח לאל ב"ה תוך כמה שנים לא שמענו קבלה מרציחה עד עתה, ועוד יש טעמים ואין ראוי לכתוב הכל. ומה שכתבו שלא קבלו בשעת הזעם לא כיונו כי על דבר רציחה לעולם הוי שעת הזעם. דכתי' כי יחם לבבו ואם גואל הדם הרג את הרוצח אחר כמה שנים בפגעו בו קרינן ביה כי יחם, ומודה ועוזב ירוחם, ושלום העלוב חיים אליעזר בן רבינו יצחק נב"ה.
Q - Moses and his father-in-law, C, attended a banquet. A fight ensued, and S together with his brothers and brothers-in-law, drew knives and swords, and drove prominent people out of the banquet, among whom were M and C. The latter went to a Jewish court, in order to lodge a complaint. While there, they were seen whispering to X, and individual of bad repute. Subsequently, X brought a mob of Gentiles, bent on murder and mayhem, to S's house, and X even abetted in their forced entry. As a result, S was killed. Sometime later, S's relatives complained to the Gentile authorities whereupon they caused serious loss to M and C. The relatives of S, claiming that M and C ordered X to bring these Gentiles to S's house, demanded that M and C be branded as murderers. M and C, on the other hand, insist that the vilification of their name should cease, and a ban should be pronounced against anyone defaming and calumniating their name. Furthermore, they demand that the relatives of S should pay for the loss they inflicted upon M and C, expecially when the former complained to the authorities quite some time after the incident, thus voiding any claim that the relatives of S acted in the heat of anger. A - Although M and C were seen whispering to X, when they came to a Jewish court after their eviction from the banquet, in order to lodge a complaint, there was no proof presented by valid witnesses to the effect that they induced X to have the Gentiles come and murder S. Even if they had done so, they would not be held responsible, since X should not have heeded this advice. Therefore anyone who calls M and C murderers should be rebuked. A ban, however, should not be pronounced against any person who slanders M and C, because this ban will certainly be violated and we do not wish to "place a stumbling block before the blind". X, who was actually responsible for inducing the Gentiles to riot and kill, should be considered a murderer, and his name should be blackened and maligned in every community that he is known. M and C are therefore not to be accused of murder, and you may quote this decision in my name, in any community you so desire. The Jewish courts can not hold the relatives of S liable for the losses they caused M and C by their accusations, since reparations by an informer are considered fines that can not be enforced outside of the land of Israel. Although, if such actions were to become prevalent, they would then come to be considered a form of tort called Garmi (damage which is certain to occur although done indirectly) for which the damager is held responsible, even in our day. However, thank G-d we have not heard about complaints being lodged with the authorities in cases of murder, until now, and there is therefore no fear that such complaints may become prevalent. The claim of M and C, that the relatives of S had not acted in the rage of anger, since they had complained to the authorities quite some time after the unfortunate incident, can not be upheld - since there is no time limit in the case of murder, as to what constitutes acting in the heat of anger. Both the relatives of S, and M and C, should leave the entire dispute in the hands of R. Shabsai b. Samuel and his court, and heed his decision in this matter.
הלנצח תריבון, ומצות תרבון, קרובי ר' שלום הנהרג וכשנגדם הלא יש ביניכם שבח לאל ב"ה חכמים ונבונים, מורי הר' שבתי בן הנ"ר שמואל ובית דינו ועל פיהם היה לכם לעשות ולהשקיט הריב ומה בצע לקרובי הנהרג אפילו אם היה כך שהיו יכולים להביא את הר' משה וחמיו לידי לעז וכי בזה יחיו את ר' שלום, ואף כי הוא התחיל לשלוף סכינו ואחיו וגיסיו שלפו חרבות עד שגרשו אנשים נכבדים מתוך הסעודה בריב ומצה, כעובדא דקמצא ובר קמצא, ועלתה נצה עד שבאו לידי שפיכות דם, ואם באותה שעה היו קובלים זה לגוים לא הייתי מפשיעם בכל מה שהיה בא הפסד מזה לר' שלום ואחיו וגיסיו שהאדם שהולך להכות את חבירו ואין המוכה מעמיד עצמו על גופו כ"ש מממונו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצוקלה"ה יש להסתפק אם מותר לכל אדם להציל את המוכה בגופו של המכה אם אי אפשר להצילו בענין אחר דהא רב כהנא שמטיה לקועיה דההיא דאמר מחוינא ומחוינא (ב"ק ד' קי"ז) ופירש בספר המצות משום דהוי כבא במחתרת ואע"ג דלפי הסברא לא היה שייך שם לומר אין אדם מעמיד עצמו על ממונו דכנגד המלכות שיקחו ממונו לא ילחם כ"ש כאן שאדם הולך להכות את חברו ואין אדם מעמיד עצמו על גופו ומתוך כך שמא יבא לידי שפיכת דמים שמותר לכל אדם לשמוטי לקועיה דגם בבא במחתרת וכי דבר ברור הוא אי בעל הבית קאי לאפיה דקטיל ליה, שמא יחבול בו, או יקצוץ ידו או רגלו ויקח ממונו וילך לו, אלא כיון ששמא יבא לידי שפיכות דם אמרה תורה אין לו דמים וכ"ש כאן ומעתה גופו הפקר ממונו לכ"ש למ"ד שממון מסור מותר לאבדו ביד ואפילו מאן דאסר כאן להציל את הנרדף פטור המפסידו בין של רודף בין שהיה רודף אחר רודף ושיבר כלים של כל אדם דפטור ולאו מדינא אלא שאם לא כן אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף וגם כאן כיון שזה הולך להכות ובוודאי יפה ומותר לכל אדם להגיד לשופט ולצוות לתופסו ואפילו אם יפסיד מחמת כן כל ממונו, וכן אני אומר שמטעם זה פטרו רבותינו הקובל בשעת הזעם כיון שעוז זעמו עליו ולא יכול להתאפק על צערו ובשתו שאם לא יקבול וינקם על ידי השופט אפילו אם היה לו להפסיד גופו ינקום בושתו ושמא יבא מתוך כך לידי שפיכות דמים מותר לקבול לשופט ואפילו לאחרים מותר כדפירשתי לעיל, וודאי אם אדם כשר הכה ואירע לו במקרה שהכה וידוע שלא יוסיף אלא יתחרט אסור להפסיד ממונו, ומ"מ בזה המעשה הרע אם אחר שביישום והוציאום מן הסעודה, וקמו מתוך העדה הנועדה, היו קובלים לגוים ובזה יתיישב דעתם שלא לנקום עוד, ועוד היה נראה לפוטרם על כל היזק שיבוא למביישיהם מזה, אכן כאן לפי כל העדיות באו הגוים להרוג או לעשות רושם ממה נפשך אותו שנודע שהביא הגוים ושלף חצי ארבו והכניסם לבית הנהרג הוא רוצח גמור, וכן יש להכריז עליו בכל הקהלות המכירים אותו, ותעל צחנתו ובושתו, וילכד ברשתו. אכן הר' משה וחמיו למה ילכדו ואפילו אם היה כך שאמרו לאותו רשע להביא גוים דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואפילו שאול המלך כשאמר לאבנר ולעמשא לפגוע בנוב עיר הכהנים לא אבו, כ"ש זה הרשע הרוצח שאפילו אם היה כך שאמרו לו לעשות הדבר הרע הזה היה לו לירא את השם הנכבד והנורא ולא היה לו לעשות. ואעפ"י שיש להסתפק אם אדם אומר למשומד להרוג אם יתחייב המשלח, כיון שהשליח משומד ואין בו יראת הקב"ה בברור יעשה ולא ישמע דברי הרב, מ"מ זה הרוצח הרשע שמא לא הוחזק בכך מתחלה ועל כן אין צורך להאריך בזה וכל זה כתבתי אפילו אם היה כך שאמרו לו לעשות, אבל לא ראיתי שום עדות ברורה על כך כלל וראוי לגעור בכל האומרים להר' משה ולחמיו רוצחים על המעשה הרע הזה רובן לנקותם שלא יעצו כך לאותו הרשע לעשות גם על זה לא ראיתי עדות ברורה כי מי יודע מה לחשו יחד כשבאו לבית דין אחר שנתגרשו וחלילה וחס שלא לחשוד את הר' משה בדבר הרע הזה. ומ"מ להחרים ולנדות את הפוער פיו לבלי חק נגדם בדבר הזה אי אפשר משום לפני עור לא תתן הכשול כי בברור יעברו וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אכן זה הוא גמר דברי שאין על הר' משה וחמיו שום דין רציחה על המעשה הרע הזה, וכן יכריזו בשמי בכל מקום שירצו ואודות הקבלות שקבלו קרובי הנרצח והפסידו להם ממונם כפי דבריהם נראה שאין לחייבם דדיני מסורות קנס הם כדאיתא בירושלמי וכתב בספר המצות בשם רבינו יצחק בר' אברהם שבכל מקום שיהא הדבר מצוי אם לא יקנסו יש לחייב דינא דגרמ' ובזה ה"נ (נ' שצ"ל א"נ והוא ר"ת אין נראה) שיהא מצוי ושבח לאל ב"ה תוך כמה שנים לא שמענו קבלה מרציחה עד עתה, ועוד יש טעמים ואין ראוי לכתוב הכל. ומה שכתבו שלא קבלו בשעת הזעם לא כיונו כי על דבר רציחה לעולם הוי שעת הזעם. דכתי' כי יחם לבבו ואם גואל הדם הרג את הרוצח אחר כמה שנים בפגעו בו קרינן ביה כי יחם, ומודה ועוזב ירוחם, ושלום העלוב חיים אליעזר בן רבינו יצחק נב"ה.
Q - Moses and his father-in-law, C, attended a banquet. A fight ensued, and S together with his brothers and brothers-in-law, drew knives and swords, and drove prominent people out of the banquet, among whom were M and C. The latter went to a Jewish court, in order to lodge a complaint. While there, they were seen whispering to X, and individual of bad repute.
Subsequently, X brought a mob of Gentiles, bent on murder and mayhem, to S's house, and X even abetted in their forced entry. As a result, S was killed.
Sometime later, S's relatives complained to the Gentile authorities whereupon they caused serious loss to M and C.
The relatives of S, claiming that M and C ordered X to bring these Gentiles to S's house, demanded that M and C be branded as murderers.
M and C, on the other hand, insist that the vilification of their name should cease, and a ban should be pronounced against anyone defaming and calumniating their name. Furthermore, they demand that the relatives of S should pay for the loss they inflicted upon M and C, expecially when the former complained to the authorities quite some time after the incident, thus voiding any claim that the relatives of S acted in the heat of anger.
A - Although M and C were seen whispering to X, when they came to a Jewish court after their eviction from the banquet, in order to lodge a complaint, there was no proof presented by valid witnesses to the effect that they induced X to have the Gentiles come and murder S. Even if they had done so, they would not be held responsible, since X should not have heeded this advice. Therefore anyone who calls M and C murderers should be rebuked.
A ban, however, should not be pronounced against any person who slanders M and C, because this ban will certainly be violated and we do not wish to "place a stumbling block before the blind".
X, who was actually responsible for inducing the Gentiles to riot and kill, should be considered a murderer, and his name should be blackened and maligned in every community that he is known.
M and C are therefore not to be accused of murder, and you may quote this decision in my name, in any community you so desire.
The Jewish courts can not hold the relatives of S liable for the losses they caused M and C by their accusations, since reparations by an informer are considered fines that can not be enforced outside of the land of Israel. Although, if such actions were to become prevalent, they would then come to be considered a form of tort called Garmi (damage which is certain to occur although done indirectly) for which the damager is held responsible, even in our day. However, thank G-d we have not heard about complaints being lodged with the authorities in cases of murder, until now, and there is therefore no fear that such complaints may become prevalent.
The claim of M and C, that the relatives of S had not acted in the rage of anger, since they had complained to the authorities quite some time after the unfortunate incident, can not be upheld - since there is no time limit in the case of murder, as to what constitutes acting in the heat of anger.
Both the relatives of S, and M and C, should leave the entire dispute in the hands of R. Shabsai b. Samuel and his court, and heed his decision in this matter.